בעל שם טוב, וישלח י״דBa'al Shem Tov, Vayishlach 14
א׳שמעתי ממורי פירוש המשנה (באבות פרק ב') והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב וכל דבריהם כגחלי אש, וביאר כי התנאים נהגו לומר מלתא דבדיחותא קודם הלימוד (שבת ד"ל ע"ב). והטעם כי יש קטנות וגדלות בעולם שנה נפש ועל ידי מלתא דבדיחותא עולה מהקטנות ומתדבק להגדלות, והנה בזמן הגדלות שיש בעולם, דהיינו שיוכל ללמוד ולהתפלל בדחילו ורחימו, ויודע כי הוא מדבר עם המלך הגדול ומתדבק בו יתברך שמו, אין תענוג גדול יותר מזה, והוא בחינת גדלות, מה שאין כן בימי הקטנות שיש בעולם, אז צריך האדם מלחמה גדולה כדי שיוכל להתקרב אליו יתברך שמו, וזהו עיקר השכר שיש לאדם שעושה על צד ההכרח, וגם כשלא יוכל לעשות הטוב בפועל מכל מקום (תהילים קי״ט:י״א) בלבי צפנתי אמרתך, ומבחוץ יעשה עניינים גשמיים, וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (אבות פרק ב') בענין תורה ומלאכה שיגיעת שניהם משכחת עון, וגם על ידי סיפורים שמספר עם חבירו יכול לעשות על ידי זה ייחודים, ופירש מהרש"א (בחדושי אגדות ר"ה ד"ג ע"ב וכ"ה בס' ע"מ מאמר אם כל חי ס"א סי' ז') שהיה נחמיה ארתחששתא מספר עם המלך ועל ידי זה היה מתפלל להשם יתברך וכו', וכיוצא בזה הרבה.
1
ב׳ובזה יובן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, רצו לומר, כשהם בגדלות ועוסקין באור תורה ותפלה שהם מתלהבין באור אש ממש, פשיטא דתיהוי מתחמם כנגד אורן, אבל הוה זהיר בגחלתן, רצו לומר כשהם בימי הקטנות שאין להם אור להתלהב באור פנימי, שאז נקראים גחלת בלי אור פנימי וירצה התלמיד ללמוד ממנו מה שעוסק בגשמיים, ואינו יודע מה שמקיים הרב אז בלבי צפנתי אמרתך, לעסוק בגשמיי ומכוון בפנימי ורוחניי, והתלמיד ילמוד ממנו מה שנגלה לו עוסקו בגשמיי ויענש, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, רצה לומר שמקרב זיי"ן מדרגות שכל אחד נכלל מעשר ונקרא ע [כי זיי"ן פעמים עשר הוא ע', וזהו] עקרב [ע' קרב] שמקרב זיי"ן מדרגות אלו לשרשן, והתלמיד אינו יודע מזה וסובר שהרב עוסק בגשמיי כפשוטו, ודפח"ח:
(צפנת פענח דל"א ע"ד).
(צפנת פענח דל"א ע"ד).
2