בעל שם טוב, צו ג׳Ba'al Shem Tov, Tzav 3
א׳במדרש (רבתי פרשה ט') אם על תודה יקריבנו הה"ד (משלי י״ד:ט׳) אוילים יליץ אשם, א"ר יודן הטפש הזה מתרגם חובתו בפיו, שמעתי בשם הרב האלהיי וכו' הבעל שם טוב ז"ל שהיה מרגלא בפומיה לומר, כל חטא שעושה אדם בלילה מוכרח הוא להגיד בפיו ביום לפני הבריות מה שעשה, אך אזנים אין להם להבין דבריו, וגם הוא אינו מרגיש בעצמו מה שפיו מעיד עליו: ופעם אחת נסע בדרך עם החברייא ז"ל, אמר להם דעו שאותו עגלון בעל נדה באותו הלילה, תמהו ואמרו לא שמענו ממנו שום רמז כל היום, מיד שמו נפשם ולבם לשמוע מפי זה העגלון כל מה שידבר באותו היום עד הלילה, כיון שהגיע סמוך לשקיעת החמה, בא לאיזה אכסניא באם הדרך, וקפץ העגלון להבית, והם הלכו אחריו לשמוע מפיו איזה דבר ורמז מזה הנ"ל, שמעו שאמר העגלון לבעלת הבית, מכור לי יי"ש, ומזגה ונתנה לו ורצה לשתות, אמרה לו המתן עד שאתן לך כוס אחר, כי זה הכוס לא נטבל, השיב העגלון מה בכך שלא נטבל, וכששמעו החברייא ז"ל שמחו והודו לה' כי טוב, (וחלק) [שחלק] מחכמתו לצדיקיו ויראיו, ואז ראו כי דבר ה' בפיו אמת:
(שפתי צדיקים פ' מטות).
(שפתי צדיקים פ' מטות).
1
ב׳סליק פרשת צו בס"ד
2