בעל שם טוב, וירא י״דBa'al Shem Tov, Vayera 14
א׳פירוש הפסוק בתהלים (פרשה ט') אודה ה' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך, הנה יש לדקדק על פשט הכתוב, דבשלמא מה שאמר אודה ה' בכל לבי ניחא, אבל סיפא דקרא אספרה כל נפלאותיך קשה הלא כתיב (תהילים ק״ו:ב׳) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, ואיך אמר אספרה כל נפלאותיך.
1
ב׳ואפשר לומר על פי מה שכתב בזוהר הקדוש (וירא דקי"ט ע"ב) והאלהים נסה את אברהם הוי לו לומר נסה לאברהם, ויובן על פי הידוע כי מדת אברהם הוא חסד כמו שאמר הכתוב (מיכה זיי"ן) חסד לאברהם, ואמרו רבותינו ז"ל (חולין דצ"א ע"ב) שיש מלאכים שאין אומרים שירה אלא פעם אחד בשבוע, ויש אומרים פעם אחד ביובל, ומה שאומרים הם אומרים בקיצור יש אומרים קדוש, ויש אומרים ברוך, ויש אומרים פסוק אחד, כמו שמצאנו על מלאכים ידועים שאומרים כל אחר פסוק מן המזמור (תהילים קל״ו:א׳) הודו לה' כי טוב וכיוצא, והנה לאיש הישראלי הורשה לומר ולקלם בכל עת וזמן, ולהאריך בכל מיני קילוסין ושירות ותשבחות.
2
ג׳ולהבין זה, משל למלך שבאו כל עבדיו ושריו לומר הודמנין לפניו ולקלסו, והנה לכל אחד ואחד יש זמן ושיעוד לקילוסו, לפי ערכו וחשיבותו, וכל זה כאשר יש רצון לפני המלך, אבל אם פני המלך ח"ו בכעס אזי יראים לקלסו כל עיקר כמו שאמרו מה לקלס למלך בשעת זעם, ומחמת חשש זה שהם מסופקים אולי ח"ו המלך בכעס, או פן ואולי יכעוס בשביל איזה דבר, לכן דרכם לקצר בכל היכולת ותיכף לצאת מאת פניו, והנה בבוא בן המלך חביבו ואוהבו לקלס לפני המלך, הנה הבן אינו חש לכל זה, כי אף אם המלך בכעס מכל מקום כאשר רואה בנו חביבו, נכנס שמחה ותענוג לאביו.
3
ד׳והנה אמרנו בבוא השמחה והאהבה נסתלק הכעס, הגם שהוא כך טבעיית מכל מקום צריך להבין עניינו, ויש להסביר כי כאשר האהבה והשמחה גוברת, גורמת להכעס והזעם שיעלה למעלה אל שרשו, ושם הוא נמתק כידוע שהדינים אינם נמתקים אלא בשרשם.
4
ה׳וזהו פירוש הפסוק והאלהים ניסה את אברהם, ר"ל אלהים שהוא הדינין ניסה היינו שנתעלו ונסתלקו למעלה ונמתקו, ולמה, את אברהם, כלומר מכח האהבה וחסד שהוא אברהם שהוא נמשל לבן המלך וכנ"ל.
5
ו׳ונחזור לענין המשל הנ"ל שזכרנו שהבן מקלם בלי שיעור, כי הנה יש חיוב על הבן לקלס את אביו עד אין קץ ושיעור, מחמת שני עניינים, אחד שהוא אביו ומלכו, והחיוב מוטל עליו להודות ולהלל ביותר, ומה גם שאין לו חשש וכו', ועוד על זה גופא יש להלל לאביו המלך שנותן לו רשות כזה לקלסו בלי שיעור, שלא נתן רשות כזה לשום שר וטפסר.
6
ז׳ועל מה שנותנין איזה יתרון מלעילא, שייך לומר בו לשון הודייה, כמו שנאמד בלידת יהודה (בפ' ויצא) ותאמר הפעם אודה את ה', ואפשר יהיה פירוש הכתוב כך, אודה ה' בכל לבי, כלומד לבד השבח והקילוס שאני מחוייב לקלסו כמצוות הבן על אב, הנה לבד מזה אודה לו, כי, ה' בכל לבי, כלומד אהבתו יתברך תקועה בלבי, וזה מודה שגם אהבתי תקוע בלבו, כי כתיב (משלי כ״ז:י״ט) כמים הפנים לפנים כו', ומטעם זה ניתן לי רשות לספר כל נפלאותיך, אבל מי ימלל כו', לכך אספר, ר"ל המעט מה שיש יכולת בידי להורות ולספר, יהיה נחשב כאילו ספרתי כל נפלאותיך, כי אין המניעה ממני, רק שבלתי אפשר לסיים שבחיה דמארי עלמא ולספר כל נפלאותיך, כי אין להם שיעור וקץ, לכן מה שאני מספר, כלומר המעט שאני מספר יהיה נחשב כאילו הם כל נפלאותיו כי החוב מוטל עליו לספר שבחו בלי שיעור מחמת שני עניינים הנ"ל:
(צוואת הריב"ש דט"ז ע"ב, רמזי תהלים שבסוף ס' אור תורה דיבור ראשון).
(צוואת הריב"ש דט"ז ע"ב, רמזי תהלים שבסוף ס' אור תורה דיבור ראשון).
7