בעלי הנפש, שער תיקון הוסתות ג׳Ba'alei HaNefesh, Sha'ar Tikkun HaVesatot 3

א׳הנה כתבנו הזמנים שהוסת נקבע בהן ואת שאינו נקבע בהן לכל מחלקותם ותוצאותיהם נשאר לנו לפרש איך הוסת נקבע כדי לדעת את חושי לקבוע ולשאינו קבוע ואם בחסרנו מחושי הוסתות שלא פרשנו אותו במקומו. נשיב עתה לפרש. לפי שגם הענין ראוי לפרש בו חושי הוסתות עם פי' קביעתם:

ב׳ונאמר תחלה כי זו המסורה בידינו מדברי רבותינו שאין קרוי וסת אלא לאותו שיש לו צד שוה ושהשוותה בו ראיותיה שלש פעמים. דקיימא לן כסתם מתניתין וסתם לן תנא בוסתות ושור המועד כרשב"ג וכל צד שיש בו היא קובעתו לוסת ג' פעמים והוא שלא יהא ביניהם הפסק ואם יהיה ביניהם הפסק צריך שיהי' שוה לשלשתן שלא יהא האחד קרוב והאחד רחוק. ומתוך הפרטין יתבאר לך כל זה.

ג׳והמצדדין והמשוין את הוסתות שלשה אבות הם ולהם תוצאות הרבה.

ד׳הא' ימי החודש ואע"פ שאין הפלגתן שוה כגון מריש ירחא לריש ירחא או מחמשא בירחא לחמשא בירחא וכיוצא בו ואע"פ שזה החדש מלא וזה החדש חסר. ולמדנו זה מן הדלוג שנחלקו בו רב ושמואל ראתה יום חמשה עשר בחדש זה ויום ששה עשר בחדש זה ושבעה עשר בחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג ואילו היינו חושבים כל החדשים מלאים או חסרים באשר סברו מקצת אנשים א"כ אין כאן דילוג אלא הפלגות שלשים יום בין בל ראייה וראייה והרי היא זו כלמודה לראות מעשרים יום לעשרים יום ולמה נחלקו בה רב ושמואל בלשון דילוג והלא כל הוסתות הוכללו בהפלגה והי' להם לחלוק בסתם על הוסתות אם תהיה הראשונה מן החשבון אם לאו וממה שאנו עתידין לפרש יתברר הדבר כראוי שהם לא חלקו בוסת אחר אלא בדילוג לבד:

ה׳הנה כבר שמענו כי ימי החודש קובעים לה וסת בימי השואת הפלגה ומ"מ צריך שיהא זה הוסת בלי הפסק ואם יהי' ביניהם הפסק צריך שיהא שוה שאילו ראתה הראשונה בראש ניסן והשני' בראש אייר והשלישית בראש תמוז אע"פ שכולם בריש ירחא היו אינו וסת לפי שאין הפסקתן שוה. ואילו הפסיקה בין אחת ואחת ר"ח א' הנה הוסת נקבע. כגון שראתה בראש ניסן ובראש סיון ובראש אב ה"ז קבוע בהפסקות שוות וזה נקרא וסת הסרוג מפני שהיא מסרגת ומפסקת בין ראיות והרי הוא כענין ששנינו בברייתא דניזקין ראה שור ונגח שור ולא נגח שור נגח שור ולא נגח כו' נעשה מועד לסירוגין לשוורים. ולפנינו נפ' את דינו בע"ה.

ו׳והצד השני המשוה את הוסת הוא שיעור ההפלגה ואע"פ שאינה תוספת סדור ימי החודש כגון מך' יום לך' יום ואע"פ שזה בתחלת החודש וזה בסופו. ולמדנו זה ממשנתנו. היתה למודה להיות רואה מט"ו לט"ו ושנתה ליום ך' וכו' וא"ת בט"ו לחדש קאמר הא אתמר עלה אמר שמואל לא שנו אלא מט"ו לט"ו לטבילה שזה ך"ב לראייתה אלמא בהפלגה קא מיירי וש"מ דבהפלגה היא קובעת וסת שלא על סדר ימי החודש.

ז׳הצד השלישי היוצא משרש השנים שזכרנו והוא דילוג השוה בימי החודש כגון שראתה יום ט"ו בחדש זה ויום ט"ז בחדש זה ויום י"ז בחדש זה וכן בדילוג המתקרב כגון שראתה יום ט"ו בחדש זה ויום י"ד בחדש זה וי"ג בחדש זה משפט אחד להם. וכן בדלוג היוצא משרש הפלגה כגון שראתה ב' ראיות בהפלגת ל' יום והג' בהפלנת כ"ט יום והרביעית בהפלגת כ"ח יום. וכן אם הרחיקה הפלגותיה מל' יום לל"א יום ולל"ב וכן כולן. כל אלה מסימן הדלוג והם הוסתות הנקבעות על משפטם כמו שפי' בגמרא. כי כשקבעה וסת בדלוג הותרו הראשונים ואינה חוששת אלא בדלוג יום א' לפניה על המשפט שקבעה אותו. כגון שראתה יום ט"ו בזה וט"ז בזה וי"ח בזה [צ"ל וי"ז בזה] עד כאן היתה חוששת מן הא' על הב' ומן הב' על הג' על הד' אבל מן ד' ואילך שוב אינה חוששת על מה שעבר. ולפנינו נדבר עוד ע"ז הענין.

ח׳הנה כתבנו ג' הוסתות שהם תלוים בימים.

ט׳ואחר שבארנו כי ימי החודש קובעים וסת בלא השואת הפלגה. והפלגה בלא ימי החודש. יש לנו לידע לכמה חששות היא חוששת בתחלת וסתה.

י׳כי הכלל הזה בידינו שכל הענינים שהוסת נקבע בהן גם בתחלה היא חוששת להן חוץ מן הדילוג שאינה חוששת לו עד שתקבעו ולמדנו את זה ממשנתינו שהרי שנינו היתה למודה מיום חמשה עשר לחמשה עשר ושנתה ליום עשרים זה וזה אסורין הרי זה שינוי להפלגה וחוששת לו בפעם אחת והשינוי הוא בתחלת הוסת. וכן מצינו בברייתא והיא שכתבנו למעלה היתה למודה לראות יום עשרים ושנתה ליום שלשים זה וזה אסורין. הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום שלשים וחוששת ליום ל' הגיע יום ל' וראתה יום עשרים ולא ראתה יום ל' ולא ראתה יום עשרים וראתה הותר יום ל' ונאסר יום ב' שאורח בזמנו בא. הנה זאת הברייתא מדברת בוסת הקבוע לימי דחדש מכ' יום בחדש לכ' יום בחדש ושנתה ליום ל' בחדש וחוששת ליום השינוי אלמא לימי דחדש נמי חושש תחלה הוסת.

י״אאבל לוסת הדילוג אינה חוששת עד שתקבענו ודבר זה מן הדעת הכרענו אותו כי כל וסת הנקבע במקומו. והשלישי או הרביעי קובע את הראשון במקומו ואוסר אותו. יש מן הדין לחוש עליו בתחלתו דאמרינן תחלתו בסופו לחוש עליו אבל וסת שסופו מתיר את תחלתו כגון וסת הדלוג שבסופו הותרו כל הראשונים היאך יהיה סופו קל מתחלתו ולמה תחוש בראשונה לשניה שהשלישית תתירנה ואיך תחוש בשניה לשלישית שברביעית תתירנה ולכן אני אומר בי וסת הדילוג אינה חוששת לו בתחלה על העתיד עד שתקבע:

י״בועתה נחזור לפרש איך היא חוששת בתחלת וסתות הימים לשתי חששות כגון שראתה בר"ח ניסן הרי היא חוששת לראש אייר הואיל והוא ראוי לקבעו בג"פ ואם ראתה בראש אייר חוששת גם לראש סיון ואם לא ראתה בראש סיון נעקר וסת ראש חדש כדקיימא לן שהוסת שלא נקבע אלא פעם אחת ופעמים נעקר בפעם אחת ואע"פ שנעקר מראש חדש הרי היא חוששת למחרתו לשני בסיוון לפי שהראיות שראתה בראש ניסן ובראש אייר לא נדע אם קביעתן בראשי חדשים וכבר נעקרו בשלישי או שמא בהפלגת ל"א קביעתן ועדין לא נעקרו כי ב' בסיון הוא ל"א לריש אייר מפני שניסן היה מלא ואייר חסר. הנה ב' חששות אלו חוששת עד שלא נקבע הוסת ואלו משנקבע אינה חוששת כי אם לאחד. שאם קבעה בימי החדש ג"פ אינה חוששת עוד להפלגות. ואם קבעה בהפלגות אינה חוששת בראיותיה לימי החודש ודבר פשוט הוא זה מן המשנה ומן הברייתא. ודע כי ההפלגה אינה ראויה לחוש עליה עד שתראה ראייה ב' לפי שאין ההפלגה ידועה עד ראיי' ב'.

י״געוד נאמר שאם לא הפסיקה לר"ח אייר עד שראתה בך' בניסן מדין הגמרא אינה חוששת עוד לר"ח אייר. מה טעם מפני שהוא בתוך י"א יום של ראיית ך' בניסן ואינו ראוי להצטרף עוד עם ר"ח ניסן לקביעות ראשי חדשים ואע"פ שזה ר"ח וזה ר"ח לפי שזה בא בתחלת נדה וזה בתוך י"א יום לזיבה אע"פ שאינה ראוי לקביעת וסת לחוש מיהת חוששת כאשר אמרנו למעלה בחושי הוסתות. אינו כן שלא אמרנו חוששת בתיך י"א אא"כ אירע לה טומאה בימי זיבתה והיא חוששת מאותו יום לאותו יום אבל זאת עדיין לא אירע לה טומאה בימי זיבה כדי שתחוש אליה. הנה בררנו שאינה חוששת לר"ח אייר אבל היא חוששת להפלגת ך' כמו שהפליגה עכשיו. נמצא היא חוששת לט' באייר שהיא הפלגת ך' יום לראיית ך' בניסן. (ראתה בך' באייר חוששת עד לך"א בו) [צ"ל ראתה בט' באייר חוששת לכ"ח בו] ואם ראתה כבר קבעה לה וסת בהפלגת ך' יום בג' הפלגות הללו והראשונה אינה מן המנין כמו שנפרש לפנינו.

י״דואם ראתה מקודם בראש לראיית חדש אייר שהוא יום י"ב נדה של ך' בניסן אותה הראייה אינה לא סותרת ולא עולה אלא שהיא חוששת אליה ליום ך' באייר שהוא י"ב לראיית נדה שראתה בט' בו והוא כענין ראיית ר"ח אייר שהיתה ביום י"ב לראיית נדה שראתה בך' בניסן. וכן משפטה לעולם שחוששת מך' לך' מפני וסת וחוששת כמו כן ליום י"ב לנדתה אע"פ שהוא בתוך י"א יום עד שתעקור אותו פעם אחת אבל יום העשרים צריכה לעקרו ג"פ.

ט״ועוד נפרש לה פרט א'. אם ראתה בראש ניסן וראתה עוד בעשרה בו הראייה הזאת הב' אינה ראויה לקביעת וסת ואינה לו סותרת ולא עולה ולא נעשית ראש וזנב לא לימי החדש ולא להפלגה אלא הרי היא חוששת לראש אייר שהוא ראוי לקביעות וסת וראוי לצרוף. ואם ראתה בראש אייר חוששת ג"כ לי' בו כעין שראתה בי' בניסן כאשר אמרנו למעלה. דראיית י"א אע"פ שאינה קובעת וסת לחוש חוששת ואפי' בפעם אחת וחוששת עוד לראש סיון. ואם ראתה בו הרי הוסת נקבע מר"ח לר"ח וחוששת כמו כן לעשר בו כמו שבארנו. ואותה הראיה נעקרת בפעם אחת. ובין ותדע שאם לא ראתה בר"ח סיון חוששת למחרתו שהוא יום ל"א לר"ח אייר כאשר אמרתי למעלה שהיא חוששת בתחלת הוסת לימים ולהפלגה ואם לא ראתה לא בר"ח סיון ולא למחרתו כבר נעקר הוסת מימי ר"ח ניסן ומימי הפלגה ואינה חוששת עוד לי' בסיון ואע"פ שלא עקרו עדיין. והטעם לפי שלא היה חשש העשירי מפני מעלת גופו אלא למעלת ראיית נדה שהיתה חוששת לעשירי לראיה. ואם הראיה אין כאן. עשירי לה אין כאן. ואילו היה העשירי הזה ראוי לוסת היה תופס את יומו וחוששת אליו בפ"ע ועכשיו שבא בימי זיבה אינו אלא זנב הראשון ואם הראשון אין באן זנב אין כאן.

ט״זהנה כתבתי לך הדרך לקביעת הוסתות ולחושיו ולכל הראיות הנוספות בין הוסת ולחושיהן ומאלה תוכל לדעת ולעמוד על שער הוסתות ועל כל הנוספות עליהן בקבועתן ובחושיהן ובדרך קביעתם בן דרך עקירתן. ידוע שאינה עקירה עד שהגיע יום הוסת ולא תראה בו תחשוב אותו לווסת אחר ונראה אם תקבע זו וסת בתוך וסת תחוש אבל אם תוסיף ראיות בין הוסתות אין זו עקירה אלא אם ראוים הם לקביעת וסת תדוש לשניהם וצריכה ג' פעמים לעקרם ובבדיקה. והריני פורט לך באיזה ענין תקבע האשה וסת בתוך וסת בגין שקבעה לה וסת ג' פעמים מריש ירחא לריש ירחא וברביעית ראתה עשרין בירחא וריש ירחא וכן בחמישית וכן בששית הרי אשה זו קבעה לה לשני וסתות בריש ירחא ובעשרין בירחא וא"ת והלא ריש ירחא רביעי בתוך י"א לראיית עשרים אין בכך כלום שהרי קבעתן מתחלה ונהי דלכתחלה אינה קובעת וסת בתוך י"א יום אבל אם נקבע מתחלה כבר נקבע ואינו נעקר עד שיעקר ממנה ג' פעמים.

י״זועוד יש ענין אחר שהיא קובעת וסת בתוך וסת כגון שראתה ט"ו בחדש זה וט"ז בחדש זה וט"ז בחדש זה וט"ו בחדש זה כשתשלש בבל אחד ואחד קבעה לה ב' וסתות כל חדש וחדש כראוי לו. ודע והבן כי אלו הוסתות שזכרנו עתה הרי היא חוששת בחדש הב' ליום ט"ו. [בחדש הג' ליום ט"ז] וכן בחדש הד' ליום ט"ו בחמישי הוקבע וסת לט"ז. נמצאו אלו שני וסתות נקבעים מב' חדשים לב' חדשים ומקביעות ואילך אינה חוששת ליום ט"ו אלא מב' חדשים לב' חדשים וכן אם תעקר ראיית ט"ו מחדש הראוי לה לא תחוש באותו ליום (ו) [ט"ו] עד החדש האחר הראוי לו וכל אחד מן החדשים הללו צריכין ג' חדשים לעקרם.

י״חעוד אתה צריך לדעת כי הדין הזה שזכרנו אינו אלא כשהיא רואה יום אחד בחדש ט"ו בזה לבד ויום ט"ז בזה לבד. אבל אם היא רואה ב' ימים או ג' רצופין בשעת וסתה אעפ"י שהיא מתחלת בחדש זה בט"ו ובזה מאחרת לט"ז ובזה מתחלת בט"ו ובזה בט"ז כבר קבעה לה וסת לט"ז בג' חדשים אבל לט"ו לא קבעה עד ה' חדשים לפי שהוסת נקבע בג' פעמים בין כולו בין מקצתו שכבר אמרנו כי תוך ימי נדה ראויים הם לקביעת וסת מפני ספק שופעת או מדלפת ושאינה מדקדקת על עצמה בין מפסקת לשאינה מפסקת כאשר אמרנו למעלה וכן בעקרתו בג"פ הוא נעקר בין בכולו בין במקצתו כל מה שיעקר ממנו ג"פ הרי הוא נעקר ובין שהיא מרחקת את וסתה ובין שהיא מקרבת אותו כיון שעבר עליה זמן הוסת בלא ראיה אעפ"י שנכנסה לה בימי ספירתה והיא אסורה באותו יום לבעלה כיון שעתה רואה בו עקירה היא.

י״טועוד תבין ותדע כי האשה שקבעה וסת בענין א' כגון בהפלגה מכ' יום לכ' יום ושנתה פעם אחת לכ"ה שאמרו במשנתינו שהיא חוששת לשניהם כשהיא חוששת לוסת הראשון דהיינו הפלגת כ' מונה כ' יום מיום השנוי ואילך דהיינו מכ"ה ששנתה בו. וכשהיא חוששת עוד לכ"ה אם ראתה ביום כ' שחששה בו הרי היא מונה כ"ה יום מכ' ואילך. ואלו לא ראתה ביום כ' היתה חוששת לסוף ה' ימים מאותו יום כ' שהוא כ"ה ליום ששנתה בו תחלה והיינו פלוגתא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דפליגי עלה דהא מילתא בסוף פ' בנות כותיים וקאי רב הונא בריה דרב יהושע בהאי סברא דלעולם מראייה בתרייתא מנינן וקי"ל כוותיה:

כ׳הנה פרשנו פרטות וכללות אשר מהן תוכל ליקח דרך לכל הוסתות הסדורים התלויים בימים.

כ״אאך יש לנו לדבר עוד על וסת הדלוג שנחלקו בו רב ושמואל רב אמר בג' פעמים הוקבע והראשונה מן המנין. ושמואל אמר כיון שהראשונה לא ראתה בדילוג אינו מן המנין עד שתשלש בדילוג. איכא מ"ד הלכתא כותיה דרב דקי"ל דרב ושמואל הלכתא כרב באסורי הילכך אם ראתה ט"ו יום בחדש זה וט"ז בחדש זה וי"ז בחדש זה כבר קבעה לה וסת בדילוג ואינה חוששת בחדש ד' אלא מי"ח ואילך וכל הראשונים הותרו וכן בחדש ה' אינה חוששת אלא לי"ט וכן כולן ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דתלינן להעדה דשור המועד בקביעת וסתות ואמרינן בבבא קמא נגח יום ט"ו בחדש זה ויום ט"ז בחדש זה ויום י"ז בחדש זה פלוגתא דרב ושמואל וכו'. וקי"ל הלכתא כשמואל בדיני הילכך מספקא לן הא מילתא ובנגיחות עבדינן כשמואל לקולא לנתבע דאי לא נגח בחדש רביעי כי מטי חדש חמישי אפי' נגח בי"ט תו לא משלם כלל נזק שלם דאכתי לא אייעד תלתא זימני בדילוג כשמואל הילכך מעקר בחד זימנא ואי הוה חשבינן ליה מועד כרב בעינן שיחזור בו ג"פ בדלוג כדתנן הרי הוא מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול לשבתות משלם נזק שלם ולימות החול משלם חצי נזק מאימתי הוא תם משיחזור בו ג' ימי שבתות. וגבי ראייות נמי נקטינן חומרי דרב וחומרי דשמואל חומרי דרב דחוששת ליום י"ח ובעינן עקירת תלתא זימנא וחומרי דשמואל שחוששת ברביעי לי"ז דאלו לדעת רב אינה חוששת אלא לי"ח.

כ״בוהא דפליגי רב ושמואל בדלוג דרב סבר קמייתא ממנינא ושמואל סבר קמייתא לאו ממנינא דוקא בדילוג לחוד אבל בשאר וסתות לא פליגי מידי דאי וסתות דיומי נינהו כגון מריש ירחא לריש ירחא וכיוצא בו דכולי עלמא קמייתא ממנינא חיא. ואי וסתות דהפלגה נינהו דכ"ע קמייתא לאו ממניינא היא דהפלגה לא ידיע מידי עד שתי ראיות. ובין שתי הראיות נעשות הפלגה אחת והשניה בראיה שלישית והשלישית בראיה רביעית הילכך קמייתא לא ממינינא היא ובעינן שתשלש בהפלגות. ועד כאן לא פליגי רב ושמואל אלא בקביעת ימי החדש בדלוג דרב מדמי ליה לקביעת ימי החדש הסדור. ושמואל מדמי ליה לקביעת ההפלגה מאי טעמא כיון דדלוג האחרון עוקר את הראשון וכשקבעה הוסת הותרו הראשונים כולן הילכך לא דמי לקביעות ימי החדש הסדור אלא לקביעת הפלגה דמי וקמייתא לאו ממניינא.

כ״גואם תאמר הא דתניא גבי נגיחות ראה שור נגח שור לא נגח ושור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגין לשורים אלמא קמייתא ממניינא הוא לא קשיא מידי דהתם לא והפלגה היא ושניה אינה צריכה לראשונה אלא שכל אחת ואחת לקבוע עם שתים חברותיה אבל הפלגה אינה נראית עד הראיה השניה וב' הראיות בונות ההפלגה הילכך אינן נחשבות אלא הפלגה אחת. ובעינן שתשלש בהפלגות:

כ״דהנה פירשנו דין הדלוג לאשה שאינה רואה אלא יום א' בלבד בט"ו בחדש וט"ז בזה כו'. אבל באשה שהיא רואה ד' ימים רצופים או ה' ימים בשעת הוסת והראשונים התחילה אותם בט"ו בחדש זה והשניה התחילה אותם בט"ז בחודש זה והשלישי התחילה אותם בי"ז בחדש זה. נמצאת אשה זו כבר שילשה בראיות הסדורות בי"ז בחודש ובי"ח בחדש ולכ"ע בראיות הסדורות בימי החדש שאינן על ידי דילוג בג' פעמים הוקבע:

כ״העתה אנו שואלים על זה איך נאמר מן הרביעי ואילך לשמואל או מן השלישי ואילך לדעת רב שהותרו הראשונים כלם ואינה חוששת אלא מי"ח ואילך והלא י"ז וי"ח כבר הוקבעו ויש מי שאומר כי כגון זה חוששת לכל הימים ששילשה בהן בסדור וחוששת לדלוג לאסור את האחרון של וסת ויש מי שאומר כיון דמן הדין אינה קובעת בתוך ימי נדתה אלא מספק שופעת או מדלפת הוסת נקבע בבל ימי העונה באשר אמרנו עתה בזה כיון דחזינן לה דקא קבעה בדלוג אמרינן איגלאי מלתא דהנך יומי בתראי דוסת טפלה הוו לקמאי הילכך בכי האי גוונא נמי אמרינן הותרו הראשונים ואינה חוששת ברביעי אלא מי"ח ואילך והותר י"ז ובחמישי חוששת לי"ט והותר י"ח וכן כולן ומסתבר כוותי':

כ״והנה כבר בררנו כל דיני הוסתות וחושיהן לקבוע ולשאינו קבוע. וכתבנו זמני הוסתות ואיך הם נקבעים. וכל אלה לוסת הימים.

כ״זנשאר לנו לפרש וסתות שהן בגופה. ונאמר כי הוסתות שהן מגופה אין להן זמן קבוע לא לימים ולא להפלגה ולא לשום צד שוה ואע"פ שהוא נקבע בג' פעמים בכל זמן חוץ מימי עוברה וימי מניקתה ומקום חרדה ואחד עשר יום שבין נדה לנדה שדמיהן מסולקין אלא שהיא חוששת להם עד שיעקרו פעם אחת ואפי' בלא בדיקה. וכבר פרשנו דיני חושיהם כי כמו שאין וסתם תלוי ביום כך אין חושיהם חושי יום אלא חושי השעה בלבד. והוא שהיתה הראי' נבלעת בתוך ימי הוסת. אבל אם היתה הראי' נמשכת לאחר הוסת הרי זו מותרת לפני הוסת ואסורה לאחר הוסת עד סוף היום וצריכה בדיקה לטהר את היום ולהתירה לבעלה אחר העונה כאשר כתבנו למעלה.

כ״חומה שאמר שמואל בגמרא הרי אמרו לימים שנים לוסתות אחד למה שלא מנו חכמים ג' לית הלכתא כותיה דאליבא דר' קאמר ליה וקיימא לן כרשב"ג בוסתות דבעי תלתא זימני בין לוסתות דגופא בין לוסתות דיומי כסתמא דמתניתין דתנן אלו הן וסתות מפהקת ומעטשת חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה ושופעת וכמין צמרמורית אוחזת אות' וכן כיוצא בהן כל שתקבענו ג' פעמים ה"ז וסת. שופעת פרשוה בגמרא שופעת דם טמא מתוך דם טהור. צמרמורית כעין אשתא צמירתא וכן כיוצא בהן לאתויי ראשה כבד עליה ואיבריה כבדין עליה ורותת וגיסה גיסה. פי' חוששת בכסלה פי' אחר רוצה להקיא מעין אכילה גסה.

כ״טועוד יש לה וסתות אחרות שהן מגופה אלא שהן תלויין במעשה ובימים כגון אכלה שום וראתה אכלה בצל וראתה כססה פלפלין וראתה קפצה וראתה וכן אם אכלה כל דבר חורפא וראתה כיון שקבעה לה ג' פעמים הרי זו וסת מיהו הנך כיון דמחמת אונסא קא אתו לא קבעה לה לא בימים לחודייהו ולא בקפיצות ואכילות לחודייהו דתניא כל שתקבענה מחמת אונס אפי' כמה פעמים לא קבעה לה וסת. ואמרינן בגמרא לא קבעה וסת לא לימים לחודייהו ולא לקפיצות אלא לימים ולקפיצות לא לימים לחודייהו שאם קפצה בריש ירחא וחזאי וקפצה בריש ירחא וחזאי לא קבעה לה וסת לריש ירחא בלחוד ואפי' קדמה וקפצה בעשרין וט' ולא חזאי דסד"א אגלאי מילתא דיומי קא גרים ולא קפיצות אפ"ה לא קבעה לה וסת לימים לחודייהו ולא קפיצות לחודייהו שאם קפצה בריש ירחא דניסן וחזאי וקפצה בריש ירחא דסיון וחזאי וקפצה בריש ירחא דתמוז וחזאי אע"ג דכולהו ראיות בריש ירחא נינהו לא קבעה וסת לא לקפיצות ולא לימים אבל אם קפצה בג' ר"ח רצופות וראתה קבעה לה לימים וקפיצות דכל ריש ירחא דתקפוץ מוחזקת בטומאה עד שתקפוץ ג' ר"ח רצופים ותמצא טהור'. כאשר אמרנו למעלה שאין הוסת נעקר אלא כעין שהוא נקבע וכמו שפרשנו הדין לקפיצות כך הוא לאכילות כי כל ראיה שאינה באה אלא ע"י מעשה הרי היא כקפיצה וכמשפט קביעתן כך היא עקירתן שתאכל ג' פעמים באותן הזמנים שהיתה למודה לראות ותבדק ולא תראה אבל אם לא אכלה ולא ראתה אפי' כמה חדשים אין זו עקירה.

ל׳ואלו וסתות הנקבעים ע"י קפיצות ואכילות במו שהן נקבעים בג' פעמים כך היא חוששת להן בתחלת קבועתן. שאם קפצה וראתה בריש ירחא דניסן וקפצה וראתה בריש ירחא דאייר חוששת לקפיצה ומקפיצתה ואילך חוששת כל היום. ואם לא בדקה ולא ראתה שוב אינה חוששת לה שכבר נעקר בפעם אחת.

ל״אנמצאו שני דינין בחושי הוסתות שהן מגופה כי יש שהיא מותרת לפני וסתה ולאחר וסתה ויש שהיא מותרת לפני וסתה ואסורה לאחר וסתה (כי) [אם] אותה הראיה כולה נבלעת בתוך הוסת מותרת לפני הוסת ולאחר הוסת אם לא ראתה בתוך הוסת ואותה שהיא לאחר הוסת או שהרגילה להתחיל מתוך הוסת ונמשכת לאחר הוסת מותרת לפני הוסת ואסורה לאחר הוסת.

ל״בושאר הוסתות שהן תלויים בימים כבר אמרנו שהיא חוששת אליהם בכל אותה עונה וכך היא דינה שאם היתה למודה כל ימיה לראות ביום אינה חוששת אלא ביום ואם היתה למודה לראות בלילה אינה חוששת אלא בלילה. ואם ראתה ג' פעמים ביום והרביעית בלילה או ג' פעמים בלילה והרביעית ביום חוששת ביום ובלילה מפני חשש הוסת הראשון ומפני השש השנוי שהוא אחרון. ואם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה שלא על הסדר או שראתה הראשונה ביום והג' אחרונות בלילה או הראשונות בלילה והג' אחרונות ביום או ג' ביום זה וג' בזה חוששת לאחרונה בלבד.

ל״גוכל זה הענין שאמרנו אינו אלא לעונה הראשונה אבל שאר ימי הוסתות אין בהם הפרש בין עונת היום לעונת הלילה. ובכולן היא אסורה לפי שאין האשה בודקת תוך ימי נדתה בימים שהיא רגילה לראות ואינה מבחנת בין עונת היום לעונת הלילה ואם בדקה הכל לפי מה שבדקה.