בעל שם טוב, יתרו ל״זBa'al Shem Tov, Yitro 37
א׳ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג וגו' כולם ישבעו ויתענגו מטובך וקשה הלא בעסקי עולם הזה התענוג הוא קודם השביעה, והיה ראוי לומר יתענגו וישבעו, והפירוש הוא, דיש בעסקי עולם הזה תענוג בלא שביעה לעולם, ויש שיש שביעה אבל אחר השביעה שוב אין תענוג, כי בענין קיבוץ ממון והון רב יש תענוג, וכל מה שהוא עשיר יותר יש לו תענוג יותר, אבל אין לו שביעה, כמו שאמר הכתוב (קהלת ה׳:ט׳) אוהב כסף לא ישבע כסף, אמנם באכילת מעדנים ותענוגי עולם הזה יש שביעה, אבל אחר השביעה שוב אין לו תענוג מזה, כי (משלי כ״ז:ז׳) נפש שבעה תבוס נופת וכל זה בעסקי עולם הזה, אבל בלימוד התורה אינו כן, ועל דרך משל מי שאינו חכם גדול בתורה אם יבקשו ממנו לפרש הלכה קשה ועמוקה, הנה תחלה מר לו, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת ד"ל ע"ב) על פסוק שפתותיו שושנים נוטפות מור (שיר השירים ה׳:י״ג) אל תקרי מור אלא מר, ולבסוף מתענג, אבל אם הוא חכם גדול בתורה, אפילו בתחלת העיון יש לו תענוג, מפני שיכול לפלפל בחכמה ולמצוא ראיות ופירושים מכל הצדדים:
1
ב׳והנה השבת לא ניתן לתענוג אכילה ושתיה לבד, אלא לעסוק בתורה ותפלה, כפירוש רמ"א על פסוק (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג, שלא אמר וקראת לאכילה ושתייה עונג, דאם כן מי שהוא עני דקיימא לן (שבת דקי"ח ע"א) עשה שבתך חול כו' אם כן מהו העונג שלו, אלא העונג הוא עיקר מעצם קדושת השבת, דהבית שנר שבת דולק בו או ביום השבת אור היום עצמו, הוא רומז לאור פני הספירות ממש, שהוא קודש קדשים, וחוץ לבית, התחום שבת אלפיים באמה סביב, הוא תחום חותם, רושם אור הקדוש וכל רוגזין וכל דינין הם חוץ לתחום:
2
ג׳וגם סוד הנשמה יתירה, כמו שכתוב בסידור האר"י ז"ל על ישמח משה במתנת חלקו, שנותנין לו במתנה בכל שבת אלף חלקי האור, בסוד תוספות נשמה יתירה, ועל ידי זה, כי עבד נאמן קראת לו, להחזיר לישראל אותן הכתרים, והם עדיים שהתנצלו בחטא עגל, וזהו כליל תפארת אשר בראשו נתת לו ע"ש, ועל כן אמרו רבותינו ז"ל (ביצה דט"ז ע"א) על פסוק שבת וינפש (פ' תשא) כיון ששבת אבדה נפש, פירוש כמו שהעשיר מרגיש יותר בצער העוני יותר מן מי שהוא עני בתולדתו, כן הצדיק שהיה לו נשמה יתירה ואור גדול וקדוש בשבת, מרגיש יותר בצאת השבת מה נאבד ממנו, יותר מן ההדיוט:
3
ד׳על כן עיקר התענוג להצדיק יהיה מהשבת עצמו, ומעסק התורה ותפלה בקדושה ובטהרה בשבת וכו', והנה השבת ניתן לישראל כדי שיהיו פנויין לעסוק בתורה, כמאמר רבותינו ז"ל (הובא בטור אורח חיים סי' ר"צ) אמרה תורה כו' אמר הקדוש ברוך הוא זווג אחד יש ושבת שמה כו', וזהו שאומרים ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, ומה הוא העונג האמיתי לענג בו את השבת, ישבעו ויתענגו מטובך, פי' על ידי התורה, שמטבעה שכל מה שאדם שבע ממנה ביותר יש לו תענוג יותר:
4
ה׳וזהו ענין הכתוב (תהילים י״ט:י׳-י״א) הנחמדים מזהב ומפז רב וכו', פירוש, דברי תורה נחמדים מזהב ומפז רב, כי זהב ופז אף על גב דיש תענוג לאדם מהם, מכל מקום יש חסרון שאין בהם שביעה, מה שאין כן דברי תורה, ומתוקים מדבש ונופת צופים, שאחר השביעה שוב אין לו תענוג, כמו שכתוב (משלי כ״ה:ט״ז) פן תשבענו והקאתו, מה שאין כן בתורה נאמר (משלי כ״ב:י״ח) כי נעים כי תשמרם בבטנך:
5
ו׳ואמר גם עבדך נזהר בהם והפירוש כמו שכתוב בשל"ה בשם מהר"ם פדוואה ז"ל כי נזהר יש לפרש מלשון זוהר הרקיע, כי כל החכמות האנושיות אינם מזככים את האדם, לא גופו ולא נשמתו, מכל שכן חכמת הפילוסופייא אשר עליה נאמר (משלי ב׳:י״ט) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים כו', אבל חכמת התורה הקדושה מזככת הגוף והנשמה, כי על כן אדם הראשון קודם חטאו אמרו רבותינו ז"ל (בזוה"ק תולדות דקמ"ב ע"ב) עקבו היה מכהה גלגל חמה, כי חמה נבראת לשמש העולם והוא נברא לשמש את קונו, ועל ידי מה היה אור זוהרו, על ידי עסקו בתורה, כמו שכתוב במשה רבינו עליו השלום (בפ' תשא) כי קרן עור פניו:
(כתר שם טוב ח"ב ד"ו ע"א).
(כתר שם טוב ח"ב ד"ו ע"א).
6