בעלי הנפש, שער הכתמים ב׳Ba'alei HaNefesh, Sha'ar HaKetamim 2
א׳עתה נפרש הכתמים שיש להן לחוש אבל אין כל המקומות שווין
1
ב׳והכתמים שנמצאו בחלוקה מן החגור ולמעלה. והחגור הזה הוא הסינר שהיא חוגרת על ירכותיה לצניעות והכתמי' שנמצאו ממנה למעלה אינה חוששת להן אע"פ שאין לה במה לתלות לפי שאין מכוונים במקום הראיה ונאמר בודאי עברה בשוק של טבחים ואינה זוכרת או שמא מאכולת נתמעך בה ואע"פ שהוא יותר מגריס. שאין תולין כן בכתם אחר כמו שאנו עתידים לפרש. אבל כאן תולין:
2
ג׳הנה יש מקום בחלוק שאינה חוששת בו כאשר פרשנו ויש מקום שהיא חוששת בו והוא למטה מן החגור. וה"ה בחגור עצמו. וכן אם היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שתמצא בו כתם טמאה מפני שהוא נשמט לכאן ולכאן. וכן בפליון. פי' מעפרות שמכסה את ראשה בלילה וכן אם נמצא על בית היד של חלוק אם הוא מגיע כנגד בית התורפה בשום פנים טמאה דאמרי' אימר שחתה ונגעה שם וכמו שאמרו בחלוק כך אנו אומרים בבשרה שאם מצאה אותם למעלה מבית התורפה טהורה. ועוד יש בבשרה למטה מבית התורפה מקום שאינה חוששת בו כגון שמצאה אותה על שוקה ועל פרסותיה מבחוץ מה שאין כן בחלוק דכל למטה מן החגור טמאה מפני שבגדים חוזרין הן בין שקיה. ראתה על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה על עקבה ועל ראש גודלה טמאה שכל אלה מכוונים הם נגד בית התורפה. והא דאמרינן על בשרה למעלה מבית התורפה טהורה ואע"פ שאין לה במה לתלות דוקא שלא נזדקרה אבל אם ידעה בודאי שנזדקרה כגדי המזדקר בבת אחת והגביהה רגליה למעלה מראשה אפי' מחגור ולמעלה טמאה בין מלפניה בין מלאחריה אם אין לה במה לתלות משא"כ בחלוק דאע"פ שנזדקרה טהורה דאי מגופה אתא מבשרה נמי איבעי ליה לאשתכוחי.
3
ד׳ועוד יש מקום אחר שיש בו לחלק והוא מטה שהיו שלש נשים ישנות עליה ונמצא דם תחת אחת מהן אם היו משולבות זו בזו כעין שליבות הסולם שנכנסין בזרועותיו כולן טמאות לפי שאין ידוע מקומה של כל אחת ואחת ואם היו ישנות כדרכן ועלו שלשתן דרך מרגלות המטה כל אחת ואחת עלתה דרך מקומה ונמצא דם תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה שתי' החיצונות טמאות והפנימות טהורות תחת האמצעית כולן טמאות ואם עלו שלשתן דרך החיצונה אם נמצא דם תחת החיצונה כולן טמאות שמא דרך עברתן נפלה מהן דם ואם בדקה אחת מהן כשיעור וסת של מציאה ומצאה טמא היא טמאה וכולן טהורות ואם מצאה טהור היא טהורה והשאר טמאות בדקו שתים ומצאו טהור הן טהורות והשלישית טמאה שלשתם ומצאו טהור כולן טמאות זה הדין כולו במטה. אבל אם ישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם שוה למטה לענין אחד ואינו שוה לו לענין אחר הענין שהוא שוה למטה הוא לענין בדיקה שאם בדקה אחת מהן ומצאה טמא או טהור דינו כמטה אבל לענין שתים פנימיות או שתים חיצונות נראה שיש הפרש בין מטה לספסל כי המטה שהיו ישנות עליה אפשר שנשמטה האמצעית למקום הפנימי או למקום החיצונה וכן לכל דבר שהיא נודדת ממקומו כגון נשים שטוחנות ברחים שנתפרש בגמרא אבל ספסל שישבו עליו כשהם נעורות אין להן לחוש להשמטה שאפשר לכל אחת ואחת שתדע את מקומה וא"ת ברי שלא באתי בכאן טהורה אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמרא לענין אמבטי גם דין החלוק מופלג משני אלו שאם לבשו שלשתן חלוק א' ונמצא עליו דם כולן טמאות ואם בדקה האחרונה שהיא לבשתו בשיעור וסת של מציאה ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות. ואם מצאה טמא היא טמאה ושתים הראשונות טהורות ודוקא שבדקה כשהי' לבשתה דומים למטה וספסל שעד שהן עליו הן בודקות אבל לאחר שפשטה אותו אע"פ שבדקה עצמה בשיעור וסת של מציאה אינו כלום וכולן טמאות. וכן הדין למטה וספסל שמצאו ובדקו עד שהן עליו או שנמצאו ובדקו לאלתר שעמדו מעליו אבל יש הפרש בין חלוק למטה וספסל כי החלוק האחרונה יכולה לטהר או לטמא את הראשונות אבל הראשונות אין יכולות לטהר את עצמן ולא את האחרונה מפני שכבר פשטו אותו והמציאה והבדיקה אינו בשיעור וסת אבל מטה וספסל שלשתן שוות. וכל מה שהפלגנו בין חלוק וספסל למטה דוקא בספסל גדול ומטה רחבה שיכולות ג' נשים לישב עליהן בבת אחת אבל ספסל קטן ומטה קטנה שאין מחזיקות אלא אשה אחת אי נמי אפי' הן גדולים וכל אחת ואחת ישבה אחר חבירתה ובמקום חברתה שאחר שעמדה האחרונה מצאה עליה דם דינם שוה לחלוק שאינו ראוי להשתמש כי אם זה אחר זה. וזו היא משנתינו ג' נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם כולן טמאות קתני ספסל דומיא דחלוק שנשתמשו בו זו אחר זו והאחרונה נשתמשה במקום הראשונה ולפיכך כולן טמאות ודינם שוה לכל דבר ובין בספסל ובין בחלוק לא ימצא זה הענין כולו אלא בג' נשים או אפי' בשתים אבל באשה אחת אפילו בדקה עצמה בשיעור וסת של מציאה ומצאה טהור טמאה לפי שאין לה במה לתלות הכתם:
4
ה׳הנה פרשנו כל המקומות שיש בהם לחלוק לאיזה צריכה לחוש ולאיזה אינה צריכה לחוש והמקומות שאמרנו שאינה צריכה לחוש אע"פ שאין לה (אם יש לה) במה לתלות. והמקומות שהיא צריכה לחוש אם יש לה במה לתלות תולה כמו שנפרש לפנינו.
5
ו׳ובכל אלו שאמרנו שהיא חוששת לכתמיהן בין מטה בין ספסל בין חלוק דוקא שהן בדוקין אף ע"פ שבדקה בקרקע עולם וישבה עליו ומצאה עליו דם ואין לה במה לתלות במאכולת דהיינו יותר מגריס טמאה כדאמרינן לקמן דאין הלכה כרבי נחמיה דאמר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים מההיא אתתא דהוה משתיא במשתיתא ואשתכח דם תותא במשתיתא וכו' וג' נשים שלבשו חלוק א' ונמצא עליו דם שאמרנו כלן טמאות. אם נתעסקה אחת מהן בכתמים כולן טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמיה:
6