בת עין, בהעלותךBat Ayin, Beha'alotcha
א׳וידבר ה' וגו' דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך וגו' (ח ב). וי"ל מהו כפל הלשון דבר ואמרת, כמו שדקדק האור החיים. גם יש להבין פירוש רש"י על פסוק (ח ג) ויעש כן אהרן, להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, ע"כ. שלכאורה אין זה שבח לאהרן מה שלא שינה מצווי הבורא ית'.
1
ב׳ויתבאר כ"ז, בהקדם לבאר מה דאיתא במדרש (במ"ר טו ו) למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת נשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ערב ובוקר וכו'. ודבריהם צריכים ביאור, מה זה נחמה לחליש' דעתו של אהרן כמ"ש באור החיים. גם למה לא הניח דעתו בכל הקרבנות שהוא מקריב, וגם בהקטרת הקטורת, גם בהקרבת קרבנות מחנוכת הנשיאים בעצמם למה לא הניח דעתו, והלא הוא היה המקריב ולא זולתו, ולמה לא ריצה אותו רק במנורה.
2
ג׳ונ"ל עז"ה, דהנה בבחינת עבדות הבורא ית' בתורה ומצות ומעשים טובים צריך להיות מתחילה קודם כל דבר בחינת הכנה, היינו שראשית דבר יתחיל לחשוב במחשבתו לקיים המצוה או לעסוק בתורה ותפלה, ובאתערותא דלתתא איתער אתערותא דלעילא ויסייעו אותו מן השמים להוציא מחשבתו מכח אל הפועל לקיימה בבחינת מעשה, וזאת ההכנה יקרה וחביבה היא מאוד לפני המקום ב"ה, שעל ידי אמצעות ההכנה ממשיך אור הקדושה מאור אין סוף ב"ה על ידי מעשה המצות ומעשים טובים ונתקרב למקור הקדושה.
3
ד׳והנה חנוכת הנשיאים היה בחינת ראשית והתחלת עבודה כדי להמשיך על ידה בחינת קדושה בחינת השראת השכינה במשכן על ידי הקרבנות שהקריבו, וע"כ לא הניח דעתו של אהרן בכל הקרבנות שהיה מקריב וגורם להמשכת קדושה עליונה, מחמת שזה הוא לא מחמת הכנתו רק על ידי הכנת אחרים שעשו מזבח. ואמר לו הקב"ה שלך גדול משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות, ובזה הניח דעתו, כי מתחילת ההכנה עד גמר המעשה היה הכל מחמתו שלא היה כלל מעשה אחרים בהמנורה רק שנעשית מאליה (במ"ר טו ד, תנחומא שמיני ח).
4
ה׳והנה צריך להבין למה המנורה לבדה דייקא נעשית מאליה, ולא שאר הכלים. הוא עד"ז, דהנה בחינת אהבה עליונה אינה בידי אדם רק בידי שמים, היינו שמעצמו אינו יכול לבא לבחינת אהבה עילאה בהשתוקקות עד כלות הנפש, רק שהבורא ית"ש משפיע לו אהבה עילאה, ודבר הגורם להשפעת אהבה עילאה הוא על ידי הכנת יראה, היינו על ידי שמזכך החומריות מכל דבר גשמי מחמת היראה ופחד שיש לו מהבורא ית' שהוא מנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות כמאמר הכתוב (ירמיה כג כד) אם יסתר איש במסתרים וגו', ועוד כתיב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ועי"ז נעשה כלי מוכן לקבל השפעת אהבה עליונה, וכמו שכתוב בחובות הלבבות (ש' אהבת ה' פ"ד) שבגוף הגשמי אי אפשר בשום אופן לבא לאהבה עילאה, רק על ידי בחינת יראה שרואה תמיד לזכך החומריות מכל וכל שיהיה, כמו בחינת רוחניות על ידי הכנת קיום מצות ומעשים טובים, אז נשפע עליו בחינת אהבה עילאה, והוא יכול לקבל אז ההשפעה זו.
5
ו׳אך ורק להיות מיוחד ומקושר לבחינת אהבה כזה אי אפשר רק על ידי אהבת ישראל, היינו לאהוב כל אחד ואחד מישראל אפילו למי שהוא כלא חשוב מחמת שהוא דבוק תמיד בגשמיות, אף על פי כן צריך לאהוב אותו אהבה גמורה, לפי שמן הסתם בוודאי יש בו ניצוצות קדושות גם כן, אז יוכל להתייחד ולהתקשר את עצמו לאהבה עליונה.
6
ז׳והנה המנורה מרמז על אהבה עילאה, שהוא בחינת חסד קו ימין, שהמנורה בדרום (שמות כו לה, ב"ב כה:), שהוא בחינת ימין (בר"ר נב ד), לכך המנורה נעשית מאליה, מרמז על אהבה עילאה שהיא באה רק מאליה בידי שמים.
7
ח׳והנה אהרן הכהן היה מיוחד ומקושר לאהבה עילאה שמרומז לבחינת מנורה, מחמת שהיה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, לכך היה צריך הוא להדליק את הנרות שבמנורה.
8
ט׳וזהו דבר אל אהרן ואמרת אליו, היינו שדבר זה שתדבר אל אהרן שהוא ידליק את הנרות. ואמרת אליו, היינו שהבחינת מנורה שמרמז על אהבה עילאה שייך רק אליו ולא לזולתו, מחמת שהוא אוהב את הבריות.
9
י׳וגמר אומר הכתוב ויעש כן אהרן, היינו שאהרן עשה כן תמיד לאחוז בבחינת אהבת ישראל אפילו למי שהוא כלא חשוב כדי שיוכל להיות מיוחד ומקושר לבחינת אהבה עילאה בתמידות בלי הפסק, וזהו שפירש רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, ושמעתי בשם גדול אחד היינו ששינה ועשה מתבת ל"א צירוף א"ל, היינו אפילו למי שהוא בבחינת לא, שהוא כלא חשוב מחמת תאוות החומריות שלו, אעפי"כ גם אותו אהב אהבה אמיתית מחמת שבוודאי יש בו בחינת א"ל בחי' ניצוצות קדושות שהוא חסד א"ל.
10
י״אוזהו שסיים הכתוב אל מול פני המנורה העלה נרותיה, היינו אפילו לאותם שמעשיהם הם מול פני המנורה, היינו היפוך מעשה המנורה שמרמז על בחינת חסד, אעפ"כ גם שם היה מחפש והעלה נרותיה שהם ניצוצות קדושות אור אין סוף ב"ה שמאיר בהם.
11
י״בוזהו וזה מעשה המנורה, היינו שהפסוק מפרש לנו מהו בחינת המנורה. מקשה זהב, היינו שכל דבר הוא היקש ושוה אצלו. עד ירכה עד פרחה מקשה הוא, היינו ששוה אצלו בבחינת אהבה אמיתית כל אדם בעולם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, שנזכה לבחינה זו אמן כן יהי רצון:
12
י״גאו יאמר לתרץ קושיות הנ"ל על זה הדרך, ובהקדם נבאר תחלה ענין המנורה בדרום (שמות כו לה, ב"ב כה:) בחינת ימין (בר"ר נב ד), ושולחן בצפון (שמות כו לה, ב"ב כה:) בחינת שמאל (זח"א קמז.).
13
י״דהנה ידוע שכל השפעות נשפע על ידי התורה הקדושה, ובתורה יש בחינת ימין ובחינת שמאל, רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כידוע (זח"ג קעד.), וכן הוא ענין השפעתה בחינת ימין ובחינת שמאל כמאמר הכתוב (משלי ג טז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, היינו ההשפעה מבחינת ימין של התורה היא אורך ימים רוחנים ושפע קדושה, והשפעה מבחינת שמאל של התורה עושר וכבוד וחיים ופרנסה גופני.
14
ט״ואמנם עיקר ההשפעה הוא ביום השבת דביה ברכתא דכלא (זח"ב פח:), ובו נתנה התורה (שבת פו:) וכל ההשפעות, וכמאמר הכתוב (תהלים קלט טז) ימים יצרו ולא אחד בהם, כתיב ל"א באלף וקרי ל"ו בוא"ו (תהלים קלט טז), פירוש שמרמז לבחינת שבת שדבוק לבחינת אל"ף אלופו של עולם, ועל ידי זה נעשה ל"ו בוא"ו, שנמשך שפע קדושה רוחני ומזון הגופני בוא"ו ימי החול, היינו בשלשה ימים שלפני השבת ושלשה ימים שלאחר השבת כדאיתא בספרי הקודש (פע"ח ש' השבת פ"א).
15
ט״זוזהו ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה וגו' (במדבר י לג). פירוש הר ה' היינו התורה שנתנה בשבת (שבת פו:), ונשפע לישראל שפע קדושה מבחינת התורה על ידי בחינת שבת לשלשה ימים שלאחר השבת. ועוד המשיכו עליהם שפע חיים רוחנים לשלשה ימים מבחינת שבת הנוסע לפניהם, היינו משבת הבא, היינו שארון ברית ה' הוא התורה ושבת, נוסע לפניהם לתור להם מנוחה, ולהמשיך עליהם שפע.
16
י״זועיקר גלוי הרצון רעוא דרעוין היא במנחה של שבת (זח"ב פח:), וע"ז מרמז הכתוב בנסעם מן המחנ"ה, אותיות מנחה.
17
י״חוזהו מרומז גם כן באות נו"ן הפוכה שלפני ויהי בנסוע הארון ואחר ויהי בנסוע וגו' (שם לד), כי הארון הוא מרמז לבחינת תורה ושבת כנ"ל, והמשכת השפע של שבת אינו שוה, היינו שקודם השבת נמשך בזה הסדר נפש רוח נשמה וזה מרמז תיבת נו"ן במילואה היינו אות נ' מרמז לבחינת נפ"ש, אות וא"ו מרמז לבחינה האמצעית היינו בחינת רו"ח, והנו"ן פשוטה מרמז לבחינת נשמה. והמשכת השפע שלאחר השבת הוא בזה הסדר, נשמה רוח נפש, הפוכה מסדר הראשון שקודם השבת, ולזה הנונין הפוכין.
18
י״טוהנה כ"ז בהיות המשכן על מכונו, ובהיכל קודש הקדשים היה הארון שבו התורה והלוחות, ומשם יצא שפע, וחיים רוחניים וגופניים נמשך על ידי המנורה והשלחן, והיה המנורה בימין כי מנורה מרמז לבחינת חכמה בחינת חיים רוחניים, להבין ולהשכיל בתורה ובגדולת הבורא ב"ה, והוא חכמ"ה כ"ח מ"ה (זח"ג רלה:), שמבין גדולת הבורא ב"ה ומבין שפלותו של עצמו איך שהוא כלא חשיב ונעשה בחינת מ"ה אנו מ"ה חיינו (תנדבא"ר פכ"א, תפילת לעולם יהא אדם), ונכנע ונשפל לפני גדולת הבורא ב"ה, וממשיך עליו בחי' קדושה עליונה. והעלאת הנרות היה מנר המערבי (תמיד ו א) שסמוך לקודש הקדשים (ע' רש"י מנחות צח: ד"ה מדכתיב), מרמז לבחינת שבת, ומשם בא אור לכל שאר ששה נרות, לששת ימי החול כנ"ל.
19
כ׳ועל ידי השלחן עם לחם הפנים שבצפון נמשך שפע ומזון גופני מבחינת שמאל שבתורה, גם כן על ידי שבת, שהיו סודרין הלחם הפנים בשבת (מנחות יא ו) דביה ברכתא דכלא (זח"ב פח:).
20
כ״אוכל זה נעשה על ידי אהרן, וממילא כאשר העלה את הנרות של המנורה והמשיך שפע רוחני וחיים רוחנים על כלל ישראל, ממילא נתוסף לו קדושה על קדושתו וחיים טובים וארוכים רוחנים. וזה היה פיוסו, כשחלשה דעתו של אהרן אחר שראה שלא היה בחנוכה עם הנשיאים, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שלך גדול משלהם (רש"י במדבר ח ב, תנחומא בהעלותך ה). פירוש חייך, היינו חיים רוחניים שאתה ממשיך על עצמך בהעלות הנרות, גדול משלהם על ידי הקרבת הקרבנות של הנשיאים.
21
כ״בוזהו שאמר הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, פירוש תפייסו, ואמרת שהעלאת הנרות יהיה פעולה גדולה אלי"ו, היינו לעצמו כנ"ל.
22
כ״גואחר כ"ז מעיד עליו הכתוב ואמר ויעש כן אהרן, להגיד שבחו של אהרן של"א שינה. מרמז שהמשיך השפע קדושה מבחינת תורה ושבת בבחינת ל"א באלף בדבקות באלופו של עולם כנ"ל, ובזה שנה הל"א באלף ונעשה ל"ו בוא"ו, שהמשיך כל שפע וחיים רוחנים לכל ששת ימי החול על ידי המנורה, ומזון גופני על ידי לחם הפנים על השלחן כנ"ל.
23
כ״דוזהו מרומז במלת ויעש כ"ן, גימטריא שבעים, שהמשיך בחינת קדושה לכל יום מימי השבוע, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא:), ונעשה מן שבעה ימי שבתא שבעים גימטריא כ"ן, שנזכה לזה במהרה בימינו כן יהי רצון אמן:
24
כ״האל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וגו' ויעש כן אהרן וגו' (ח ב - ג). ולכאורה הקושיא מפורסמת, דהול"ל ששת הנרות ולא שבעת הנרות.
25
כ״וויתבאר זאת, בהקדם לנו פירוש הפסוק בפרשה הקודמת (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר וגו' מבין שני הכרובים וידבר אליו, ולשום לב אל תוכן הכוונה מפני מה היה הדיבור יוצא מבין שני הכרובים דווקא.
26
כ״זוהענין הוא על פי שידוע שעיקר בחי' השראת השכינה הוא על נשברי לב ונמוכי רוח כמאמר הכתוב (תהלים לד יט) קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע, וכתיב (ישעיה נז טו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. וזה היה מדרגת משה רבנו ע"ה שזכה לקבל את התורה ונקראת על שמו כמאמר הכתוב (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי, מפני שהיה בתכלית הענוה כמאמר הכתוב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, ומבואר באור החיים (שמות לד כט) על מה שתיבת ענו חסר יוד מרמז לנו הכתוב שהיה מדרגת ענוה אצלו כל כך עד שהיה בדעתו שלא השיג למעלתה בשלמות, והיה לו לב נשבר ונדכה מאוד עבור זה שלא היה לו ענוה בשלמות לפי ערכו. ומדת ענוה היא בחי' חכמה שהוא יוד קטנה כהאי נקודה דלית ביה חיוור שחורה אני ונאוה (ז"ח שה"ש סט: ד"ה שחורה אני). ובחי' משה רבנו ע"ה שהיה לו ענוה שבענוה כנ"ל והוא שני יודין נקראת מעשר מן המעשר.
27
כ״חוכל דברינו הנאמרים ומבוארים רמז לנו הכתוב, וישמע את הקול מבין שני הכרובים, כרובים היא בחי' אנפי זוטרא כתרגום של כרובים כרביא (סוכה ה:), וזהו שני כרובים דייקא בחי' ענו וענוה שבענוה, מעשר מן המעשר כנ"ל.
28
כ״טאמנם אף שיזכה האדם למעלת ענוה ויהיה לו לב נשבר ונדכה, מ"מ צריך האיש הלז להתחזק מאוד בעבודת הבורא ברוך הוא אף שמכיר פחיתת ערכו מ"מ יהיה לבו נכון ובטוח בחסדו ית"ש כי חפץ חסד הוא וחפץ בתשובתן של רשעים.
29
ל׳וכשיהיה לאדם שני בחי' ענוה הנ"ל שהם שני יודין, יש לו כח להתעורר שפע ברכות בכל העולמות וזהו פותח את ידיך (תהלים קמה טז) אל תקרי ידיך אלא יודיך (ת"ז הקדמה ח:) שהם שני יודין מעשר מן המעשר, ועי"ז הוא משביע לכל ח"י רצון כנ"ל. וזהו כולם בחכמה עשית (תהלים קד כד) שעל ידי ענוה שבענוה שהוא בחי' חכמה יש קיום ועשיה לכל הנבראים.
30
ל״אוזהו ג"כ בחי' המנורה, ששבעת הנרות הם שבעת ימי הבנין ז' מדות קדושות, וכשאדם מקשר אותם למדת ענוה בחי' חכמה אז יש אור וחיות לכל המדות.
31
ל״בובזה נבא לביאור הפסוקים שהתחלנו בביאורם, בהעלותך את הנרות הם שבעה מדות הקדושות. תראה לקשר אותם אל בחינת ענוה שהוא פנימיות וחיות שלהם, וזהו אל מול פני המנורה, בחי' פנימיות של המנורה, גם ר"ת של א"ל מ"ול פ"ני ה"מנורה י"אירו גימט' ענ"יו, מרמז לקשר אותם לבחי' ענוה. ונבאר עוד, שעיקר בחי' המנורה שהיה בבית המקדש, שעל ידי שבעת הנרות נמשך קדושה לכנסת ישראל ולשבעה מדות קדושות שלהן. ולזה גמר אומר הכתוב ויעש כן אהרן, כ"ן הוא לשון דוגמא, שעל ידי קדושתו של אהרן שהיה מקשר שבעה מדות קדושות לבחי' ענוה כן המשיך אור וקדושה לכנסת ישראל ולשבעה מדות הקדושות.
32
ל״גולזה העיר רש"י ז"ל בפירושו להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, להגיד הוא לשון המשכה כמו ששמעתי מהרב הגאון דק"ק אפטא זצוק"ל נבג"מ, וזהו להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, מחמת שלא שינה במעשה המנורה והיה מקשר ז' מדות קדושות לבחי' ענוה, ע"כ המשיך אור וקדושה לכללות ישראל ולמדותיהן.
33
ל״דוהענין הזה יש לרמוז בפ' (ד) וזה מעשה המנורה מקשה זהב. והוא על פי הדברים הנאמרים באמת לעיל, שבחי' המנורה הוא לקשר השבעה מדות קדושות בבחי' ענוה, בחי' חכמה, בחי' יוד דלית בה שום התחברות אותיות רק נקודה אחת, וזהו מקשה זהב חתיכה אחת מרומז על בחי' יוד. כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה, שכפי גודל מעלת משה רבינו ע"ה כן היה מדת הענוה שלו, וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה, ודוק היטב והבן:
34
ל״הויען יהושע וגו' אדוני משה כלאם (יא כח). פירש רש"י תנם לבית הכלא, לפי שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס. הענין הוא, כי צריך כל אדם לתקן קומתו להיות מרכבה לשכינה, להיות שם הוי"ה שורה בכל בחי' שבעה מדותיו שהם נגד ז' ימי הבנין, ואז הוא למעלה ממדרגת המלאכים, ומרומז זה כי זיין פעמים שם העצם ב"ה גימטריא ב"פ מלאך.
35
ל״ווכשאדם בא למדרגת אדם השלם ואעפ"כ הוא שפל בעיניו נבזה בעיניו נמאס ומחזיק עצמו שעדיין לא הגיע למדרגה הזאת בשלמות להיות גבוה ממדרגת המלאכים, אז הוא בבחי' מלאך ואינו בא לבחי' מיתה כלל כמו מלאך, כמ"ש בגמרא (קה"ר א לב) אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, פירוש אדם השלם אינו בא לבחי' מיתה רק כשחצי תאוותו בידו, היינו כשמוחזק בדעתו שעדיין לא בא לבחי' שלמות תאוותו ותשוקתו להשלים כל אבריו שיהיה מרכבה לו ית' להיות גבוה ממדרגת המלאכים, וזה היה מדרגת משה רבנו ע"ה שאמר ונחנו מה (שמות טז ז) שלא הגיע לבחי' שלמות.
36
ל״זויהושע בהיות שהיה יודע בבחי' משה רבנו ע"ה שתקן כל ז' מדותיו בשלמות אמיתית להיות מרכבה לשכינה, והיה למעלה ממדרגת המלאכים, ואף על פי כן היה מוחלט בדעתו שלא בא לשלמות תאוותו ותשוקתו, והוא רק בבחי' מלאך שאין זה עדיין בחי' שלמות, ע"כ לא יתכן לכנות לו בחי' מיתה, לזה אמר אדוני משה כלא"ם, אותיות מלא"ך, היינו שאתה חשוב בעיניך רק בבחי' מלאך, בחי' חצי תאוותו לא בבחי' שלמות, וא"כ האיך אמרו עליך משה מת כנ"ל, לזה אמר תנם לבית הכלא כפירוש רש"י ז"ל, לפי שהיו מתנבאים עליו בחי' מיתה שזה בלתי אפשרי.
37