בעל שם טוב, יתרו כ״וBa'al Shem Tov, Yitro 26

א׳פירוש על הודו. (תהלים ק"ז) שתיקן החסיד המקובל מופת הדור גדול בישראל מו"ה ישראל בעל שם טוב זצוק"ל מק"ק מעזיבוז, על העלאת הניצוצין שנפלו בקליפה כל ימי השבוע:

ב׳הודו לה' כי טוב וגו'. פירוש, שכבר נודע שאין לך שום דבר בעולם שלא יהיו בו ניצוצות קדושות רק שהם מתלבשים שם בסוד הגילגול, והן עצמן סוד של זיי"ן מלכים דמיתו, שהם צריכים תיקון על ידי מעשה התחתונים, ובערב שבת הם עולים מהתלבשות הקליפות, לגדר הקדושה. עד שבת העליון שהוא הבינה, כנודע שיש ג' שבתות מלכות ת"ת בינה, וזהו שאנו אומרים לניצוצות אלו, שבחו והודו להקדוש ברוך הוא שעושה לכם טובה כל כך, מכח עת רצון שיש בשבת, שהם חוזרים לאיתנם הראשון ר"ל לקדושה, שבשבת אית נייחא לכלהו. ובינה ותפארת אתיין לחקל תפוחין שהוא סוד ליל שבת, וזהו סוד הודו בגימטריא אהי"ה וכל אהי"ה הוא בכתר, וזהו סוד שאנו אומרים בשבת כתר יתנו לך וכו', לה', רומז בבינה שהוא מגדל הפורח באויר, כי טוב קאי על יסוד שנקרא טו"ב, שהוא מושך הטיפה למלכות שנקרא עולם מתפארת בעלה, וזהו סוד כי לעולם חסדו ר"ל חסד ו' חסד בגימטריא ע"ב שהוא הטיפה שיורדת דרך מעבר ו' שהוא תפארת והבן: יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר. ר"ל אלו הנשמות המגולגלים כנזכר לעיל, שהיו כל ששת ימי המעשה בגלות כנ"ל, בסוד מיתה, ולית מיתה אלא גלותא, בספירות דקליפות, והשתא בא להם גאולה, וזהו סוד אשר גאלם מיד צר, שהוא הקליפה שנקרא יד צר בסוד מפני היד שנשתלחה במקדשך, עיין בכוונות, והשתא בא להם גאולה משם, וזהו אשר גאלם, גאלם בגימטריא ע"ד בסוד (ישעיהו כ״ו:ג׳-ד׳) בטחו בה' עדי עד, ע"ד בגימטריא גאלם, שהוא שם אם גל, והוא מעלה מן הקליפות שנקרא יד צר גימטריא ש"ד שאין בה יו"ד, והבן: וזהו סוד ומארצות קבצם ממזרח וממערב וגו'. ר"ל השתא בערב שבת בא להם גאולה וקיבוץ מארבע כנפות הארץ, מכח ד' שמות, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שסודם ממש ד' כנפות הארץ, ע"ב, מזרח שהוא אבא, ב"ן מערב שהוא ברתא בסוד (משלי ג׳:י״ט) ה' בחכמה יסד ארץ, ס"ג צפון שהוא בינה אימא, מ"ה דרום שהוא תפארת, בסוד (משלי שם) כונן שמים בתבונה, והבן, וזהו סוד קבצ"ם שהוא גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם ד' רוחות מזרח מערב צפון דרום, ובשבת יש להם גאולה והבן: תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו. קאי על הניצוצות, שכל השבוע הם תעו מדרך הטוב שהוא הקדושה והם הולכים בדרך מדבר ושממה, בקליפות, ורמז במדב"ר בגימטריא אברה"ם שהוא בחינת חס"ד, נגד יום א' בשבוע, וכשבא יום א' בשבוע תיכף יש כח בקליפה לשלוט, והם בסוד כף הקלע, וכשבא שבת בא מנוחה לנדחי ישראל שהם הניצוצות, שנקראו נדחו ישראל שהם סוד טיפת ז"ל, נדחי גימטריא ע"ב והבן, מה שאין כן כל השבוע, עיר מושב לא מצאו, רק הם בסוד עלמא דחרובה, והבן, ובשבת עולים למקום מיושב וק"ל: רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. פירש בכאן סוד גדול ונורא, והוא, למה ברא הקדוש ברוך הוא עניני מאכל ומשתה שאדם תאב להם לאכול ולשתות, והטעם שהם ממש ניצוצי אדם הראשון שהם מתלבשים בדומם ובצומח ובחי ובמדבר, ויש להם חשק לדבק בקדושה, והן מעוררין מיין נוקבין, בסוד (זוה"ק פינחס דרמ"ז ע"ב) אין טיפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולים כנגדה מלמטה, וכל אכילה ושתיה שאדם אוכל ושותה הוא ממש חלק ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן, וזהו שאמר הכתוב רעבים גם צמאים, כשאדם רעב וצמא להם, למה זה, וזהו שאמר נפשם בהם תתעטף, בסוד גלות, בלבושים זרים, (בפ' וישב) ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, ובאמת היא צדקה, והבן, וכל הדברים שהם משמשים לאדם הם ממש סוד הבנים שלו שהולכים בשביה והבן:

ג׳ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם. ר"ל אלו ניצוצות צעקו לה', מכח שיש להם צער ופחד גדול בקליפה. וכשבא שבת קודש. נתהפך להם האבל ליום טוב. ואפלה לאור גדול. מצרה ממש שהוא דין. נעשה שמחה שהוא רחמים. שזהו ממש היפוך הדין לרחמים. והבן. וזה שאמר ממצוקותיהם ממש נעשה הצלה. וזהו יצילם. וזהו סוד (ירמיהו ל׳:ז׳) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ממנו ממש נעשה ישועה. וזהו סוד (יומא דפ"ו ע"ב) זדונות נעשו לו כזכיות:

ד׳וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב. פירוש, שהצדיקים מכח תפלתם ידריכום להניצוצות הקדושות האלו, שהיו כל השבוע בחולשה גדולה. ובצרה גדולה. ואין להם כח לילך בעצמם. רק צריך להוליך אותן. וזהו שאמר ללכת אל עיר מושב. שרומז לבינה שנקרא עיר מושב בסוד שאמרו חכמינו ז"ל (בפסחים ד"ג ע"א) ובאשה קראו מושב. והבן. מה שאין כן כל השבוע לא היה להם מושב כנ"ל. עיר מושב לא מצאו:

ה׳יודו לה' חסדו וגו'. ר"ל אנו אומרים לניצוצות אלו שישבחו לה'. על החסד שעשה עמהם. שהם ממש בני אדם יושבי חושך וצלמות. שאדם הראשון היה מוליד ק"ל שנה רוחין ושדין. ואנו צריכים לתקנן. ולהכין אותם. ולהעלותם למעלה. מעולם לעולם עד אין סוף ברוך הוא. כנודע מעליות שבת. שאנו ממשיכין בתפלת מנחה מהמאציל לאצילות ומאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה. ומיצירה לעשייה. ואחר כך אנו מעלים עשייה ליצירה ויצירה לבריאה ובריאה לאצילות ואצילות להמאציל. ורמז יודו לה' חסדו יודו בגימטריא הוי"ה נגד אצילות שעולה להמאציל. וע"ב שהוא חכמה מעלה לס"ג שהוא בינה:

ו׳וזהו סוד שמונה פסוקים שיש מהודו עד כאן נגד שמונה ספירות בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות והבן. ואמר כאן פעם א' יודו נגד שם ראשון ע"ב. ותיבת הודו בגימטריא אהיה כנגד בינה שהוא שם אהיה. ופסוק ב' יאמרו נגד חסד. ומארצות נגד גבורה. תעו במדבר נגד תפארת. רעבים נגד נצח. שאין שם יניקה לקליפה והוא רעב. בסוד (שמואל א' ט"ו) נצח ישראל לא ישקר. ושקר אין לו רגלים (עי' שבת דק"ד ע"א) אלא רגל אחד. ויצעקו נגד הוד שהוא תמורת דוה ושם עיקר הצעקה. וידריכם נגד יסוד שהוא מוליך הטפה למלכות. יודו נגד מלכות. והבן:

ז׳כ'י ה'שביע נ'פש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב. פירוש, עכשיו השביע הקדוש ברוך הוא למלכות שנקראת נפש שרגליה יורדת מות כל השבוע ללקוט שם הניצוצות. והיא עם הניצוצות היו רעבים כל השבוע. והשתא יורדת בחינת חסד שהוא סוד כהן הנרמז בר"ת של פסוק זה. ועל ידי זה נסתלקים ונכרתים הקליפות שהם סוד מלשינים על בני אדם הראשון, בסוד ולמלשינים אל תהי תקוה. ת"ק ו"ה. כנודע מכוונות האר"י ז"ל. ומלה זו רומז על ת"ק אברים של זכר ונקבה. רמ"ח ורנ"ב בגימטריא ת"ק. הכוונה לזכר רמ"ח ורנ"ב לנקבה שהם בגימטריא ת"ק. שהם בעצמם וה. וזהו רמז שוקק"ה בגימטריא תקו"ה. ונפש שהוא מלכות רעבה. ר"ל הארה של זר"ע קודש שירדה בה [זרע בגימטריא רעבה] מן יסוד שנקרא טוב. וזהו שאמר מלא טוב והבן. והשתא בליל שבת שהוא עיקר כנודע בסוד וינוחו בה ובסוד אתה קידשת. ונאסר היא לחיצונים: יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל. קאי הכל על ניצוצות שהיא מלקטת כל ימי השבוע. וכל זה. כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עוזר. קאי על אדם וחוה. שהקדוש ברוך הוא צוה להם שלא יאכלו מעץ הדעת טוב ורע. ובסוד נדב ואביהו (בפ' שמיני) אשר לא ציוה אותם. ר"ל הציווי היה במלת לא. וזהו סוד כי המרו אמרי א"ל הוא אותיות ל"א. ועצת עליון נאצו. שגרמו חורבן העולמות כנודע. ובשביל זה הכניע ה' את לבם. וזהו ויכנע בעמל לבם שהוא מלכות. ונכשלו בצרה בקליפה. ואין להם עוזר כל ימי השבוע. והבן: ויזעקו אל ה'. ר"ל מכח התשובה וחרטה שיש להם. כי הרשעים מלאים חרטות. וה' הצילם ויושיעם מהיסורין שיש להם. שהוא סוד מאיו"ב נעשה אוי"ב. ר"ל מקדושה נתהוו הם שהם סוד הקליפות. ובשבת הם ניתקנים. וברמז ר"ת איו"ב. ר"ל ויזעקו הוא "ו' "אל הוא "א. הו"יה הוא "י. "בצר הוא "ב הוא אותיות איו"ב והבן: יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. שהם חבלים דקליפה ינתק כנ"ל. והבן: וכאן אמר זיי"ן פסוקים נגד חג"ת נהי"ם. כי השביע וגו' נגד חסד.

ח׳יושבי חושך וגו' נגד גבורה. כי המרו וגו' נגד תפארת. שזה חטא אדם הראשון שכפר בתפארת. ויכנע בעמל לבם וגו' כנגד נצח. ששם הקליפות נכנעים שאין להם יניקה שם כנ"ל. ויזעקו כנגד הוד. ששם עיקר יניקה שלהם כנ"ל. יוציאם כנגד יסוד. יודו לה' חסדו נגד מלכות ונזכר פעם שנית מלת יודו שהוא בגימטריא הוי"ה דס"ג והבן:

ט׳כי שבר דלתות נחשת וגו'. ר"ל יסוד דנוקבא דקליפה. נקרא בורות נשברים. ושני דלתות לה וצירים. מיסוד דנוקבא שנקרא נחשת וברזל שיבר. ולמה, לזה אמר ובריחי ברזל גדע. ר"ל שאל אחר. שהוא דכר הנקרא ברזל אסתרס ואין לו בחינת דעת. שהוא סוד בריח [נ"א ברית] בין חכמה ובינה. והקדוש ברוך הוא מסרסו כדי שלא לטשטשא עלמא. ובשביל זה הם משבחים להקדוש ברוך הוא שעשה טובה זו. והבן: אוילים וגו'. הם ניצוצות אלו. שהם סוד הרשעים הנוטים מדרך הטובה. שהוא התורה דרכיה דרכי נועם ואדם הראשון כפר בתורה כמו שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדין דל"ח ע"ב) וזהו שאמר ומעונותיהם יתענו שכל מיני חולאים שיש להם כל ימי השבוע הם באים ממש מסוד התורה בסוד מה שאמרו חכמינו ז"ל (יומא דע"ב ע"ב) זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות. וזהו ממש פשעם שאין מלאך המות ממית אלא החטא ממית. ובאמת טוב ה' לכל. רק המקבל הוא רע. ושם נתהפך לסם המות ר"ל:

י׳כל אוכל תתעב נפשם. קאי על התורה שנקרא אוכל. ע"ד שאמר הכתוב (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי היינו בלחמי של תורה. והיא בעצמה תתעב נפשם. כמו החולה שכל מה שנותנים לו הוא מתעב. ואומר לרע טוב ולטוב רע. שמים מר למתוק ומתוק למר. מכח שהאדם נוטה לקליפה נעשה לו ממתיקות התורה מר. סם המות. וזהו שאמר ויגיעו עד שערי מות ותחלואים מכח החטאים הנ"ל. רק בשבת שולח הקדוש ברוך הוא דברו שהוא סם חיים. וכל זה על ידי שהם מתחרטים שם בקליפה. ויפקח הקדוש ברוך הוא להם עינים. בסוד מה שאמרו חכמינו ז"ל (יומא ל"ח ע"ב) הבא לטהר מסייעין אותו. ואז הוא רואה שהתורה היא אמת ואין בה נפתל ועיקש. רק לגבי חייביא איהי אשתני. ובאמת אני ה' לא שניתי. וזהו שאמר וימלט משחיתותם פי' משחיתותם ממש נעשה המלטה להם כנ"ל. שזדונות נעשו להם כזכיות. ויגלה להם נהורא מגו חשוכא ממש. וזהו סוד (בפ' לך) ואת הנפש אשד עשו בחרן. ר"ל שנתגיירו ונעשו מרע נפש טוב. כך ניצוצות אלו הם בסוד גרים. והם נתרפאו מהחולאים. ונעשה משחיתותם שהם סוד שחיתת ז"ל. נעשה מהם המלטה. ונעשה מהם בני אל חי:

י״אואמר כאן ששה פסוקים נגד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. כי שבר וגו' נגד גבורה. ומשם הוא השבירה. אוילים מדרך פשעם נגד תפארת. שכפר מחמת אוולת בתפארת. כל אוכל נגד נצח. ויזעקו אל ה' נגד הוד. ישלח דברו וירפאם נגד יסוד. יודו לה' חסדו נגד מלכות. ונזכר כאן פעם ג' יוד"ו בגימטריא הוי"ה דמ"ה שהוא בוי"ו קצוות:

י״בויזבחו זבחי תודה פירוש והם יזבחו זבחי תודה על שחזרו לאיתנם הראשון. ויספרו מעשיו של הקדוש ברוך הוא ברנה. שהם זכו לתיקון. כנודע שהקליפה נתהווה מהקדושה. וצריך לתקן אותה:

י״גיורדי הים באניות וגו'. ר"ל לפעמים יורדת נשמה גדולה ממקום רמה ונשגבה אל מקום הקליפות. והקליפות הם משמחין את עצמן בשמחת הנשמה שירדה ביניהם. וזהו יורדי הים באניות. קאי על הנשמה שירדה בים הקליפות. כמבואר בסבא דפ' משפטים ע"ש (דף צ"ה ע"ב) אבל הקליפות אינם יודעים שמלאכתם במים רבים. פירוש שפועלים נשמות קדושות אלו בירידתם במים רבים. ומעלים נשמות מאת הקליפות [נ"א ומכלים הנשמות אלו את הקליפות] ומשם עולים למקומם. וזהו סוד הכתוב (שמואל א ב׳:ו׳) מוריד שאול ויעל. פירוש. נשמה יורדת לשאול. ויעל כשפועלים מלאכתן. ונרמז בר"ת עושי מלאכה ר"ת עם כי חלק ה' עמו. אל תקרי עַמּוֹ אלא עִמּוֹ בחיריק. אבל הנשמה שאינה כל כך ממקום הרם. תפול עליה אימתה ופחד בהוריד השם יתברך אותה לקליפות. מה שאין כן נשמה שהיא ממדרגה רמה ונשגבה. מורא לא יעלה על ראשה. וכל זה הוא בירידתה. אבל בעלייתה בסוד ירידה לצורך עלייה. הוא בסוד אור חוזר. היא מעלה ניצוצות הרבה. בסוד (פ' בלק) הנה עם יצא ממצרים ונרמז בר"ת למפרע "במים "רבים אותיות רב והבן:

י״דהמה ראו מעשי ה' וגו'. כלומר אלו הנשמות שיורדין ונופלין בעומקא דתהומא רבה ועל ידי זה המה ראו מעשי ה' בעלייתם. ונפלאותיו במצולה. שעל ידי נפילתם במצולה מכירים הם נפלאותיו. והבן: ויאמר ויעמד רוח סערה. ר"ל נשמות אלו שירדו שם. הם יעמדו נשמות העשוקים האחרים שהם בסערה: ותרומם גליו. אלו נשמות שגולים שם בקליפה. וזהו שאמר יעלו שמים ירדו תהומות. ר"ל מכח שהם רוצים לעלות למקום גבוה לשמים. שהוא הקדושה. מכח זה ירדו תהומות בקליפה. וירידה זו היא לצורך העלייה לתקן שורש שלהם. וזהו שאמר נפשם נפשם ממש ברעה תתמוגג לשון תמס והמסה. לגודל רעת הפחד. וזהו סוד גלות השכינה כל ששת ימי השבוע. וזהו סוד עקבות משיחא אשר אמרו ז"ל כי כאשר תכלה ללקוט הנשמות אלו שבעקביים של אותה המרכבה טמאה שהוא סוף גוף המרכבה טמאה. אז יבא משיח ואז יבולע המות לנצח שתתבטל הקליפה ההיא אחר שנתרוקנה מהקדושה. ואז. יחוגו וינועו כשיכור וכל חכמתם תתבלע. ר"ל שהקליפה בעצמה תודה שאין בה שום כח וממשות, כי חכמתם תתבלע לשון (ישעיהו כ״ה:ח׳) בלע המות לנצח. והבן. וזהו שאמר:

ט״ויקם סערה לדממה ויחשו גליהם. כי יתבטל כל הכח דמרכבה טמאה. ואז וישמחו כי ישתוקו. וישמחו אלו הניצוצות קדושות כי ישתוקו הקליפות. ואז וינחם אל מחוז חפצם, את הנשמות הקדושות שזכו ושנשלם חפצם ובקשתם שעולים למחוז שהוא לשון מקום וגבול הקדושה. והבן:

ט״זואמר כאן עשרה פסוקים נגד עשר ספירות דב"ן כנזכר לעיל. ואמר כאן פעם ד' מלת יוד"ו שהוא בגימטריא הוי"ה דב"ן שהוא עשרה הכף: וירוממוהו בקהל עם. מחוייבים אלו הניצוצות להודות ולרומם לה' בקהל עם. והוא י' אנשים נקרא קהל. נגד עשרה ספירות הנ"ל שהם קהל עם: ובמושב זקנים. שהם אבא ואמא שנקראו זקנים יהללוהו. והבן:

י״זיאמרו אלו הניצוצות להקדוש ברוך הוא. ישם נהרות למדבר. ישם הקדוש ברוך הוא השתא בשבת. נהרות דקליפה למדבר. שאין להם שום יניקה מהחסדים. לפי שקליפת נגה עולה השתא לקדושה. שהוא מחיה אותם כל השבוע בחסדים שהם גונבים למעלה. בסוד (משלי ט׳:י״ז) מים גנובים ימתקו. מכל אלו החסדים שקליפת נגה גונב. מזה ימתקו. ויש לכל הקליפות חיות ומיתוק. והשתא שקליפת נגה עולה לקדושה נשארו כל הקליפות בלי הארה וזה שאמר ומוצאי מים לצמאון. ר"ל השתא הקליפות צמאים מחמת חסרון מים. והבן: ארץ פרי למלחה. ר"ל מלכות דקליפה שנקרא ארץ. המוציא כל ימי השבוע פירות וניצוצות קדושות. והשתא אין בה שום ניצוצות כמו ארץ שחופרין בה מלח. כך הוא השתא. דאפילו חייביא דגיהנם נייחין בה. וזהו סוד (בפ' ויקרא) על כל קרבנך תקריב מלח. כדי להתיש כח הקליפה ולסמא אותה בסוד (חולין דק"ה ע"ב) מלח סדומית המסמא את העינים. והבן. וזהו שאמר מרעת יושבי בה. ר"ל שכל השבוע היו שם הניצוצות שהם בסוד רע, ור"ת של "ארץ "פרי "למלחה אפל תמורת אלף דקדושה. והבן: ישם מדבר לאגם מים. ר"ל יש כח ביד הקדוש ברוך הוא לעשות מקום חרב ויבש שהם הקליפות שהם עלמא דחרובא. כמדבר. שיהיה בהם אגם מים ונהרות מכח הנשמות שיורדות לשם. וזהו שאמר וארץ ציה למוצאי מים, שיצא משם אחר כך כל כח הקדושה שנקרא מים. ור"ת "ציה "למוצאי "מים הוא ר"ת צל"ם שאז עולים לצלם אלהים דקדושה. והבן: ויושב בם רעבים. ר"ל אלו הניצוצות שהיו שם רעבים מבלי קדושה. ואחר כך ויכוננו עיר מושב עיר זו ממש. שהיו רעבים שיהיה להם מושב מיושב בכל טוב בעלותם לקדושה כנ"ל: ויזרעו שדות וגו'. ויברכם אלו הניצוצות וירבו מאוד. ר"ל מה שהיה מקודם בסוד המות הנקרא מאוד. שהוא אסתרס. ובשבת ניתקנו כנ"ל: ובהמתם לא ימעיט. ר"ל שזה קאי על מלכות דעשיה שבעשיה. שרגליה יורדת מות אין בה משכלה שהוא נפל. בסוד (פ' בראשית) הנפילים היו בארץ, רק שניתקן הכל בקדושה: וימעטו וישוחו מעוצר רעה ויגון. וימעטו לקליפות וישוחו להם עד עפר, והבן: שופך בוז על נדיבים. כמבואר סוד הפסוק (תהילים קי״ט:קס״א) שרים רדפוני חנם ר"ת חרש שהקליפות נעשים חרשים בזמן שיורד שפע שהוא סוד מים שנרמז בס"ת. וסימן חרש נוטריקון חמישי רביעי שלישי ונשאר שני ששי שביעי שסימן בוז ובא"ת ב"ש הוא שפע, וזהו שופך בוז על נדיבים, ר"ל כשיורד השפע נעשים הנדיבים שהם הקליפות חרשים, ור"ת שופך 'בוז 'על הוא ר"ת שבע בסוד (משלי כ״ד:ט״ז) כי שבע יפול צדיק וקם וגו' כי שבע שהוא שבת, שם יפול צדיק וקום, צדיק שהוא יסוד, ומלת יפול לשון ינוח, בסוד (תהילים צ״א:ז׳) יפול מצדך אלף, וקם, בסוד (פ' לך) והקימותי את בריתי בהקמת ברית, כשזה קם, כשיסוד הנקרא זה דקדושה, קם, זה שהוא יסוד דקליפה נופל בסוד אבר מת. ויתעם בתהו לא דרך. קאי על הקליפות שהוא מתעה אותם, והם מסתלקים מיסוד דקדושה ששם אחיזתן, בסוד (תהילים ג׳:ב׳) רבים קמים עלי, ובסוד (פ' ויצא) והאבן גדולה על פי הבאר, וזהו שאמר לא דרך שבשבת הם אינם עומדים על יסוד שנקרא (משלי ל׳:י״ט) דרך גבר בעלמה: וישגב אביון מעוני. שהוא יסוד דקדושה, והבן. וישם כצאן משפחות. אותיות שאחר צאן הם קב"ס ובא"ת ב"ש הוא חרש, והבן סוד עליות ראש חודש, אחר רא"ש הוא אותיות שבת, והבן: יראו ישרים הם הניצוצות קדושות. וישמחו בעלייתן לקדושה. וכל עולה הוא הקליפה קפצה פיה: מי חכם וישמר אלה. מובן מהשאר. עד כאן פירוש על הודו ממוהר"ר ישראל בעל השם זצוק"ל דק"ק מעזיבוז:
(ספר קטן וס' רמזי ישראל, וס' תהלות שבת).