בעלי הנפש, שער תיקון הוסתות ד׳Ba'alei HaNefesh, Sha'ar Tikkun HaVesatot 4
א׳הנה כתבנו חושי הוסתות וזמני קביעתן ועניני קביעתן כפי שכלנו והשגת ידינו. ומצאנו מכללם י' וסתות ודיניהם ז'.
1
ב׳הוסת הא' הוא בימי החדש.
2
ג׳והב' היא בהפלגה.
3
ד׳והג' הקבוע בדלוג.
4
ה׳והרביעי הקבועה בסרוג.
5
ו׳והה' הקבוע בשעות ואינו קבוע בימים.
6
ז׳והו' וסתות דגופה שלא על ידי אונס בימים הקבועים.
7
ח׳והשביעי וסתות דגופה שלא על ידי אונס בימים שאינן קבועים
8
ט׳והט' וסת דגופא ע"י אונס בימים שאינם קבועים.
9
י׳כל אלה בימים הראוין לקביעתן ויש עוד עשירי שאינו בזמן קביעות ואעפ"כ חושש' לו והיא הוסת הנקבע בשעת סלוק דמיה כגון ימי עוברה וימי מניקתה וימי י"א שבין נדה לנדה וזמן החרדה והוסת עשתי עשר הוא שאין לו שום קביעות שלא ראתה בו אלא פעם אחת או פעמים ודומה לאלו לענין חששא.
10
י״אוכל אלה הוסתות נחלקים לשבעה דינין. כי הוסת שנקבע לימי החדש נעקרים בימי החדש והוסתות שנקבעו בהפלגות עקירתן בהפלגות והוסתות שנקבעו בדלוג או בסרוג עקירתן בדילוג או בסירוג וכל אלה אין נעקרין אלא בג"פ כמו שנקבעו בג' וכל אלה חוששת לכל יום הוסת בין שיש להם שעה קבועה לוסת בין שאין להם. וכל אלה צריכה בדיקה או בשעת הוסת או לאחר הוסת. הנה לכל אלה דין אחד בענין הזה. והדין הב' שיש הפרש בין הוסתות האלה בתחילת קביעתן. כי הוסתות שהתחילה בהם בימי החדש או בהפלגה חוששת להם בפעם או בפעמים לכל היום אבל בוסת הדלוג או בוסת הסרוג אינה חוששת עד שתקבענו. עוד יש ביניהן דין שלישי כי וסת הדלוג אינה חוששת לו כלל לא יום ולא יומים עד שתקבענו ג' פעמים. אבל הסרוג חוששת לו מחדש לחדש ולא יותר מפני שהשני עקירה לראשון. ודין הרביעי הוסת שהיא קבוע לשעות ואינה קבוע לימים שאינה חוששת אלא לשעתו והוא נעקר בשעה אחת ואפי' בלא בדיקה. והדין החמישי הוסת שאינו קבוע לא לימים ולא לשעות חוששת לבל אותה עונה. והוא נעקר ביום אחד ואפי' בלא בדיקה. והדין הויו הוסת הנקבע על ידי האונס שאינה קבוע אלא בימים ובמעשה אבל לא בימים בלבד ולא במעשה לבד ואינה חוששת לפני המעשה וצריכה ג"פ לעקרו ובבדיקה ודין השביעי וסתות דגופה שלא ע"י אונס כגון מפהקת וחברותיה שהוא נקבע בכל עת ואע"פ שאין לה ימים מיוחדים ובזה שני דינין האחד שהיה חוששת לשעתו בלבד ומותרת לפני הוסת ולאחר הוסת והוא כגון שהראיה כולה נבלעת בתוך הוסת והשני אם הראיה לאחר הוסת או שמתחלת מתוך הוסת ונמשכת לאחר הוסת ה"ז מותרת לפני הוסת וחוששת לאחר הוסת עד סוף העונה.
11
י״בהרי אלו י"א וסתות וכולן על ז' הדינין הללו נחלקים. כי הוסת שנקבע בימים שאינם ראוים לקביעות הוסת הרי הן כוסת שאינו קבוע ואע"פ שקבעתו כמה פעמים.
12
י״גנשאר לנו לפרש עוד עונה אחרת שאינה לא מוסת קבוע ולא מוסת שאינו קבוע לא מוסת הגוף ולא מוסת האונסין ואסורה לשמש עונה אחת והיא אותה שאמרו בפ' ערבי פסחים א"ר משום יוסף איש הוצל אשה היושבת על דם טוהר אסורה לשמש וכמה עונה. ופירש בעל ההלכות כיון דנפקא מימי טהרתה לימי טומאתה היא לה כשעת וסתה. והטעם הזה קשה לי מאד מכמה ענינים. האחד כי האשה הזאת כבר יש לה וסת קבוע ליום אחד. ועוד אם אותה האשה רגילה לראות ביום מפני מה אסורה בלילה ואפי' אין לה וסת קבוע כלל מאיזה טעם אסורה והלא ימי עוברה וימי מניקתה דמיה מסולקין. והשתא י"א יום שבין נדה לנדה אמרו שהיא מותרת לשמש ואפילו לרבי מאיר דאמר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש בי"א יום מודה. ועוד אמרו שאינו צריכה בדיקה לא בי"א ולא בימי עוברה ומניקה ואפי' דגיע עת וסת בימי עוברה לא בעיא בדיקה והיכי אמרינן הכא דבלא וסת ובלא שום ראיה אסורה ועוד ברייתא דטועה הויא תיובתא דתניא הרי שיצאה מלאה ובאת ריקנית והבי' לפנינו ג' שבועים טהורים וי' שבועים אחד טמא ואחד טהור משמשת אור לל"ה ומטבילים אותה צ"ה טבילות וכו'. ואמאי היא משמשת כלל והא כל יומא ויומא מספקינן ליה בסוף לידה ותחלת לידה. אלא טעמא דמילתא מתוך שהוא רגיל בה בימי טוהר ואינו נמנע ממנה עם דמי' שמא יהא רגיל בה בימי טומאתה ואע"פ שתראה ולא יזהר לחשב את ימיה ויבא לידי איסור חמור. ולפיכך גזרו עליה ואע"פ שלא תראה ואינו יום הוסת שיתרחק ממנה עונה אחת בתחלת ימי טומאתה כדי שיהא לו היכר עד שכבר נכנסה בימי טומאתה ויפרוש ממנה בימי נדתה כראוי ומפני כך לא אסרוה בברייתא דטועה מלשמש בלילה הראוי לה. לפי שהאשה כבר נהגה אסור גדול בעצמה ואפי' בימים שלא ראתה כלל הלכך אין כאן גזרה. וזה הטעם יש נוכח. ולפי זה הטעם אותה עונה אין לנו עכשיו שהרי אין לנו דם טוהר כלל וימי טוהר וימי טומאה אחת הם. ולזה שומעין שאמר כהלכה.
13
י״דתהלה לאל מרומם על כל ברכה:
14