בעלי הנפש, שער הטבילה א׳Ba'alei HaNefesh, Sha'ar HaTevilah 1
א׳ראיתי לפרש בו דיני הטבילה ודיני החפיפה והחציצה.
1
ב׳כתיב ז' ימים תהיה בנדתה יכול תספור שבעה ותהא מותרת לבעלה ת"ל תהיה בנדתה. תהא בנדתה עד שתבא במים. וכבר פירשנו שטובלת במי מקוה ואינה טעונה ביאת מים חיים ומה שכ' בהלכות גדולות שהנדה והזבה טעונים מים חיים שבוש הסופרים הי'.
2
ג׳תניא בספרא כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וכו'. מה ביאת שמשו כולו כאחת אף רחיצתו כולו כאחת. פי' שלא יהא רוחץ אבר אבר. וע"ז הענין אמרו נתנה תבשיל לבנה והפשילתו לאחורה וטבלה לא עלתה לה טבילה מאי טעמא דילמא אידבק בה מידי ואע"ג השתא ליכא מידי עילוה אימר בדריוני נפל פי' עם שיצאה מן המים נתנדנד מעליה ולא עלתה לה טבילה.
3
ד׳והא דא"ר שמואל בר יצחק אשה לא תטבול בנמל. פירשו כלהו רבוותא משום צניעות דכיון דשכיחי ביה רבים לא טבלה שפיר. ובספרים שלנו מסיק בה בהא מילתא ואע"ג דהשתא ליכא אימר בדריוני נפל ומשמע האי לישנא דמשום דאיכא טינא על שפת הנהר קאמר. וכיון דמשום חציצה הוא אם טבלה לא עלתה לה טבילה כי ההיא דלעיל. ואם אין שם טיט לא תטבול משום צניעות ואם טבלה עלתה לה טבילה.
4
ה׳ואמר רבא אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול מאי טעמא משום דבעיתא ולא טבלה שפיר. ואסילתא נמי בעיתא. פי' בקעת. ומסתברא דאי טבלה אסילתא או ע"ג כלי חרס טבילתה טבילה. והאי דנקט כלי חרס ולא נקט כלי עץ כיון דבר קבולי טומאה מגבו הוא ל"צ למימר דההוא משום גזרת מרחצאות נמי אית בי'. ואפשר דאי טבלה נמי לא עלתה לה טבילה. אבל כלי חרס דלאו בר קבולי טומאה מגבו הוא ולמדרס נמי לא חזי סד"א תטבול קמ"ל דלא משום דבעיתא. מיהו כיון דמקיש ליה לסילתא משמע דלית בי' גזרת מרחצאות. ובמשנה מקוואות שנינו מעיין שהעבירו ע"ג כלים או ע"ג ספסל הרי הוא כמות שהי' דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר ה"ה כמקוה ובלבד שלא יטבול ע"ג הספסל שמעינן מהכא דבכלי עץ אפילו בפשוטים אית בי' גזרת מרחצאות דהא הכא משום דבעיתא ליכא דהא גברא לא טבל גופי' אלא מנא הוא דקא מטבל וקתני שלא יטבול על הספסל אלמא כיון דחזי למדרס אית בי' גזרת מרחצאות ומסתברא דאי טביל לא עלתה לה טבילה. אבל ע"ג כלי חרס כיון דלמדרס לא חזי ולאו בר קבולי טומאה מגבו הוא ה"ה שוה לסילתא. ולכתחלה הוא דלא. הא דיעבד שפיר דמי. ואי אית בי' טינא ואנחה חבילי זמורות תותי רגליה לכתחלה נמי שפיר דמי דהא לא בעיתא.
5
ו׳אמר רב נדה בזמנה לא תטבול אלא בלילה שלא בזמנה טובלת בין ביום ובין בלילה ור' יוחנן אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה לא תטבול אלא בלילה משום סרך בתה וקי"ל כר"י וה"מ לכתחלה אבל אי טבלה טבילתה טבילה דהא אי איכא אונס בטבילת לילה טובלת ביום שמיני לכתחלה כי הא דאתקין רב אידי בנרש למיטבל ביממא דתמניא משום אדווייתא רב אחא בר יעקב בפפוניא משום גנבי רב יהודה בפומבדיתא משום צנה. רב במחוזא משום אבלואי. פי' שומרי שערים. אמר ליה רב פפי לרבי מכדי האידנא כולהו נשי ספק וכו' נינהו ובעיא שבעה נקיים ליטבלו ביממא דתמניא. פירוש דאי זבה היא הא טבלה בזמנה ואי נדה היא טבלה ביום שמיני. וא"ת שמא נדה היא ואמר ר' יוחנן בין בזמנה בין שלא בזמנה לא תטבול אלא בלילה התם הא קאמר טעמא משום סרך בתה. והאידנא בין אמה בין בתה משכחת בהו טבילה בזמנה. ושני ליה משום דר' שמעון דתניא אחר תטהר אחר מעשה תטהר פירוש אחר טבילה אבל אמרו אסור לעשות כן שמא תבוא לידי ספק פי' שמא תראה בו ביום ותסתור כל שבעה והכא נמי כיון דמשוינן לה כזבה סתרה ואסורה לשמש כולי יומי דתמניא שויוה לההיא יומא ביום שביעי לנדה דהא נדה היא ומשום הכי לא טבלה בשביעי. וכתב ר' אחא משבחא ז"ל דאי טבלה בשביעי לא עלתה לה טבילה.
6
ז׳והיולדת הרי היא כנדה לכל דבר או מפני שהוקשה היולדת לנדה כדכתיב כימי נדת דותה תטמא או מפני שכל היולדת עכשיו זבות הן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובין לשבעה נקיים ובין לטבילת שמיני ובין לבדיקה הרי היא כנדה כדתניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום. נדה ויולדת טבילתן בלילה.
7
ח׳וכשהאשה טובלת צריכה שתעמוד אחרת על גבה ותראה שלא נשתייר משערה על פני המים או שתכרוך שערותיה על ראשה בדבר שאינו חוצץ בגין תיכי חלילאתא שאינן מצוצאות ואינן מלוכלות שהמים יכולין לבא בהם. אי נמי בחוטי שער שאינן חוצצין ואפילו הן מהודקין. וא"ת והלא חפיפת הראש משום חציצת קשר השער היא. התם הא אמרינן טעמא משום דנימא אחת קשורה חוצצת אבל שלש קשורות אינן חוצצות והנך חוטי שער נמי דאמרי דאין חוצצין דוקא שלש אבל באחת ושתים לא. א"נ אפי' תימא דלא פלו' רבנן בחוטי שער דלא שנא שערה אחת כרוכה עליה ולא שנא שתים ושלש כריכות עליה אינן חוצצות ושאני קשר מכריבה דקטרא דחד מהדק וכריבה אפילו דחד לא מהדקא דאיידי דאשוון ושיע משתריק ולא חייצי כלל לא על גבי שער ולא על גבי בשר והאי טעמא עדיף ומסתבר. ודייקינן להא מילתא מדקתני' במתני' דשבת לא תצא אשה בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא תטבול בהם עד שתרפם. ואמרינן בגמרא מה טעם לא תצא בהם משום דלא תטבול בהם עד שתרפם וקא תני סיפא יוצא' אשה בחוטי שער וכו'. אלמא חוטי שער אינן צריכין לרפות דאע"ג דמהדקי עיילי בהו מיא. ומדלא מפליג בחוטי שער בין אחת לשתים אלמא בכולהו לא חייצי כלל כדפרישנא. אחרי זאת מצאתי בשבת ירושלמי בפרק במה אשה יוצאה תמן תנינן אלו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראש הבנות שמואל אמר ליה כאן של שער על דעתיה דר' יהודה אלא של צמר הא של שער דברי הבל אין חוצצין ר' אחא בשם ר' יהודא ר' זעירא בשם רבין היתה נימא אחת חוצצות שתים ספק שלש אינן חוצצות ר' זעירא בעי קשר נימא אחת לחברתה אחת היא אחת לשתים שתים הן לשלש שלש הן ר' יהודא אמר זו שהיא יורדת לטבול לנדתה קושרת שערה בזנב הסוס לעובר' וסמיך עלי. מן הגרסא הזו נראה שהוא בלשון הראשון שפרשתי שאפי' סברי' שהפרש בין אחת לשלש ושני ספק ואם מן הראיה שהבאתי ללשון הב' אין כאן ראי' דסתם חוטי שער שהאשה כורכה על שערה קליעת שער ויש בה יותר מג' חוטין ומד' וכיון שמצאנו גירסת הירושלמי לחומרא טוב להחמיר בדבר:
8