בעלי הנפש, שער הכתמים ג׳Ba'alei HaNefesh, Sha'ar HaKetamim 3
א׳עתה נפרש באותן המקומות שהיא צריכה לחוש להם אם יש לה במה לתלות אם תולה אם לאו ובאיזה שיעור היא תולה.
1
ב׳ונאמר תחלה המקומות שאינה תולה ואע"פ שהיא יכולה לתלות.
2
ג׳ולא נמצאו מהם כי אם שנים והן בעד שהי' בודקת בו את עצמה ואם בדקה בו בלילה ולמחר מצאה עליו דם. ויש בענין הזה ג' דינין חלוקים זה מזה. האחד אם בדקה בעד הבדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם בין שהכתם עגול בין שהוא משוך טמאה בכל שהוא ואין תולין כאן במאכולת. והשני אם בדקה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר מצאה עליו דם משוך טמאה בכל שהוא עגול טהור עד שיהא כגריס ועוד כשאר כתמים וכן הדין אם טחתו על ירכה ומצאה דם על העד. והשלישי אם בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ואפי' בקופסא צריכה כגריס ועוד בין עגול בין משוך. ויש מי שאומר שאם בדקה בעד שאינו בדוק לה אפילו הניחתו בקופסא אע"פ שיש עליו כגריס ועוד טהורה לגמרי. מאי טעמא משום דפלוגתא דרבי יוסי ורבי היא רבי מטמא ור' יוסי מטהר ואמר רב זירא כשטמא רבי כרבי מאיר כשטהר רבי יוסי לעצמו טהר דתנן האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם אם עומדת טמאה אם יושבת טהורה דברי ר"מ ור' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה וכיון דר' יוסי דהכי כר' יוסי דהתם. והתם קי"ל כר' יוסי הלכך בהא נמי הלכה כר' יוסי ולא היא אע"ג דבההיא הלכה כרבי יוסי. בהא הלכה כרבי משום דקאי רבי חייא בשיטתיה דמטמא לה משום כתם. ושקלינן וטרינן בגמרא אליבא דר' חייא אלמא הלכתא כותיה וטעמא דמילתא משום דלא דמי עד לחלוק דאלו חלוק שאינו בדוק לה כתמה טהור אבל עד כיון שבדקה בו ידים מוכיחות נינהו מיהו צריכא כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת שמא נתמעך עליו מכל מקום לגבי אשה שעושה צרכיה ונמצא דם על המים קיימא לן כר' יוסי דאמר טהורה:
3
ד׳הנה פירשנו המקומות שאין תולין בהן כלל והם השנים שאמרנו משוך טמא בכל שהו:
4
ה׳עתה נפרש המקומות שהיא תולה אם יש לה במה לתלות ובמה היא תולה ובאיזה שיעור היא תולה.
5
ו׳המקומות שהיא תולה את כתמיהן אין להם פרט כי בכולן היא תולה חוץ מן השנים שאמרנו בעד שהן טמאין במה שהן.
6
ז׳וכן הדברים שהיא תולה בהן גם כן אין להם פרט אלא מה שמנו חכמים במשנה בכלל ופרט. ומהם נלמוד כל הדברים שהרי שנינו במשנתינו ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות. שחטה בהמה חיה ועוף ונתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקין בהן וכן הדין אפילו עברה ביניהן. כדתניא עברה בשוק של טבחים ספק נתז עליה ספק לא נתז עליה תולה ספק עברה ספק לא עברה אינה תולה.
7
ח׳נחזור למשנתינו הרגה מאכולת הרי זה תולה בה. ועד כמה היא תולה בה. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול ואע"פ שלא הרגה וקיימ"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס ורישא דקתני הרגה אין לא הרגה לא ר' שמעון בן גמליאל קתני לה ולית הלכתא כותיה.
8
ט׳ותולה בבנה ובבעלה. פירוש במכת בנה ובמכת בעלה. ואם יש לה מכה ויכולה להתגלע ולהוציא דם הרי זו תולה בה. ומעשה באשה אחת שבאה לפני ר' עקיבא אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה יש ביך אמרה לו הן וחיתה אמר לה שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה ר' עקיבא והא דאמרינן יש בה מכה תולה במכתה דוקא דאיתא למכתה בדוכתא דאפשר דנגע למקום הכתם בין שוחה בין מוטה בין עומדת. אי נמי דמתרמי ונטף לההוא דוכתא בהנך כולהו תלינן במכה אבל אי איתא לכתם מגבו ומכה על כתפה או מאחוריה דלא ליתרמו אהדדי לא בנגיעה ולא בנטיפה בהא ודאי לא תלינן דתניא יש בה מכה בצוארה מקום שיכולה לתלות תולה על כתפה אינה תולה ואין אומרים נטלתו בידה והביאתו לשם. מסתברא היכא דאשתכח כתם בשיפולה מאחוריה ומכה איתא מקמא דתליא בה דאפשר אדיתבא הך דבתרא אתא לה מקמא ונטפה בהו מההיא מכה.
9
י׳ואם היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום שהוא תולה היא במכתה וכן במכת בנה ובבעלה בכ"מ שהוא היא תולה מפני שזה דומה לפושטתו ומתכסה בו בלילה שהוא חוזר.
10
י״אנחזור לסדרנו דתניא בברייתא מעשה ותלה ר' מאיר בקלור ורבי תלה בשרף של שקמה. עוד למדנו מפרק שני כי מימי תלתן ומימי בשר צלי מראה דמים הן. ומכלל משנתינו נלמד שתולין הכתם האדום בכל מיני אדמימות שנתעסקה בהן. והכתם השחור בכל מיני שחרות שנתעסקה בהן ואין צריכה לדמות כתם חלוקה לכתם שנשתמשה בו אם דומה לו אם לאו אלא תולה כל אדום באדום מן הסתם וכל שחור בשחור מן הסתם אלא א"כ נתברר לה שאין אודם הצבע דומה לאודם הכתם שאלו נתברר לה כן אינה תולה מפני שהיא כאדום ושחור. ותניא נתעסקה באדום אין תולה בו שחור במועט אין בו את המרובה ואם יעלה על לב איש לומר שתהא צריכה לדמות הכתם בצבע ולא תתלה בו אלא א"כ דומה לו ושמא יטעה אותו מה שראה בפ' שני כאשר פירשו על האדום בדם המכה שהוא כדם אצבע קטנה שנגפה של איש בחור בן עשרים שלא נשא אשה והקשה עליו ממשנתינו זו ששנינו ותולה בבנה ובבעלה בשלמא בנה משכחת לה אלא בעלה הרי נשא אשה ושני ליה כשנכנסה לחופה ולא נבעלה. ועוד פי' עליה כדם מאכולת של ראש והקשו עליו ממה ששנינו או שהרגה מאכולת הרי זו תולה בה, מאי לאו דכולי גופה וכו':
11
י״בנראה לו מכאן שאין תולין כתם באצבע אלא אם כן ידמה לו ודאי כן הוא הדבר אך לא כמו שהסובר הזה סובר בדעתו אלא (שאין) תולין מן הסתם עד שיתברר לה שאין הדמיון דומה לכתם. וקושיא כך היתה כי המשנה אמרה שהיא תולה כל כתמים במכת בעלה. ואפי' אדום שבאדומים ועל זה הקשינו היאך אפשר לתלות במכת בעלה והלא דבר ברור הוא לך שאינו דומה לכתמים והרי הוא כאדום ושחור. וכן הקשו ממאכולת ולא מן סתם מאכולת כדברי רבי חנינא בן אנטיגנוס אלא מאותה שהרגה מאכולת. ואם נזדמן לה כתם אדום והיא לא הרגה אלא מאכולת של גוף היאך יכולה לתלות בו והלא דבר ברור הוא שאינו דומה לו. וע"ז הדרך הולכת אותה שמועה. אבל מי שאינה יודעת בדמיוני פניה או שהלך הצבע מכנגד פניה ואינה יכולה לדמות תולה כל כתמיה מן הסתם כל מיני אדום באדום וכל מיני שחור בשחור. הלא תראה באותה אשה שבאה לפני ר"ע וא"ל רבי ראיתי כתם ואמר לה שמא מכה יש ביך והיא יכולה להתגלע ולהוציא דם וטהרה ר"ע. והרי אשה זו לא הביאה לפניו הכתם שלא אמרה לו ראיתי את הכתם זה. וכשאמר לה שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם ואמרה לו הן מיד טהרה ולא אמר לה הוציאי דם מן המכה ונראה אם דומה לו. ש"מ שתולין מן הסתם כאשר אמרנו אא"כ הדמיון מכחיש את הכתם האדום והשחור וכמועט את המרובה.
12
י״גויש מין א' שהוא תולה בין אדום ושחור והוא שחיטת תרנגולת או שעברה בצד העסוקים בו שהיא תולה בו כמה מינין ואפי' שחור באדום משום דאיכא ביה כמה מיני דמא.
13
י״דעוד יש בו מין אחד שתולה בו כמה מינין ואפי' שחור באדום והוא מה שאמר רבי הי' עליה מן אחד תולה בו כמה מינין כגון שנתז עליה מצבע א' ולא בדקה חלוקה אחר אותה ההתזה. ולאחר מיכן מצאה לו כתם אחד שאינו דומה לאותו צבע שנתז עליו הרי היא תולה בו מאי טעמא דאמרינן מתוך שלא נזהרה בלכלוך הכתם הזה לא נזהרה בשאר לכלוכין והרי חלוקה של זאת אבד חזקתו שהי' חזקתו בדוק.
14
ט״ווכן עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים אלא א"כ אמרה בריא לי שלא נגע בי חזיר.
15
ט״זתנא לבשה ג' חלוקים הבדוקים לה ומצאה עליהם כתם אם יכולה לתלות תולת אפי' בתחתון ואם אינה יכולה לתלות אינה תולה אפי' בעליון כיצד עברה בשוק של טבחים תולה אפי' בתחתון לא עברה בשוק של טבחים אינה תולה אפי' בעליון. פי' אם עברה בשוק של טבחים אפי' לא מצאה הכתם אלא בתחתון תולה דאמרינן שמא נקפל העליון למעלה ונפל הדם על התחתון ואם לא עברה אפי' לא מצאה אלא בעליון אינה תולה דאמרינן שמא נקפל התחתון למעלה ונפל הדם על העליון.
16
י״זוכל אלו שאמרנו שתולין בהם אין להם שיעור אלא לפי מה שהוא המין שנתעסקה בו בסלע או בשני סלעים אבל אם נתעסקה במועט ודאי אין תולה בה המרובה ואם אינה יודעת שיעור המין שנתעסקה בו תולה בו אפי' שעור מרובה דספק כתמים להקל.
17
י״חוכן מה שאמרנו למעלה הי' עליה מין אחר תולה בו כמה מינין הרי היא תולה בו שיעור מרובה לפי שאינה תולה בגוף אותו המין אלא שאנו עושין אותו חלוק כמו שאינו בדוק הילכך תולה בו כמה מינים.
18
י״טולא אמרו כגריס ועוד אלא לענין מאכולת דקים להו לרבנן דסתם מאכולת אי אפשר לו במקום א' יותר מגריס ואפי' כמה גריסין בחלוק אחד תולין הואיל ואין יותר מגריס במקום אחד והיינו טפין טפין דתניא בברייתא. כתם ארוך מצטרף פירוש ליותר מגריס. טפין טפין אין מצטרפין ואיבעיא לן בגמרא אם מצאה על בשרה כתם שהוא כשיר מהו פירוש כשרשרת כשורה מהו פירוש כעין ב' גריסין, טפין טפין מהו. לרוחב ירכה מהו. ולא איפשיטו. ואיכא מאן דאמר לקולא דספיקא דרבנן היא. ואיכא מאן דאמר בהא אזלינן לחומרא כפשטה דברייתא דקתני על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא ואמרי' ספק טמא ספק טהור לאיתויי מאי לאו לאיתויי הני ואע"ג דדחינן לא לאיתויי דעביד כרצועה פשטא דמתניתין לאיתויי כולהו ואע"ג דבחלוק אמרי' טפין מפין אין מצטרפין אבל על ירכה מצטרפין ומסתברא כותיה דעל כרחך שאני ירכה מחלוקה דהא בהדיא תניא גבי חלוק טפין מפין אין מצטרפין ולא מייתי ראיה מינה לירכה אלמא שאני לן בין ירכה לחלוקה.
19
כ׳והא דאמרי' כגריס תולה כגריס ועוד אינה תולה ה"מ שלא נמצא מאכולת רצופה באותו ועוד אבל אם נמצא מאכולת רצופה באותו ועוד תולה אפילו ביותר מכגריס דפלוגתא דרבי חנינא ור' ינאי הוא ובשל סופרים הלך אחר המיקל.
20
כ״אואם נתעסקה בגריס אינה תולה יותר מכגריס דפשטה דברייתא דקתני במועט אינה תולה את המרובה. ובגריס של פול שאמרו תולין כיון שלא הזכירו פול של מקום פלוני ולא פול הבינוני אלא כגריס של פול סתם הילכך משערין בשל פול שיזדמן לנו ואפי' הוא גדול שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל.
21
כ״בעוד יש מקומות אחרים שתולה בהן כמה שיעורין וכמה מינין כדתנן השאילה חלוקה לעכו"ם או לנדה הרי זו תולה בה. ומפרשינן בגמ' לעכו"ם הרואה פי' שכבר הגיע זמנה לראות וראתה ואע"פ שאינה נדה באותה שעה דאם כן היינו נדה אלא שכבר ראתה ולפי שאינה בודקת את עצמה ואינה יודעת יום שהיא רואה בו ויום שהיא פוסקת בו הילכך תולה בה. תניא תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה דברי רשב"ג ולפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת רבי אומר אינה תולה לפיכך שתיהן מקולקלות ומודים שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה טהורין וקיימ"ל כרשב"ג.
22
כ״גונ"ל אע"ג דהאידנא ליכא דם טוהר לא בבתולה ולא ביולדת נהי דלגבי נפשה אחמירו בה מספיקא אבל לאצולי על חברתה מספק כתמים שלא יהו שתיהן מקולקלות אדינייהו מוקמינן להו וחברתה תולה בה והיא מקולקלת וחברתה מתוקנת. ואם השאילה חלוקה ליושבת על הכתם אינה תולה בו ושתיהן מקולקלות לפי שאין תולין כתם בכתם.
23
כ״דונראה לי בעוברת שהשאילה חלוקה לשאינה עוברה מניקה לשאינה מניקה זקנה לשאינה זקנה שהיא תולה בו מאי טעמא הנך דמיהן מסולקין והנך אין דמיהן מסולקין וילפינא להא מילתא מהא דתנן ג' נשים שהיו ישנות במטה אחת וכו'. ותולות זו בזו וזו בזו. ומפרש בברייתא כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה מניקה ושאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה כו' והא נמי להא דמיין דכל הני כתמים נינהו.
24
כ״הוכשם שהיא תולה כתמה בחברתה נדה כך היא תולה בעצמה נדה שאם לבשה חלוקה בימי נדתה ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרתה הרי זו תולה בנדתה והוה לי' כחלוק שאינו בדוק לה ואע"פ שבדקתו מתחלה.
25
כ״וואם כבסה אותו אחר נדתה ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרתה ואח"כ מצאה עליו כתם מימר קא אמרינן דאין חזקתו מתכבס וכיון דאין חזקתו מתכבס הוה לי' חלוק שאינו בדוק לה דאיכא למיתלי טעמא דלמא בימי נדתה הוה ביה האי כתם ולא נתכבס יפה מיהו כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא כדר' דאמר אינו דומה כתם שלפני הכבוס לכתם שלאחר הכבוס שזה מקדיר וזה מגליד הילכך בדקינן לכתם אם הוא מקדיר שמראהו דק ועובר בבגד בידוע שלפני הכבוס הוא וטהור ואם הוא מגליד שגלדו עבה על פני הבגד בידוע שלאחר הכבוס הוא וטמא' היא.
26
כ״זוהרואה כתם טמא שאינה יכולה לתלות צריכה הפסק טהרה ותשב עליו ז"נ וצריכה בדיקה כאשר נכתב בשער הספירה והבדיקה.
27
כ״חונראה לי אע"פ שהחמרנו על הכתם ועשינו אותו כראי' לענין ז"נ לכל דבר אעפ"כ לא נחמיר עליו לחוש ליום מציאת הכתם כמו שהיא חוששת ליום ראיה. ועוד אני אומר שאין הכתמים קובעים וסת ולא עוקרים וסת חוץ מכתמי העד הבדוק לה שהן מטמאין בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר:
28