בעלי הנפש, שער המים ב׳Ba'alei HaNefesh, Sha'ar HaMayim 2

א׳דתנן יש מעלין ולא פוסלין. תחלה אפרש כי כל לשון העלאה האמור כאן לשון צירוף והכשר הוא.

ב׳ואלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד וטיט הנרוק וזהו שאמרנו במס' סוטה טיט הנרוק יוכיח שהוא מצטרף למ' סאה ומיהו אין מטבילין בו ומפרש בזבחים טיט הנרוק שהוא מצטרף דוקא שהפרה שוחה ושותה ממנו ועל שם שהיא יכול להריקו מכלי אל כלי כעין מים נקרא נרוק.

ג׳כיצד מעלין ולא פוסלין מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל מהם לתוכו סאה העלוהו נמצאו מעלין ולא פוסלין א"ר עקיבא הי' ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה אמרו לו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה. ר' יוחנן בן נורי אומר אין הברד כמים למדנו מכאן כי השלג אע"פ שמדדו במדה ונתנו לתוך המקוה לא דיו שאינו פוסל משום שאובה אלא שהוא משלים למ' סאה ומאי לא פוסלין אצ"ל שאין פוסלין ומי שרוצה לומר תרתי מילי נינהו מעלין היכא דנפל ממילא ולא פוסלים היכא דרמי ליה מרמא בידים מיהו היכא דרמינהו בידים לא מעלין, והראשון עיקר מדקתני סיפא צאו והביאו שלג ובתוספתא דמקואות תניא מודה ר' יהודא שמביא טיט הנרוק בעריבה ומשיקו ויורד וטובל בו.

ד׳אבל לא נתברר אם נחשוב אותו סאה כמות שהוא או לכשיתפשר שנחשוב המים שיוצאי' ממנו כי המים היוצאים ממנו אינן מגיעים למדתו אבל ממה ששנינו השלג דומיא דברד וגליד וטיט הנרוק דכמות שהן משלימין נראה דשלג נמי כמות שהוא קאמר. לדברי ר' ישמעאל דאמר השלג אינו מעלה את המקוה אפי לכשיתפשר נמי אמר אינו מעלה מאי טעמא בשעת נפילה אוכל קא השיב ליה ועוד מדקאמרינן השלג והברד ולא קאמר מי השלג והברד אלמא כמות שהן קאמרי' מיהו נראה שיהא צריך למעכו שלא יהא תפוח וחלול אלא שיהא קשה כעין הברד והכפור.

ה׳וא"ת לרבנן כיון דקא חשבי להו משקה לענין השלמה אמאי אין פוסלין. ונראה לי משום דהוו דבר שאין עושים מקוה לכתחלה דאינהו מעלין את המקוה קאמרינן דמעוטא מצטרף לרובא אבל לא כל מקוה ולא אפי' מחצה ממנו אין טובלין בו ואפי' לכשיתפשר ויהיה מים הואיל ובשעת נפילה לא היה ראוי לטבילה הילכך אין פוסלין משום שאובים דבמים גזרו שאובים משום היקשא דמעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אבל בשאר משקים לא גזרו אלא משום שינוי מראה בלבד מאסמכתא דקרא מקוה מים ולא מקוה של שאר משקין אבל משום שאובין ליכא הלכך מיט הנרוק והנך אחרינא כיון דלאו מים גמורים נינהו לעשות מהן מקוה בתחילה ושינוי מראה לית בהו אין פוסלין וא"ת לאנשי מידבא משום ר' ישמעאל הרי עושין מן השלג מקוה לכתחילה ואפ"ה כי נותנו בידים כשרה התם לכשיתפשר קאמר וכשנתפשר מלתא אחרינא הוא וממילא קא הוי מקוה.

ו׳ואלו פוסלים ולא מעלין המים בין טמאין בין טהורין מי כבשים ומי שלקות והתמד עד שלא החמיץ. כיצד פוסלין ולא מעלין מקוה שיש בו מ' סאה חסר קרטוב ונפל מהן קרטוב לתוכו לא העלוהו ופוסלים בשלשה לוגין למדנו מן הפסקא הזאת כי פחות משלשה לוגים מים שאובים שנפלו למקוה חסר אע"פ שאין פוסלין אין מצטרפים להשלים המקוה. וכן הדין לשאובה שהיא משוכה כולה או רובה ואפילו חציה אע"פ שאינה פוסלת אינה מצטרפת להשלים את המקוה. וא"ת א"כ ניתנו הא בהדייהו או ברישא או באמצעיתא לעולם אימא לך בהמשכה לא קא מיירי.

ז׳אבל שאר משקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ פעמים מעלין פעמים אין מעלין. כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת נפל מהם סאה לתוכו לא העלוהו היו בו מ' סאה נתן סאה ונטל סאה כשר. למדנו מן הפסקא הזו כי שאר המשקים שאינם פוסלים אלא בשינוי מראה אע"פ שאין בהם כדי שינוי מראה לא פוסלין ולא מצטרפים לשיעור מקוה.

ח׳הדיח בו סלי זתים וענבים ושנו את מראיו כשר ר' יוסי אומר מי הצבע פוסלין אותו בשלשת לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראה. למדנו מזו הפסקא שאין שינוי מראה פוסל עד שיהא מתערב בו גוף המשקה שהוא משנה את מראיו אבל אם שרה בו סמנים או כלים ולא נימוחו ונשתנו מראיו כשר שהרי אם הדיח בו סלי זיתים ובן מי הצבע אין פוסלים בשינוי מראה. עוד נלמד כי שינוי מראה אין לו שיעור שאפי' נשתנה מראהו מחמת לוג אחד של יין או של שאר מי פירות פסלוהו. וא"ת מי הצבע למה אין פוסלין פחות מג' לוגין בשנוי מראה. התם מפני שאין בהם מגוף דבר המשנ' אלא שריית הסמנין בלבד שנשרו בהן ולפיכך פוסלין אותו בשלשת לוגין כעין מים משום דמיא דצבעא מקרי. אבל אם אין ג' לוגין לא יפסלו אותו בשנוי מראה.

ט׳נתן לתוכו יין ומיחל ושנו את מראהו פסול כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיתן למראה המים. היה בו ארבעי' סאה ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה מים. למדנו מזאת הפסקא כי המקוה שלם נפסל בשנוי מראה ואינו נפסל בשלשת לוגין. ולמדנו עוד כי פסול המראה חוזר להכשרו משא"כ בשאובה נ"א עוד נראה כי שינוי מראה אין לו שיעור אלא כל שנשתנה מראיו מכמו שהיה פסול מדלא קאמר ושינוי מראיו למראה יין ועוד הא קתני בסיפא עד שיחזרו מראיהן למראה המים עוד יש הפרש בין ג' לוגין לשינוי מראה כי ג' לוגין אינן פוסלים אלא בשאובין ושינוי מראה פוסל אפי' בשאינו שאובין כגון שנמשך לתוכו יין מן הגת ושמן מן הבד שלא בידי אדם ושלא מתוך כלים הפוסלין ואם שנוי מראיו פסול והטעם הזה יצא לנו ממה שאמרו בת"כ מקוה מים יהיה ולא מקוה של שאר משקין פרט לשנפל לתוכן מי כבשים וצבעים ושינוי מראיו ועל מקרא זה סמכו לדברים הפוסלים אותו בשינוי מראה ודייקינן מה מקוה מים כשאינן שאובים אף מקוה של שאר משקין שאינן שאובין ואפ"ה מעטינהו קרא.

י׳ג' לוגין מים ע"כ. ג' לוגין מים ונפל לתוכן קרטוב יין והרי מראיהן כמראה יין ונפל למקוה לא פסלוהו שלשת לוגין חסר קרטוב ונפל לתוכן קרטוב חלב והרי מראיהן כמראה מים לא פסלוהו. רבי יוחנן בן נורי אומר הכל הולך אחר המראה. האי פסקא מייתי לה במסכת מכות פרק ראשון ורב לא קתני חסר קורטוב ברישא קדאמרן ור' יוחנן בן נורי לחומרא פלוג והא קא פסול בסיפא הואיל ומראיהן כמראה מים ולית הלכתא כותיה אלא כתנא קמא דבעי שיעורה דמיא וחזיתא דמיא ואי לית בהו שיעורא וחזיתא לא מעלין ולא פוסלין כדאמרינן לעיל.

י״אמקוה שיש בה מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בבת אחת שניהם טהורין זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא. ר' יהודה אומר אם היו רגליו של הראשון נוגעים במים אף השני מהור טעמיה דר' יהודה דאמרינן גוד אחית מיא למקוה ואסיקנא במס' חגיגה מחלוקת במעלות דרבנן אבל בטומאה וטהרה דברי הכל השני טמא. ומפרש בתוספתא מקואות דאפי' לרבנן דלית להו גוד אחית מיא למקוה כל זמן שרגליו של ראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו טהור. ומסתברא דכי האי גונא אפי' מטומאה לטהרה נמי טהור לפי שאין עושין מקוה לחצאין משום תקלה. וא"ת כיון דלרבנן לית להו גוד אחית כי ממלא בכתף ונותן לתוכו אמאי אינו נפסל בשאובים והלא מקוה חסר הוא התם משום דשאובה דרבנן ומש"ה אמרינן בי' גוד אחית וחשבינן ליה מקוה שלם אבל לענין הטבילה הא קיי"ל דמ' סאה מן התורה הם הילכך אפילו למעלות דרבנן אמרי רבנן דלא אמרי' גוד אחית.

י״בהטביל בו את הסגוס והעלהו ומקצתן נוגע כמים טהור. פירוש הטובל שם אחריו טהור דאמרי' גוד אחית לא נתברר לנו אם היא דברי הכל או ר' יהודה קתני לה. וא"ת היא דברי הכל ובהא מידו רבנן דאמרינן גוד אחית שמא לא נאמר אלא לענין מעלות דרבנן כדאוקימנא לרישא אבל מטומאה לטהרה לא שנא סגור ולא שנא אדם גוד אחית לא אמרינן הילכך לא עבדינן בזה עובדא. הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיה' מן המים המים שבתוכן שאובים כיצד יעשה מטבילה ומעלה אותן דרך שוליהן.

י״גהטביל בו את המטה אף על פי שרגליה שוקעות בטיט המטה טהורה מפני שהמים מקדימין. לא נתברר אם נאמר כן באדם וספיקא לחומרא.

י״דמקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי עצים או חבילי קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל. פי' כובש החבילות לצד אחד מן המקוה כדי שיתפחו המים לצד אחד ויורד וטובל: נשלם זה הפרק והלכותיו.

ט״וומצינו מכללן שאין המקוה השלם נפסל אלא בשנוי מראה אבל בג' לוגין אינו נפסל ובדין המעיין לא שמענו אם הוא נפסל בשנוי מראה אם לאו אלא אין לנו לומר אלא בלשון משנתינו ולא מצינו המעין משתנה מדינו אלא משני דברים שאם עשאו כלי שאוב שהוא נפסל לגמרי. ואם רבה עליו מים שאובין נפסל מלטהר בזוחלין. כדתנן פרק חמישי מעין שהעבירו על השוקת פסול העבירו על גבי השפה כל שהוא כשר חוצה לו שהמעיין מטהר בכל שהו.

ט״זהעבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי היא כמקוה. חזר והמשיכו פסול לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת עד שיצאו הראשונים.

י״זהעבירו על גבי כלים או על גבי הספסל. רבי יהודה אומר הרי היא כמות שהיה ר' יוסי אומר הרי היא במקוה ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל.

י״חמעין שהוא משוך כנדל. רבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד ריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו כל שהוא.

י״טלמדנו מענין השוקת שהמעין שהעבירו מתוך הכלי. אף על פי שנמשך ויוצא ממנו ועדין המעין מושך כתחלתו דינו כשאוב לגמרי.

כ׳הנה גם זו קושיא על הרב אלפסי ז"ל שכתב על השאובה שהמשיכוה כולה שהיא טהורה להטביל בה. ודברי המובהק רב אחא משבחא ז"ל מסתעיין ומחזקין שאין השאובין מצטרפין למקוה עד שיהא רוב מן הכשר.

כ״אולמדנו עוד מסוף הפסקא הזאת שהמים שנמשכו מן המעין ונפלו לגומא אחת כל זמן שהמעין משוך לתוכן הרי הן כמעיין. אבל אם נפסק מהן או שהמשיכו לדרך אחרת הרי כל מי הגומא כמי גשמים הם ונפסלים בכל מיני פסלות של מקוה הילכך אם חזר והמשיך המעין אם היו מי הגומא מתחלה נפסלין בשנוי מראה לא יחזרו לכשרות עד שנכנסו לתוכו כדי שיחזרו מראה המים למקומם. ויש מי שאימר כיון שאין המעין נפסל בשנוי מראה וגם אינו נפסל במים שאובין אע"פ שרבה עליו מים שאובין כמו שכתבנו בפסקא השלישית כשם שהגומא מטהרת מפסול שאובה בהמשכת המעיין לתוכה. דלא שנא שבאו שאובין על המעיין ולא שנא שבא המעיין על השאובין הכשירה להטביל בהן בכל שהן כך היא מטהרה מפסול מראה בהמשכת המעיין בתוכה ולא בעינן שיחזרו למראה דמים.

כ״בומסתברא כותייהו אם העביר המעיין על גבי כלים פירוש על אחורי כלים ופלוגתא דר' יהודה ור' יוסי היא וקיי"ל כר' יוסי ועוד דהוא מחמיר ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל. ונראה לי משום גזירת מרחצאות היא כמו שפירשנו בשער הטבילה. והא דאמרי' שאין מעיין נפסל בשינוי מראה דוקא בטבילת נדה וזבח ולשאר טבילות דלא בעינן מים חיים אבל לקדש בהן מי חטאת נפסלין ואפי' נשתנו בשריית סמנין או אפי' מחמת עשן דהכי תניא בתוספתא דפרה מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרין מחמת עשן או שנפל סטים קוצה ופואה פסולין זה הכלל כל הפוסל בשינוי מראה במעין פוסל בצלוחית ולענין מצורע נמי אמרי' במס' סוטה ל"ש אלא שלא נתאכמו פניו אבל נתאכמו פניו פסול מ"ט דומיא דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנו ומים גופייהו היינו טעמא מים חיים אל כלי שתהא חיותן ניכרת: