בעל שם טוב, יתרו מ״זBa'al Shem Tov, Yitro 47
א׳בזמירות ליום שבת, ולוו עלי בני וגו', איתא בגמרא (ביצה דע"ז ע"ב) אמר הקדוש ברוך הוא לוו עלי ואני פורע, וקשה למה המדה הוא כך, ולמה לא יזמין השם יתברך לעני שיהיה לו על סעודת שבת ולא יצטרך ללוות, ויש לומר על פי הלצה, כי ידוע שאין הברכה שורה אלא על איזה דבר, שאף שהוא מועט מתברך כמו אסיך שמן דאלישע, אבל אין הברכה שורה על דבר ריקן, אלא כשיעשה הקדוש ברוך הוא נס מפורסם יש מאין, והנה אין הכל רוצים ליהנות ממעשה נסים כמו שמצינו כמה תנאים ואמוראים, ולזה אמר לוו עלי, כי זה מדבר בעני שביתו ריקן ואין אתו בבית אפילו דבר מועט שתשרה עליו הברכה, בכדי שלא יצטרך לנס ניכר כל כך, ואם ירצה הקדוש ברוך הוא לעשות לו נס מפורסם, אפשר שלא ירצה ליהנות, לזה אמר לוו עלי ואני פורע, דאיתא בגמרא (נדרים דל"ג ע"א) המודר הנאה מחבירו פורע לו חובו, ואם כן מצינו בפריעת חוב דאינה הנאה, אם כן לא יחוש העני, וילווה ויענג את השבת, שאף שהקדוש ברוך הוא יפרע את חובו אין זה הנאה ממעשי נסים כלל, ואף על גב דבגמרא מוקי לה באותו חוב שאין המלוה תובע את הלוה ושאם ירצה לא ישלם להמלוה כדאיתא שם, הנה גם הכא המלוה לעני כזה מסתמא גם כן מלוה לו על מנת שלא לתבעו:
(לקוטים יקרים ד"ו ע"א).
(לקוטים יקרים ד"ו ע"א).
1
