הקדמות לחכמת האמת - ספר הזוהר ט״וBaal HaSulam's Introduction to Zohar 15
א׳טו. וכשתסתכל בג' מצבים הללו, תמצא שמחייבים זה את זה בהחלט גמור. באופן שאם היה אפשר שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם. כי למשל, אם לא היה מתגלה מצב הג' שהוא התהפכות צורת הקבלה לצורת השפעה, הרי בהכרח לא היה יכול לצאת מצב הא' שבא"ס ב"ה. שהרי לא יצאה שם כל השלמות אלא מפני שהעתיד להיות במצב הג' כבר שימש שם בנצחיותו ית' כמו הווה, וכל השלמות שנצטיירה שם באותו המצב היא רק כמו העתקה מהעתיד לבוא אל ההווה אשר שם – אבל באם היה אפשר שיתבטל העתיד, לא היתה שם שום מציאות בהווה. הרי שמצב הג' מחייב כל המציאות שבמצב הא'. ומכל־שכן בהתבטל משהו ממצב הב', ששם מציאות כל העבודה העתידה להגמר במצב הג', דהיינו העבודה בקלקול ותיקון ובהמשכות מדרגות הנשמות – איך יהיה מצב הג'? הרי שמצב הב' מחייב את מצב הג'.
1
ב׳וכן מציאות מצב הא' שבא"ס ב"ה שכבר נוהגת שם כל השלמות שבמצב הג', הרי היא מחייבת בהחלט שיותאם זה, דהיינו שיתגלו מצב הב' ומצב הג'. דהיינו ממש בכל אותה השלמות אשר שם, לא פחות משהו ולא יותר משהו. הרי שמצב הא' עצמו מחייב בהכרח שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו במציאות הב', כדי לאפשר מציאות גוף ברצון לקבל המקולקל ע"י מערכת הטומאה, ואז אפשר לנו לתקנו. ואם לא היתה מערכת העולמות דטומאה, לא היה לנו הרצון לקבל הזה, ולא היה אפשר לתקנו ולבוא למצב הג'. כי אין אדם מתקן מה שאין בו. הרי שאין לשאול איך נתהותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה מצב הא' הוא המחייב מציאותה ולהתקיים כן במצב הב'.
2