בעלי הנפש, שער הכתמיםBa'alei HaNefesh, Sha'ar HaKetamim
א׳ראיתי לפרש בו הכתמים שהאשה צריכה לחוש להן והכתמים שאין האשה צריכה לחוש להן. ואותם שהיא צריכה לחוש באיזה מקום צריכה ובאיזה מקום אינה צריכה והמקום שהיא צריכה לחוש אם יש לה במה לתלות אם תתלה אותן אם לאו. ואותן שהיא תולה בכמה דברים תתלה ובאיזה שיעור היא תולה לפי שאין שיעוריהן שוין כמו שאנו עתידים לפרש.
1
ב׳והריני נזקק לפרש תחלה לאותן שאומרים שאין הכתמים נוהגים בזמן הזה. ונותנין טעם לדבריהם כי הכתמים מדרבנן הם כמו ששנינו דם יהיה זובה בבשרה ולא הרואה כתם וכן מעת לעת שבנדה דרבנן וכשם שמעת לעת אינו אלא לטהרות כך אין הכתמים אלא לטהרות וכשהיא מטמא את בועלה אינו אלא לטהרות כמו שאמר ר' עקיבא במעת לעת שבנדה שמטמאה את בועלה לטהרות ועושה משכבות ומושבות לטמא טהרות אבל לבעלה אין בה איסור זהו טעם המתירים והבל הוא בידו שהרי אמרו בברייתא לא אמרו כתמים להקל על דברי תורה אלא להחמיר על דברי תורה כלומר לעשות סייג לתורה אלמא לענין איסור נדה נאמרו. ועוד שהרי אמרו חכמים בכתמים פעמים שהם מביאין לידי זיבה כלומר לידי קרבן כיצד לבשה ג' חלוקים הבדוקים לה וכו' הן הן הכתמים המביאין לידו זיבה ואקשינן השתא ג' חלוקין דלאו מגופה חזיא חיישי ב' ימים וחלוק א' מיבעי מהו דתימא כל כהאי גוונא מביאה קרבן מיהו מתיא ונאכל קמ"ל שאינה נאכל. הא קרבן מיהו מתיא. ש"מ דלענין איסור נאמר ולא לענין טהרות בלבד דאי לטמא טהרות בלבד קרבן מאי עבידתי' ואפי' בג' חלוקים ועוד שהרי אחז"ל בפרק הרואה כתם לדברי אין קץ לדברי חברי אין סוף לדברי אין קץ שאין לך אשה שנתירה לבעלה שאין לך מטה ומטה שאין עליה כמה טיפי דמים מדקאמר שטהורה לבעלה ש"מ דלענין איסור בעלה קאמרינן דאי לטהרות לימא שאין לך אשה שהיא טהורה ואין אנו צריכין להרבות דברים על זה שהרי הוחזקו בנות ישראל שנוהגות איסור בכתמים. וקיימא לן מנהגא מילתא היא כדרבי זירא דאמר בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים והלכה פסוקה היא. והוא הדין לכתמים שנהנו בהן איסור.
2
ג׳ועתה נפרש תחלה הכתמים שאינה צריכה לחוש להם כלל כי הם מעטים.
3
ד׳והם אותם הכתמים שאין בהן מראה אדמימות אלא שהם ירוקים או לבנים הרי אלו אין חוששין להם לכל דבר.
4
ה׳ואחריהם הכתמים שמצאה אותם בחלוק שאינו בדוק לה כגון שמצאה אותן בחלוק שלקחה מן השוק ולבשתו עד שלא בדקה אותו ואינה יודעת ממי לקחתו. אע"פ שהכתם כגריס אינה חוששת לו כלל שלא חשו חכמים לכתמים אא"כ מצאה אותם במקום הבדוק כדאיתא בגמרא הרי ב' כתמים הללו אינה חוששת להן לכל דבר ואע"פ שאינה יכולה לתלות בצבעים ולא בכתמים אחרים:
5
ו׳עתה נפרש הכתמים שיש להן לחוש אבל אין כל המקומות שווין
6
ז׳והכתמים שנמצאו בחלוקה מן החגור ולמעלה. והחגור הזה הוא הסינר שהיא חוגרת על ירכותיה לצניעות והכתמי' שנמצאו ממנה למעלה אינה חוששת להן אע"פ שאין לה במה לתלות לפי שאין מכוונים במקום הראיה ונאמר בודאי עברה בשוק של טבחים ואינה זוכרת או שמא מאכולת נתמעך בה ואע"פ שהוא יותר מגריס. שאין תולין כן בכתם אחר כמו שאנו עתידים לפרש. אבל כאן תולין:
7
ח׳הנה יש מקום בחלוק שאינה חוששת בו כאשר פרשנו ויש מקום שהיא חוששת בו והוא למטה מן החגור. וה"ה בחגור עצמו. וכן אם היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שתמצא בו כתם טמאה מפני שהוא נשמט לכאן ולכאן. וכן בפליון. פי' מעפרות שמכסה את ראשה בלילה וכן אם נמצא על בית היד של חלוק אם הוא מגיע כנגד בית התורפה בשום פנים טמאה דאמרי' אימר שחתה ונגעה שם וכמו שאמרו בחלוק כך אנו אומרים בבשרה שאם מצאה אותם למעלה מבית התורפה טהורה. ועוד יש בבשרה למטה מבית התורפה מקום שאינה חוששת בו כגון שמצאה אותה על שוקה ועל פרסותיה מבחוץ מה שאין כן בחלוק דכל למטה מן החגור טמאה מפני שבגדים חוזרין הן בין שקיה. ראתה על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה על עקבה ועל ראש גודלה טמאה שכל אלה מכוונים הם נגד בית התורפה. והא דאמרינן על בשרה למעלה מבית התורפה טהורה ואע"פ שאין לה במה לתלות דוקא שלא נזדקרה אבל אם ידעה בודאי שנזדקרה כגדי המזדקר בבת אחת והגביהה רגליה למעלה מראשה אפי' מחגור ולמעלה טמאה בין מלפניה בין מלאחריה אם אין לה במה לתלות משא"כ בחלוק דאע"פ שנזדקרה טהורה דאי מגופה אתא מבשרה נמי איבעי ליה לאשתכוחי.
8
ט׳ועוד יש מקום אחר שיש בו לחלק והוא מטה שהיו שלש נשים ישנות עליה ונמצא דם תחת אחת מהן אם היו משולבות זו בזו כעין שליבות הסולם שנכנסין בזרועותיו כולן טמאות לפי שאין ידוע מקומה של כל אחת ואחת ואם היו ישנות כדרכן ועלו שלשתן דרך מרגלות המטה כל אחת ואחת עלתה דרך מקומה ונמצא דם תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה שתי' החיצונות טמאות והפנימות טהורות תחת האמצעית כולן טמאות ואם עלו שלשתן דרך החיצונה אם נמצא דם תחת החיצונה כולן טמאות שמא דרך עברתן נפלה מהן דם ואם בדקה אחת מהן כשיעור וסת של מציאה ומצאה טמא היא טמאה וכולן טהורות ואם מצאה טהור היא טהורה והשאר טמאות בדקו שתים ומצאו טהור הן טהורות והשלישית טמאה שלשתם ומצאו טהור כולן טמאות זה הדין כולו במטה. אבל אם ישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם שוה למטה לענין אחד ואינו שוה לו לענין אחר הענין שהוא שוה למטה הוא לענין בדיקה שאם בדקה אחת מהן ומצאה טמא או טהור דינו כמטה אבל לענין שתים פנימיות או שתים חיצונות נראה שיש הפרש בין מטה לספסל כי המטה שהיו ישנות עליה אפשר שנשמטה האמצעית למקום הפנימי או למקום החיצונה וכן לכל דבר שהיא נודדת ממקומו כגון נשים שטוחנות ברחים שנתפרש בגמרא אבל ספסל שישבו עליו כשהם נעורות אין להן לחוש להשמטה שאפשר לכל אחת ואחת שתדע את מקומה וא"ת ברי שלא באתי בכאן טהורה אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמרא לענין אמבטי גם דין החלוק מופלג משני אלו שאם לבשו שלשתן חלוק א' ונמצא עליו דם כולן טמאות ואם בדקה האחרונה שהיא לבשתו בשיעור וסת של מציאה ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות. ואם מצאה טמא היא טמאה ושתים הראשונות טהורות ודוקא שבדקה כשהי' לבשתה דומים למטה וספסל שעד שהן עליו הן בודקות אבל לאחר שפשטה אותו אע"פ שבדקה עצמה בשיעור וסת של מציאה אינו כלום וכולן טמאות. וכן הדין למטה וספסל שמצאו ובדקו עד שהן עליו או שנמצאו ובדקו לאלתר שעמדו מעליו אבל יש הפרש בין חלוק למטה וספסל כי החלוק האחרונה יכולה לטהר או לטמא את הראשונות אבל הראשונות אין יכולות לטהר את עצמן ולא את האחרונה מפני שכבר פשטו אותו והמציאה והבדיקה אינו בשיעור וסת אבל מטה וספסל שלשתן שוות. וכל מה שהפלגנו בין חלוק וספסל למטה דוקא בספסל גדול ומטה רחבה שיכולות ג' נשים לישב עליהן בבת אחת אבל ספסל קטן ומטה קטנה שאין מחזיקות אלא אשה אחת אי נמי אפי' הן גדולים וכל אחת ואחת ישבה אחר חבירתה ובמקום חברתה שאחר שעמדה האחרונה מצאה עליה דם דינם שוה לחלוק שאינו ראוי להשתמש כי אם זה אחר זה. וזו היא משנתינו ג' נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם כולן טמאות קתני ספסל דומיא דחלוק שנשתמשו בו זו אחר זו והאחרונה נשתמשה במקום הראשונה ולפיכך כולן טמאות ודינם שוה לכל דבר ובין בספסל ובין בחלוק לא ימצא זה הענין כולו אלא בג' נשים או אפי' בשתים אבל באשה אחת אפילו בדקה עצמה בשיעור וסת של מציאה ומצאה טהור טמאה לפי שאין לה במה לתלות הכתם:
9
י׳הנה פרשנו כל המקומות שיש בהם לחלוק לאיזה צריכה לחוש ולאיזה אינה צריכה לחוש והמקומות שאמרנו שאינה צריכה לחוש אע"פ שאין לה (אם יש לה) במה לתלות. והמקומות שהיא צריכה לחוש אם יש לה במה לתלות תולה כמו שנפרש לפנינו.
10
י״אובכל אלו שאמרנו שהיא חוששת לכתמיהן בין מטה בין ספסל בין חלוק דוקא שהן בדוקין אף ע"פ שבדקה בקרקע עולם וישבה עליו ומצאה עליו דם ואין לה במה לתלות במאכולת דהיינו יותר מגריס טמאה כדאמרינן לקמן דאין הלכה כרבי נחמיה דאמר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים מההיא אתתא דהוה משתיא במשתיתא ואשתכח דם תותא במשתיתא וכו' וג' נשים שלבשו חלוק א' ונמצא עליו דם שאמרנו כלן טמאות. אם נתעסקה אחת מהן בכתמים כולן טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמיה:
11
י״בעתה נפרש באותן המקומות שהיא צריכה לחוש להם אם יש לה במה לתלות אם תולה אם לאו ובאיזה שיעור היא תולה.
12
י״גונאמר תחלה המקומות שאינה תולה ואע"פ שהיא יכולה לתלות.
13
י״דולא נמצאו מהם כי אם שנים והן בעד שהי' בודקת בו את עצמה ואם בדקה בו בלילה ולמחר מצאה עליו דם. ויש בענין הזה ג' דינין חלוקים זה מזה. האחד אם בדקה בעד הבדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם בין שהכתם עגול בין שהוא משוך טמאה בכל שהוא ואין תולין כאן במאכולת. והשני אם בדקה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר מצאה עליו דם משוך טמאה בכל שהוא עגול טהור עד שיהא כגריס ועוד כשאר כתמים וכן הדין אם טחתו על ירכה ומצאה דם על העד. והשלישי אם בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ואפי' בקופסא צריכה כגריס ועוד בין עגול בין משוך. ויש מי שאומר שאם בדקה בעד שאינו בדוק לה אפילו הניחתו בקופסא אע"פ שיש עליו כגריס ועוד טהורה לגמרי. מאי טעמא משום דפלוגתא דרבי יוסי ורבי היא רבי מטמא ור' יוסי מטהר ואמר רב זירא כשטמא רבי כרבי מאיר כשטהר רבי יוסי לעצמו טהר דתנן האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם אם עומדת טמאה אם יושבת טהורה דברי ר"מ ור' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה וכיון דר' יוסי דהכי כר' יוסי דהתם. והתם קי"ל כר' יוסי הלכך בהא נמי הלכה כר' יוסי ולא היא אע"ג דבההיא הלכה כרבי יוסי. בהא הלכה כרבי משום דקאי רבי חייא בשיטתיה דמטמא לה משום כתם. ושקלינן וטרינן בגמרא אליבא דר' חייא אלמא הלכתא כותיה וטעמא דמילתא משום דלא דמי עד לחלוק דאלו חלוק שאינו בדוק לה כתמה טהור אבל עד כיון שבדקה בו ידים מוכיחות נינהו מיהו צריכא כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת שמא נתמעך עליו מכל מקום לגבי אשה שעושה צרכיה ונמצא דם על המים קיימא לן כר' יוסי דאמר טהורה:
14
ט״והנה פירשנו המקומות שאין תולין בהן כלל והם השנים שאמרנו משוך טמא בכל שהו:
15
ט״זעתה נפרש המקומות שהיא תולה אם יש לה במה לתלות ובמה היא תולה ובאיזה שיעור היא תולה.
16
י״זהמקומות שהיא תולה את כתמיהן אין להם פרט כי בכולן היא תולה חוץ מן השנים שאמרנו בעד שהן טמאין במה שהן.
17
י״חוכן הדברים שהיא תולה בהן גם כן אין להם פרט אלא מה שמנו חכמים במשנה בכלל ופרט. ומהם נלמוד כל הדברים שהרי שנינו במשנתינו ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות. שחטה בהמה חיה ועוף ונתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקין בהן וכן הדין אפילו עברה ביניהן. כדתניא עברה בשוק של טבחים ספק נתז עליה ספק לא נתז עליה תולה ספק עברה ספק לא עברה אינה תולה.
18
י״טנחזור למשנתינו הרגה מאכולת הרי זה תולה בה. ועד כמה היא תולה בה. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול ואע"פ שלא הרגה וקיימ"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס ורישא דקתני הרגה אין לא הרגה לא ר' שמעון בן גמליאל קתני לה ולית הלכתא כותיה.
19
כ׳ותולה בבנה ובבעלה. פירוש במכת בנה ובמכת בעלה. ואם יש לה מכה ויכולה להתגלע ולהוציא דם הרי זו תולה בה. ומעשה באשה אחת שבאה לפני ר' עקיבא אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה יש ביך אמרה לו הן וחיתה אמר לה שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה ר' עקיבא והא דאמרינן יש בה מכה תולה במכתה דוקא דאיתא למכתה בדוכתא דאפשר דנגע למקום הכתם בין שוחה בין מוטה בין עומדת. אי נמי דמתרמי ונטף לההוא דוכתא בהנך כולהו תלינן במכה אבל אי איתא לכתם מגבו ומכה על כתפה או מאחוריה דלא ליתרמו אהדדי לא בנגיעה ולא בנטיפה בהא ודאי לא תלינן דתניא יש בה מכה בצוארה מקום שיכולה לתלות תולה על כתפה אינה תולה ואין אומרים נטלתו בידה והביאתו לשם. מסתברא היכא דאשתכח כתם בשיפולה מאחוריה ומכה איתא מקמא דתליא בה דאפשר אדיתבא הך דבתרא אתא לה מקמא ונטפה בהו מההיא מכה.
20
כ״אואם היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שהוא תולה היא במכתה וכן במכת בנה ובבעלה בכ"מ שהוא היא תולה מפני שזה דומה לפושטתו ומתכסה בו בלילה שהוא חוזר.
21
כ״בנחזור לסדרנו דתניא בברייתא מעשה ותלה ר' מאיר בקלור ורבי תלה בשרף של שקמה. עוד למדנו מפרק שני כי מימי תלתן ומימי בשר צלי מראה דמים הן. ומכלל משנתינו נלמד שתולין הכתם האדום בכל מיני אדמימות שנתעסקה בהן. והכתם השחור בכל מיני שחרות שנתעסקה בהן ואין צריכה לדמות כתם חלוקה לכתם שנשתמשה בו אם דומה לו אם לאו אלא תולה כל אדום באדום מן הסתם וכל שחור בשחור מן הסתם אלא א"כ נתברר לה שאין אודם הצבע דומה לאודם הכתם שאלו נתברר לה כן אינה תולה מפני שהיא כאדום ושחור. ותניא נתעסקה באדום אין תולה בו שחור במועט אין בו את המרובה ואם יעלה על לב איש לומר שתהא צריכה לדמות הכתם בצבע ולא תתלה בו אלא א"כ דומה לו ושמא יטעה אותו מה שראה בפ' שני כאשר פירשו על האדום בדם המכה שהוא כדם אצבע קטנה שנגפה של איש בחור בן עשרים שלא נשא אשה והקשה עליו ממשנתינו זו ששנינו ותולה בבנה ובבעלה בשלמא בנה משכחת לה אלא בעלה הרי נשא אשה ושני ליה כשנכנסה לחופה ולא נבעלה. ועוד פי' עליה כדם מאכולת של ראש והקשו עליו ממה ששנינו או שהרגה מאכולת הרי זו תולה בה, מאי לאו דכולי גופה וכו':
22
כ״גנראה לו מכאן שאין תולין כתם באצבע אלא אם כן ידמה לו ודאי כן הוא הדבר אך לא כמו שהסובר הזה סובר בדעתו אלא (שאין) תולין מן הסתם עד שיתברר לה שאין הדמיון דומה לכתם. וקושיא כך היתה כי המשנה אמרה שהיא תולה כל כתמים במכת בעלה. ואפי' אדום שבאדומים ועל זה הקשינו היאך אפשר לתלות במכת בעלה והלא דבר ברור הוא לך שאינו דומה לכתמים והרי הוא כאדום ושחור. וכן הקשו ממאכולת ולא מן סתם מאכולת כדברי רבי חנינא בן אנטיגנוס אלא מאותה שהרגה מאכולת. ואם נזדמן לה כתם אדום והיא לא הרגה אלא מאכולת של גוף היאך יכולה לתלות בו והלא דבר ברור הוא שאינו דומה לו. וע"ז הדרך הולכת אותה שמועה. אבל מי שאינה יודעת בדמיוני פניה או שהלך הצבע מכנגד פניה ואינה יכולה לדמות תולה כל כתמיה מן הסתם כל מיני אדום באדום וכל מיני שחור בשחור. הלא תראה באותה אשה שבאה לפני ר"ע וא"ל רבי ראיתי כתם ואמר לה שמא מכה יש ביך והיא יכולה להתגלע ולהוציא דם וטהרה ר"ע. והרי אשה זו לא הביאה לפניו הכתם שלא אמרה לו ראיתי את הכתם זה. וכשאמר לה שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם ואמרה לו הן מיד טהרה ולא אמר לה הוציאי דם מן המכה ונראה אם דומה לו. ש"מ שתולין מן הסתם כאשר אמרנו אא"כ הדמיון מכחיש את הכתם האדום והשחור וכמועט את המרובה.
23
כ״דויש מין א' שהוא תולה בין אדום ושחור והוא שחיטת תרנגולת או שעברה בצד העסוקים בו שהיא תולה בו כמה מינין ואפי' שחור באדום משום דאיכא ביה כמה מיני דמא.
24
כ״העוד יש בו מין אחד שתולה בו כמה מינין ואפי' שחור באדום והוא מה שאמר רבי הי' עליה מן אחד תולה בו כמה מינין כגון שנתז עליה מצבע א' ולא בדקה חלוקה אחר אותה ההתזה. ולאחר מיכן מצאה לו כתם אחד שאינו דומה לאותו צבע שנתז עליו הרי היא תולה בו מאי טעמא דאמרינן מתוך שלא נזהרה בלכלוך הכתם הזה לא נזהרה בשאר לכלוכין והרי חלוקה של זאת אבד חזקתו שהי' חזקתו בדוק.
25
כ״ווכן עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים אלא א"כ אמרה בריא לי שלא נגע בי חזיר.
26
כ״זתנא לבשה ג' חלוקים הבדוקים לה ומצאה עליהם כתם אם יכולה לתלות תולת אפי' בתחתון ואם אינה יכולה לתלות אינה תולה אפי' בעליון כיצד עברה בשוק של טבחים תולה אפי' בתחתון לא עברה בשוק של טבחים אינה תולה אפי' בעליון. פי' אם עברה בשוק של טבחים אפי' לא מצאה הכתם אלא בתחתון תולה דאמרינן שמא נקפל העליון למעלה ונפל הדם על התחתון ואם לא עברה אפי' לא מצאה אלא בעליון אינה תולה דאמרינן שמא נקפל התחתון למעלה ונפל הדם על העליון.
27
כ״חוכל אלו שאמרנו שתולין בהם אין להם שיעור אלא לפי מה שהוא המין שנתעסקה בו בסלע או בשני סלעים אבל אם נתעסקה במועט ודאי אין תולה בה המרובה ואם אינה יודעת שיעור המין שנתעסקה בו תולה בו אפי' שעור מרובה דספק כתמים להקל.
28
כ״טוכן מה שאמרנו למעלה הי' עליה מין אחר תולה בו כמה מינין הרי היא תולה בו שיעור מרובה לפי שאינה תולה בגוף אותו המין אלא שאנו עושין אותו חלוק כמו שאינו בדוק הילכך תולה בו כמה מינים.
29
ל׳ולא אמרו כגריס ועוד אלא לענין מאכולת דקים להו לרבנן דסתם מאכולת אי אפשר לו במקום א' יותר מגריס ואפי' כמה גריסין בחלוק אחד תולין הואיל ואין יותר מגריס במקום אחד והיינו טפין טפין דתניא בברייתא. כתם ארוך מצטרף פירוש ליותר מגריס. טפין טפין אין מצטרפין ואיבעיא לן בגמרא אם מצאה על בשרה כתם שהוא כשיר מהו פירוש כשרשרת כשורה מהו פירוש כעין ב' גריסין, טפין טפין מהו. לרוחב ירכה מהו. ולא איפשיטו. ואיכא מאן דאמר לקולא דספיקא דרבנן היא. ואיכא מאן דאמר בהא אזלינן לחומרא כפשטה דברייתא דקתני על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא ואמרי' ספק טמא ספק טהור לאיתויי מאי לאו לאיתויי הני ואע"ג דדחינן לא לאיתויי דעביד כרצועה פשטא דמתניתין לאיתויי כולהו ואע"ג דבחלוק אמרי' טפין מפין אין מצטרפין אבל על ירכה מצטרפין ומסתברא כותיה דעל כרחך שאני ירכה מחלוקה דהא בהדיא תניא גבי חלוק טפין מפין אין מצטרפין ולא מייתי ראיה מינה לירכה אלמא שאני לן בין ירכה לחלוקה.
30
ל״אוהא דאמרי' כגריס תולה כגריס ועוד אינה תולה ה"מ שלא נמצא מאכולת רצופה באותו ועוד אבל אם נמצא מאכולת רצופה באותו ועוד תולה אפילו ביותר מכגריס דפלוגתא דרבי חנינא ור' ינאי הוא ובשל סופרים הלך אחר המיקל.
31
ל״בואם נתעסקה בגריס אינה תולה יותר מכגריס דפשטה דברייתא דקתני במועט אינה תולה את המרובה. ובגריס של פול שאמרו תולין כיון שלא הזכירו פול של מקום פלוני ולא פול הבינוני אלא כגריס של פול סתם הילכך משערין בשל פול שיזדמן לנו ואפי' הוא גדול שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל.
32
ל״געוד יש מקומות אחרים שתולה בהן כמה שיעורין וכמה מינין כדתנן השאילה חלוקה לעכו"ם או לנדה הרי זו תולה בה. ומפרשינן בגמ' לעכו"ם הרואה פי' שכבר הגיע זמנה לראות וראתה ואע"פ שאינה נדה באותה שעה דאם כן היינו נדה אלא שכבר ראתה ולפי שאינה בודקת את עצמה ואינה יודעת יום שהיא רואה בו ויום שהיא פוסקת בו הילכך תולה בה. תניא תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה דברי רשב"ג ולפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת רבי אומר אינה תולה לפיכך שתיהן מקולקלות ומודים שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה טהורין וקיימ"ל כרשב"ג.
33
ל״דונ"ל אע"ג דהאידנא ליכא דם טוהר לא בבתולה ולא ביולדת נהי דלגבי נפשה אחמירו בה מספיקא אבל לאצולי על חברתה מספק כתמים שלא יהו שתיהן מקולקלות אדינייהו מוקמינן להו וחברתה תולה בה והיא מקולקלת וחברתה מתוקנת. ואם השאילה חלוקה ליושבת על הכתם אינה תולה בו ושתיהן מקולקלות לפי שאין תולין כתם בכתם.
34
ל״הונראה לי בעוברת שהשאילה חלוקה לשאינה עוברה מניקה לשאינה מניקה זקנה לשאינה זקנה שהיא תולה בו מאי טעמא הנך דמיהן מסולקין והנך אין דמיהן מסולקין וילפינא להא מילתא מהא דתנן ג' נשים שהיו ישנות במטה אחת וכו'. ותולות זו בזו וזו בזו. ומפרש בברייתא כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה מניקה ושאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה כו' והא נמי להא דמיין דכל הני כתמים נינהו.
35
ל״ווכשם שהיא תולה כתמה בחברתה נדה כך היא תולה בעצמה נדה שאם לבשה חלוקה בימי נדתה ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרתה הרי זו תולה בנדתה והוה לי' כחלוק שאינו בדוק לה ואע"פ שבדקתו מתחלה.
36
ל״זואם כבסה אותו אחר נדתה ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרתה ואח"כ מצאה עליו כתם מימר קא אמרינן דאין חזקתו מתכבס וכיון דאין חזקתו מתכבס הוה לי' חלוק שאינו בדוק לה דאיכא למיתלי טעמא דלמא בימי נדתה הוה ביה האי כתם ולא נתכבס יפה מיהו כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא כדר' דאמר אינו דומה כתם שלפני הכבוס לכתם שלאחר הכבוס שזה מקדיר וזה מגליד הילכך בדקינן לכתם אם הוא מקדיר שמראהו דק ועובר בבגד בידוע שלפני הכבוס הוא וטהור ואם הוא מגליד שגלדו עבה על פני הבגד בידוע שלאחר הכבוס הוא וטמא' היא.
37
ל״חוהרואה כתם טמא שאינה יכולה לתלות צריכה הפסק טהרה ותשב עליו ז"נ וצריכה בדיקה כאשר נכתב בשער הספירה והבדיקה.
38
ל״טונראה לי אע"פ שהחמרנו על הכתם ועשינו אותו כראי' לענין ז"נ לכל דבר אעפ"כ לא נחמיר עליו לחוש ליום מציאת הכתם כמו שהיא חוששת ליום ראיה. ועוד אני אומר שאין הכתמים קובעים וסת ולא עוקרים וסת חוץ מכתמי העד הבדוק לה שהן מטמאין בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר:
39
מ׳הנה כתבנו דיני הכתמים לכל תוצאיהם ולבל מחלקותם. ונמצאו בכללן תשעה דינין מחולקין.
40
מ״אהדין הא' הוא הכתם שהוא ממין טהור כגון ירוק ולבן שהן טהורין בכל מקום.
41
מ״בוהדין הב' הוא הכתם שהוא ממין טמא אלא שהשאילתו לנדה או שלבשתו בימי טומאתה היא טהורה וחלוקה טמא ואם השאילתו לסופרת שבעה שלא טבלה היא טהורה וחברתה מקולקלת.
42
מ״גוהדין הג' הכתם הנמצא בחלוק הבדוק לה שיש בו מקים טמא ומקים טהור כגון למעלה מן החגור ולמטה מן החגור והמקום הטהור טהור לגמרי אע"פ שאין לה במה לתלות.
43
מ״דוהדין הד' בכתם הנמצא במקום הטמא אם יש לה במה לתלות תולה ואפי' שיעור מרובה מ"מ אינו תולה אלא מעין אותו המין.
44
מ״הוהדין הה' אע"פ שאין לה במה לתלות תולה כגריס במאכולת ואינה תולה בו אלא כתם אדום.
45
מ״ווהדין הו' שיש מקום שאין חוששין לכתמי' בין מרובה בין במועט בין שחור בין אדום כגון עיר שיש בה חזירים וחלוק שאינו בדוק לה.
46
מ״זוהדין הז' שיש כתם שאין לה במה לתלות והיא תולה בו יותר מכגריס כגון שנמצא מאכולת רצופה באותו כגריס ועוד.
47
מ״חוהדין הח' הכתם הנמצא בעד הבדוק לה שבדקה בו בלילה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם בין עגול בין משוך טמא במשהו.
48
מ״טוהדין הט' אם בדקה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר מצאה עליו דם עגול טהור עד שיהא בו כגריס ועוד משוך טמא בכל שהו.
49
נ׳ע"כ השגתי בדיני הכתמים בין הטמאים ובין הטהורים:
50
נ״אנשלם שער הכתמים תהלה לעושה פלאים עצומים.
51