בעלי הנפש, שער המים א׳Ba'alei HaNefesh, Sha'ar HaMayim 1
א׳ראיתי לפרש בו דיני המקוה הכשרה ופיסולה. ואס באתי לכתוב כל דיניה הייתי כותב כל משנת מקוואות. אך לא אכתוב כאן כ"א הענינים המצויין והמזדמנין תמיד.
1
ב׳ת"ר אילו נא' מקוה מים יהיה טהור ולא נאמר מעיין הייתי אומר אפי' מילא מים על כתפו ועשה מקוה לכתחלה יהא טהור ת"ל מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעיין מטהר בכ"ש אף מקוה מטהר בכ"ש ת"ל אך מעיין, מעיין מטהר בכ"ש והמקוה במ' סאה אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעיין מעיין מטהר בזוחלין והמקוה מטהר באשבורן. ותנן במקוואות הזוחלין כמעיין והנוטפים כמקוה העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרין. והא דאמרינן מעיין מטהר בכ"ש לאו בכ"ש ממש אלא דלא בעינן מ' סאה מיהו בעינן שיתכסה בו כולו כאחד.
2
ג׳והא דאמרי' לעיל על הזוחלין שרבו על הנוטפים שהם כשרים איכא לאקשויי מינה על ההוא דאמרינן בבכורות פ' בתרא אבוה דשמואל עבד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן סבר לה כרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין וה"ל מי גשמים ובעו אשבורן הכא אמרינן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין הא מחצה על מחצה לא בעינן אשבורן.
3
ד׳והתם אמרי' הזוחלים שרבו על הנוטפין שהם כשרים הא מחצה על מחצה בעו אשבורן. ומסתברא דמתני' עיקר דבעינן רובא מים חיים. וההיא דאמרינן בגמ' שמא ירבו נוטפים על הזוחלים לרווחא דמלתא קאמרינן א"נ כיון דא"א לצמצם בעינן רובא זוחלין ובלישנא קמא מסתברא דבעינן רובא דכשרות ממשנת מקואות ומשמעתא דיבמות פרק הערל כדבעינן למימר קמן. עוד יש לפרש כי הא דאמר ר' צדוק דבעינן רובא דזוחלים דוקא לזבין ולמצורעין ולקדש מי חטאת דבעינן מים חיים אבל לענין אשבורן אפילו מחצה טובלין ומטבילים דתנא למעלה מהן מים מוכין שמטהרין בזוחלין ולמעלה מהם מים חיים שהן טבילה לזבין וחזייה למצורעין וכשרים לקדש מהן מי חטאת אלמא שאני קידוש מי חטאת משאר מילי.
4
ה׳הא דאמר שמואל התם בבכורות אין המים מטהרין בזוחלים אלא פרת ביומי תשרי. מסתברא דלא אמר פרת בלבד. דעל כל נהרות קאמר דאטו שאר נהרות מי לא מטהרי נמי בזוחלים ביומי תשרי אלא על האגמים שבבבל שהן דומין לנהרות קאמר שאינן מטהרים בזוחלין מפני שרובן מי גשמים. וקשיא לי הא דתנן במקואות פרק חמישי מעין שהוא מושך כנדל רבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהו והכא היכי אמרינן במי פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין וכי ירבו מאי הוי והלא פרת מושך הוא ואם ירבו עליו מי גשמים מה בכך והלא הוא כמות שהיה בין לאשבורן בין לכל שהו, ואיכא מ"ד דהאי רבה דקתני הכא לאו רבויא ממש הוא אלא תוספת קאמר וקשיא לי א"כ ליתני הוסיף. אלא יש לומר כי נהר פרת כשהוא מגיע לבבל היא כלה והולך עד שתתמעט מאד ובימי הקציר נעשה הנחל גבים גבים. ובדבר מועט הם מחוברין עם הנמשכין אבל אינם יוצאים מתוכן כי הארץ בולעתם מן החמימות שיש שם וכשמגיע לימות הגשמים הוא מתגבר עד שאותם הגבים מתכסים ושבולת המים עוברת עליהן נמצא בימי קציר פרת בבל הרי הוא כמעיין העומד ומפני רבוי המים של גשמים הוא נמשך. וכן שנינו בספרי על נהר פרת שהוא מתמעט והולך עד שכלה כמגרפה. והא דאמרינן במעין שהוא מושך כנדל הרי הוא כמו שהיה עד מקום שהיה מושך קאמרינן אבל משם ואילך דינו כעומד לטהר באשבורן.
5
ו׳והכי מפרש בתוספתא מקוואות ובכי האי גוונא מיתרצא נמי שפיר מתני' דלעיל דאמר העיד ר' צדוק על הזוחלים שרבו על הנוטפים שהן כשרים דאע"ג דזוחלות נינהו בעינן ריבויא על הנוטפים ומשכחת לה ממקום שפסק זחילתן ואילך כדפריש' במי פרת. ומקוה שיש בו מ' סאה שנפלו עליו אפי' כמה מים שאובין אינו נפסל דתניא היו בו מ' סאה ממלא בכתף ונותן בתוכו עד שיחזירו המים למראיהם מדלא קא יהיב שיעורא וקאמר שהוא נותן לתוכו עד שיחזרו למראיתם ש"מ דמקוה שלם אינו נפסל בכמה מים שאובים ואפי' ברובא אי קשיא לך הא דיבמות בפרק הערל גרסינן מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות נותן סאה ונוטל סאה כשר. ואמר ר' יוסי א"ר יוחנן עד רובו ואמרינן עלה מאי עד רובו דלא נשקול רובו. לישנא אחרינא דנשתייר רובו התם משום דתנן ונטל הוא אבל אם נתן ולא נטל לעולם אינו נפסל וטעמא דמלתא דכתיב מקוה מים יהיה טהור והא דתנן במקואות פ' ד' מים שאובים ומי גשמים שמתערבין בחצר ובעוקה או על מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר מן הפסול פסול, מחצה על מחצה פסול אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה פי' דהיינו שאיבה שהמשכוה אבל אם היו מקלחין לתוך המקוה פי' מן הכלי מקלחין למקוה אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה מים כשרים עד שלא ירדו לתוכו ג' לוגין מים שאובין כשר ואם לאו פסול. אלמא במחצה על מחצה נמי מפסלי. ואיכא למשמע נמי מהא מלתא דלעיל. דאע"ג דמקוה שלם הוא אם נפלו לתוכו מ' סאה מים שאובין פסלוהו דהא ליכא רובא דכשרות ועוד מהא מלתא דאמרינן לעיל בענין פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים והא מעין בכל שהוא מטהר ובזוחלים וכשהוא המים חיים מעורבין עם הנוטפין ואם נוטפין רבו על החיים או אפי' מחצה נידודין החיים אחריהם למהר באישבורן אלמא מפסלי במחצה כדאמרינן לעיל ואיכא מאן דאמר כיון דמקוה שלם הוא לא מפסיל כלל בשאובים דכמעיין משוינן ליה ואשכחן גבי מעיין דלא מפסיל במים שאובין ואפילו ברבויא דתנן במקואות בפרק ראשון למעלה מהן מעין שמימיו מעטים שרבי עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורין ולמעין להטביל בו בכל שהו ומקוה שוה נמי להא מילתא מדמינן ליה כדכתיב אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור ומיהו אתחזיא לן דאכתי איכא למימר דשאני הכשירא דמעיין מהכשירא דמקוה ומסתברא לחומרא דשאני הכשירא דמקוה כדבעינן למימר קמן. דכיון דמיא קא חסרי ואזלי כי חסר ארבעים סאה משהו קא מהנו בהו מחצה דשאובין למפסלינהו והוו כנטל סאה ונתן סאה דבעינן דנשתייר רובא דכשרים אבל גבי מעין שרבה עליו מים שאובין. שאובין קא חסרי מעיין לא קא חסר. הלכך מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונפלו בו מ' סאה מים שאובים כי חסרי מים מידי מיד נפסל דהא אימעט ליה מקוה טהרה אבל אי איהו מ"א סאה ויפול בו מ"א שאובין כשר עד דחסרי ב' סאין:
6
ז׳כתב רב אחא אי מקוה חסר הוא ונפלו לגויה ג' לוגין מים שאובין פסלוהו ואי אמשכינהו מאבראי אגב מרזיבא ודגו למקוה כשרים. דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן שאובה שהמשיכה טהורה ואיצטרופי נמי מצטרפי לארבעים סאה דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בו עשרים ואחד סאה ממלא תשעה עשר בכתף ופותקן למקוה שהשאובה מטהרת בריבוייא ובהמשכה ואי אמשכינהו אגב מרזיבא למקוה פסלוהו דתניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פסל את המקוה. ע"כ לשון רב אחא זצ"ל:
7
ח׳נראה מדבריו כי הא דרב דימי ודרבי אליעזר בן יעקב לא פליג אהדדי ומשום הכי ילפי' הלכתא מתרווייהו. והרב רבי יצחק אלפסי ז"ל הביא דברי רב דימי ולא הביא דברי ר' אליעזר בן יעקב כלל וכשהביא דברי רב דימי כתבם בזה הלשון. והיכא דלית ביה ארבעים סאה ואייתי מים שאובין ואמשכינהו מאבראי שפיר דמי. דכי אתא רב דימי אמר שאובה שהמשכוה טהורה (גיליון שלא מן הספר תמה אני אם הגיע ליד רבינו ז"ל ההלכות כתקנן כי בהלכות שלנו מצאתי בפירוש וה"מ דאית רובא כ"א סאה כשרינן ולנוסח זה דבריו ודברי רב אחא ז"ל שווין. ע"כ) נראה מדבריו מדלא קא יהיב בה שיעורא אלמא אפי' הוי רובא דמקוה שאובה שהמשיכוה טהורה. ומצטרפת נמי מדקאמר ואייתי שאובה ואמשכינון שפיר דמי ולא קאמר לא פסלינהו. אלמא סבירא ליה דאצטרופי נמי מצטרפי. ובגמרא דתמורה פרק שני הכי משמע דרב דימי לא בעי ריבויא אלא בהמשכה לחודא מתכשרא דקאמר שהמשיכוה טהורה ולא בעי ריבויא אלא המשכה לחוד. ובספרים נמי כתוב שהמשיכוה כולה טהורה.
8
ט׳עתה אנו על מי נסמוך באו ונסמוך על דברי רב אחא שהיה רב מובהק דבריו מדוקדקים בכל מקום והוא המחמיר ומתניתין נמי מסייע ליה דתנן מתניתין סתמא כרב אליעזר בן יעקב. דתנן במקואות פרק רביעי. והיא המשנה שכתבתי למעלה מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה או על מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר מן הפסול וכו'. הכא ודאי בשאובין המשוכין קא מיירי וקא בעינן רובא דכשרים. וא"ת כיון דסתם מתניתין כרבי אליעזר בן יעקב היכי אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה. קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן דהא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה. ואני אפרש שיהו דברי שניהם קיימין דהא א"ר יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה לומר שאינה פוסלת לא בתחילה ולא בסופה שאם היו עשרה סאין כשרים במקוה ונפלו בו שלשים בהמשכה הראשונים בהכשרן הן עומדין וכשיבאו עליהם שלשים סאין של מי גשמים הרי המקוה שלם זהו סופן שאמרנו וכן אם היה כל המקוה כלו שאוב שנמשך ואחר כך נפלו בו ארבעים סאה כשרים הרי נעשה המקוה בתחלת וזהו תחלתן שאמרנו בכל מקום השאובה עצמה הנמשכת אינה עולה להכשר מקוה עד שיהא שם רוב מן הכשר כדברי רבי אליעזר בן יעקב וכסתם משנתינו. זה היה דעת הרב המובהק שהביא דברי רב דימי ודברי ר"א בן יעקב. ומה שהוזכרו רב דימי במס' תמירה על דברי ר"א בן יעקב כעין מחלוקת אינן במחלוקות כלל אלא לפי כי משנת תמורה לענין פסלות המקוה קא מיירי דתנן אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ופרשו עליו בתחלה דהכי קאמר אין השאובין פוסלין אלא בזמן שהן לפי חשבון הכשרים כלו' שוה בשוה אבל אם היו הכשרים רוב אינן פוסלין ומשאובה הנמשכת קאמר כר"א בן יעקב. והקשו על המפרש הזה מדקאמר אין מים שאובין פוסלין וכו'. מכלל דאיכא מאן דאמר פוסלין אלמא אפי' ריבויא והמשכה נמי לא מהני לה ולא מציל לה מפסלות אלא הא דאמר רב דימי אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה אלמא בהמשכה לחודי' כשר ולא רבויא ומתני' כמאן. לא כר"א בן יעקב ולא כרבנן והדר ביה מהאי תירוץ ושני ליה מאי לפי חשבון לפי חשבון כלים כלומר לפי השבון הלוגין כחשבון הכלים דהיינו בשנים ושלשה כלים אבל מארבעה וחמשה לא מפסלי. הכי הוא פרושא דמלתא וכך היה דעת הרב. ולעולם אין מטבילין בשאובה הנמשכת לא כולה ולא רובא ולא מחצה על מחצה עד שיהא שם רוב מן הכשר.
9
י׳ומעיקר המדרש אתה למד דבר זה דדרשינן מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ואם איתא דשאובה שהמשיכוה כולה מטבילין הרי מקוה זו נעשה התחלתה בידי אדם. ואם גזרו על שלשת לוגין מים שאובין שנפלו למקוה לפסול כל שכן שהיה להם לגזור על המשיכה כולה שלא יטבלו בה משום גזרה דבידי אדם אלא ש"מ דבעינן רבוי בידי שמים. וכי משלים עלי' מיעוטא בהמשכה אזיל מיעוטא בתר רובא שלא גזרו על השאובה לפסול המעוט את הרוב אלא בזמן שנתנו למקוה בידים אבל כי אזיל ממילא לא גזרו הלכך הא דקתני מתניתין אם רוב מן הפסול פסול לומר שאין מטבילין בהן קאמר ואפי' איכא מ' סאה מן הכשר מאי טעמא הואיל ולא נעשה מקוה טהרה מעיקרא וא"ת היכן מצינו במקוה כשר ואין מטבילין בו ואיננו מצטרף. משנה שלימה שנינו במקואות פ' שביעי והריני כותב כל הפ' מפני שיש ללמד הימנו דברים הרבה הצריכין וענינים המזדמנין לידי מעשה.
10