הקדמות לחכמת האמת - ספר הזוהר מ׳Baal HaSulam's Introduction to Zohar 40
א׳מ. ויודע אני שאין דבר זה מקובל כלל על דעת חלק מן הפילוסופים, ואינם יכולים להסכים אשר האדם השפל והאפסי בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה הגדולה והנישאה. אבל הם דומים כאותה התולעת שנולדה תוך הצנון, והיא יושבת שם וחושבת שכל עולמו של הקב"ה הוא כל כך מר וכל כך חשוך וכל כך קטן, כמידת הצנון שהיא נולדה בו. אבל ברגע שבקעה את קליפת הצנון וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה ואומרת: "אני חשבתי שכל העולם הוא כמידת הצנון שנולדתי בו, ועתה אני רואה לפני עולם גדול נאור אדיר ויפה להפליא".
1
ב׳כן אותם המשוקעים בקליפת הרצון לקבל שלהם שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלינים המיוחדים, שהם תורה ומצוות מעשיות, המסוגלים לבקוע קליפה קשה הזו ולהפכה לרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו – ודאי הוא שהם מוכרחים להחליט על אפסותם וריקנותם, כמו שהם באמת, ולא יוכלו להעלות על הדעת שכל המציאות הגדולה הזו לא נבראה אלא בשבילם. אכן אם היו עוסקים בתורה ומצוות להשפיע נחת רוח ליוצרם בכל הטהרה הנאותה, והיו באים לבקוע קליפת הרצון לקבל שנולדו בה ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תיכף היו עיניהם נפתחות לראות ולהשיג את עצמם ואת כל המדרגות של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים. ואז היו אומרים בעצמם מה שאמרו חז"ל (ברכות נח, א): "אורח טוב מה הוא אומר, כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי".
2