הקדמות לחכמת האמת - ספר הזוהר כ״אBaal HaSulam's Introduction to Zohar 21
א׳כא. ואל יסור לבך אחר דעת הפילוסופים, האומרים שעצם מהותה של הנפש הוא חומר שכלי, והוייתה באה רק מכוח המושכלות שמשכלת, שמהן מתגדלת והן כל הוייתה. וענין השארת הנפש אחר פטירת הגוף, תלוי לגמרי בשיעור שִׂכְלִיוֹת ומושכלות שקבלה, עד שבהעדר לה המושכלות אין כלל על מה שתחול השארת הנפש. אין זו דעת תורה. גם אינו מקובל כלל על הלב, וכל חי שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש שהשכל הוא קניין ואינו עצם הקונה.
1
ב׳אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים והן חומר העצמים הגשמיים, אינו לא פחות ולא יותר מבחינת רצון לקבל (ואע"פ שאמרנו שהנפש היא כולה רצון להשפיע. הוא רק מכוח תיקונים של לבוש אור חוזר המקובל לה מהעולמות העליונים שמשם באה אלינו, שענין לבוש הזה מבואר היטב בפתיחה לחכמת הקבלה (באותיות יד, טו, טז, יט). אמנם עצם מהותה של הנפש היא ג"כ רצון לקבל, ע"ש ותבין זה). וכל ההבחן הניתן לנו להבחין בין עצם לעצם אינו נבחן משום זה רק ברצונו בלבד. כי הרצון שבכל מהות מוליד לו צרכים, והצרכים מולידים לו מחשבות והשכלות בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם אשר הרצון לקבל מחייב אותם.
2