בעלי הנפש, שער הטבילה ג׳Ba'alei HaNefesh, Sha'ar HaTevilah 3
א׳דיני חפיפה
1
ב׳כתב רב אחא כד טבלא אתתא צריכה לעיוני נפשה דילמא מדבקי בה מיוסא דקירא או דלישה בבשרה והוי חציצה. וצריכה למיחף רישא ולמסרק מזיא דילמא קטר מזיא ולא עלין בה מיא ואמרינן נימא אחת קשורה חוצצת. וכד חפפא לא תחיף אלא בחמימי ואמרינן ואפי' בחמי חמה דחמימי משרו מזיא וקרירי מסכסכי מזיא לא תחוף לא בנתר ולא באהל דנתר מקטף מזיא ואהל מסריך מזיא. ואי אמרת מקטיף מזיא מאי הוי דילמא אידי דקטיני מסתבכי ביני אריכי ומקטר חד מינייהו ולא עיילה ביה מיא. וכי גדלה למזיא לא תקטרינהו לריש דצוציתא דלמא מקטרא הדא ביניתא מינייהו והוי חציצה ולא תכרוך עילוי מזיא בשעת טבילה לא חוטי עמרא ולא חוטי כתנא ולא תיכי דקמיטי והוי חציצה.
2
ג׳והני תיכי דכתב רב אחא מסתברא בתיכי דטניפן קאמר כדאי' במסכ' שבת אי נמי שאני תיכי חלילאתא משאר תיכי שהן מעשה עבות כי הן מהודקות מאוד אבל החלולות הן מעשה אורג והמים נכנסין בהן והקשר מתרפה. ובמס' שבת לא התירו אלא החלולות הנקיות מן הטיט וכשאסר ר' אחא לא אסר אלא באותן שהן גדילות עשויות מעשה עבות. עוד נראה לי כי החלולות יותר הן מתרפות מן הארוגות כי הארוגות מפני שהן שתי וערב מהודקות הן מאד. אבל אלו החלולות שהן מעשה רשת רפוי מרפי טובא ולא מהדקי שפיר ועיילי מיא תותייהו הלכך לא שרינן אלא בחלולות לבד שהן עשויות מעשה רשת כאותן אבנטין של צמר הבאים מספרד והוא שיהיו נקיות מן הטיט יפה יפה.
3
ד׳והאי לעיוני נפשה דקאמר לא ידעינן מאי נינהו אם ע"י רחיצה קודם טבילה או שמא בשעת הטבילה אי נמי בעיוני בעלמא שהרי לא תקן עזרא אלא חפיפה והוא חפיפת הראש כדתנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק אלא מדאמרי' טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ ואיכא נמי ספרי דכתיב בהו על בשרה אם באותו יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול. ואם לאו אע"פ שנתעסקה באותו המין כל היום לאחר טבילה לא עלתה לה טבילה עד שתאמר בריא לי שלא היה עלי בשעת טבילה. שמע מינה דאורחא הכי היא לעיוני נפשה בשעת חפיפה. דאי לאו בשעת חפיפה למה לי למתלי בדיקת גופה בחפיפה כלל הוה ליה למימר אם באותו היום שבדקה וחפפה טבלה עלתה לה טבילה ותו שמעינן מינה דעיוני על ידי רחיצה הוא דאי עיוני בעלמא בלא רחיצה למה לי דעבדא בשעת חפיפה אלא ש"מ ברחיצה. והשתא נהיג כולי נשי דבשעת חפיפה שטפן נפשייהו בחמין ובדקו נפשייהו ולאו משום דצריכין לחמין להדחת הגוף אלא דהכי מעלי להו טפי ואי לא בדקה נמי סמוך לטבילה בשטיפת חמים לא מעכב (אצל) [אבל] חפיפת הראש מיהו צריכה שתהא סמוך לטבילה.
4
ה׳גופא אמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותו יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול. איכא דאמרי אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול מאי בינייהו סמוך לחפיפה טבילה איכא בינייהו. וקיי"ל כלישנא בתרא דבעי סמוך לחפיפה טבילה. ואם לא טבלה סמוך לחפיפה ונמצא עליה דבר חוצץ טבילתה טבילה מדי דהוה אמקום דלא אפשר כדאמרינן לקמן.
5
ו׳והיכא דטבלה בלא חפיפת הראש ובלא בדיקת הגוף לא סלקא לה טבילה מדאמרינן נתנה תבשיל לבנה והפשילתו לאחוריה לא עלתה לה טבילה וכ"ש האיך שנתעסקה בכמה כתמים שלא עלתה לה טבילה ואפי' עיינה נפשה בשעת טבילה חפיפת הראש מיהא לא סגי לה בעיוני דהא מתקנת עזרא הוא ואפי' שדא מסרקא ברישא בתר טבילה ולא משכחא מידי דסריך במזייה דלמא בהדי דמסרקא רישא השתא משתרי מזייה. אי נמי ההוא ביניתא דהוה קטיר בשעת טבילה נתר בהדי מסרוקיתא ולא ידיעה לה ומשום הכי כד טבלה בלא בדיקת הגוף ובלא חפיפה לא סלקא לה טבילה כלל.
6
ז׳והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה. קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר. פי' רב אחא דאי איתרמי לה טבילה ביני שמשי דלא אפשר למסרק בלילה חייפא ביממא וטבלה ואפילו איתרמי בי' שמשי דשבת ויו"ט דלא אפשר למיחף בהון וזמן טבילתה בליל שבת חייפא ברביעי בשבת וטבלה בי שמשה משום דטבילה בזמנה מצוה. וכי גדלה למזייה לא תקטרינהו לרישי דצוציתא וכו'. כדכתיב לעיל. משמע מדבריו שהאשה צריכה לשמור את עצמה בנתים מכל דבר חוצץ כמו שצריכה לשמור מקשירת שערה. ויש לומר שאינה צריכה לכך הואיל ויכולה לבדוק את עצמה בשעת טבילה אבל תקון השער דלא איפשר לה ביום טוב צריכה לשמור עצמה בינתיים מיהו מדפריש טעמא משום דטבילה בזמנה מצוה עדיף. ש"מ דהשתא דליכא טבילה בזמנה לא מיבעי לה למטבל בלילי שבת ויום טוב דלא אפשר למיהוי סמוך לחפיפה טבילה ואי עבדא עבדא ובלבד שתבדוק עצמה בשעת טבילה לפי שא"א לה שלא נתנה תבשיל לבנה ולא האכילתו ולא נתעסקה בכמה ענינים. ואם לא שמרה את עצמה מכל אלה ולא בדקה עצמה בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה. ואני תמה איך אשה יכולה לטבול בלילי שבתות וימים טובים. ואיך תנצל מסחיטת שער. ולכן אני אומר כי ראויה הטבילה לדחות עד מוצאי יו"ט.
7
ח׳[שהרי] שנינו במסכת מקואות המטבל את המטה שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה מפני שהמים מקדימין. יש מי שאומר שכן הדין לאדם ומה שכתוב בספרים שלנו האשה לא תטבול בנמל ומפרש בהו מפני הטיט. אינו מקפיד אלא על טיט שעל שפת הנהר. ויש מי שאומר שאין דין הזה באדם אלא במטה בלבד אבל רגלי האדם כיון שנכנס לו הטיט בין אצבעותיו והוא מקום דחוק איפשר שיהא חוצץ ונראין דבריו.
8
ט׳מכל מקום יכולין אנו ללמד מזו המשנה שאין האשה צריכה לעקר רגליה מן הקרקע בשעת טבילה ולשוט באמצע המים, ואם תאמר הרי היא חוצצת בדריסת רגליה על הרצפה ואין המים נכנסין תחת כפות רגליה ואין טבילה בבת אחת. הרי אמרו במשנה זו שהמים מקדימין לרגליה. ועוד מן הדעת אנו יכולים להכריע שהרי שנינו טופח ע"מ להטפיח חבור לטהרה ולטומאה וא"א דלא יהיה תחת רגליה טופח ע"מ להטפיח המחובר עם שאר המים מפני שהמים קדמו לשם וא"ת ממשנתינו ששנינו במקוואות פ"ז מקום שמימיו מרודדין כובש חבילי עצים וחבילי קנים עד שיפתחו המים ויורד וטובל אלמא בעינן שתעקר רגליה בתוך המים שמא היא יכולה לכבוש עצמה למטה והלא המים עולין עליה ואע"פ שהם מרודדין זו אינה קושיא דאפשר שיהיו מרודדין כ"כ דלא סגי לה דלא עבדא כי הא גוונא:
9
י׳כתב בעל הלכות כד טבלה איתתא וסליקה לה מיבעי לה למימר בא"י אמ"ה אקב"ו על הטבילה ורבוותא אחריני אמרי מקמי דטבלה מבעי' לה לברוכי כדקיי"ל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן וא"ת הא אמרי' חוץ מטבילה ושופר. ההיא טבילת גר היא דמקמי טבילה לא חזי לברכה דאכתי עכו"ם הוא אבל נדה חזיא לברכה כדאמרי' בברכות אמר רבינא הילכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן וא"א להפרשת חלה בלא ברכה הילכך מקמי דתפשוט מנהא מיבעי' לה לברוכי ואי לא מברכא מקמי דתפשוט מכי עיילא עד צוארה במיא מברכא ואי מיא צלולין נינהו עוכרתן ברגליה ומברכת.
10
י״אונ"ל בגר קטן שב"ד מטבילין אותו או בעבד קטן שרבו מטבילו בשלשה שב"ד מברכין עליו על טבילת הגרים לפני הטבילה כדין כל שאר מצות שבתורה וא"ת היכן נצטוו ב"ד מואת הנפש אשר עשו בחרן והלא אם נתקבצו כל באי עולם לברוא יתוש אחד אינן יכולין לבראו אלא הגרים שגיירו והחזירום תחת כנפי השכינה מעלה עליהם כאילו בראם:
11
י״בנשלם שער הטבילה. תהלה לשוכן מעלה.
12