בעל שם טוב, ויגש א׳Ba'al Shem Tov, Vayigash 1

א׳ויגש אליו יהודה וגו'. שמעתי ממורי פירוש הפסוק ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו', דאיתא בברכות (דל"א ע"א) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל וכו', ובמס' ע"ז (ד"ז ע"ב) איכא דסבירא ליה איפכא, וביאר, דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דכתב הרמב"ן כי כח הפועל בנפעל, ובריאת העולם כולו כהדין קומצא דלבושיה מיניה וביה (מדרש רבתי בראשית פפ"א סי' ה') ובכל מיני צער יש שם ניצוץ הקדוש ממנו יתברך שמו אלא שהוא בתוך כמה לבושים, וזהו ענין (אסתר ב׳:ט׳) שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך וכאשר יתן לב להבין שגם כאן הוא יתברך שמו אתו עמו, אז הוסר ונתגלה הלבוש ונתבטל הצער: וזהו שאמר יסדר שבחו, שזהו שבחו שמלא כל הארץ כבודו, ובכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳) אז לא צער, ויתפלל, כי ממילא יתבטל הצרה אחר שיודע לסדר שבחו בענין הנ"ל (בסוד תכין לבם תקשיב אזניך (תהילים י׳:י״ז) ששמעתי ממורי גם כן עיין במקום אחר מזה) ומר סבירא ליה יתפלל תחלה, והוא על ידי שמאמין שהשם יתברך שם הוא גם כן, ואז יוכל לסדר שבחו ודפח"ח.

ב׳ובזה יובן ויגש אליו יהודה הודאה ושבח לו יתברך שמו, ויאמר בי אדוני, כי כל צער הוא בתוך שם זה, וכאשר יגיש אליו הודאה ושבח כנ"ל נתבטל הצער, ודפח"ח:
(תוי"י ר"פ ויחי)