בעל שם טוב, יתרוBa'al Shem Tov, Yitro
א׳ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו'. בשם רבינו בעל שם טוב, שלא מצינו בכל התורה אצל משה רבינו עליו השלום שאכל. רק השלילה מצאנו (בפ' תשא) לחם לא אכל, ומצאנו ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה וכו', רק שמשה אכל אכילה רוחניית כזו שאי אפשר לכתוב בתורה הקדושה שהוא בעולם הזה, שאכל, כי לא אכילה גשמיית שבעולם הזה, רק רוחניי מאוד מאוד:
(זרע קודש בסוף רמזי פסח).
(זרע קודש בסוף רמזי פסח).
1
ב׳ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב. ודרשו רבותינו ז"ל (שבת ד"י ע"א) כל דיין שדן דין אמת לאמתו וכו', הובא ברש"י, שמעתי ממורי ביאור דברי התוספות בפ"א דשבת הדן דין אמת לאמתו לאפוקי דין מרומה וכו', כי שני מדות חסד וגבורה לוין זה מזה ונכללין זה בזה, וכאשר מתחברין זה לזה נעשה תפארת וכו', ועל ידי הדיינים שהם סוד ג' רישין וכו', לכך צריך שיהיו שונאי בצ"ע שהוא אותיות שניות מן האבות אברהם וכו', וכאשר מברר ומייחד במחשבה ונעשה אמת לאמתו, והנה למטה יש גם כן סיספיתא דדהבא (זוה"ק וארא דכ"ד ע"ב, ויקהל ר"ג ע"א, פקודי רל"ו ע"ב) וכספא, שהם חוטפין וגוזלין זה מזה, ועל ידי הדין נתברר ודפח"ח:
(תוי"י בסופו דר"ט ע"א).
(תוי"י בסופו דר"ט ע"א).
2
ג׳שמעתי בפירוש מן אדוני אבי זקיני נשמתו עדן זללה"ה, כי אברהם יצחק ויעקב הם תלת דיינים, והסימן הוא כי אותיות שניות מן שמות האבות היא בצ"ע והוא רמז על הדיינים שצריכים להיות שונאי בצע וכו', וזהו שאמרו חכמינו ז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, כי אי אפשר להיות דיין אמת כי אם שיהיו ג' דיינים בחינת אברהם יצחק ויעקב כו':
(דגל מחנה אפרים בפ' וירא ובפ' תולדות ועוד).
(דגל מחנה אפרים בפ' וירא ובפ' תולדות ועוד).
3
ד׳והודעת להם את הדרך ילכו בה וגו'. על דרך משל ששמעתי מאא"ז נ"ע זללה"ה לגזלנים שישבו ביער אחד, ושלחו משם איש אחד תמיד לפתות אחד שילך לשם כדי שיהרגוהו ויקחו ממונו, ומי שהוא חכם עיניו בראשו, ולא רוצה לילך לשם, וזהו גם כן את הדרך אשר ילכו בה, היינו הדרך הישר. ולא אחר פיתוי היצר הרע שמפתה להאביד את האדם, כמשל הנזכר:
(דגל מחנה אפרים פ' וישב)
(דגל מחנה אפרים פ' וישב)
4
ה׳כתיב (תהלים כ"ז) הורני ה' דרכך וכו', הנה ידוע כי דרך נקרא כבושה, ואורח נקרא שאינה כבושה, ויכולים לפעמים לתעות מתוכה ולילך למקום סכנה, מה שאין כן בדרך כבושה שאין מקום לתעות מתוכה, כן באדם יש שני ענינים אלו, יש לאדם דרך כבושה בעבודת הבורא יתברך שמו, שילך תמיד בזה הדרך ובוודאי לא יתעה מתוכה, דהיינו אדם שפורש את עצמו מכל הענינים, ואינו עוסק רק בתורה יומם ולילה. ואינו מדבר רק דברים ההכרחיים ולא יותר, ויש דרך אחר שאינה כבושה ונקרא אורח, דהיינו אדם שמדבר לפעמים עם בני אדם, אך הדיבורים הם לשם שמים, דהיינו שמדבר אלו הדברים שיבא מהם איזה מוסר, או אהבת השם או יראת השם וכיוצא, או אדם שיודע להעלות דברים למעלה בקדושה כידוע מכמה בני אדם, נמצא שבוודאי מותר לדבר בדברים האלה, אך סכנה יש בדברים אלו, כי אולי יתעה מדרך הטוב ויתחיל לדבר דברים בטלים גם כן כדרך המון העם, ועל זה צריך האדם להתפלל, ולבקש מאתו יתברך שמו שיסייע אותו אם ירצה לילך בזה האורח, כי בלתי סיוע מאתו יתברך שמו, בקל יכול אדם לתעות באותו אורח הנ"ל, לכן צריך האדם לחגור מתניו בתפלה שלא יבא לידי מכשול עבירה ח"ו, וזהו פירוש הפסוק הורני ה' דרכך ר"ל שתוריני שאדע דרך הכבושה, ואז אהיה יכול לילך בעצמי, נחני באורח מישור, פירוש באורח שאוכל לתעות בה, בקשתי שתתן לי סיוע ועזר וסעד, שאלך במישור ולא בעקלתון, כי זולת העזר שלך ח"ו, אוכל לתעות בה כנ"ל:
5
ו׳וזהו רמז הפסוק (משלי ג') בכל דרכיך דעהו וכו' פירוש, בכל דרכיך הכבושים צריך האדם בעצמו לידע היטב איך ילך ויתנהג בהם, וזה יכול האדם לידע ולהתנהג, וזהו פירוש והוא יישר אורחותיך, דאפילו אותן הדרכים שאינם רק אורח, יישר לפניך, יהיה לך לסיוע ועזר שלא תתעה:
(צוואת הריב"ש די"ט ע"א, לקוטים יקרים די"ז ע"ב, רמזי תהלים בס"ס אור תורה דמ"ח ע"ב, ובכתר שם טוב דכ"ב ע"ג הובא בקיצור).
(צוואת הריב"ש די"ט ע"א, לקוטים יקרים די"ז ע"ב, רמזי תהלים בס"ס אור תורה דמ"ח ע"ב, ובכתר שם טוב דכ"ב ע"ג הובא בקיצור).
6
ז׳ומשה עלה אל האלהים. בסוד הענין ומשה עלה אל האלהים שנשמתו היתה למעלה באצילות מבואר לקמן בפ' בהעלותך בהגה ד' ע"ש:
7
ח׳ויתייצבו בתחתית ההר. ודרשו רבותינו ז"ל בגמרא (שבת דפ"ח ע"א) שכפה עליהם ההר כגיגית וכו', שמעתי מפי מורי זלה"ה ע"ה, לכך כפה הקדוש ברוך הוא על ישראל הר כגיגית ללמד שגם שאינו חושק לתורה ועבודת ה' מכל מקום אינו בן חורין ליבטל, רק יעשה בעל כרחו, וידמה כמי שכופין אותו לעשות בעל כרחו, והוא דרך טוב לאיש ישראלי לימי הקטנות, שלא יבטל התמיד מעסק לימודו ועבודת השם יתברך גם שאינו חושק, דמכל מקום עושה מעשה:
(בן פורת יוסף לפ' וישב פן ב' דס"ו ע"ד).
(בן פורת יוסף לפ' וישב פן ב' דס"ו ע"ד).
8
ט׳שמעתי בשם מורי כי עשרת הדברות כולל כל התורה, כמו שביאר רבינו סעדיה גאון וכו', וכמו שנכללה כל התורה כולה בעשרת הדברות, כך נכלל כל התורה כולה בתיבה אחת וכו':
(בן פורת יוסף דכ"ג ע"ד).
(בן פורת יוסף דכ"ג ע"ד).
9
י׳אנכי ה' אלהיך. ובגמרא (שבת דק"ה ע"א) אנכי אנא נפשאי כתבית יהבית, דהנה ידוע זאת התורה אדם (פ' חקת) כמו שיש באדם רמ"ח איברים ושס"ה גידים כן יש בתורה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה), וכל מצוה שייך לאבר פרטי מהאדם, כדי להחיות האבר ההוא ממקור המצוה ההיא, נמצא מכל התורה בכלל נובע חיות לכל האדם, וכמו שיש באדם חמשה בחינות נפש רוח נשמה חיה יחידה, כן יש בתורה הקדושה גופי התורה ורוחנייות התורה פרד"ס, רזין סתימין, וכמו שאמר אדוני אבי זקיני זלה"ה על אנכ"י [שהוא] ר"ת אנא נפשי כתבית יהבית, נפשי היינו התורה וכו':
(דגל מחנה אפרים פ' האזינו).
(דגל מחנה אפרים פ' האזינו).
10
י״אלא יהיה לך אלהים אחרים על פני. שמעתי ממורי אמר שאלת הפילוסוף אם לית אתר פנוי מיניה. אם אתה כופר בע"ז אם כן כופר אתה בחלק שהוא ממנו יתברך, וביאר כי יש באדם חצר הכבד בסוד והבדילה הפרכת לכם (בפ' תרומה), ודרך שם דוחה המותרות והצואה וכו':
(בן פורת יוסף בסופו דקכ"ו ע"ד).
(בן פורת יוסף בסופו דקכ"ו ע"ד).
11
י״בזכור את יום השבת לקדשו. כוונת המקוה מהבעל שם טוב זצלה"ה, לשמור שבת כהלכתו ובכל פרטיו, וסימנך (תהילים צ׳:ג׳) תשב אנוש עד דכא, תשב אותיות שבת, אנוש היינו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו:
(שבת דקי"ח ע"ב).
(שבת דקי"ח ע"ב).
12
י״גוצריך האדם להכין את עצמו לקבל בקדושה ובטהרה את יום השבת, על כן צריך שיטבול במקוה בכל ערב שבת קודש, וקודם לזה צריך לשבור לבו בקרבו ולקבל עליו עול מלכות שמים, ולעזוב פשעיו וכל חטאיו, ולמאוס עצמו מרוב פשעיו, ומעתה מוכן לעבוד את ה' באהבה חסד ויראה גבורה, בכדי שיוכל הקדוש ברוך הוא להתפאר בו במדת תפארת וזהו (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר, וימסור עצמו על קדושת שמו הקדוש ועל ידי זה ינוצח הסיטרא אחרא נצח בבטחונו בהשם יתברך שישיב את נדחו, וצריך להודות לו הוד שניצול ממצולות ים ואז הוא נכלל בכלל צדיק יסוד עולם יסוד ועל ידי זה נתגדל ויוכר כבוד מלכותו מלכות שם שמים לעד ולדור דורים:
13
י״דויכנוס אחר זה למקוה. ויכוין בהיותו במקוה, כי שם אדנ"י ומלכות הוא סוד הדיבור, ושם הוי"ה הוא זעיר אנפין סוד הקול, ושם אהי"ה סוד המחשבה, ובמקוה, הגג של המקוה נגד שם אהיה וד' רוחות של המקוה נגד ד' אותיות הוי"ה ברוך הוא. וקרקע המקוה נגד שם אדני וג' שמות אלו בגימטריא יב"ק, הוא ר"ת יחוד ברכה קדושה, ויכוין לבו לבקש מאת הקדוש ברוך הוא שיכנוס לקבל הקדושה והטהרה למחשבתו ולקולו ולדיבורו:
14
ט״וואם יכוון כוונות הנ"ל, אף אם שבע יפול הצדיק ארצה, יקום, אף אם ירד שבע מעלות אחורנית, ירפאהו ה', ויכרות עמו ברית חדשה אשר לא תופר, ואז יאיר על נשמתו קומה הרוחניית, קומה אותיות מקוה, ויאמר פסוק (ירמיהו י״ד:ח׳ וי"ז) מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה, ויכוין הר"ת מי ים, עד כאן מצאתי:
(ס' קדושת לוי על מס' אבות בסופו).
(ס' קדושת לוי על מס' אבות בסופו).
15
ט״זכוונת המקוה. מהקדוש איש אלהי ר' ישראל בעל שם טוב זללה"ה, אלף א הה ג יוד ל הה א אלד. ופירוש הדבר שמעתי מהחסיד המפורסם מוהר"ר דוב בער מ"מ דק"ק מעזריטש, כי שם אהי"ה דההי"ן [שהוא אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה] הוא השם של המקוה, ומקוה הוא בינה, ושם אגלא הוא השראת הדינין, כל הגבורות ממנו באו, ובינה מינה מתערין דינין, (זוהר אחרי דס"ה ע"א) וכשמביאין את הדין לעולם המחשבה נמתק בשרשו, כי נקרא עלמא דחירות אפילו עבד הבא שם נעשה בן חורין, כידוע, וממילא כשמביאין את השם אגלא לשם אהיה דההי"ן נמתק הדין בשרשו, ומשם אגלא נעשה שם אלד, נעשה ממנו הולדה ומהגבורה נעשה חסד, לכך יכוין את השם אלד, כי אלופ"ו של עולם נמשך על ידי הלמ"ד שהוא ג' אבות כל אחד כלול מעשר, ונמשך לדל"ת, פירוש למדרגות תחתונות, והבן:
(ספר קטן, ובהוספות מוהרצ"א לס' סמו"ט אות מ"ו).
(ספר קטן, ובהוספות מוהרצ"א לס' סמו"ט אות מ"ו).
16
י״זלהבין כללות כוונות המקוה, הנה בתיקון ליל שבועות להאר"י ז"ל נזכר כללות הכוונה בשילוב שם אהיה פשוט בלתי מילוי ע"ש אבל בכוונת המקוה שנדפס בשם הבעל שם טוב ז"ל נדפס שם אהיה עם המילוי שלו והוא זה אלף א הה ל יוד הה ד נמצא שם אלד הוא בשילוב מילוי דאהי"ה על דרך הזה האל"ף דאל"ד ממילוי דאל"ף, ומילוי דה"ה ל', ומילוי דה"ה אחרונה הדלי"ת וכו' וזהו אמיתת ענין כוונתו על דרך הפשט, ולהבין אותו שם דאל"ד מהו, ולמה בשילוב דמילוי דשם אהי"ה דווקא כו' [והאריך מאד בזה בדברים עמוקים עומדים ברומו של עולם ומפני האריכות והעמקות אין כאן מקומו להעתיקו, והקורא ידרשנו במקומו, ובסיום דבריו הקדושים כתב וז"ל] ולא די במעשה הטבילה עצמה בלתי כוונה בביטול רוחני, דהיינו במסירת נפש, וזהו הטעם דטבילת המקוה בכלל, ואותיות ביטו"ל כאותיות טביל"ה, אלא שנתחלף הוא"ו בה"א בלבד:
(סידור אדומו"ר מוהרש"ז בכוונת המקוה מהבעש"ט ז"ל ע"ש).
(סידור אדומו"ר מוהרש"ז בכוונת המקוה מהבעש"ט ז"ל ע"ש).
17
י״חאמר הבעל שם טוב שמה שזכה לכל המדרגות שלו הכל היא בעבור שהתמיד בטהרת המקוה תמיד, ובאמת זה ענין גדול מאוד כי המקוה מטהר את הגוף והנפש, אבל צריך לעשות הכל בכוונה ולא ח"ו כמצוות אנשים מלומדה, שאז ח"ו אינו נחשב לכלום, רק צריך להתיישב את עצמו ולכוון דעתו מקודם, ואעתיק לך כוונת המקוה מהבעל שם טוב ז"ל מה שהעתקתי מסידור הוותיק מו"ה משה נ"י, וז"ל שם:
18
י״טכוונת המקוה מהבעש"ט זלה"ה. מקודם יכוון סוד הנזכר בגמרא (בריש מסכת מקוואות פ"א משנה א') שש מעלות במקוה ועל פי סוד הוא כזה, יהו חסד, יוה נצח, הוי גבורה, היו הוד, ויה תפארת, והי יסוד, והם השמות הכתובים בכוונת הלולב כמו שכתב האר"י ז"ל טעמם ונימוקם שם בכוונת הלולב, והמים שבמקוה הם ט' יודין דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימטריא מים, וכולם נמשכין משם ע"ב שהוא הראשון שהוא חס"ד גימטריא ע"ב והוא בחינת מים, לכן הם מ' סאה נגד ד' יודין דע"ב, גם מקו"ה גימטריא קנ"א כמנין אהי"ה במילוי ההי"ן [כזה אלף הה יוד הה] שהוא בסוד הבינה, שהוא בית קיבול לקס"א קמ"ג:
19
כ׳והנה בנין הגוף הוא על ידי שם קנ"א כמבואר בכתבי האר"י ז"ל בכוונת ליל הושענא רבה, והגוף הנגוף הוא כלי חרס ואין לו טהרה במקוה כי כלי חרס שבירתן היא טהרתן (כלים פ"ב משנה א'), והענין הוא, קודם כניסתו למקוה צריך לשבור לבו בקרבו, ומקבל עליו עול מלכות שמים לעזוב פשעיו, ומעתה מוכן לעבוד באהבה חסד ויראה גבורה בכדי שיוכל השם יתברך להתפאר בו תפארת כמו שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר, וימסור את עצמו על קדושתו, ועל ידי זה ינוצח הסיטרא אחרא נצח בבטחונו בהשם יתברך שישיב את נדחו, וצריך להודות לו הוד שניצול ממצולות ים, ואז הוא נכלל בכלל צדיק יסוד עולם, ואז על ידו יתגדל ויוכר מלכות כבוד מלכותו יתברך שמו וישתבח לעולם ועד:
20
כ״אועוד יכוין בהיותו במקוה כי שם אדני מלכות הוא סוד הדיבור, ושם הוי"ה זעיר אנפין הוא סוד הקול, ושם אהיה סוד המחשבה, ובמקוה הגג של המקוה נגד שם אהיה, והד' רוחות של המקוה נגד ד' אותיות הוי"ה, וקרקעית המקוה נגד שם אדני. והשלשה שמות הנ"ל הם גימטריא יב"ק הוא סוד יחוד ברכה קדושה, ויכוין שנכנס לבקש מהשם יתברך טהרה וקדושה למחשבתו ולקולו ולדיבורו, ואז על ידי כוונות הנ"ל אף אם שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), היינו אף אם ירד שבע מעלות אחורנית, ירפאהו השם יתברך, ויכרות עמו ברית חדשה אשר לא תופר, ואז יאיר על נשמתו קומה הרוחניות קומה אותיות מקוה. סא"ה גימטריא אדנ"י ס"ה, ואות א שבסא"ה הוא סוד חכמה, שהוא יוד ראשונה דשם הוי"ה, ויו"ד במילואו כזה יו"ד מרמז הו' לו' קבין שבסאה, רצה לומר, לשש מעלות שבמקוה כנ"ל, ששורש מילויים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימטריא ק"ב, ו' פעמים קב גימטריא ברית, לתקן הפגם של ברית קודש, והד' של מילוי יוד רמז לד' לוגין, יהו במילוי אלפין [כזה יוד הא ואו] בגימטריא לוג, ועל ידי זה יזכה לעבודת השם יתברך. ויאמר פסוק זה עם הכוונה (ירמיהו י״ד:ח׳ ושם י"ז) מקוה ישראל ה' מושיע בעת צרה, ויכוין ר"ת מקוה ישראל הוא מי ור"ת יהוה מושיע הוא ר"ת ים שהוא סוד השכינה, שממנה מתגלים הדינים בעולם הזה, ומיתוק הדינים הוא על ידי שמעלה אותם לשרשם, שהוא יסוד הבינה שממנה מתערין הדינים, שבה שם אלף הה יוד הה כנ"ל שהוא בגימטריא מקוה, ושם נמתקין בסוד הלידה על ידי המים שבמקוה דהיינו ט' יודין דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים בגימטריא צ' כמנין מים, ועל ידי ד' יודין דע"ב שהם מ' סאה, כי גילוי הגבורות הוא סוד שם אגלא, ר"ל שמתגלים החמשה גבורות שהם שורש של כל הגבורות ומתגלים בשכינה תתאה סוד אדני, אמנם כשמתעלים הגבורות לשרשם שהוא סוד מי שנקרא בינה, ונמתקים שם בסוד הלידה חדשה נרמז שם הנ"ל שמספרו אלד, לכן יכוון כששוחה ראשו לתוך המים לטבול בשם אהיה אלד משולב כזה א א ה ל י ד ה:
21
כ״בועוד יכוין ויצייר אלו הד' שמות בהיותו בתוך המקוה כזה אלד אהיה הויה אדני, ויכוין באות א משם אלד רומז לכתר עליון שהוא אלף אותיות פלא, ואות ל רומז לג' קוין. קו ימין חח"נ [חכמה חסד נצח], קו שמאל בינה [בינה גבורה הוד], קו אמצעי דת"י [דעת תפארת יסוד], ואות ד רומזת למלכות [מלכות] סוד אדני, עד כאן העתקתי אות באות מדברי אלקים חיים של הבעש"ט זללה"ה:
(לקוטים יקרים דכ"ז רדכ"ח. ובראש לקוטי אמרים, וכתר שם טוב).
(לקוטים יקרים דכ"ז רדכ"ח. ובראש לקוטי אמרים, וכתר שם טוב).
22
כ״גקבלה מקודש הקדשים ורוח אפינו הבעל שם טוב זצ"ל כי כשצריך למקוה וטובל את עצמו פעם אחת, לא יזיק לו בשום אופן:
(משמרת שלום בדיני השכמת הבוקר סי' ב').
(משמרת שלום בדיני השכמת הבוקר סי' ב').
23
כ״דשמעתי בשם אדוני אבי זקיני זללה"ה שפעם אחת הלך למקוה בין אינם יהודים, ובחזירתו מן המקוה ירא שלא יגע בו איזה גוי ושמע שני גוים מדברים זה עם זה, ואמר אחד לחבירו שמור עצמך שלא תגע ביהודי טמא הזה חלילה:
(דגל מחנה אפרים פ' בלק ד"ה כי מראש צורים).
(דגל מחנה אפרים פ' בלק ד"ה כי מראש צורים).
24
כ״השמעתי בשם הבעל שם טוב ז"ל שהיה אומר תהלים בהיותו במקוה:
(בית אהרן בליקוטים בשם בנו מהר"א ז"ל).
(בית אהרן בליקוטים בשם בנו מהר"א ז"ל).
25
כ״ועוד שמעתי בשם הבעש"ט ז"ל פירוש הפסוק (חבקוק ג׳:י״ב) בזעם תצעד ארץ, זעם ר"ת זביחה עירובין מקוואות שעל ידי דברים אלו תצעד ותתייסד הארץ:
(בית אהרן בליקוטים בשם בנו מהר"א ז"ל).
(בית אהרן בליקוטים בשם בנו מהר"א ז"ל).
26
כ״זשמעתי שתלמידי הריב"ש ז"ל היו יושבים ביחד ומתווכחים איזהו הדבר העיקרי שראש ומנהיג הדור צריך להשגיח עליו, יש מהם אמרו שהעיקר הוא להשגיח על הזביחה שיהיה השו"ב ירא שמים, וכן בכל שאר ענינים השייכים לזה, כי ח"ו מאכלות אסורים מטמטמים את הלב, ויש אמרו עירובין הוא העיקר כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה (חגיגה י' ע"א) והאיסור חמור מאוד, ויש אמרו מקוה היא העיקר להשגיח שהמקוה תהיה כשרה בלי שום חשש, כי אם יסוד בנין האדם הוא ח"ו בלי כשרות קשה לו מאוד להתגבר על הרע ר"ל, ואחר זה אמר להם מרן הריב"ש ז"ל בזה הלשון, תיתי לי כי בעת הזאת פלפלו גם כן במתיבתא דרקיע איזה מהם עיקר ואמרו כמר וכמר, והסימן הוא במקרא (חבקוק ג') בזעם תצעד ארץ ר"ת זביחה עירובין מקוה, כל אלה הם יסוד הארץ:
(ברכת אברהם פ' ואתחנן).
(ברכת אברהם פ' ואתחנן).
27
כ״חכדי לזכות את הרבים הצגתי סדר נטילת ידים העולה במקום מקוה, מהרב המגיד רבה דעמיה מדברנא דאומתיה אור צח ומצוחצח קדוש ה' מוהר"ר מרדכי מ"מ דק"ק טשרנבל זלה"ה, אשר מים חיים אלה ממקום קדוש יהלכו מהבעש"ט זללה"ה זכותם וזכות הרבים יעמוד לנו עד עולם: מי שאין לו מקוה או אנוס ואינו יכול לטבול במקוה ירחוץ ידיו ויאמר זה קודם הרחיצה מהאר"י ז"ל. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' בשם כל ישראל, ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' (תהילים כ״ו:ו׳), ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא רחיצת ידי אלה נחשבת לי כאילו טבלתי במקוה טהורה של ארבעים סאה, ואהיה זוכה למשוך מים מן הלובן העליון החתום ביו"ד רבתי של ועתה יגדל נא כח אדני (וחוץ עזא ועזאל בני אגרת ולילית):
28
כ״טיהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שבכח סגולת זאת הרחיצה יתהפך מדת הדין והגבורה העולה רי"ו כמספר נקיו"ן עלי למדת רחמי"ם העולה רח"ץ ועם הכולל ארחץ, ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה':
29
ל׳ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת רחיצה זו, יהיו נמתקין ברחמים, הדינים הרמוזים בפסוק ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ויאיר שם אהיה עלי במילוי ההי"ן אלף הה יוד הה כמנין מקוה ויעלה לפניך כאילו טבלתי במקוה טהורה של ארבעים סאה:
30
ל״אובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שכשם שאני מטהר את עצמי למטה כן תטהר נשמתי למעלה בנהר דינור ובשם ביה ה' צור עולמים. ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו':
31
ל״בואחר כך ירחוץ, ויכוין באותיות שם ע"ב יוד הי ויו ה"י כל אות ואות על שני ידיו, ותחלה יערה מים על יד ימין ויכוין באות י' פשוטה, ויערה על יד שמאל ויכוין גם כן כך, ואחר כך חוזר ומערה על יד ימין ויכוין באות ו המילוי, ואחר כך על יד שמאל כך, ואחר כך חוזר על יד ימין ויכוין באות ד המילוי, ואחר כך על יד שמאל כך, וכן על דרך זה כל שאר האותיות, ה פשוטה י המילוי וכן כולם, ונמצא מערה על כל יד עשר פעמים [בסירוגין], ואחר כך יערה על יד ימין עשר פעמים רצופים ויכוין עשר אותיות הנ"ל אות אחת בכל פעם, י פשוטה בפעם ראשון ו המילוי בפעם שני וכן שאר האותיות, ועל דרך זה יערה על יד שמאל גם כן עשרה פעמים רצופים, ויכוין גם כן כך, ואחר כך יאמר: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים אם רחץ אדני את צאת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער. (ישעיהו ד׳:ד׳). ואחר כך יאמר זה (יומא דפ"ה ע"ב) אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם, ואומר (ירמיה י"ז) מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:
(עד כאן נדפס מכתב קודש בראש ס' חסד לאברהם). כך צוה הרב מטשרנוביל זצל"ה שיאמר אחר יהי רצון שנכתב לעיל זו המימרא מגמרא ברכות דט"ו ע"א עם פירוש רש"י ז"ל, אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקיון כפי, אמר ליה רבא לא סבר לה מר כאילו טבל, דכתיב ארחץ בנקיון ולא כתיב ארחיץ כפי, ופירש רש"י, דכתיב ארחץ בנקיון משמע ארחץ כל הגוף ולא כתיב ארחיץ כפי, לדרשא אתי, לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפים כאילו טבל כל גופו עכ"ל: (כן הוסיף בס' קטן הנהגות ישרות, והעתקנו כך הכל ביחד בס' מנורת זהב פ' מצורע).
(עד כאן נדפס מכתב קודש בראש ס' חסד לאברהם). כך צוה הרב מטשרנוביל זצל"ה שיאמר אחר יהי רצון שנכתב לעיל זו המימרא מגמרא ברכות דט"ו ע"א עם פירוש רש"י ז"ל, אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקיון כפי, אמר ליה רבא לא סבר לה מר כאילו טבל, דכתיב ארחץ בנקיון ולא כתיב ארחיץ כפי, ופירש רש"י, דכתיב ארחץ בנקיון משמע ארחץ כל הגוף ולא כתיב ארחיץ כפי, לדרשא אתי, לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפים כאילו טבל כל גופו עכ"ל: (כן הוסיף בס' קטן הנהגות ישרות, והעתקנו כך הכל ביחד בס' מנורת זהב פ' מצורע).
32
ל״גבערב שבת בתפילת מנחה וקבלת שבת מעלין כל אותן הדיבורים והמצוות של כל השבוע, שאז הוא עליית העולמות:
(כתר שם טוב ת"ב ד"ד ע"ב, לקוטי אמרם ד"ד ע"ב).
(כתר שם טוב ת"ב ד"ד ע"ב, לקוטי אמרם ד"ד ע"ב).
33
ל״דמספרים בשבחי הבעש"ט ז"ל, שהתפלל כמה תפלות והתענה כמה תעניתים שיוכל להשיב לשואלו דבר בעת עליית נשמתו בערב שבת בין השמשות, בקבלת שבת דווקא, ולא שהיה כוונתו שיהיה יכול להשיב לשואלו דווקא, אלא הענין הוא דבשעת קבלת שבת אז עליית כל העולמות עד רום המעלות, והיה נשמתו עולה במעלה ומדרגה גבוהה מאוד (כמו בחינת יוסף ומשיח בחינת צדיק יסוד עולם שבכל דור כידוע) ולא היה יכול להשפיל את עצמו כלל למטה, להשיב לשואלו, וכי האי גוונא, שזהו ענין התיקון ובירור, בדברים בטלים לגמרי שנשאר למטה דווקא בעת עליית הפנימיות. ולזה התפלל כמה תפלות שיוכל לתקן גם מה שנשאר למטה בבחינת מותרות דריק ובטלה, כמדריגת יוסף שיש בכחו להשפיל את עצמו כל כך למטה בצירופי הדברים בטלים וריקנים לבררם גם כן, כי כל הגבוה יותר יכול להשפיל את עצמו למטה יותר, וזהו שהיה יכול להשיב לשואלו דבר בדברים בטלים, אחר שעשה כמה יחודים בתפלה ותענית על דבר זה, שלא היה בכחו תחלה לירד למטה כל כך, לפי שלא היה ברוממות המדרגה כל כך:
(תורת חיים סו"פ ויחי דק"ח ע"ב).
(תורת חיים סו"פ ויחי דק"ח ע"ב).
34
ל״הירגיש בשבת תוספות נפש ואחר כך תוספות רוח ואחר כך תוספות הנשמה, שירגיש בכל פעם שהולך גבוה יותר בעולמות עליונים:
(כתר שם טוב ד"כ ע"ד, לקוטים יקרים דט"ו ע"א).
(כתר שם טוב ד"כ ע"ד, לקוטים יקרים דט"ו ע"א).
35
ל״והבעל שם טוב זלה"ה, נשמתו בגנזי מרומים, יסד לומר בכל ערב שבת מזמור ק"ז, כי מחמת שצריך לזכך עצמו יותר ויותר בעת ההיא, ושם נזכרו ד' שצריכים להודות, והא' תעו במדבר, היא לשון דיבור, שכשבא להתפלל הוא תועה בהדיבור, ואינו יכול להביא מדותיו כולן בהדיבור, כי צריך לבוא עם כל המדות בהדיבור, ולשום כל חיותו בהדיבור. שלא ישאר שום מדה לחוץ, ולפעמים אינו יכול לעשות כן מחמת שהיה מקושר כל ימי השבוע בעסקיו, וזהו תעו במדבר וגו' עיר מושב וגו' הוא לשון התעוררות, התקנה היא ויצעקו כו' צעקה היא בלא דיבור, לה' שירחם עליו לעזרהו, והבא ליטהר כו' (יומא דל"ח ע"ב) ומחמת שבא למדת רחמנות וכל עיקרו הוא לעבודתו יתברך, אזי נפרדין ממנו החשכות, כי אין קטרוג, מאחר שבא למדת רחמנות ולמדת אין כי לא לעצמו הוא מבקש רק להשם יתברך, כל אוכל תתעב נפשם, הוא שלפעמים אינו טועם טעם ותענוג מעבודתו, כחולה שאוכל ואינו טועם טעם, אזי גם כן התקנה ויצעקו וגו', וכן יושבי חושך שהוא בחשכות השכל, יורדי הים וגו' קאי על אותן שהם במדריגה, שהולכים בעולמות עליונים בתפלתם ולפעמים באה ח"ו פנייה או שום ניצוץ גבהות, אז יעלו שמים ירדו תהומות ח"ו, אזי ויצעקו וגו':
(מאור עינים פ' בשלח).
(מאור עינים פ' בשלח).
36
ל״זתלמידי הבעל שם טוב תקנו משמו של הבעל שם טוב נ"ע לומר בערב שבת קודם תפלת מנחה מזמור ק"ז:
(עטרת צבי על זוה"ק תרומה דקס"ח ע"ב ע"ש הטעם).
(עטרת צבי על זוה"ק תרומה דקס"ח ע"ב ע"ש הטעם).
37
ל״חפירוש על הודו. (תהלים ק"ז) שתיקן החסיד המקובל מופת הדור גדול בישראל מו"ה ישראל בעל שם טוב זצוק"ל מק"ק מעזיבוז, על העלאת הניצוצין שנפלו בקליפה כל ימי השבוע:
38
ל״טהודו לה' כי טוב וגו'. פירוש, שכבר נודע שאין לך שום דבר בעולם שלא יהיו בו ניצוצות קדושות רק שהם מתלבשים שם בסוד הגילגול, והן עצמן סוד של זיי"ן מלכים דמיתו, שהם צריכים תיקון על ידי מעשה התחתונים, ובערב שבת הם עולים מהתלבשות הקליפות, לגדר הקדושה. עד שבת העליון שהוא הבינה, כנודע שיש ג' שבתות מלכות ת"ת בינה, וזהו שאנו אומרים לניצוצות אלו, שבחו והודו להקדוש ברוך הוא שעושה לכם טובה כל כך, מכח עת רצון שיש בשבת, שהם חוזרים לאיתנם הראשון ר"ל לקדושה, שבשבת אית נייחא לכלהו. ובינה ותפארת אתיין לחקל תפוחין שהוא סוד ליל שבת, וזהו סוד הודו בגימטריא אהי"ה וכל אהי"ה הוא בכתר, וזהו סוד שאנו אומרים בשבת כתר יתנו לך וכו', לה', רומז בבינה שהוא מגדל הפורח באויר, כי טוב קאי על יסוד שנקרא טו"ב, שהוא מושך הטיפה למלכות שנקרא עולם מתפארת בעלה, וזהו סוד כי לעולם חסדו ר"ל חסד ו' חסד בגימטריא ע"ב שהוא הטיפה שיורדת דרך מעבר ו' שהוא תפארת והבן: יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר. ר"ל אלו הנשמות המגולגלים כנזכר לעיל, שהיו כל ששת ימי המעשה בגלות כנ"ל, בסוד מיתה, ולית מיתה אלא גלותא, בספירות דקליפות, והשתא בא להם גאולה, וזהו סוד אשר גאלם מיד צר, שהוא הקליפה שנקרא יד צר בסוד מפני היד שנשתלחה במקדשך, עיין בכוונות, והשתא בא להם גאולה משם, וזהו אשר גאלם, גאלם בגימטריא ע"ד בסוד (ישעיהו כ״ו:ג׳-ד׳) בטחו בה' עדי עד, ע"ד בגימטריא גאלם, שהוא שם אם גל, והוא מעלה מן הקליפות שנקרא יד צר גימטריא ש"ד שאין בה יו"ד, והבן: וזהו סוד ומארצות קבצם ממזרח וממערב וגו'. ר"ל השתא בערב שבת בא להם גאולה וקיבוץ מארבע כנפות הארץ, מכח ד' שמות, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שסודם ממש ד' כנפות הארץ, ע"ב, מזרח שהוא אבא, ב"ן מערב שהוא ברתא בסוד (משלי ג׳:י״ט) ה' בחכמה יסד ארץ, ס"ג צפון שהוא בינה אימא, מ"ה דרום שהוא תפארת, בסוד (משלי שם) כונן שמים בתבונה, והבן, וזהו סוד קבצ"ם שהוא גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם ד' רוחות מזרח מערב צפון דרום, ובשבת יש להם גאולה והבן: תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו. קאי על הניצוצות, שכל השבוע הם תעו מדרך הטוב שהוא הקדושה והם הולכים בדרך מדבר ושממה, בקליפות, ורמז במדב"ר בגימטריא אברה"ם שהוא בחינת חס"ד, נגד יום א' בשבוע, וכשבא יום א' בשבוע תיכף יש כח בקליפה לשלוט, והם בסוד כף הקלע, וכשבא שבת בא מנוחה לנדחי ישראל שהם הניצוצות, שנקראו נדחו ישראל שהם סוד טיפת ז"ל, נדחי גימטריא ע"ב והבן, מה שאין כן כל השבוע, עיר מושב לא מצאו, רק הם בסוד עלמא דחרובה, והבן, ובשבת עולים למקום מיושב וק"ל: רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. פירש בכאן סוד גדול ונורא, והוא, למה ברא הקדוש ברוך הוא עניני מאכל ומשתה שאדם תאב להם לאכול ולשתות, והטעם שהם ממש ניצוצי אדם הראשון שהם מתלבשים בדומם ובצומח ובחי ובמדבר, ויש להם חשק לדבק בקדושה, והן מעוררין מיין נוקבין, בסוד (זוה"ק פינחס דרמ"ז ע"ב) אין טיפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולים כנגדה מלמטה, וכל אכילה ושתיה שאדם אוכל ושותה הוא ממש חלק ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן, וזהו שאמר הכתוב רעבים גם צמאים, כשאדם רעב וצמא להם, למה זה, וזהו שאמר נפשם בהם תתעטף, בסוד גלות, בלבושים זרים, (בפ' וישב) ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, ובאמת היא צדקה, והבן, וכל הדברים שהם משמשים לאדם הם ממש סוד הבנים שלו שהולכים בשביה והבן:
39
מ׳ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם. ר"ל אלו ניצוצות צעקו לה', מכח שיש להם צער ופחד גדול בקליפה. וכשבא שבת קודש. נתהפך להם האבל ליום טוב. ואפלה לאור גדול. מצרה ממש שהוא דין. נעשה שמחה שהוא רחמים. שזהו ממש היפוך הדין לרחמים. והבן. וזה שאמר ממצוקותיהם ממש נעשה הצלה. וזהו יצילם. וזהו סוד (ירמיהו ל׳:ז׳) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ממנו ממש נעשה ישועה. וזהו סוד (יומא דפ"ו ע"ב) זדונות נעשו לו כזכיות:
40
מ״אוידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב. פירוש, שהצדיקים מכח תפלתם ידריכום להניצוצות הקדושות האלו, שהיו כל השבוע בחולשה גדולה. ובצרה גדולה. ואין להם כח לילך בעצמם. רק צריך להוליך אותן. וזהו שאמר ללכת אל עיר מושב. שרומז לבינה שנקרא עיר מושב בסוד שאמרו חכמינו ז"ל (בפסחים ד"ג ע"א) ובאשה קראו מושב. והבן. מה שאין כן כל השבוע לא היה להם מושב כנ"ל. עיר מושב לא מצאו:
41
מ״ביודו לה' חסדו וגו'. ר"ל אנו אומרים לניצוצות אלו שישבחו לה'. על החסד שעשה עמהם. שהם ממש בני אדם יושבי חושך וצלמות. שאדם הראשון היה מוליד ק"ל שנה רוחין ושדין. ואנו צריכים לתקנן. ולהכין אותם. ולהעלותם למעלה. מעולם לעולם עד אין סוף ברוך הוא. כנודע מעליות שבת. שאנו ממשיכין בתפלת מנחה מהמאציל לאצילות ומאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה. ומיצירה לעשייה. ואחר כך אנו מעלים עשייה ליצירה ויצירה לבריאה ובריאה לאצילות ואצילות להמאציל. ורמז יודו לה' חסדו יודו בגימטריא הוי"ה נגד אצילות שעולה להמאציל. וע"ב שהוא חכמה מעלה לס"ג שהוא בינה:
42
מ״גוזהו סוד שמונה פסוקים שיש מהודו עד כאן נגד שמונה ספירות בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות והבן. ואמר כאן פעם א' יודו נגד שם ראשון ע"ב. ותיבת הודו בגימטריא אהיה כנגד בינה שהוא שם אהיה. ופסוק ב' יאמרו נגד חסד. ומארצות נגד גבורה. תעו במדבר נגד תפארת. רעבים נגד נצח. שאין שם יניקה לקליפה והוא רעב. בסוד (שמואל א' ט"ו) נצח ישראל לא ישקר. ושקר אין לו רגלים (עי' שבת דק"ד ע"א) אלא רגל אחד. ויצעקו נגד הוד שהוא תמורת דוה ושם עיקר הצעקה. וידריכם נגד יסוד שהוא מוליך הטפה למלכות. יודו נגד מלכות. והבן:
43
מ״דכ'י ה'שביע נ'פש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב. פירוש, עכשיו השביע הקדוש ברוך הוא למלכות שנקראת נפש שרגליה יורדת מות כל השבוע ללקוט שם הניצוצות. והיא עם הניצוצות היו רעבים כל השבוע. והשתא יורדת בחינת חסד שהוא סוד כהן הנרמז בר"ת של פסוק זה. ועל ידי זה נסתלקים ונכרתים הקליפות שהם סוד מלשינים על בני אדם הראשון, בסוד ולמלשינים אל תהי תקוה. ת"ק ו"ה. כנודע מכוונות האר"י ז"ל. ומלה זו רומז על ת"ק אברים של זכר ונקבה. רמ"ח ורנ"ב בגימטריא ת"ק. הכוונה לזכר רמ"ח ורנ"ב לנקבה שהם בגימטריא ת"ק. שהם בעצמם וה. וזהו רמז שוקק"ה בגימטריא תקו"ה. ונפש שהוא מלכות רעבה. ר"ל הארה של זר"ע קודש שירדה בה [זרע בגימטריא רעבה] מן יסוד שנקרא טוב. וזהו שאמר מלא טוב והבן. והשתא בליל שבת שהוא עיקר כנודע בסוד וינוחו בה ובסוד אתה קידשת. ונאסר היא לחיצונים: יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל. קאי הכל על ניצוצות שהיא מלקטת כל ימי השבוע. וכל זה. כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עוזר. קאי על אדם וחוה. שהקדוש ברוך הוא צוה להם שלא יאכלו מעץ הדעת טוב ורע. ובסוד נדב ואביהו (בפ' שמיני) אשר לא ציוה אותם. ר"ל הציווי היה במלת לא. וזהו סוד כי המרו אמרי א"ל הוא אותיות ל"א. ועצת עליון נאצו. שגרמו חורבן העולמות כנודע. ובשביל זה הכניע ה' את לבם. וזהו ויכנע בעמל לבם שהוא מלכות. ונכשלו בצרה בקליפה. ואין להם עוזר כל ימי השבוע. והבן: ויזעקו אל ה'. ר"ל מכח התשובה וחרטה שיש להם. כי הרשעים מלאים חרטות. וה' הצילם ויושיעם מהיסורין שיש להם. שהוא סוד מאיו"ב נעשה אוי"ב. ר"ל מקדושה נתהוו הם שהם סוד הקליפות. ובשבת הם ניתקנים. וברמז ר"ת איו"ב. ר"ל ויזעקו הוא "ו' "אל הוא "א. הו"יה הוא "י. "בצר הוא "ב הוא אותיות איו"ב והבן: יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. שהם חבלים דקליפה ינתק כנ"ל. והבן: וכאן אמר זיי"ן פסוקים נגד חג"ת נהי"ם. כי השביע וגו' נגד חסד.
44
מ״היושבי חושך וגו' נגד גבורה. כי המרו וגו' נגד תפארת. שזה חטא אדם הראשון שכפר בתפארת. ויכנע בעמל לבם וגו' כנגד נצח. ששם הקליפות נכנעים שאין להם יניקה שם כנ"ל. ויזעקו כנגד הוד. ששם עיקר יניקה שלהם כנ"ל. יוציאם כנגד יסוד. יודו לה' חסדו נגד מלכות ונזכר פעם שנית מלת יודו שהוא בגימטריא הוי"ה דס"ג והבן:
45
מ״וכי שבר דלתות נחשת וגו'. ר"ל יסוד דנוקבא דקליפה. נקרא בורות נשברים. ושני דלתות לה וצירים. מיסוד דנוקבא שנקרא נחשת וברזל שיבר. ולמה, לזה אמר ובריחי ברזל גדע. ר"ל שאל אחר. שהוא דכר הנקרא ברזל אסתרס ואין לו בחינת דעת. שהוא סוד בריח [נ"א ברית] בין חכמה ובינה. והקדוש ברוך הוא מסרסו כדי שלא לטשטשא עלמא. ובשביל זה הם משבחים להקדוש ברוך הוא שעשה טובה זו. והבן: אוילים וגו'. הם ניצוצות אלו. שהם סוד הרשעים הנוטים מדרך הטובה. שהוא התורה דרכיה דרכי נועם ואדם הראשון כפר בתורה כמו שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדין דל"ח ע"ב) וזהו שאמר ומעונותיהם יתענו שכל מיני חולאים שיש להם כל ימי השבוע הם באים ממש מסוד התורה בסוד מה שאמרו חכמינו ז"ל (יומא דע"ב ע"ב) זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות. וזהו ממש פשעם שאין מלאך המות ממית אלא החטא ממית. ובאמת טוב ה' לכל. רק המקבל הוא רע. ושם נתהפך לסם המות ר"ל:
46
מ״זכל אוכל תתעב נפשם. קאי על התורה שנקרא אוכל. ע"ד שאמר הכתוב (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי היינו בלחמי של תורה. והיא בעצמה תתעב נפשם. כמו החולה שכל מה שנותנים לו הוא מתעב. ואומר לרע טוב ולטוב רע. שמים מר למתוק ומתוק למר. מכח שהאדם נוטה לקליפה נעשה לו ממתיקות התורה מר. סם המות. וזהו שאמר ויגיעו עד שערי מות ותחלואים מכח החטאים הנ"ל. רק בשבת שולח הקדוש ברוך הוא דברו שהוא סם חיים. וכל זה על ידי שהם מתחרטים שם בקליפה. ויפקח הקדוש ברוך הוא להם עינים. בסוד מה שאמרו חכמינו ז"ל (יומא ל"ח ע"ב) הבא לטהר מסייעין אותו. ואז הוא רואה שהתורה היא אמת ואין בה נפתל ועיקש. רק לגבי חייביא איהי אשתני. ובאמת אני ה' לא שניתי. וזהו שאמר וימלט משחיתותם פי' משחיתותם ממש נעשה המלטה להם כנ"ל. שזדונות נעשו להם כזכיות. ויגלה להם נהורא מגו חשוכא ממש. וזהו סוד (בפ' לך) ואת הנפש אשד עשו בחרן. ר"ל שנתגיירו ונעשו מרע נפש טוב. כך ניצוצות אלו הם בסוד גרים. והם נתרפאו מהחולאים. ונעשה משחיתותם שהם סוד שחיתת ז"ל. נעשה מהם המלטה. ונעשה מהם בני אל חי:
47
מ״חואמר כאן ששה פסוקים נגד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. כי שבר וגו' נגד גבורה. ומשם הוא השבירה. אוילים מדרך פשעם נגד תפארת. שכפר מחמת אוולת בתפארת. כל אוכל נגד נצח. ויזעקו אל ה' נגד הוד. ישלח דברו וירפאם נגד יסוד. יודו לה' חסדו נגד מלכות. ונזכר כאן פעם ג' יוד"ו בגימטריא הוי"ה דמ"ה שהוא בוי"ו קצוות:
48
מ״טויזבחו זבחי תודה פירוש והם יזבחו זבחי תודה על שחזרו לאיתנם הראשון. ויספרו מעשיו של הקדוש ברוך הוא ברנה. שהם זכו לתיקון. כנודע שהקליפה נתהווה מהקדושה. וצריך לתקן אותה:
49
נ׳יורדי הים באניות וגו'. ר"ל לפעמים יורדת נשמה גדולה ממקום רמה ונשגבה אל מקום הקליפות. והקליפות הם משמחין את עצמן בשמחת הנשמה שירדה ביניהם. וזהו יורדי הים באניות. קאי על הנשמה שירדה בים הקליפות. כמבואר בסבא דפ' משפטים ע"ש (דף צ"ה ע"ב) אבל הקליפות אינם יודעים שמלאכתם במים רבים. פירוש שפועלים נשמות קדושות אלו בירידתם במים רבים. ומעלים נשמות מאת הקליפות [נ"א ומכלים הנשמות אלו את הקליפות] ומשם עולים למקומם. וזהו סוד הכתוב (שמואל א ב׳:ו׳) מוריד שאול ויעל. פירוש. נשמה יורדת לשאול. ויעל כשפועלים מלאכתן. ונרמז בר"ת עושי מלאכה ר"ת עם כי חלק ה' עמו. אל תקרי עַמּוֹ אלא עִמּוֹ בחיריק. אבל הנשמה שאינה כל כך ממקום הרם. תפול עליה אימתה ופחד בהוריד השם יתברך אותה לקליפות. מה שאין כן נשמה שהיא ממדרגה רמה ונשגבה. מורא לא יעלה על ראשה. וכל זה הוא בירידתה. אבל בעלייתה בסוד ירידה לצורך עלייה. הוא בסוד אור חוזר. היא מעלה ניצוצות הרבה. בסוד (פ' בלק) הנה עם יצא ממצרים ונרמז בר"ת למפרע "במים "רבים אותיות רב והבן:
50
נ״אהמה ראו מעשי ה' וגו'. כלומר אלו הנשמות שיורדין ונופלין בעומקא דתהומא רבה ועל ידי זה המה ראו מעשי ה' בעלייתם. ונפלאותיו במצולה. שעל ידי נפילתם במצולה מכירים הם נפלאותיו. והבן: ויאמר ויעמד רוח סערה. ר"ל נשמות אלו שירדו שם. הם יעמדו נשמות העשוקים האחרים שהם בסערה: ותרומם גליו. אלו נשמות שגולים שם בקליפה. וזהו שאמר יעלו שמים ירדו תהומות. ר"ל מכח שהם רוצים לעלות למקום גבוה לשמים. שהוא הקדושה. מכח זה ירדו תהומות בקליפה. וירידה זו היא לצורך העלייה לתקן שורש שלהם. וזהו שאמר נפשם נפשם ממש ברעה תתמוגג לשון תמס והמסה. לגודל רעת הפחד. וזהו סוד גלות השכינה כל ששת ימי השבוע. וזהו סוד עקבות משיחא אשר אמרו ז"ל כי כאשר תכלה ללקוט הנשמות אלו שבעקביים של אותה המרכבה טמאה שהוא סוף גוף המרכבה טמאה. אז יבא משיח ואז יבולע המות לנצח שתתבטל הקליפה ההיא אחר שנתרוקנה מהקדושה. ואז. יחוגו וינועו כשיכור וכל חכמתם תתבלע. ר"ל שהקליפה בעצמה תודה שאין בה שום כח וממשות, כי חכמתם תתבלע לשון (ישעיהו כ״ה:ח׳) בלע המות לנצח. והבן. וזהו שאמר:
51
נ״ביקם סערה לדממה ויחשו גליהם. כי יתבטל כל הכח דמרכבה טמאה. ואז וישמחו כי ישתוקו. וישמחו אלו הניצוצות קדושות כי ישתוקו הקליפות. ואז וינחם אל מחוז חפצם, את הנשמות הקדושות שזכו ושנשלם חפצם ובקשתם שעולים למחוז שהוא לשון מקום וגבול הקדושה. והבן:
52
נ״גואמר כאן עשרה פסוקים נגד עשר ספירות דב"ן כנזכר לעיל. ואמר כאן פעם ד' מלת יוד"ו שהוא בגימטריא הוי"ה דב"ן שהוא עשרה הכף: וירוממוהו בקהל עם. מחוייבים אלו הניצוצות להודות ולרומם לה' בקהל עם. והוא י' אנשים נקרא קהל. נגד עשרה ספירות הנ"ל שהם קהל עם: ובמושב זקנים. שהם אבא ואמא שנקראו זקנים יהללוהו. והבן:
53
נ״דיאמרו אלו הניצוצות להקדוש ברוך הוא. ישם נהרות למדבר. ישם הקדוש ברוך הוא השתא בשבת. נהרות דקליפה למדבר. שאין להם שום יניקה מהחסדים. לפי שקליפת נגה עולה השתא לקדושה. שהוא מחיה אותם כל השבוע בחסדים שהם גונבים למעלה. בסוד (משלי ט׳:י״ז) מים גנובים ימתקו. מכל אלו החסדים שקליפת נגה גונב. מזה ימתקו. ויש לכל הקליפות חיות ומיתוק. והשתא שקליפת נגה עולה לקדושה נשארו כל הקליפות בלי הארה וזה שאמר ומוצאי מים לצמאון. ר"ל השתא הקליפות צמאים מחמת חסרון מים. והבן: ארץ פרי למלחה. ר"ל מלכות דקליפה שנקרא ארץ. המוציא כל ימי השבוע פירות וניצוצות קדושות. והשתא אין בה שום ניצוצות כמו ארץ שחופרין בה מלח. כך הוא השתא. דאפילו חייביא דגיהנם נייחין בה. וזהו סוד (בפ' ויקרא) על כל קרבנך תקריב מלח. כדי להתיש כח הקליפה ולסמא אותה בסוד (חולין דק"ה ע"ב) מלח סדומית המסמא את העינים. והבן. וזהו שאמר מרעת יושבי בה. ר"ל שכל השבוע היו שם הניצוצות שהם בסוד רע, ור"ת של "ארץ "פרי "למלחה אפל תמורת אלף דקדושה. והבן: ישם מדבר לאגם מים. ר"ל יש כח ביד הקדוש ברוך הוא לעשות מקום חרב ויבש שהם הקליפות שהם עלמא דחרובא. כמדבר. שיהיה בהם אגם מים ונהרות מכח הנשמות שיורדות לשם. וזהו שאמר וארץ ציה למוצאי מים, שיצא משם אחר כך כל כח הקדושה שנקרא מים. ור"ת "ציה "למוצאי "מים הוא ר"ת צל"ם שאז עולים לצלם אלהים דקדושה. והבן: ויושב בם רעבים. ר"ל אלו הניצוצות שהיו שם רעבים מבלי קדושה. ואחר כך ויכוננו עיר מושב עיר זו ממש. שהיו רעבים שיהיה להם מושב מיושב בכל טוב בעלותם לקדושה כנ"ל: ויזרעו שדות וגו'. ויברכם אלו הניצוצות וירבו מאוד. ר"ל מה שהיה מקודם בסוד המות הנקרא מאוד. שהוא אסתרס. ובשבת ניתקנו כנ"ל: ובהמתם לא ימעיט. ר"ל שזה קאי על מלכות דעשיה שבעשיה. שרגליה יורדת מות אין בה משכלה שהוא נפל. בסוד (פ' בראשית) הנפילים היו בארץ, רק שניתקן הכל בקדושה: וימעטו וישוחו מעוצר רעה ויגון. וימעטו לקליפות וישוחו להם עד עפר, והבן: שופך בוז על נדיבים. כמבואר סוד הפסוק (תהילים קי״ט:קס״א) שרים רדפוני חנם ר"ת חרש שהקליפות נעשים חרשים בזמן שיורד שפע שהוא סוד מים שנרמז בס"ת. וסימן חרש נוטריקון חמישי רביעי שלישי ונשאר שני ששי שביעי שסימן בוז ובא"ת ב"ש הוא שפע, וזהו שופך בוז על נדיבים, ר"ל כשיורד השפע נעשים הנדיבים שהם הקליפות חרשים, ור"ת שופך 'בוז 'על הוא ר"ת שבע בסוד (משלי כ״ד:ט״ז) כי שבע יפול צדיק וקם וגו' כי שבע שהוא שבת, שם יפול צדיק וקום, צדיק שהוא יסוד, ומלת יפול לשון ינוח, בסוד (תהילים צ״א:ז׳) יפול מצדך אלף, וקם, בסוד (פ' לך) והקימותי את בריתי בהקמת ברית, כשזה קם, כשיסוד הנקרא זה דקדושה, קם, זה שהוא יסוד דקליפה נופל בסוד אבר מת. ויתעם בתהו לא דרך. קאי על הקליפות שהוא מתעה אותם, והם מסתלקים מיסוד דקדושה ששם אחיזתן, בסוד (תהילים ג׳:ב׳) רבים קמים עלי, ובסוד (פ' ויצא) והאבן גדולה על פי הבאר, וזהו שאמר לא דרך שבשבת הם אינם עומדים על יסוד שנקרא (משלי ל׳:י״ט) דרך גבר בעלמה: וישגב אביון מעוני. שהוא יסוד דקדושה, והבן. וישם כצאן משפחות. אותיות שאחר צאן הם קב"ס ובא"ת ב"ש הוא חרש, והבן סוד עליות ראש חודש, אחר רא"ש הוא אותיות שבת, והבן: יראו ישרים הם הניצוצות קדושות. וישמחו בעלייתן לקדושה. וכל עולה הוא הקליפה קפצה פיה: מי חכם וישמר אלה. מובן מהשאר. עד כאן פירוש על הודו ממוהר"ר ישראל בעל השם זצוק"ל דק"ק מעזיבוז:
(ספר קטן וס' רמזי ישראל, וס' תהלות שבת).
(ספר קטן וס' רמזי ישראל, וס' תהלות שבת).
54
נ״המבואר בשם הבעל שם טוב ז"ל זכותו יגן עלינו שהארבעה בחינות של ויצעקו ויזעקו (בתהלים ק"ז) הם ברורי התהו שנפלו בשבירת הכלים:
(צרור החיים דמ"ב ע"ד, מכתבי הגה"ק מוהר"ם ז"ל מליבאוויץ).
(צרור החיים דמ"ב ע"ד, מכתבי הגה"ק מוהר"ם ז"ל מליבאוויץ).
55
נ״וידוע המעשה מהבעש"ט ז"ל פעם אחת לא היה רוצה להיות משובתי שבת בעיר אחת, מפני כי ראה ברוח קדשו כי הניצוצות רבו מאוד בעיר הזאת, והיה ירא לנפשו לבל יהיה להם אחיזה בו להפרידו מקדושתו הגדולה, כי לגודל מעלתו היו רודפים אחריו ביותר, עצמו מספר, כדי להעלותם, לזאת היה צריך שמירה יותר להנצל מהם:
(תפארת שלמה פ' פינחס).
(תפארת שלמה פ' פינחס).
56
נ״זשמעתי אומרים בשם בעל שם טוב הקדוש זי"ע ועל כל ישראל אמן, אשר פעם אחד קיבל שבת על השדה והיו שם צאן רועים על פני השדה, והגביהו בשעת מעשה את רגליהם הראשונים למעלה, ועמדו רק על שני רגלים האחרונים כמו עמידת איש, ואומרים בשם הצדיקים טעמו ונימוקו עמו, מחמת שקידש את כל העולם, והעלה בשעת מעשה את כל העולם למקורו הראשון, אזי ממילא גם כל הברואים שהיו עומדים אז אצלו, הגם שאין בהם דעת, מכל מקום כיון שמעט החיות המלובש בהם נתעלה למקורו הראשון, ממילא הגביהו את עצמם:
(בית אהרן פ' בא).
(בית אהרן פ' בא).
57
נ״חשמעתי ממורי ומחותני הרב הקדוש מרוזין זצ"ל שסיפר כי הר"י. בעל שם זצ"ל כאשר התפלל פעם אחת מנחה ערב שבת בשדה, התקבצו אליו צאן הרועים בשדה וצעקו כולם כל עת תפלתו, ואמר כי הריב"ש העלה אז בתפלתו כל מדרגות הנמוכים, עד שגם הבהמות והצאן היה להם דעת להכיר את קונם, וצעקו כולם לה' עמו:
(דברי אלימלך פ' בחקותי, וברמזי שביעי של פסח).
(דברי אלימלך פ' בחקותי, וברמזי שביעי של פסח).
58
נ״טמספרים מהבעל שם טוב זצללה"ה שכשיצא לשדה בערב שבת קודש לקבל שבת, ובעת שאמר וישם כצאן משפחות נאספו סביביו צאן השדה:
(תולדות אדם פרשת נח)
(תולדות אדם פרשת נח)
59
ס׳אמר הבעש"ט זי"ע כי כל מי שזכה להיות משובתי שבת מאוכלי שולחנו, הוא נותן בו סם חיים להיות בקרבו רפואה להוושע מכל התאוות, וגם פועל להבא להתנהג בביתו בקדושה ובטהרה, אשר מדרכי הרפואה על ידי בני אדם, הוא רק להתרפא מחליו הקודם, אך עודנו צריך שמירה להבא, שלא יבוא ויחזור אליו החולי ח"ו, ובזה יפה כח הצדיק על ידי שולחנו הטהור, לתת לאדם שמירה להבא להנצל מכל רע כנ"ל:
(תפארת שלמה פרשת יתרו ד"ה ויקח יתרו)
(תפארת שלמה פרשת יתרו ד"ה ויקח יתרו)
60
ס״אבשם הבעש"ט זלה"ה שמן השמים נתנו לו ברירה לדור בנעמרוב או במעזבוז או בעיר שלישית, ובחר במעזבוז ששם שכיחים דגים וקל לו להשיגם על שבת קודש:
(זכרון טוב דף ה' ע"ג)
(זכרון טוב דף ה' ע"ג)
61
ס״בשמעתי ממורי כי בשבת כמעט אין ללמוד רק ליחד, והבן:
(צפנת פענח פרשת משפטים דע"ז ע"ד)
(צפנת פענח פרשת משפטים דע"ז ע"ד)
62
ס״גבכל מצוה ותורה ותפלה שבשבת, מה שצריך הכל להיות באהבה יותר מיראה, מבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה ל"ז, ולקמן במאמרי ר"ה ויו"כ אות ל"ז ע"ש:
63
ס״דלדבר הרבה דברי תורה על שלחנו בסעודותיו של חול, וכל שכן בסעודות שבת מבואר לקמן פ' משפטים אות י"ח:
64
ס״הישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג וגו' כולם ישבעו ויתענגו מטובך וקשה הלא בעסקי עולם הזה התענוג הוא קודם השביעה, והיה ראוי לומר יתענגו וישבעו, והפירוש הוא, דיש בעסקי עולם הזה תענוג בלא שביעה לעולם, ויש שיש שביעה אבל אחר השביעה שוב אין תענוג, כי בענין קיבוץ ממון והון רב יש תענוג, וכל מה שהוא עשיר יותר יש לו תענוג יותר, אבל אין לו שביעה, כמו שאמר הכתוב (קהלת ה׳:ט׳) אוהב כסף לא ישבע כסף, אמנם באכילת מעדנים ותענוגי עולם הזה יש שביעה, אבל אחר השביעה שוב אין לו תענוג מזה, כי (משלי כ״ז:ז׳) נפש שבעה תבוס נופת וכל זה בעסקי עולם הזה, אבל בלימוד התורה אינו כן, ועל דרך משל מי שאינו חכם גדול בתורה אם יבקשו ממנו לפרש הלכה קשה ועמוקה, הנה תחלה מר לו, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת ד"ל ע"ב) על פסוק שפתותיו שושנים נוטפות מור (שיר השירים ה׳:י״ג) אל תקרי מור אלא מר, ולבסוף מתענג, אבל אם הוא חכם גדול בתורה, אפילו בתחלת העיון יש לו תענוג, מפני שיכול לפלפל בחכמה ולמצוא ראיות ופירושים מכל הצדדים:
65
ס״ווהנה השבת לא ניתן לתענוג אכילה ושתיה לבד, אלא לעסוק בתורה ותפלה, כפירוש רמ"א על פסוק (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג, שלא אמר וקראת לאכילה ושתייה עונג, דאם כן מי שהוא עני דקיימא לן (שבת דקי"ח ע"א) עשה שבתך חול כו' אם כן מהו העונג שלו, אלא העונג הוא עיקר מעצם קדושת השבת, דהבית שנר שבת דולק בו או ביום השבת אור היום עצמו, הוא רומז לאור פני הספירות ממש, שהוא קודש קדשים, וחוץ לבית, התחום שבת אלפיים באמה סביב, הוא תחום חותם, רושם אור הקדוש וכל רוגזין וכל דינין הם חוץ לתחום:
66
ס״זוגם סוד הנשמה יתירה, כמו שכתוב בסידור האר"י ז"ל על ישמח משה במתנת חלקו, שנותנין לו במתנה בכל שבת אלף חלקי האור, בסוד תוספות נשמה יתירה, ועל ידי זה, כי עבד נאמן קראת לו, להחזיר לישראל אותן הכתרים, והם עדיים שהתנצלו בחטא עגל, וזהו כליל תפארת אשר בראשו נתת לו ע"ש, ועל כן אמרו רבותינו ז"ל (ביצה דט"ז ע"א) על פסוק שבת וינפש (פ' תשא) כיון ששבת אבדה נפש, פירוש כמו שהעשיר מרגיש יותר בצער העוני יותר מן מי שהוא עני בתולדתו, כן הצדיק שהיה לו נשמה יתירה ואור גדול וקדוש בשבת, מרגיש יותר בצאת השבת מה נאבד ממנו, יותר מן ההדיוט:
67
ס״חעל כן עיקר התענוג להצדיק יהיה מהשבת עצמו, ומעסק התורה ותפלה בקדושה ובטהרה בשבת וכו', והנה השבת ניתן לישראל כדי שיהיו פנויין לעסוק בתורה, כמאמר רבותינו ז"ל (הובא בטור אורח חיים סי' ר"צ) אמרה תורה כו' אמר הקדוש ברוך הוא זווג אחד יש ושבת שמה כו', וזהו שאומרים ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, ומה הוא העונג האמיתי לענג בו את השבת, ישבעו ויתענגו מטובך, פי' על ידי התורה, שמטבעה שכל מה שאדם שבע ממנה ביותר יש לו תענוג יותר:
68
ס״טוזהו ענין הכתוב (תהילים י״ט:י׳-י״א) הנחמדים מזהב ומפז רב וכו', פירוש, דברי תורה נחמדים מזהב ומפז רב, כי זהב ופז אף על גב דיש תענוג לאדם מהם, מכל מקום יש חסרון שאין בהם שביעה, מה שאין כן דברי תורה, ומתוקים מדבש ונופת צופים, שאחר השביעה שוב אין לו תענוג, כמו שכתוב (משלי כ״ה:ט״ז) פן תשבענו והקאתו, מה שאין כן בתורה נאמר (משלי כ״ב:י״ח) כי נעים כי תשמרם בבטנך:
69
ע׳ואמר גם עבדך נזהר בהם והפירוש כמו שכתוב בשל"ה בשם מהר"ם פדוואה ז"ל כי נזהר יש לפרש מלשון זוהר הרקיע, כי כל החכמות האנושיות אינם מזככים את האדם, לא גופו ולא נשמתו, מכל שכן חכמת הפילוסופייא אשר עליה נאמר (משלי ב׳:י״ט) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים כו', אבל חכמת התורה הקדושה מזככת הגוף והנשמה, כי על כן אדם הראשון קודם חטאו אמרו רבותינו ז"ל (בזוה"ק תולדות דקמ"ב ע"ב) עקבו היה מכהה גלגל חמה, כי חמה נבראת לשמש העולם והוא נברא לשמש את קונו, ועל ידי מה היה אור זוהרו, על ידי עסקו בתורה, כמו שכתוב במשה רבינו עליו השלום (בפ' תשא) כי קרן עור פניו:
(כתר שם טוב ח"ב ד"ו ע"א).
(כתר שם טוב ח"ב ד"ו ע"א).
70
ע״אבש"ע אורח חיים (סי' שז) כתב רמ"א שבני אדם שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול, והוא תמוה שהוא נגד הש"ס שאמרו (בשבת דקי"ג ע"א) שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול כו', כל שכן לדבר דברים בטלים בשבת וכו', שמעתי ממורי ז"ל משל למלך שציוה שיתנו לכל אחד מבוקשתו, וביקש אחד שיתנו זבל לצרעתו וכו' ודפח"ח:
(צפנת פענח דל"ו ע"ג).
(צפנת פענח דל"ו ע"ג).
71
ע״בבזמירות לשבת, יחבק לה בעלה וביסודא דילה וגו', שמעתי ממורי יחבק לה בעלה ביסודא דילה, להעלות מדרגה קטנה הוא יותר חשובה להשם יתברך ודפח"ח:
(צפנת פענח ר"פ שמות ד"ב ע"ד).
(צפנת פענח ר"פ שמות ד"ב ע"ד).
72
ע״גידוע ממרן אור ישראל הבעל שם טוב יחבק לה בעלה ביסודא, כי שם ביסוד דנוקבא שורש קליפות נגה האוחז בצירים ודלתות, ונעשה שקר, דם נדות דם עכור גלות הנפש, גם שם בהעלם מחבק לה בעלה, ולהעלות מדרגה קטנה של חושך לעשותה אור, יותר חשובה לפני השם יתברך:
(נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל א' אות ו').
(נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל א' אות ו').
73
ע״דנוטרי ליום השביעי זכור ושמור להקם, אמר אדוני אבי זקיני זללה"ה כי יש בעבודה טיפה המוקדמת והמאוחרת וצריכין תיקונים, ובזה מתורץ קושיית הט"ז ז"ל (ש"ע או"ח סי' א' סק"ג) אחד המרבה ואחד הממעיט וכו', והם האותיות שמדברים כדי לבא לדחילו ורחימו, והבן:
(דגל מחנה אפרים בליקוטים).
(דגל מחנה אפרים בליקוטים).
74
ע״העזור לשובתים בשביעי וגו'. שמעתי ממורי ביאור זמר לליל שבת עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר עולמים, כי חר"ש ר"ת 'חמישי 'רביעי 'ששי רומז לג' סעודות דשבת, כי חמישי הוד סמכי קשוט, רביעי הוא תפאר"ת, ויסו"ד הוא ששי,, והענין:
(תוי"י בסופו דר"ט ע"ב, דגל מחנה אפרים בסופו).
(תוי"י בסופו דר"ט ע"ב, דגל מחנה אפרים בסופו).
75
ע״ובתפלת מוסף תכנת שבת וכו' ראיתי כתוב בשם הקדוש האלקי מ' ישראל בעש"ט זצ"ל, כי לכך נתקן בדרך תשר"ק, כי בחול הכל הוא בלבושים, על דרך משל אות א מתלבש באות ב ואות ב באות ג וכן כל האותיות עד ת', ובשבת הוא דבקות העליון בלי הפסק אומרים בתשר"ק דרך פשיטות הלבושים עד כאן דברי קדשו:
(יישמח משה פ' נח במדרש תהלים, ובדרך חסידים שבת ס"ב בשם ס' עונג שבת).
(יישמח משה פ' נח במדרש תהלים, ובדרך חסידים שבת ס"ב בשם ס' עונג שבת).
76
ע״זבשבת במוסף בקדושת כתר שאנו מעלין עולם הדיבור בעולם המחשבה, ושם הבהירות גדול עד שאין נראה התחלקות המדות, לפי זה לא ישאר חיות לעולם הזה התחתון, ועולם הזה צורך גבוה כי אין מלך בלא עם, על כן תיכף כשאנו אומרים איה מקום כבודו, ואי"ה מרמז לג' ראשונות שאין שם התחלקות המדות, תיכף אחר זה אנו אומרים ממקומו הוא יפן ברחמים, דהיינו להשפיע טובו לכאן, לפי שאין מלך בלא עם:
(כתר שם טוב ח"ב ד"כ ע"א, לק"א די"ט ע"ב).
(כתר שם טוב ח"ב ד"כ ע"א, לק"א די"ט ע"ב).
77
ע״חמה שביום השבת עולין כל התפלות של ששת ימי השבוע על ידי קדושת כתר מבואר לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות קמ"ח ע"ש:
78
ע״טשמענו בשם הבעל שם טוב שהזהיר מאוד לבלי לאכול בצלים חיים:
(שיחות הר"ן רס"ד).
(שיחות הר"ן רס"ד).
79
פ׳בזמירות ליום שבת, ולוו עלי בני וגו', איתא בגמרא (ביצה דע"ז ע"ב) אמר הקדוש ברוך הוא לוו עלי ואני פורע, וקשה למה המדה הוא כך, ולמה לא יזמין השם יתברך לעני שיהיה לו על סעודת שבת ולא יצטרך ללוות, ויש לומר על פי הלצה, כי ידוע שאין הברכה שורה אלא על איזה דבר, שאף שהוא מועט מתברך כמו אסיך שמן דאלישע, אבל אין הברכה שורה על דבר ריקן, אלא כשיעשה הקדוש ברוך הוא נס מפורסם יש מאין, והנה אין הכל רוצים ליהנות ממעשה נסים כמו שמצינו כמה תנאים ואמוראים, ולזה אמר לוו עלי, כי זה מדבר בעני שביתו ריקן ואין אתו בבית אפילו דבר מועט שתשרה עליו הברכה, בכדי שלא יצטרך לנס ניכר כל כך, ואם ירצה הקדוש ברוך הוא לעשות לו נס מפורסם, אפשר שלא ירצה ליהנות, לזה אמר לוו עלי ואני פורע, דאיתא בגמרא (נדרים דל"ג ע"א) המודר הנאה מחבירו פורע לו חובו, ואם כן מצינו בפריעת חוב דאינה הנאה, אם כן לא יחוש העני, וילווה ויענג את השבת, שאף שהקדוש ברוך הוא יפרע את חובו אין זה הנאה ממעשי נסים כלל, ואף על גב דבגמרא מוקי לה באותו חוב שאין המלוה תובע את הלוה ושאם ירצה לא ישלם להמלוה כדאיתא שם, הנה גם הכא המלוה לעני כזה מסתמא גם כן מלוה לו על מנת שלא לתבעו:
(לקוטים יקרים ד"ו ע"א).
(לקוטים יקרים ד"ו ע"א).
80
פ״אאלהים תן במדבר הר, שמעתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה על תן במדבר הר, היינו שהוא תפלה להשם יתברך שיתן הר היינו הרי"ש שהוא חכמה על דרך דכתיב (תהלים קי"א) ראשית חכמה, במדבר היינו בדיבור, ר"ל שיהיה יחוד דיבור שהוא מלכות סוף כל המדרגות, עם חכמה, וזהו ייחוד יוד ראשונה של הוי"ה ברוך הוא עם יוד אחרונה של אדנ"י, וזהו סוף מעשה [במחשבה תחלה] היינו יו"ד של אדנ"י יתייחד במחשבה תחלה שהוא יו"ד ראשונה של הויה, ואז יהיה גאולה שלימה:
(דגל מחנה אפרים פ' בשלח ד"ה ובני ישראל).
(דגל מחנה אפרים פ' בשלח ד"ה ובני ישראל).
81
פ״במה שיש חילוק בין תפלת שחרית ומוסף דשבת לתפלת מנחה דשבת בענין הדבקות מבואר לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות קמ"ט:
82
פ״גנהג מרן הקדוש רבינו ישראל בעל שם טוב זי"ע להאריך בסעודה שלישית עד הלילה הרבה:
(זוהר חי בהקדמת בראשית די"ד ע"ב).
(זוהר חי בהקדמת בראשית די"ד ע"ב).
83
פ״דמרגלא בפי החסידים בשם הבעל שם טוב ז"ל לאכול שומים במוצאי שבת קודש בסעודת מלוה מלכא:
(ס' מעשה יחיאל בקונ' מיכלא דאסוותא דט"ז ע"ד).
(ס' מעשה יחיאל בקונ' מיכלא דאסוותא דט"ז ע"ד).
84
פ״השמעתי מספרים אשר בימי הבעש"ט הקדוש זצללה"ה אירע לאחד שיצרו הרע בער בקרבו, ומסר את עצמו לכפירה ח"ו, ועל ידי זה שהיה רגיל תמיד לקיים סעודת מלוה מלכה, פיתהו איש אחד על פי ציווי הבעל שם טוב שיקיים גם עתה קודם הכפירה סעודה זו, וכשהתחיל לטעום מסעודה זו נשתנה דעתו לטובה וניצול:
(מנחת שבת דקי"ח ע"ב).
(מנחת שבת דקי"ח ע"ב).
85
פ״וששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וגו'. מה שכל אדם מישראל מחוייב לעסוק בל"ט מלאכות לתקון נפשו וכו' מבואר לעיל ריש פ' לך בהגה ב' באורך ע"ש:
86
פ״זתרי"ג מצוות ושבע מצוות דרבנן הם תר"כ ניצוצי אור וכו' מבואר לעיל בפ' בשלח בהגה ו' ע"ש:
87
פ״חוכל העם רואים את הקולות וגו'. יש לומר בזה על דרך ששמעתי משל מן אדוני אבי זקיני זללה"ה, שהיה אחד מנגן בכלי זמר יפה מאוד, במתיקות ועריבות גדול, ואותם שהם שומעים זה לא יכלו להתאפק מגודל המתיקות והתענוג עד שהיו רוקדים כמעט עד להתקרה מחמת גודל התענוג והנעימות והמתיקות, וכל מי שהיה קרוב יותר והיה מקרב עצמו לשמוע קול הכלי זמר, היה לו ביותר תענוג והיה רוקד עד מאוד. ובתוך כך בא אחד שהיה חרש שאינו שומע כלל קול של הכלי זמר הערב. רק ראה שאנשים רוקדים עד מאוד, והם בעיניו כמשתגעים, ואומר בלבו כי לשמחה מה זה עושה. ובאמת אילו היה הוא חכם וידע והבין שהוא מחמת גודל התענוג והנעימות קול של הכלי זמר. היה הוא גם כן רוקד שם, והנמשל מובן, ויש לומר בזה וכל העם רואים את הקולות היינו שהשם יתברך הופיע על כולם כאחד אור אלהותו שהשיגו יחד כולם כשראו גודל השמחה כי מלאכי צבאות ידודון ידודון וגו' (תהילים ס״ח:י״ג) הבינו שהוא מחמת מתיקות ונעימות אור התורה הקדושה וכו':
(דגל מחנה אפרים)
(דגל מחנה אפרים)
88
פ״טהעידו על מרן הקדוש רבינו חיות נפשינו אור זורח האר"י הבעש"ט כשהיה לומד תורה עם התלמידים הקדושים היה אש מלהטת סביבותיהם, ומתקבצין מלאכי השרת, והיו שומעין הקולות והברקים ואמירת אנכי ה' אלהיך מפי השם יתברך וזה ידוע ומפורסם הרבה:
(היכל הברכה פ' ואתחנן דכ"ח ע"א).
(היכל הברכה פ' ואתחנן דכ"ח ע"א).
89
צ׳שמעתי אומרים בשם הבעל שם טוב זללה"ה דאם זוכים ישראל שמתקדשים ומטהרים עצמם בתורתו ובמצוותיו, שומעין תמיד קול ה' מדבר, כמו במעמד הר סיני, עד כאן שמעתי ודפח"ח:
(כתר תורה פ' יתרו).
(כתר תורה פ' יתרו).
90
צ״אוירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. בשם הבעל שם טוב, וירא העם וינועו אם מנענע את עצמו בשביל וירא העם, זהו סימן ויעמדו מרחוק, היינו שהוא רחוק מהשם יתברך:
(ילקוט משה, בשערי הפרפראות).
(ילקוט משה, בשערי הפרפראות).
91
צ״בויאמרו אל משה דבר אתה עמנו וגו' מעלת הלומד תורה מצדיק הדור מבואר לקמן פ' ואתחנן אות ס"א:
92
צ״גסליק פרשת יתרו בס"ד
93