בעלי הנפש, הקדמת המחברBa'alei HaNefesh, Author's Introduction
א׳אמר אברהם בר דוד ז"ל המחבר. העיר השם הנכבד והנורא את רוחי לדבר על ענין דבוק האדם באשתו ולבאר משפטי חבוריהן ופרידותן לכל תולדותם ומקריהם כמצות הבורא עליהם.
1
ב׳וחברתי מהם ספר וקראתי שמו ספר בעלי הנפש על שם כי הוא חוק ומשפט למושלים על נפשותם ואין נפשם מושלת עליהם רוצה אני לומר הנפש המתאוה היא נפש הבהמי' המושלת על הכסילים והמושכת אותם לתאות העולם והנאותיו עד אשר ישכחו נפלאות הבורא וגודל מעשיו ויאמרו מי רואיו ומי יודעיו כענין שנאמר כי הלל רשע על תאות נפשו ובוצע ברך נאץ ה'. אך הצדיק המושל ביראת אלהים רוח אלהים נוספו בו ויאחז צדיק דרכו ויקח בידו נפש השכל להלחם עם הבהמית כגבור הנלחם בכלי מלחמתו ובעת עלותה ישפילנה ובעת התגברה יחלישנה עד אשר ישב בטח ושלוה וימצא שלום לנפשו כענין שנאמר תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע. נהיה משרש נהייתי ונחלתי והוא על משקל נפש נענה תשביע ר"ל תאוה הנשברת אחריתה תערב לנפשו הוא נפש השכל. ותועבת כסילים סור מרע כי הכסילים התעיבו את הטוב ובחרו את הרע. ולא יוכלו לסור מאחרי תאותם ומשרירות לבם הרע. ועל זה הדרך נקראו הצדיקים בעלי הנפש כי הם בעלים בנפשותם ואדונים בתאותם. ועל כן קראתי שם הספר הזה בעלי הנפש.
2
ג׳ואומר תחלה כי הבורא יתע' שמו ויתברך ברא עולמו בששה ימים ובששי ברא מן האדמה בהמה חיה ורמש וחייתו ארץ ובאחרונה ברא את האדם כאדם שהוא עושה סעודה ומתקן כל צרכי הסעודה ואח"כ יביא את קרואיו. וכן עשה הבורא יתברך אחר שברא השמים וכסיליהם והארץ וכל תולדותיהם והימים ותולדותם ברא האדם והמשילו על כל התחתונים כמש"ה תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו. גם את העליונים נתן לשמשו כדכתיב והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ וכתיב לאותות ולמועדים ולימים ושנים. אף כי עליוני העליונים והם שבעה ככבים וי"ב מזלות כולם מופקדים על תשמיש האדם אם למעלה אם לשפלות אם לחכמה אם לסכלות אם לעושר אם לדלות אף כי ד' יסודי האדם בנויים על ד' יסודי העולם מתפרנסים מהם. גם הרוחנים העליונים נתונים לשמש האדם הצדיק כמו שמצינו בא המלאך לבשר את שרה ולבשר גם את שפחתה ואין צריך להאריך בזה כי רבו מקומותם וידועים לכל אדם. ואין לתמוה על זה כי אף הבורא יתברך כתוב על כבודו שהוא משתדל ומתעסק בצרכי הצדיקים כאשר כתב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד. וכתי' אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה ואין צורך להאריך בזה כי רבו מקומותם וידועים לכל אדם.
3
ד׳ומה נפלאו מעשה הבורא ומי יבין סודם. כי כל הנבראים מן האדמה זכר ונקבה, והאדם נברא אחד ואחר כך ברא לו ממנו עזר כנגדו ומי יוכל לעמוד על גודל מעשיו ונפלאותיו ולהגיע אל תכלית חכמת מעשיו. אך כי האדם צריך לחשוב בדלות תבונתו ובמיעוט שכלו כי כל מעשה האל עשה בחכמה ובתבונה ובדעת עשה את הכל. ואומד אני בקלות שכלי כי לטובת האדם ולהנאתו בראו אחד שאלו נבראו זכר ונקבה מן האדמה כשאר כל הנבראים היתה האשה אצל האדם כבהמה הנקבה אצל הזכר שאינה מקבלת עליה שולטונות הזכר ולא עומדת אצלו לשמשו אף כי זה חוטף מלפני זה וזה מלפני זה וזה בועט בזה וזה בזה, ואיש לדרכו יפנו. וגם אינם מיוחדים זה לזה לפי שבתחלה נבראו זה בפני עצמו וזו בפני עצמה. ולכן ראה הבורא צורך האדם והנאותיו וברא אותו יחידי ולקח אחת מצלעותיו ובנה ממנה את האשה והביא אל האדם להיות לו לאשה ולהיות לו לעזר ולסעדו ולמסעדו מפני שהיא נחשבת אליו כאחד מאיבריו אשר נבראו לשמושו. וכי יהיה מושל עליה כמושלו על אחד מאיבריו כי תהיה משתוקקת אליו כאחד איבריו משתוקקים להנאות גופו וזש"ה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ר"ל אלו ברא את האדם כענין יצירת בהמה לא מצא עזר כנגדו ואמר לא טוב, המציאה הזו אינה אחר בדיקה וחפוש כשאר המציאות שאין נכון לדבר כך על הבורא אך הוא במציאות המחשבה הקדמונית כאשר נבראים זכר ונקבה מן האדמה הביט וראה בטובת האדם ולא מצא עזר לאדם בבריאה ההיא. ואמר לא טוב היות האדם לבדו. כלומר כמו הבהמה שאין הנקבה מתיחדת אל הזכר ולכן אעשה לו עזר כנגדו שתהיה משמשתו בכל צרכיו כנגדו שתהיה עומדת אצלו תמיד אך טוב שיהיה האדם מתאחד עם האשה. כי הבהמות הם ממתבודדת ואין הנקבות מיוחדות לזכרים ולכן אעשה לו עזר כנגדו כלומר אבראנו בענין שיהיה לו עזר ממנה שתהא מיוחדת לו. וזהו כנגדו לומר שתעמוד אצלו יום ולילה ולכך הזכיר יצירת הבהמה והחיה אצל בריאת האשה לומר שאילו נבראת האשה לאדם כענין יצירת הבהמה והחיה לא הי' לאדם עזר מן האשה. ע"כ בראה הבורא מגוף האדם. ועל זה אמר האדם בראותו אותה וידע כי ממנה נלקחה אמר ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק כאשתו, כלומר ראויה זו שתהא מיוחדת לאדם. והאדם מיוחד אלי'.
4
ה׳וע"כ ראוי האדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו ולרחם עליה ולשמרה כאשר ישמור אדם אחד מאבריו. וכן היא חייבת לעבדו ולאהוב אותו כנפשה כי ממנו נלקחה ועל כן צוה הבורא את האדם על אשתו לאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע.
5
ו׳ולמען ידע האדם כי יש לו בורא המושל עליו. שם לו חוק ומשפט בהתחברו אל האשה כאשר שם חוקיו על כל מתנות האדם כי אם נתן לו שדה הזרע צוה כמה חקים בחרישה ובזריעה ובקצירה שלא יחרוש בכלאים ושלא יזרע כלאים ובקצרו את קצירו לא יכלה פאת שדהו ובעת קצירו השבלים הנושרות מתוך ידו יניח אותם לעני הוא הלקט. ובאספו העמרים אם ישכח עומר בשדה לא ישוב לקחתו ואחר כלותו מלאכת תבואתו בגורן ירים ממנו תרומה ומעשרות ובעת לישו את בצקו ירים חלתה ממנה ובעת אכלו את לחמו יברך את בוראו לפניו ולאחריו, וכן בכרמו ובזיתיו שם לו מאלו החקים ואחרים מלבד אלה הפרט והעוללות שבכרם, וכן על לבושו שם חוקיו וצוה עליו שלא ללבוש כלאים. ואם יש לו כסות בת ארבע כנפים יעשה לה ציצית ואם יש לו בהמה שלא ירביענה כלאים ופטר חמור יפדה בשה. ובכור בהמה טהורה יתן לכהן, ואם נטע כל עץ לא ירביענה כלאים ואם נטע עץ מאכל ישמר ממנו ערלה ורבעי. ואף על גופו שם חקו למול את בשר ערלתו. ועל ימי הבלו שם לו חק לשמור את שבתות וימים טובים גם על האשה אשר נתן עמו לעזרו שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויצו עליה להבדל ממנו לעתים ידועים בעת נדתה ובעת לידתה ולהביאה פארות ופנים שונים ודרכים מחולקים. עוד יש עתים אחרים שהוא חייב לפרוש ממקרה העתים וענייני הקדושות מדברי סופרים כאשר נפרש בשער הפרישה בע"ה:
6
ז׳ולפי שראיתי כי רבו עלילותם ונפלאו סודם מהרבה בני אדם וכי הדברים קרובים לשגות בהם ואשר רובם מתנהגים עליהם בשגגה נתתי את לבי לתור לדרוש ולחקור את סודם ולעמוד על תכונתם וחברתי מהם את הספר הזה וחלקתי אותו לשבעה שערים.
7
ח׳השער הראשון שער הפרישה.
8
ט׳השער השני תקון הוסתות.
9
י׳השער השלישי שער הכתמים.
10
י״אהשער הרביעי שער הספירה והבדיקה.
11
י״בהשער החמישי שער הטבילה
12
י״גהשער הששי שער המים.
13
י״דשער השביעי שער הקדושה.
14