בעלי הנפש, שער המיםBa'alei HaNefesh, Sha'ar HaMayim

א׳ראיתי לפרש בו דיני המקוה הכשרה ופיסולה. ואס באתי לכתוב כל דיניה הייתי כותב כל משנת מקוואות. אך לא אכתוב כאן כ"א הענינים המצויין והמזדמנין תמיד.

ב׳ת"ר אילו נא' מקוה מים יהיה טהור ולא נאמר מעיין הייתי אומר אפי' מילא מים על כתפו ועשה מקוה לכתחלה יהא טהור ת"ל מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעיין מטהר בכ"ש אף מקוה מטהר בכ"ש ת"ל אך מעיין, מעיין מטהר בכ"ש והמקוה במ' סאה אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעיין מעיין מטהר בזוחלין והמקוה מטהר באשבורן. ותנן במקוואות הזוחלין כמעיין והנוטפים כמקוה העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרין. והא דאמרינן מעיין מטהר בכ"ש לאו בכ"ש ממש אלא דלא בעינן מ' סאה מיהו בעינן שיתכסה בו כולו כאחד.

ג׳והא דאמרי' לעיל על הזוחלין שרבו על הנוטפים שהם כשרים איכא לאקשויי מינה על ההוא דאמרינן בבכורות פ' בתרא אבוה דשמואל עבד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן סבר לה כרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין וה"ל מי גשמים ובעו אשבורן הכא אמרינן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין הא מחצה על מחצה לא בעינן אשבורן.

ד׳והתם אמרי' הזוחלים שרבו על הנוטפין שהם כשרים הא מחצה על מחצה בעו אשבורן. ומסתברא דמתני' עיקר דבעינן רובא מים חיים. וההיא דאמרינן בגמ' שמא ירבו נוטפים על הזוחלים לרווחא דמלתא קאמרינן א"נ כיון דא"א לצמצם בעינן רובא זוחלין ובלישנא קמא מסתברא דבעינן רובא דכשרות ממשנת מקואות ומשמעתא דיבמות פרק הערל כדבעינן למימר קמן. עוד יש לפרש כי הא דאמר ר' צדוק דבעינן רובא דזוחלים דוקא לזבין ולמצורעין ולקדש מי חטאת דבעינן מים חיים אבל לענין אשבורן אפילו מחצה טובלין ומטבילים דתנא למעלה מהן מים מוכין שמטהרין בזוחלין ולמעלה מהם מים חיים שהן טבילה לזבין וחזייה למצורעין וכשרים לקדש מהן מי חטאת אלמא שאני קידוש מי חטאת משאר מילי.

ה׳הא דאמר שמואל התם בבכורות אין המים מטהרין בזוחלים אלא פרת ביומי תשרי. מסתברא דלא אמר פרת בלבד. דעל כל נהרות קאמר דאטו שאר נהרות מי לא מטהרי נמי בזוחלים ביומי תשרי אלא על האגמים שבבבל שהן דומין לנהרות קאמר שאינן מטהרים בזוחלין מפני שרובן מי גשמים. וקשיא לי הא דתנן במקואות פרק חמישי מעין שהוא מושך כנדל רבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהו והכא היכי אמרינן במי פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין וכי ירבו מאי הוי והלא פרת מושך הוא ואם ירבו עליו מי גשמים מה בכך והלא הוא כמות שהיה בין לאשבורן בין לכל שהו, ואיכא מ"ד דהאי רבה דקתני הכא לאו רבויא ממש הוא אלא תוספת קאמר וקשיא לי א"כ ליתני הוסיף. אלא יש לומר כי נהר פרת כשהוא מגיע לבבל היא כלה והולך עד שתתמעט מאד ובימי הקציר נעשה הנחל גבים גבים. ובדבר מועט הם מחוברין עם הנמשכין אבל אינם יוצאים מתוכן כי הארץ בולעתם מן החמימות שיש שם וכשמגיע לימות הגשמים הוא מתגבר עד שאותם הגבים מתכסים ושבולת המים עוברת עליהן נמצא בימי קציר פרת בבל הרי הוא כמעיין העומד ומפני רבוי המים של גשמים הוא נמשך. וכן שנינו בספרי על נהר פרת שהוא מתמעט והולך עד שכלה כמגרפה. והא דאמרינן במעין שהוא מושך כנדל הרי הוא כמו שהיה עד מקום שהיה מושך קאמרינן אבל משם ואילך דינו כעומד לטהר באשבורן.

ו׳והכי מפרש בתוספתא מקוואות ובכי האי גוונא מיתרצא נמי שפיר מתני' דלעיל דאמר העיד ר' צדוק על הזוחלים שרבו על הנוטפים שהן כשרים דאע"ג דזוחלות נינהו בעינן ריבויא על הנוטפים ומשכחת לה ממקום שפסק זחילתן ואילך כדפריש' במי פרת. ומקוה שיש בו מ' סאה שנפלו עליו אפי' כמה מים שאובין אינו נפסל דתניא היו בו מ' סאה ממלא בכתף ונותן בתוכו עד שיחזירו המים למראיהם מדלא קא יהיב שיעורא וקאמר שהוא נותן לתוכו עד שיחזרו למראיתם ש"מ דמקוה שלם אינו נפסל בכמה מים שאובים ואפי' ברובא אי קשיא לך הא דיבמות בפרק הערל גרסינן מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות נותן סאה ונוטל סאה כשר. ואמר ר' יוסי א"ר יוחנן עד רובו ואמרינן עלה מאי עד רובו דלא נשקול רובו. לישנא אחרינא דנשתייר רובו התם משום דתנן ונטל הוא אבל אם נתן ולא נטל לעולם אינו נפסל וטעמא דמלתא דכתיב מקוה מים יהיה טהור והא דתנן במקואות פ' ד' מים שאובים ומי גשמים שמתערבין בחצר ובעוקה או על מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר מן הפסול פסול, מחצה על מחצה פסול אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה פי' דהיינו שאיבה שהמשכוה אבל אם היו מקלחין לתוך המקוה פי' מן הכלי מקלחין למקוה אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה מים כשרים עד שלא ירדו לתוכו ג' לוגין מים שאובין כשר ואם לאו פסול. אלמא במחצה על מחצה נמי מפסלי. ואיכא למשמע נמי מהא מלתא דלעיל. דאע"ג דמקוה שלם הוא אם נפלו לתוכו מ' סאה מים שאובין פסלוהו דהא ליכא רובא דכשרות ועוד מהא מלתא דאמרינן לעיל בענין פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים והא מעין בכל שהוא מטהר ובזוחלים וכשהוא המים חיים מעורבין עם הנוטפין ואם נוטפין רבו על החיים או אפי' מחצה נידודין החיים אחריהם למהר באישבורן אלמא מפסלי במחצה כדאמרינן לעיל ואיכא מאן דאמר כיון דמקוה שלם הוא לא מפסיל כלל בשאובים דכמעיין משוינן ליה ואשכחן גבי מעיין דלא מפסיל במים שאובין ואפילו ברבויא דתנן במקואות בפרק ראשון למעלה מהן מעין שמימיו מעטים שרבי עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורין ולמעין להטביל בו בכל שהו ומקוה שוה נמי להא מילתא מדמינן ליה כדכתיב אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור ומיהו אתחזיא לן דאכתי איכא למימר דשאני הכשירא דמעיין מהכשירא דמקוה ומסתברא לחומרא דשאני הכשירא דמקוה כדבעינן למימר קמן. דכיון דמיא קא חסרי ואזלי כי חסר ארבעים סאה משהו קא מהנו בהו מחצה דשאובין למפסלינהו והוו כנטל סאה ונתן סאה דבעינן דנשתייר רובא דכשרים אבל גבי מעין שרבה עליו מים שאובין. שאובין קא חסרי מעיין לא קא חסר. הלכך מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונפלו בו מ' סאה מים שאובים כי חסרי מים מידי מיד נפסל דהא אימעט ליה מקוה טהרה אבל אי איהו מ"א סאה ויפול בו מ"א שאובין כשר עד דחסרי ב' סאין:

ז׳כתב רב אחא אי מקוה חסר הוא ונפלו לגויה ג' לוגין מים שאובין פסלוהו ואי אמשכינהו מאבראי אגב מרזיבא ודגו למקוה כשרים. דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן שאובה שהמשיכה טהורה ואיצטרופי נמי מצטרפי לארבעים סאה דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בו עשרים ואחד סאה ממלא תשעה עשר בכתף ופותקן למקוה שהשאובה מטהרת בריבוייא ובהמשכה ואי אמשכינהו אגב מרזיבא למקוה פסלוהו דתניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פסל את המקוה. ע"כ לשון רב אחא זצ"ל:

ח׳נראה מדבריו כי הא דרב דימי ודרבי אליעזר בן יעקב לא פליג אהדדי ומשום הכי ילפי' הלכתא מתרווייהו. והרב רבי יצחק אלפסי ז"ל הביא דברי רב דימי ולא הביא דברי ר' אליעזר בן יעקב כלל וכשהביא דברי רב דימי כתבם בזה הלשון. והיכא דלית ביה ארבעים סאה ואייתי מים שאובין ואמשכינהו מאבראי שפיר דמי. דכי אתא רב דימי אמר שאובה שהמשכוה טהורה (גיליון שלא מן הספר תמה אני אם הגיע ליד רבינו ז"ל ההלכות כתקנן כי בהלכות שלנו מצאתי בפירוש וה"מ דאית רובא כ"א סאה כשרינן ולנוסח זה דבריו ודברי רב אחא ז"ל שווין. ע"כ) נראה מדבריו מדלא קא יהיב בה שיעורא אלמא אפי' הוי רובא דמקוה שאובה שהמשיכוה טהורה. ומצטרפת נמי מדקאמר ואייתי שאובה ואמשכינון שפיר דמי ולא קאמר לא פסלינהו. אלמא סבירא ליה דאצטרופי נמי מצטרפי. ובגמרא דתמורה פרק שני הכי משמע דרב דימי לא בעי ריבויא אלא בהמשכה לחודא מתכשרא דקאמר שהמשיכוה טהורה ולא בעי ריבויא אלא המשכה לחוד. ובספרים נמי כתוב שהמשיכוה כולה טהורה.

ט׳עתה אנו על מי נסמוך באו ונסמוך על דברי רב אחא שהיה רב מובהק דבריו מדוקדקים בכל מקום והוא המחמיר ומתניתין נמי מסייע ליה דתנן מתניתין סתמא כרב אליעזר בן יעקב. דתנן במקואות פרק רביעי. והיא המשנה שכתבתי למעלה מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה או על מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר מן הפסול וכו'. הכא ודאי בשאובין המשוכין קא מיירי וקא בעינן רובא דכשרים. וא"ת כיון דסתם מתניתין כרבי אליעזר בן יעקב היכי אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה. קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן דהא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה. ואני אפרש שיהו דברי שניהם קיימין דהא א"ר יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה לומר שאינה פוסלת לא בתחילה ולא בסופה שאם היו עשרה סאין כשרים במקוה ונפלו בו שלשים בהמשכה הראשונים בהכשרן הן עומדין וכשיבאו עליהם שלשים סאין של מי גשמים הרי המקוה שלם זהו סופן שאמרנו וכן אם היה כל המקוה כלו שאוב שנמשך ואחר כך נפלו בו ארבעים סאה כשרים הרי נעשה המקוה בתחלת וזהו תחלתן שאמרנו בכל מקום השאובה עצמה הנמשכת אינה עולה להכשר מקוה עד שיהא שם רוב מן הכשר כדברי רבי אליעזר בן יעקב וכסתם משנתינו. זה היה דעת הרב המובהק שהביא דברי רב דימי ודברי ר"א בן יעקב. ומה שהוזכרו רב דימי במס' תמירה על דברי ר"א בן יעקב כעין מחלוקת אינן במחלוקות כלל אלא לפי כי משנת תמורה לענין פסלות המקוה קא מיירי דתנן אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ופרשו עליו בתחלה דהכי קאמר אין השאובין פוסלין אלא בזמן שהן לפי חשבון הכשרים כלו' שוה בשוה אבל אם היו הכשרים רוב אינן פוסלין ומשאובה הנמשכת קאמר כר"א בן יעקב. והקשו על המפרש הזה מדקאמר אין מים שאובין פוסלין וכו'. מכלל דאיכא מאן דאמר פוסלין אלמא אפי' ריבויא והמשכה נמי לא מהני לה ולא מציל לה מפסלות אלא הא דאמר רב דימי אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה אלמא בהמשכה לחודי' כשר ולא רבויא ומתני' כמאן. לא כר"א בן יעקב ולא כרבנן והדר ביה מהאי תירוץ ושני ליה מאי לפי חשבון לפי חשבון כלים כלומר לפי השבון הלוגין כחשבון הכלים דהיינו בשנים ושלשה כלים אבל מארבעה וחמשה לא מפסלי. הכי הוא פרושא דמלתא וכך היה דעת הרב. ולעולם אין מטבילין בשאובה הנמשכת לא כולה ולא רובא ולא מחצה על מחצה עד שיהא שם רוב מן הכשר.

י׳ומעיקר המדרש אתה למד דבר זה דדרשינן מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ואם איתא דשאובה שהמשיכוה כולה מטבילין הרי מקוה זו נעשה התחלתה בידי אדם. ואם גזרו על שלשת לוגין מים שאובין שנפלו למקוה לפסול כל שכן שהיה להם לגזור על המשיכה כולה שלא יטבלו בה משום גזרה דבידי אדם אלא ש"מ דבעינן רבוי בידי שמים. וכי משלים עלי' מיעוטא בהמשכה אזיל מיעוטא בתר רובא שלא גזרו על השאובה לפסול המעוט את הרוב אלא בזמן שנתנו למקוה בידים אבל כי אזיל ממילא לא גזרו הלכך הא דקתני מתניתין אם רוב מן הפסול פסול לומר שאין מטבילין בהן קאמר ואפי' איכא מ' סאה מן הכשר מאי טעמא הואיל ולא נעשה מקוה טהרה מעיקרא וא"ת היכן מצינו במקוה כשר ואין מטבילין בו ואיננו מצטרף. משנה שלימה שנינו במקואות פ' שביעי והריני כותב כל הפ' מפני שיש ללמד הימנו דברים הרבה הצריכין וענינים המזדמנין לידי מעשה.

י״אדתנן יש מעלין ולא פוסלין. תחלה אפרש כי כל לשון העלאה האמור כאן לשון צירוף והכשר הוא.

י״בואלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד וטיט הנרוק וזהו שאמרנו במס' סוטה טיט הנרוק יוכיח שהוא מצטרף למ' סאה ומיהו אין מטבילין בו ומפרש בזבחים טיט הנרוק שהוא מצטרף דוקא שהפרה שוחה ושותה ממנו ועל שם שהיא יכול להריקו מכלי אל כלי כעין מים נקרא נרוק.

י״גכיצד מעלין ולא פוסלין מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל מהם לתוכו סאה העלוהו נמצאו מעלין ולא פוסלין א"ר עקיבא הי' ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה אמרו לו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה. ר' יוחנן בן נורי אומר אין הברד כמים למדנו מכאן כי השלג אע"פ שמדדו במדה ונתנו לתוך המקוה לא דיו שאינו פוסל משום שאובה אלא שהוא משלים למ' סאה ומאי לא פוסלין אצ"ל שאין פוסלין ומי שרוצה לומר תרתי מילי נינהו מעלין היכא דנפל ממילא ולא פוסלים היכא דרמי ליה מרמא בידים מיהו היכא דרמינהו בידים לא מעלין, והראשון עיקר מדקתני סיפא צאו והביאו שלג ובתוספתא דמקואות תניא מודה ר' יהודא שמביא טיט הנרוק בעריבה ומשיקו ויורד וטובל בו.

י״דאבל לא נתברר אם נחשוב אותו סאה כמות שהוא או לכשיתפשר שנחשוב המים שיוצאי' ממנו כי המים היוצאים ממנו אינן מגיעים למדתו אבל ממה ששנינו השלג דומיא דברד וגליד וטיט הנרוק דכמות שהן משלימין נראה דשלג נמי כמות שהוא קאמר. לדברי ר' ישמעאל דאמר השלג אינו מעלה את המקוה אפי לכשיתפשר נמי אמר אינו מעלה מאי טעמא בשעת נפילה אוכל קא השיב ליה ועוד מדקאמרינן השלג והברד ולא קאמר מי השלג והברד אלמא כמות שהן קאמרי' מיהו נראה שיהא צריך למעכו שלא יהא תפוח וחלול אלא שיהא קשה כעין הברד והכפור.

ט״ווא"ת לרבנן כיון דקא חשבי להו משקה לענין השלמה אמאי אין פוסלין. ונראה לי משום דהוו דבר שאין עושים מקוה לכתחלה דאינהו מעלין את המקוה קאמרינן דמעוטא מצטרף לרובא אבל לא כל מקוה ולא אפי' מחצה ממנו אין טובלין בו ואפי' לכשיתפשר ויהיה מים הואיל ובשעת נפילה לא היה ראוי לטבילה הילכך אין פוסלין משום שאובים דבמים גזרו שאובים משום היקשא דמעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אבל בשאר משקים לא גזרו אלא משום שינוי מראה בלבד מאסמכתא דקרא מקוה מים ולא מקוה של שאר משקין אבל משום שאובין ליכא הלכך מיט הנרוק והנך אחרינא כיון דלאו מים גמורים נינהו לעשות מהן מקוה בתחילה ושינוי מראה לית בהו אין פוסלין וא"ת לאנשי מידבא משום ר' ישמעאל הרי עושין מן השלג מקוה לכתחילה ואפ"ה כי נותנו בידים כשרה התם לכשיתפשר קאמר וכשנתפשר מלתא אחרינא הוא וממילא קא הוי מקוה.

ט״זואלו פוסלים ולא מעלין המים בין טמאין בין טהורין מי כבשים ומי שלקות והתמד עד שלא החמיץ. כיצד פוסלין ולא מעלין מקוה שיש בו מ' סאה חסר קרטוב ונפל מהן קרטוב לתוכו לא העלוהו ופוסלים בשלשה לוגין למדנו מן הפסקא הזאת כי פחות משלשה לוגים מים שאובים שנפלו למקוה חסר אע"פ שאין פוסלין אין מצטרפים להשלים המקוה. וכן הדין לשאובה שהיא משוכה כולה או רובה ואפילו חציה אע"פ שאינה פוסלת אינה מצטרפת להשלים את המקוה. וא"ת א"כ ניתנו הא בהדייהו או ברישא או באמצעיתא לעולם אימא לך בהמשכה לא קא מיירי.

י״זאבל שאר משקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ פעמים מעלין פעמים אין מעלין. כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת נפל מהם סאה לתוכו לא העלוהו היו בו מ' סאה נתן סאה ונטל סאה כשר. למדנו מן הפסקא הזו כי שאר המשקים שאינם פוסלים אלא בשינוי מראה אע"פ שאין בהם כדי שינוי מראה לא פוסלין ולא מצטרפים לשיעור מקוה.

י״חהדיח בו סלי זתים וענבים ושנו את מראיו כשר ר' יוסי אומר מי הצבע פוסלין אותו בשלשת לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראה. למדנו מזו הפסקא שאין שינוי מראה פוסל עד שיהא מתערב בו גוף המשקה שהוא משנה את מראיו אבל אם שרה בו סמנים או כלים ולא נימוחו ונשתנו מראיו כשר שהרי אם הדיח בו סלי זיתים ובן מי הצבע אין פוסלים בשינוי מראה. עוד נלמד כי שינוי מראה אין לו שיעור שאפי' נשתנה מראהו מחמת לוג אחד של יין או של שאר מי פירות פסלוהו. וא"ת מי הצבע למה אין פוסלין פחות מג' לוגין בשנוי מראה. התם מפני שאין בהם מגוף דבר המשנ' אלא שריית הסמנין בלבד שנשרו בהן ולפיכך פוסלין אותו בשלשת לוגין כעין מים משום דמיא דצבעא מקרי. אבל אם אין ג' לוגין לא יפסלו אותו בשנוי מראה.

י״טנתן לתוכו יין ומיחל ושנו את מראהו פסול כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיתן למראה המים. היה בו ארבעי' סאה ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה מים. למדנו מזאת הפסקא כי המקוה שלם נפסל בשנוי מראה ואינו נפסל בשלשת לוגין. ולמדנו עוד כי פסול המראה חוזר להכשרו משא"כ בשאובה נ"א עוד נראה כי שינוי מראה אין לו שיעור אלא כל שנשתנה מראיו מכמו שהיה פסול מדלא קאמר ושינוי מראיו למראה יין ועוד הא קתני בסיפא עד שיחזרו מראיהן למראה המים עוד יש הפרש בין ג' לוגין לשינוי מראה כי ג' לוגין אינן פוסלים אלא בשאובין ושינוי מראה פוסל אפי' בשאינו שאובין כגון שנמשך לתוכו יין מן הגת ושמן מן הבד שלא בידי אדם ושלא מתוך כלים הפוסלין ואם שנוי מראיו פסול והטעם הזה יצא לנו ממה שאמרו בת"כ מקוה מים יהיה ולא מקוה של שאר משקין פרט לשנפל לתוכן מי כבשים וצבעים ושינוי מראיו ועל מקרא זה סמכו לדברים הפוסלים אותו בשינוי מראה ודייקינן מה מקוה מים כשאינן שאובים אף מקוה של שאר משקין שאינן שאובין ואפ"ה מעטינהו קרא.

כ׳ג' לוגין מים ע"כ. ג' לוגין מים ונפל לתוכן קרטוב יין והרי מראיהן כמראה יין ונפל למקוה לא פסלוהו שלשת לוגין חסר קרטוב ונפל לתוכן קרטוב חלב והרי מראיהן כמראה מים לא פסלוהו. רבי יוחנן בן נורי אומר הכל הולך אחר המראה. האי פסקא מייתי לה במסכת מכות פרק ראשון ורב לא קתני חסר קורטוב ברישא קדאמרן ור' יוחנן בן נורי לחומרא פלוג והא קא פסול בסיפא הואיל ומראיהן כמראה מים ולית הלכתא כותיה אלא כתנא קמא דבעי שיעורה דמיא וחזיתא דמיא ואי לית בהו שיעורא וחזיתא לא מעלין ולא פוסלין כדאמרינן לעיל.

כ״אמקוה שיש בה מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בבת אחת שניהם טהורין זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא. ר' יהודה אומר אם היו רגליו של הראשון נוגעים במים אף השני מהור טעמיה דר' יהודה דאמרינן גוד אחית מיא למקוה ואסיקנא במס' חגיגה מחלוקת במעלות דרבנן אבל בטומאה וטהרה דברי הכל השני טמא. ומפרש בתוספתא מקואות דאפי' לרבנן דלית להו גוד אחית מיא למקוה כל זמן שרגליו של ראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו טהור. ומסתברא דכי האי גונא אפי' מטומאה לטהרה נמי טהור לפי שאין עושין מקוה לחצאין משום תקלה. וא"ת כיון דלרבנן לית להו גוד אחית כי ממלא בכתף ונותן לתוכו אמאי אינו נפסל בשאובים והלא מקוה חסר הוא התם משום דשאובה דרבנן ומש"ה אמרינן בי' גוד אחית וחשבינן ליה מקוה שלם אבל לענין הטבילה הא קיי"ל דמ' סאה מן התורה הם הילכך אפילו למעלות דרבנן אמרי רבנן דלא אמרי' גוד אחית.

כ״בהטביל בו את הסגוס והעלהו ומקצתן נוגע כמים טהור. פירוש הטובל שם אחריו טהור דאמרי' גוד אחית לא נתברר לנו אם היא דברי הכל או ר' יהודה קתני לה. וא"ת היא דברי הכל ובהא מידו רבנן דאמרינן גוד אחית שמא לא נאמר אלא לענין מעלות דרבנן כדאוקימנא לרישא אבל מטומאה לטהרה לא שנא סגור ולא שנא אדם גוד אחית לא אמרינן הילכך לא עבדינן בזה עובדא. הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיה' מן המים המים שבתוכן שאובים כיצד יעשה מטבילה ומעלה אותן דרך שוליהן.

כ״גהטביל בו את המטה אף על פי שרגליה שוקעות בטיט המטה טהורה מפני שהמים מקדימין. לא נתברר אם נאמר כן באדם וספיקא לחומרא.

כ״דמקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי עצים או חבילי קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל. פי' כובש החבילות לצד אחד מן המקוה כדי שיתפחו המים לצד אחד ויורד וטובל: נשלם זה הפרק והלכותיו.

כ״הומצינו מכללן שאין המקוה השלם נפסל אלא בשנוי מראה אבל בג' לוגין אינו נפסל ובדין המעיין לא שמענו אם הוא נפסל בשנוי מראה אם לאו אלא אין לנו לומר אלא בלשון משנתינו ולא מצינו המעין משתנה מדינו אלא משני דברים שאם עשאו כלי שאוב שהוא נפסל לגמרי. ואם רבה עליו מים שאובין נפסל מלטהר בזוחלין. כדתנן פרק חמישי מעין שהעבירו על השוקת פסול העבירו על גבי השפה כל שהוא כשר חוצה לו שהמעיין מטהר בכל שהו.

כ״והעבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי היא כמקוה. חזר והמשיכו פסול לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת עד שיצאו הראשונים.

כ״זהעבירו על גבי כלים או על גבי הספסל. רבי יהודה אומר הרי היא כמות שהיה ר' יוסי אומר הרי היא במקוה ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל.

כ״חמעין שהוא משוך כנדל. רבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד ריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו כל שהוא.

כ״טלמדנו מענין השוקת שהמעין שהעבירו מתוך הכלי. אף על פי שנמשך ויוצא ממנו ועדין המעין מושך כתחלתו דינו כשאוב לגמרי.

ל׳הנה גם זו קושיא על הרב אלפסי ז"ל שכתב על השאובה שהמשיכוה כולה שהיא טהורה להטביל בה. ודברי המובהק רב אחא משבחא ז"ל מסתעיין ומחזקין שאין השאובין מצטרפין למקוה עד שיהא רוב מן הכשר.

ל״אולמדנו עוד מסוף הפסקא הזאת שהמים שנמשכו מן המעין ונפלו לגומא אחת כל זמן שהמעין משוך לתוכן הרי הן כמעיין. אבל אם נפסק מהן או שהמשיכו לדרך אחרת הרי כל מי הגומא כמי גשמים הם ונפסלים בכל מיני פסלות של מקוה הילכך אם חזר והמשיך המעין אם היו מי הגומא מתחלה נפסלין בשנוי מראה לא יחזרו לכשרות עד שנכנסו לתוכו כדי שיחזרו מראה המים למקומם. ויש מי שאימר כיון שאין המעין נפסל בשנוי מראה וגם אינו נפסל במים שאובין אע"פ שרבה עליו מים שאובין כמו שכתבנו בפסקא השלישית כשם שהגומא מטהרת מפסול שאובה בהמשכת המעיין לתוכה. דלא שנא שבאו שאובין על המעיין ולא שנא שבא המעיין על השאובין הכשירה להטביל בהן בכל שהן כך היא מטהרה מפסול מראה בהמשכת המעיין בתוכה ולא בעינן שיחזרו למראה דמים.

ל״בומסתברא כותייהו אם העביר המעיין על גבי כלים פירוש על אחורי כלים ופלוגתא דר' יהודה ור' יוסי היא וקיי"ל כר' יוסי ועוד דהוא מחמיר ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל. ונראה לי משום גזירת מרחצאות היא כמו שפירשנו בשער הטבילה. והא דאמרי' שאין מעיין נפסל בשינוי מראה דוקא בטבילת נדה וזבח ולשאר טבילות דלא בעינן מים חיים אבל לקדש בהן מי חטאת נפסלין ואפי' נשתנו בשריית סמנין או אפי' מחמת עשן דהכי תניא בתוספתא דפרה מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרין מחמת עשן או שנפל סטים קוצה ופואה פסולין זה הכלל כל הפוסל בשינוי מראה במעין פוסל בצלוחית ולענין מצורע נמי אמרי' במס' סוטה ל"ש אלא שלא נתאכמו פניו אבל נתאכמו פניו פסול מ"ט דומיא דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנו ומים גופייהו היינו טעמא מים חיים אל כלי שתהא חיותן ניכרת:

ל״גשנינו בפרק ראשון במקוואות. מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהם.

ל״דהא דבעי אשבורן דוקא ממקום שהלכו המים יותר מפני הריבוי אבל עד מקום שהיו המים מהלכין תחלה קודם הריבוי לא בעינן אשבורן והכי איתא בתוספתא הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו ארבעים סאה. וכן שני מקוואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו ארבעים סאה. טבל באחד מהן ואינו יודע באי זה טבל ספקו טמא. למדנו מכאן כי ארבעים סאה מן התורה הם.

ל״הועוד מפורש כך פרק ששי כדבעינן למימר קמן ספק מים שאובין שטהרו חכמים כיצד ספק נפלו ספק לא נפלו ואפי' נפלו ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו ארבעים סאה, שני מקוואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו ארבעים סאה נפלו לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ספקו טהור מפני שיש לה במה לתלות. היו שניהם פחותים מארבעים נפלו לאחד מהן ואינו יודע באיזו משניהם נפל ספיקו טמא שאין לו במה יתלה. למדנו מכאן כי פסלות מים שאובין דרבנן היא. ובכמה מקומות אמרו שאני שאובה דמדרבנן. ובמסכת טהרות שנינו ואלו ספקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין שטהרו חכמים למקוה וכו'. ועל אותה משנה פירשו כאן במקוואות ספק מים שטהרו חכמים כיצד וכו'. יש מי שאומר דהא דאמרינן מים שאובין דרבנן וטהרו בהן חכמים את הספיקות שפירשנו דוקא בשלשת לוגין אי נמי עד מיעוטו של מקוה שהוא י"ט סאין אבל אם נפלו בו מחצה על מחצה ספיקו טמא דבעינן רובא בידי שמים מן התורה דומיא דמעיין. ולי נראה דכל שאובה דרבנן שלא חלקו בכ"מ בין שאובה לשאובה והיקשא דמעיין אסמכתא בעלמא היא. תדע מדאקילו בה בשאובה כולה שהיא טהורה מליפסל כאשר פירשנו. הילכך כל ספק שאובה שהיה בו במה לתלות שלא יהא שום פסול ודאי טהור כאשר כתבנו. אי נמי אפילו תימא מקוה בידי שמים דאורייתא הוא דמקשינן ליה למעיין מיהו כל דאתי ממילא למקוה אע"ג דאתו ליה דרך כלי בידי שמים הוא ומדאורייתא כשר ואפי' כולה מקוה ורבנן הוא דגזור בשאובין ואע"ג דאתו ליה ממילא וכי גזור רבנן שלא בהמשכה אבל בהמשכה לא גזור. וכולה מילתא כדפרישנא לעיל. והאי טעמא עדיף טפי ומסתברא דהא כלי לא כתיב באורייתא ומה לי אם הביאן למקוה דרך צינור או הביאן דרך אמה אלא כל ממילא בידי שמים הוא וכשר מדאוריי'. והלכתא רבתי איכא למילף מהאי טעמא דכל היכא דשקיל מיא בידיה ורמי למקוה לא שנא שקיל להו במנא ולא שנא שקיל להו בחפניה ודמי למקוה פסול דהא בידי אדם הוא וכלי באורייתא לא כתיב ופוסל בידיו בשלשה לוגין כדין כל שאר שאובין שלא יהא טפל חמור מן העיקר. זה הדין יש ללמוד מן הטעם הזה וככר פסקוהו במשנה ובתוספ' דתנן במקוואות פרק שלישי הסוחט את כסותו ומטיל במקוואות והמערה מן הצנור ומטיל ממקומות הרבה והמערה מן הצרצור ר"ע מכשיר וחכמים פוסלים וכו' והא כסות דלאו כלי הוא לעשות שאובה ואפ"ה כיון דאתי מגו ידיה פסלי בג' לוגין. וכן הא דתנן פרק ז' וכתוב לה לעיל הטביל בו את הסגום והעלהו מקצתו נוגע במים טהור. יש לפרשו על זה הענין לומר שאינו פוסל את המקוה אבל אם תלשו כולו פוסל בו בג' לוגין מפני שהמים יורדים מתוך ידיו למקוה. ומסתברא כי האי פירושא מדקתני בסמוך הבר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהם מן המים המים שבתוכה שאובים אלמא לענין שאובה קמיירי ותניא בתוספתא דמקוואות פ"ג היו בראשו ג' לוגין וירד וטבל במקוה שיש בו מ' סאה כשר סחטו לתוכו פסול ר"ש מכשיר עד שיתכוין ויתלש והא שערו ודאי אינו עושה שאובה כי סחטו לתוכו אחר שטבל וחסרו פסול אלמא כיון דאתי למקוה מתוך ידיו פסול ועוד תניא וכן היה ר' יוסי אומר זולף בידיו וברגליו ג' לוגין למקוה פסול. הולכים עם הקרקע כשר. לגיון העובר ממקום למקום וכן בהמה העוברת ממקום למקום וזלפו בידיהם וברגליהן ג' לוגין למקוה כשר. ולא עוד אלא אפילו מקוה בתחלה כשר. פי' לגיון אדם חשוב הולך בסוסים ובמרכבו' וחיילותיו עמו ועוכרים בנהרו' ומוליכים מים ברגלי בהמותיהם למדנו מכל אלה כי המים היורדים מידי אדם או אפילו מרגליו למקוה פוסלים אותה בג' לוגין אבל מידי בהמה או מרגליה אין פוסלים. מעתה לפי הענין הזה שבררנו הא דתנן המסלק את הטיט לצדדין ומשכו ממנו ג' לוגין מים כשר. היה תולש ומושך ממנו ג' לוגין פסלו. ל"ש תלש בכלי קבול ול"ש תלשו בידיו כיון שהוא תולש ומניח בתוך המקוה פסול. ואי ק"ל מ"ש מטיט הנרוק דאמרי' לעיל דאינו פיסל משום שאוב. איכא למימר הכא בטיט העבה קאמר שהמים שבו אין מעורבים עמו והן נמשכים לצד אחד ומש"ה המים שנמשכו ה"ל שאובים מפני שהן בעין וראויין לעשות מהן מקוה לכתחלה ופוסלין בג' לוגין. [אבל במשנה לא משמע כן דתנן פ"ו דמקואות מטהרים מקואות התחתון מן העליון וכו' הנה מפני שאין הסילון הזה כלי לפסול את המקוה אין חוששין לירידת המים למקוה מתוך ידיו, וכל הראיות יש לדחותן דכולהו בשאובים בכלי קמיירי. וא"ת א"כ מאי קמ"ל דלמא קמ"ל דאע"ג דלא אתי מן הכלי למקוה פוסלים אותו ולא חשבינן להו כשאובים הנמשכים דרך הקרקע למקוה שהם כשרים אלא כיון דאתו מתוך ידיו למקוה פוסלים אותה כאילו בא לתוכה מתוך הכלי, ומכאן נלמוד עוד לכל אותם הכלים שאינם פוסלים את המקוה שאע"פ שאינם פוסלים אינם מכשירים את השאובים לחשב אותן כנמשכים למקוה ואין השאובים מטהרים בהמשכה אלא או דרך הקרקע או דרך צנור שקבעו ולבסוף חקקו הואיל ולא היה עליו שם כלי בתלוש אלא דק' דהא בטיל לה ממדרש חכמים מה מעיין בידי שמים דהא כלי לא כתיב באורייתא, ומש"ה מסתברא דהך מתניתין דלגיון העובר דקתני ולא עוד אלא אפילו מקוה לכתחילה כשר ארישא קאי דקתני שולכים עם הקרקע כשר והא אתי לאשמעינן דאע"ג דשאובה שהמשיכוה כולה אין טובלין בה הכא כיון דלא היו שאובים מעיקרא שהרי בידיהם וברגליהם הביאם מן הנהר דרך עברתם עושין מהן מקוה בתחילה פסקו של דבר כל הלא נתקבל בכלי אע"פ שבאו מתוך ידיו למקוה מטבילים בו עד מחצה ממתני' דסילון וממחצה ואילך אין מטבילים בו אא"כ הולכים עם הקרקע דאהניא בהו אפילו רובא כדאמרינן ממתני' דלגיון ע"כ הג"ה]:

ל״ופרק שלישי בור שבחצר ונפל לתוכו ג"ל לעולם הוא בפיסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד [פי' מלא שיעור המים שהיו בבור קודם שנפלו לשם ג"ל השאובים ועוד דבר מועט כדי שיתמעטו הג' לוגין כל שהן וכענין זה מצאתי בתוספתא דמקואות פ"א [נ"א] ואע"פ שהמים הצפין ויוצאים מן הבור מעורבים הם יוצאים וכשיצאו מ' סאה יש בהן מ' סאה מן הראשונים שנפסלו ויש בהן מן הכשרים היורדים בסוף אפ"ה כשיצאו משם מ' סאה ועוד כשר הואיל ולא נפסלו אלא מחמת ג' לוגים מים שאובין ע"כ בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת ויוצאה הימנו לעולם היא בפסול עד שיתחשב שלא נשתייר מהראשונים ג' לוגים נראה כי האמה הזו מי גשמים היא אבל אם היתה מושכת מן המעין אינו צריך לחשב. זו הפסקא מלמדת על הראשונה כאשר פירשנו וא"ת מפני מה לא שנה למעלה כלשון הזה לפי שאילו אמר בעליונה עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים ג' לוגין היינו אומרים מן הראשונים שהיו שם תחילה קודם הנפילה לפיכך שנה לה הלשון בשתיהם ומשתיהם למדנו כי המים היורדים באחרונה הם דוחקים את הראשונים ומציפים אותם לחוץ.

ל״ז[נ"א] תנן בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת וכו' שלא נשתייר מן הראשונים שלשה לוגין נראה כי האמה הזאת מי גשמים היא אבל אם היתה מן המעין א"צ לחשב ומדקתני עד שיתחשב ולא קתני עד שיצאו מילואיהם כדקתני לעיל משמע שהמים הצפים ויוצאים משם לא נחשב אותם כלום מן הראשונים כמו שחשכנו בפיסקא הראשונה אלא לפי השבון המים שהיו בבור והמים היורדים בתוכו הם יוצאים א"נ מחצה על מחצה מפני שהמים היודדים לבור באחרונה קרובים לצאת יותר מן הראשונים שהיו בבור וכן שנינו בפ"ו היו בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה והא ודאי לאכשורי תרווייהו עליון ותחתון קא בעי ואי ס"ד דלא נפקי כי הדדי או האי פסול או האי פסול שהרי כנתן סאה ונטל סאה דמי ואמרינן עד רובו אלמא ש"מ דכי הדדי נפקי וש"מ דלא קפדינן בכה"ג אלא דלא נשקול רובו דמקוה כתירוצא דתריץ בפרק הערל ומש"ה תרווייהו מתכשרי וא"ת ומ"ש הכא דחשבינן למים הצפים ויוצאים לפי חשבון ובפסקא דלעיל חשבינן לכל הפוסלים שהם צפין ויוצאים תחלה התם כולהו כשרים ובג' לוגין שאובים הוא דאיפסלו להו אבל הכא כולה פסולים ומש"ה אזלינן בהו לפי חשבון.

ל״חמכלי אחר ומשנים ומשלשה מצטרפים מארבעה אין מצטרפין וכן בעל קרי החולה שנפלו עליו תחלה ט' קבין מים וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין מכלי אחד משנים ומשלשה מצטרפים מארבעה אין מצטרפים בד"א בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון ובד"א שלא נתכוון לרבות אבל נתכוין לרבות אפי' קרטוב בכל השנה מצטרפים לשלשה לוגין פי' אם בשעה שהתחיל להטיל הראשונה לא היה בדעתו לרבות ונמלך אחר כן והטיל אם עד שלא פסק הכלי הראשון נמלך והתחיל השני וכן השלישי מצטרפין לג' לוגין אבל אם לא התחיל השני עד שפסק הראשון אפי' משנים ומשלשה אין מצטדפין ונ"ל דוקא בב' ובג' כלים הוא דאמרינן הכי אבל מכלי אחד בין כך ובין כך מצטרפין ואני תמה על בעל קרי החולה למה אמרו שנים ושלשה כלים אבל לא ארבעה, [והנה חשבו ג' קבין לענין טבילת החולה כענין ג' לוג לפסול את המקוה ואפשר מפני שאין טבילה פחות משלשה קבין נראית בגוף מש"ה אינה חשובה להצטרף]:

ל״טפרק רביעי המניח כלים תחת הצינור אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים אפי' כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה פוסלים את המקוה וכו'. ודוקא המניח אבל לא שוכח דקיי"ל כר' יוסי אליבא דב"ה ופירשו במס' שבא שאם הניח בשעת קישור העבים אע"פ שהיה שוכח בשעת הגשם דברי הכל פוסלין ומודים בשוכח בחצר שהוא טהור וכל הני דאמרינן טהורין שאין פוסלים את המקוה לא יערה אותם למקוה מפני שהוא מחשב אותם בשעת העירוי ועוד שכבר פירשנו למעלה שכל ג' לוגין שהן יורדים מתוך ידיו למקוה פוסלין אותה ואפילו לא היו בכלי וכל שכן כשהיו בכלי אלא ישבר אותם או יכפה אותם והן יורדין מאליהן ונעשין מקוה כשר.

מ׳המניח טבלא תחת הצנור אם יש לה לבזבז פוסלת את המקוה ואם לאו אינה פוסלת זקפה לידוח ב"כ וב"כ אינה פוסלת. למדנו מזו הפיסקא שאין כלי פוסל אלא אם כן יש לו בית קבול מים והוא שיהא עומד כדרך קבלתו.

מ״אהחוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ כל שהו בשל חרס רביעית. היו צרורות מחלחלין לתוכו פוסלין את המקוה ירד לתוכו עפר ונכבש כשר. סלון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל לפי שלא נעשה לקבלה. פי' הצנורות דרכן לעשות להן בית קבול באמצע כדי לקבל מהגג עפר וצרורות היורדים עם שטף המים כדי שלא יכלה כל עפר הגג וכשיתמלא אותו בית קבול מן העפר והצרורות חושבין אותן ומחזירין את העפר על הגג וטחין אותו כתחלתו. וקודם החטיטה אם יש בו עפר כבוש שנעשה כעין גפסים כבר נסתם אותו בית קבול וכשר אבל אם נתמלא מן הצרורות והמים מתחלחלין בתוכו בין חלל הצרורות הרי הוא פוסל כאלו לא היו שם כלום שאין הצרורות מבטלין את הגומא למדנו מזו הפסקא כי הצנור אינו כלי אלא א"כ יש בו בית קבול ואותה שאמרו בברייתא צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל הא דאמר פוסל דוקא שיש בו בית קבול. ואותן צנורות ששנינו למעלה דמשמע דצנור עצמו אינו פוסל בשאין בהן בית קבול והסילון שהוא צר כאן ומכאן ורחב באמצע אע"פ שיש בו בית קבול במקום רחבו שהוא כמו קרן עגולה שהיא טמאה אפ"ה אינו פוסל לפי שלא נעשה לקבלה שאין הסילונות נתונות במקום קיבול עפר וצרורות הילכך בב"מ אינן פוסלין ועוד שנינו למטה בזה הפרק.

מ״בהשוקת שבסלע אין ממלאין ממנה ואין מקדישין בה ואין מזין ממנה ואין צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה. היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה ומזין הימנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה. נקובה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהן כשרה כמה יהיה בנקב כשפופרת הנאד מהא נמי שמעינן שאין פוסל את המקוה עד שיהא בכלי בית קבול מים. (ובגמרא דבני מערבא במסכ' יומא גרסינן ר"ש בר ברבסנא בשם ר' אחא הים בית טבילה לכהנים וכו' ולאו כלי הוא כההיא דריב"ל אמת המים מושכות לו מעין עיטם והיו רגלי השוורים פתוחים כרמונים כלומר השוורים והים שעל גביהן נקובים כרמונים לפיכך אין תורת כלי עליהן.

מ״גוהשק והקופה נמי אע"פ שמקבלין פירות אין פוסלין לפי שאין מקבלין מים ולא הוכשרו מעולם לקבל בו מים דתנן פ' ששי אם היה שק או קופה מטבילין בה במה שהן מפני שהמים מעורבין. היו נתונים תחת הצנור אינן פוסלין אלא מטבילין אותו ומעלין אותן כדרכן פירוש מעלין אותן מן המקוה כדרכן שפיהן למעלה מה שאין בכר ובכסת של עור שהוא מעלה אותן דרך שוליה כמו שכתבנו למעלה. למדנו מן הכלל הזה שאין המקוה נפסל בשאובה עד שיהו המים שאובין בכלי שיש בו בית קבול ולא בית קבול פירות אלא בית קבול משקין ואפילו יהיה בו בית קבול משקין עד שיהיה עשוי לקבלה ודבר זה למדנו מן הסילון שכתבנו ואפי' יהיה עשויות בית קבול לקבלת כל דבר עד שיהא מונח כדרך קבלתו. ולמדנו את זה מי הטבלא שאמרנו. על כל אלה דע שצריך שיניח אותה בכוונה כדי לקבל אבל אם שכח אותו בחצר וקיבל מאליו אינו פוסל ובלבד שלא יערה אותה לתוך המקוה כאשר כתבנו למעלה. (ומכל אלה למדנו שהקרדימן שלנו (פי' מוסיף העריך רעפים בלשון יוני) שמכסים בהם את הנגים אין עשוין לשאובה כלל וכלל:

מ״דפרק שישי הספוג והדלי שהיו בהן מים ג' לוגין נפלו למקוה לא פסלוהו שלא אמר אלא ג' לוגין שנפלו. פי' אע"פ שנתערבו המים שבמקוה עם המים שבתוכן דרך חבור כיון שלא נסחט בו הספוג ולא נשפך בו הדלי לא פסלוהו שהרי לא נפלו המים לתוכו אלא הדלי והספוג הוא שנפלו.

מ״הערוב מקוואת בשפופרת הנאד בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרת למקומן. כשפופרת ספק (שאינה) פסולה מפני שהיא מן התורה. זאת היא שכתבנו למעלה דשיעור ארבעים סאה דאורייתא היא ודוקא לטבילות האדם לבד דכתיב בה כל בשרו. ודרשינן מים שכל גופו עולה בהן כלומר כל בשרו כדרכו וכדרך גבהו דהיינו שלש אמות ואע"פ שהוא יכול לטבול כולו כאחת בפחות מזה השיעור שהרי אינו טובל אלא כדרך גדלתו מכל מקום גזירה על האדם שהוא צריך ארבעים סאה אבל לטבילת הכלים דיין להם במה שהן כדי שיוכלו להטבילו כולו בבת אחת ואפי' ברביעית לבד מטבילין בו מחטין וצנורות מדין התורה אלא שבטלו חכמים את אלה ואמרו שאין טבילה עולה לכל דבר פחות מארבעים סאה. והכי איתא בנזיר והבטול הזה מפורש הוא בכמה מקומות במקואות שהרי אמרו ג' לוגין מים שאובים פוסלים את המקוה ולא חלקו בפסלות הזה בין טבילות אדם לטבילת כלים ואם איתא ברביעית הוה מקוה טהרה לכלים קטנים הרי מקוה שלם אינו נפסל בשאובים ואיך יפסלו שלשת לוגין ארבעים סאה מן הכשרים אלא שבטלוה מהיות מקוה עד דהוי מ' סאה [עוד אמרו במשנה גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהור כל מקום שיש בו מ' סאה ומטבילים עוד תניא בברייתא אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהן ומאי נינהו מ' סאה מכל הני שמעינן דלטבילה נמי בעיא מ' סאה ומטבילים. עוד תניא בבריי' אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהן ומאי נינהו מ' סאה מכל הני שמעינן דלטבילת כלים נמי בעיא מ' סאה ולא סגי ליה במה שהן מיהו כשבטלו אותו לא בטלו אלא כשהוא בפני עצמו אבל היכא דהוי מקוה שלם וקדח ממנו רביעית לעוקה שבצדו על שפת המקוה אם יש בפרצה רוחב כשפופרת הנאד על רום כקליפות השום.

מ״ומטבילין בו כלים קטנים ודוקא ברביעית אבל בפחות מרביעית לא דלא חשיב כלל. דבעינן שיעור מקוה קטן במקו' טבילה דהיינו רביעית דהוא שיעור טהרה מן התורה. וכן הוא שיעור טהרה לענין ידים שעשינו לאותו רביעית שקדח במקוה שלם אם נתן בו שאובים ונטל ממנו כנגדן פסול מה שאין כן במקוה גדול כאשר כתבנו והכשרנו בו ענין זה עד רובו ודוקא בשקדחו לאותו רביעית ואח"כ ערבו בשאובים דפסול אבל אם עד שלא קדחו נתן שאובים במקוה כענין נתן סאה ונטל סאה ואח"כ קדחו ומשך ממנו רביעית לעוקה שבצדו אע"פ שהשאובים מעורבין כו כשר להטביל בו מחטין וצנורות מאי טעמא מהכשירה דמקוה קא אתו.

מ״זוהכי איתא בזבחים פ' שני דכתיבנא לקמן ובתחלת זה הפרק במקואות שנינו כל המעורב למקוה כמקוה חור המערה וסדקי המערה מטבילין בהן במה שהן עוקת המערה אין מטבילין בה אלא א"כ היתה נקובה כשפופרת הנאד למדנו מזו הפיסקא שיש הפרש בין עוקה שבצד המקוה לאותן חורין שהן בתוך המקוה דהתם לא בעינן עירוב כשפופרת הנאד ובעוקה שבצדו בעינן מפני שהוא מקוה קטן בצד לא מקוה גדול. ונ"ל כמו שהפרשנו ביניהם לענין עירוב שפופרת כן לפרוש ביניהן לענין רביעית כי החורין שבמקוה לא בעינן בהו רביעית מים מאי טעמא חד מקוה הוא ואלו בעוקה שבצדו בעינן רביעית המים כדאמרן:

מ״חהנה השלמנו הדינין שיש לנו ללמד ממשנת מקואות בענינין הצריכין לנו והמזומנין לידנו. [גרסי' בפ"ב דזבחים אמר ר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים למעוטי מאי אלימא למעוטי טיט הנרוק ה"ד אי דפרה שוהה ושותה ממנו אפי' למקוה נמי אינו משלים אלא למעוטי יבחושין אדומים אפי' בעינייהו נמי דהא תניא רשב"ג אומר כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו ואמר ר' יצחק בר אבדימי מטבילין בעינו של דג אמר ר' פפא למעוטי נתן סאה ונטל סאה דתנן מקוה שיש בה מ' מכוונות נתן סאה ונטל סאה הרי זה כשר ואמר ר' יהודה בר שילא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן עד רובו אמר ר' פפא אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינוריות הואיל ומהכשירא דמקוה אתא. שמעינן מהכא דכל שהוא מבריאת המים משלים למקוה ולרביעית, ולא עוד אלא אפי' מי עינו של דג נמי הרי הן כמים ומטבילין בהן מחטין וצנורות כשהן בתוך המקוה ואם נטמאו מי עינו של דג עולים נמי מטומאה לטהרה ע"י הטבילה כעין מים. והא דאמרינן נתן סאה ונטל סאה לרביעית אינו משלים דוקא בשנטל ונתן דהיינו השלמה אבל אם נתן ולא נטל לרביעית נמי אינו פוסל מ"ט מקוה שלם הוא ואינו נפסל בשאובים כדין מקוה הגדול שהוא מחובר לו. תניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה. את כל בשר ומים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה. והנך אמות דאמרינן הכא באמה בת ששה טפחים כדאמרינן אמה בת כ"ד אצבעות בגודל וכך שיעור גבהו של אדם כדאמרינן בעירובין גופו של אמות ואמה כדי פשוט ידים ורגלים ואע"פ שאינו טובל כדרך גבהו אלא כדרך גדלתו כדריש לקיש ולא שוחה כמו שפירשנו למעלה בשער טבילה, אעפ"כ גזירת הכתוב על האדם שלא יפחות מזה השיעור המחזיק ארבעים סאה וה"מ במי מקוה דכתיב את כל בשרו אבל במים חיים דלא כתיב את כל בשרו כגון לגבי זב דלא כתיב ביה את כל בשרו וכתיב בי' מים חיים לא בעינן מ' סאה אלא כל היכא דמכסי בהו בבת אחת בין עומד בין מוטה בין שוחה סגי ליה ובלבד שלא יהא חוצץ הוא על עצמו כדריש לקיש:

מ״טהנה השלמתי כל דיני המקוה ושעורו והכשרו ופסולו. ולפי שכת' אותן על סדר המשניות מפוזרים ראיתי לחבר אותם יחד כדי שיהא מזומן לכל הדורש אותם.

נ׳שיעור הכשר מקוה העשוי ממי גשמים צריך שיהיו בו ארבעים סאה באשבורן במקום א' או אפי' בשני מקומות והוא שיהא ביניהן נקב כב' אצבעות חוזרות למקומן ומדלא קאמרינן באי זה אצבע ש"מ באצבעות הבינוני' קאמר ולא בעי בגודל. וכן מפורש בתוספת' מקואות.

נ״אואותן ארבעים בעינן שילכו מאליהן למקוה ולא יוליכום דרך כלי שיהא בו בית קיבול מים העומד דרך קבלתו והוא עשויה לקבלה ולא אפילו דרך צינור שחקקו ולבסוף קבעו אם יש בו בית קיבול עפר צרורות כל שהן ואם העביר עליהם אע"פ שכל המקוה פחות קורטוב נפל שם בהכשרו אם העביר לתוכו שלשת לוגין מים דרך הכלים פסלו את המקוה ואפי' נפלו לתוכו לוג לוג שלא תאמר כשנפל שם הלוג הראשון הרי הוא מקוה שלם ואותו הלוג לא פסלו א"כ כשיפלו עוד לתוכו ב' לוגין לא יפסלו אותם אינו כן שאלו הי' הלוג הראשון משלים את המקוה להכשר היה כדברך אלא אמרו כי אמרו ג' לוגין מים שאובין לא פוסל ולא משלים, הילכך מקוה חסר וכי נפל לגויה ג' לוגין פסלוהו לגמרי.

נ״בואם הי' מקוה שלם בכשרות אינו נפסל בשאובין אלא א"כ נפלו בו מחצה על מחצה וכ"ש אם נפלו בו רוב שאובין. אבל מקוה השלם נפסל בשינוי מראה. ודוקא שנפלו בו מי פירות ושינו מראיו אבל בהדחת כלים או בשריית סמנים ואוכלין אינו נפסל וכ"ש אם נשתנו מחמת עצמן. ושנוי מראה אין לו שיעור שאפי' לו נפל בו אלא קרטוב ושינה מראיו פסול. ואם נפלו לתוכו מי גשמים וחזר למראיו כשר ואם היה מקוה שלם ונשתנה מראיו ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיו למראה מים. וג' לוגין שאמרנו שהן פוסלין במקוה החסר.

נ״גדוקא שנפלו משנים ומשלשה כלים אבל מארבעה לא. ואותן שנים ושלשה כלים דוקא שהתחיל השני עד שלא השלים הראשון אבל משהפסיק הראשון אינו מצטרף עוד לפסול. וה"מ שלא נתכוון מתחלה להוסיף על הראשון ועל השני וא"כ נמלך והוסיף. אבל אם היה בדעתו להוסיף מתחלה אפי' קרטוב בכלי שני מצטרפין לשלשת לוגין אבל המעיין אינו נפסל עד שיעבירנו דרך כלי קבול ואם היה עומד ורבה עליו מים שאובים והמשיכן אינו מטהר בזוחלין אבל מטהר בכל שהו.

נ״דואם היה מושך כל שהו אפילו כרגלי הנדל ורבה עליו שאובין והמשיכו הרבה הרי הוא כמות שהיה לכל דבר ודוקא עד מקום שהיה מושך מתחלתו ואם העבירו בלו על אחורי הכלים או על גבי ספסל אע"פ שאינן שאובין חזר לתורת מקוה לכל דבר עד שיטול משם הכלים ולא יטביל על גבי ספסל משום גזירת מרחצאות וכשם שאין המעין נפסל ברבוי מים שאובין כך אינו נפסל בשנוי מראה.

נ״הוהמקוה החסר שנפלו בו פחות משלשת לוגין שאובין לא פוסלין ולא משלימין להכשר מקוה. אבל אם המשיכם לאותן שאובין דרך מרזב שאין בו בית קבול איצטרופי נמי מצטרפי ואפילו תשעה עשר סאין נמי מצטרפין בהמשכה. ולא תימא דוקא שקדם במקוה רובא דהכשירה למיעוטא דשאובה אבל אי נפלו בהדדי לא דאפי' נפלו בהדדי למקוה מצטרפין. מדתנן מי גשמים ומי שאובים שמתערבים בחצר ובעוקה וכו'. אם רוב מן הכשר כשר אלמא כי אתו רובה דכשרה ומיעוטא דשאובה שהיא משוכה בהדדי למקוה נמי מצטרפין.

נ״וואם היה כל המקוה מים שאובים שנמשכו לא פוסלין ולא מטבילין בהן עד שירדו עליהן מי גשמים מ' סאה וכ"ש מי פירות שאין פוסלין אלא בשנוי מראה ואם לא היה שם כדי שנוי מראה אינו פוסל ואינו מצטרף.

נ״זאבל אם המקוה שלם ונתן לתוכו סאה מים שאובים או מי פירות ואין בהן כדי שנוי מראה ואח"כ נטל ממנו סאה כשר. נמצאו השאובים ומי פירות מצטרפים למקוה בענין הזה וג' הלוגין הפוסלים את המקוה דוקא שיהיו כולם מים שאובים ויהא בהן מראה מים אבל אם נפל לתוכן מעט יין ושנה מראהו למראה יין אין פוסלין עוד את המקוה אלא א"כ שנו כל מראה המקוה כדין שאר מי פירות.

נ״חואלו מצטרפין לשעור מקוה השלג והברד והכפור והגליד וטיט הנרוק שהפרה שוחה ושותה ממנו וכל שהוא מבריית המים וכולן משתערים בכמות שהן ובלבד שיתמעך הלל השלג עד שיהא ככפור. ואפילו מדדן בכלי ונתנן למקוה מצטרפים ובלבד שיהא רוב המקוה כהלכתו:

נ״טהנה כל דיני המקוה המצויים יותר שנויים כאן והנם דרושים לכל חפציהם: דיני הנטבלים שהמקוה נפסל בהן. המטבל כר וכסת של עור שאין בהן מוכין והם צריכים שיבאו בהן מים אם הטבילן כדרכן ושוליהם למטה אם העלה אותן כך כיון שהגביה שפתותיהם מן המים המים שבתוכה שאובים ופוסלים את המקוה החסר משא"כ בשק ובקופה. וכלי זכוכית הרי הן כבר וכסת של עור וכן כל שאר כלי קבול:

ס׳שנינו במקואות פרק עשירי בלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל הטבילו כדרכו בלא זבורית עד שיטנו על צדו. כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו. צלוחית שפיה שוקעת אינה טהורה עד שינקבנה מצדה. נראה לי טעם כל אלה מפני הרוח שמתקבץ לתוכה ואין המים נכנסין בהן יפה. והאי זיבורית שבוש היה בספרים ואינו אלא זרבובית ודומה לו בויקרא רבה השותים במזרקי רבנן אמרי בכלים שיש להם זרבובית היא קנישקניז שפירשו עליו במס"ש ודומה לו בפ' יום הכפורים משום דמזדריב וכולן מל' משרפות מים סככה [סירפה] מצוי במס' נדה והחליפו ז' בסמך וב' בפ' והם לשון שאובה ויציקה שורבי"ר בלע"ז. שעושין לכלים נקבים נקבים. ויש מהן נותנין בהן קנים בדי להשקות מהן כמה בני אדם כאחד והם הנקראים קנישקניז בלשון הגמ' ובאגדה זרבובית ומפני אותן הנקבים המרובים מתקבץ בתוכן הרוח ומתקרר בו היין. ולכך נקרא מזרקי יין על שם שהוא עושה בעבוע כיציקתו כזורק את היין מפני הרוח. וכך הוא הנוסחא המדוייקת הטבילו כדרכו זרבובית עד שיטנו על צדו. פירש אם ככלי הזה יש בו זרבובית אע"פ שפיו רחב הרבה כשיטבילנו צריך שיטנו על צדו כדי שלא יתקבץ בו הרוח ויכנסו בו המים וכן הכלי שהוא צר מפיו ומשוליו ורחב באמצע צריך שיטנו על צדו מפני הרוח וב"ש אם הוא רחב משוליו שהוא עשויה לשוקעו והוי חציצה. וכן צלוחית שפיה שוקעות לא יכנסו המים תחת השקיע מפני הרוח ואפי' הטה על צדה עד שינקבנה מצדה. כך הראוני מן השמים.

ס״אנשלם שער המים: