בעל שם טוב, וישלח ו׳Ba'al Shem Tov, Vayishlach 6
א׳שמעתי ממורי ענין המשנה (אבות פ"ג) כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, כי במקום אחר זכרנו שהאדם נקרא עולם קטן [וכן ישראל בכללם, כ"ה בכש"ט די"א ע"ד] זה ראש וזה רגל, וזהו שנקראים ראשי הדור עיני העדה, וכשעושה עצמו מרכבה להשראת שכינה ראש הדור, ממנו מתפשט לשאר בני דורו, וזהו שאמרו שרוח הבריות נוחה [לשון השראה] הוא הימנו, כי רוח המקום נוחה על כל העולם ממנו, ולכך מה שרוח הבריות נוחה [הוא בא] ממנו, וההיפוך כשאין השראת השכינה לא יתלה החסרון בדור רק בעצמו, וזהו שאמרו וכל שאין רוח המקום נוחה עליו הוא ממנו ר"ל שהוא עצמו גרם זה הסיבה ולא הדור וכו', ואם כי אין זה לשונו ממש מכל מקום כך משמעות דבריו, ודפח"ח:
(תוי"י סו"פ אחרי דצ"ח ע"א).
(תוי"י סו"פ אחרי דצ"ח ע"א).
1