בת עין, שמיניBat Ayin, Shmini
א׳ויהי ביום השמיני קרא משה וגו' (ט א). פירוש רש"י יום שבו הוקם המשכן וכו'. ויש לדייק, שלכאורה נראה כהתחלה באמצע הענין, והו"ל לכתוב פרשה זו בפרשה של בנין המשכן.
1
ב׳ולהבין זה, נקדים תחלה להבין מה דאיתא בגמרא (מגילה י:) באותו יום היה שמחה להקב"ה כיום שנברא בו העולם, נאמר כאן (ויקרא ט א) ויהי ביום וגו' ונאמר לעיל (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בוקר וגו'. ולכאורה קשה, ל"ל ללמוד גזירה שוה זו מן ויהי דמעשה בראשית דוקא, וכי בשני המקומות הללו דוקא נאמר מלת ויהי, הלא בכמה מקומות נאמר ויהי, והיה יכול ללמוד גם ממקום אחר.
2
ג׳ולהבין כ"ז, הנה אמרו חז"ל (ברכות לג.) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו וכו'. והענין הוא, כי עיקר ענין המקדש היה להפך מדת הדין לרחמים, היינו שכאשר חטא האדם על ידי רוח שטות רוח הבהמיות שנכנס בו (כמאמר חז"ל (סוטה ג.) אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות, היינו רוח הבהמה). ואח"כ חזר בו ונכנע לבבו מאוד ונשבר ונדכה, ונכנס מיד למקדש והביא קרבנו מן הבהמה מן הבקר מן הצאן גשמי, לרמז לבחינת רוח הבהמיות רוח שטות שהיה נכנס בו (ע' כלי יקר שמות ל א), והתודה על חטאו ועשה תשובה ומודה ועוזב, ועל ידי שנכנס למקדש שנאמר בו (שמות כה ח) ושכנתי בתוכם ודרשו חז"ל (אלשיך עה"פ), מלמד שהקב"ה השרה שכינתו בתוך כל אחד ואחד מישראל, ובכח הזה נכנס תיכף בבעל תשובה ההוא רוח קדושה, ונתהפך מדת הדין בחינת הבהמה הגשמי לבחינת אשה ריח ניחוח לה', בחינת מדת הרחמים.
3
ד׳כ"ז היה כשהיה בית המקדש בנוי, אבל אחר שגרמו עונותינו ואין לנו לא מקדש ולא קרבן, צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים (בר"ר לג ג) על ידי בחינת דע"ה שיש בהם, היינו שהצדיק שיש בו דעה מתבונן תמיד בשכלו ודעתו בגדולת הבורא ב"ה איך שהוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ומחיה ומהוה אותם מאין ליש בכל רגע ורגע בלי הפסק, ועל ידי זה נתמלא אימה ובושה ופחד מפני גדולתו ית', וממילא מתחרט על כל מעשיו אשר עשה אשר לא לה' היו, ומכל שכן אם עשה איזה חטא גדול מאד נשבר לבו בקרבו, ומודה ועוזב דרכיו המקולקלים, והולך בדרכי ה' בכל עניניו, ומדקדק במעשיו בכל פרטי עניניו שיהיו בלתי לה' לבדו, הן באכילתו שיאכל רק די ספוקו להחיות נפשו ולחזק גופו לעבודת הבורא ב"ה, וכן בכל אשר הוא עושה כגון משא ומתן או שאר דברים בכולם הוא מכוון בלתי לה', ובזה הוא מהפך בחי' הגשמיים בחינת חושך לבחינת אור בחינת קדושה, מדת הדין למדת הרחמים, ובחינה זו נקרא דע"ת, בחינת התחברות חו"ג (ע"ח שכ"א פ"ב), התחברות בחינת דין בחי' גשמיים, לבחינת רחמים בחינת קדושה כנ"ל, והוא ממש כמו ענין הקרבן בבית המקדש הנ"ל שהפך בחינת גשמי לבחינת קדושה כנ"ל.
4
ה׳ובחינה זו נקרא בכו"ר שנוטל פי שנים (דברים כא יז, בכורות פ"ח מ"ט), היינו שמחבר שני הבחינות הנ"ל ביחד, בחי' חו"ג כנ"ל.
5
ו׳ולבחינה זו היתה עיקר כוונת בריאת העולם, כמאמר הכתוב (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וגו', פירוש שעיקר הבריאה היתה בשביל ראשית דעת (ע' משלי א ז), שיחבר בחינת שמי"ם ואר"ץ, בחינת גשמי לבחינת רוחני בחינת קדושה כנ"ל.
6
ז׳ובחינת דע"ת זו הנקרא בכו"ר כנ"ל, הוא בחינת שבת, נייחא עילאה (ע' זח"ג קח.), ומרומז בתיבת בכו"ר דע"ת עולה גימטריא שב"ת. גם שמי"ם ואר"ץ עם השורש שלהם שבהם נבראו, היינו אותיות י"ה של שם העצם ב"ה גימטריא שב"ת, כי בחינת קדושה נברא באות יו"ד של השם ב"ה, ובחי' גשמיות דברים המותרים נבראו באות ה' של השם ב"ה.
7
ח׳וזהו סמכוני באשישות (שה"ש ב ה), ואמרו רז"ל (ת"ז ת' יט לט:) תרי אישות, איש ואשה, ר"ל איש באות יו"ד ואשה באות ה', שצריך האדם לחבר אותם יחד, בחינת יו"ד שהיא בחינת קדושה לבחינת ה' שהיא בחינת גשמיות, ובחבורם יחד היינו שמי"ם ואר"ץ י"ה, עולה בחינת שב"ת, שנכלל בו בחינת דע"ת בכו"ר ראשית כנ"ל.
8
ט׳ולזה המקדש אינו דוחה שבת (יבמות ו.), כי מי שיש לו בחינת שבת בשלמות בהתכללות כל הבחינות הנ"ל, אינו צריך לבחינת המקדש כנ"ל. וכן מי שיש לו בחינת דע"ת בשלמות כנ"ל, כאלו נבנה המקדש בימיו (כנ"ל), היינו שיש בו בחינת מקדש כנ"ל, על ידי שמהפך חשוכא לנהורא כמו בקרבנות שבמקדש ממש כנ"ל.
9
י׳וזהו שדרשו רז"ל הגזרה שוה מן בריאת העולם, היינו כי ויהי ביום השמ"יני מרמז לבחינת דעת שהוא שמינית במדות העליונות ממטה למעלה, שהוא למעלה מבחינת שבעת ימי בראשית אחר שעלו בבחינת אח"ד בחינת אחדות, וזהו ממש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (היינו שכל השבעת ימי בראשית עלו לבחינת אחד בחינת דעת) בחינת הפיכת חשוכא לנהורא, מדת הדין למדת הרחמים, בחינת גשמיות לבחינת קדושה.
10
י״אולכן אז קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל וגו', אעפ"י שזקני ישראל לא היו רשאים להקריב קרבנות על המזבח ממש, אבל מחמת הבחינת דע"ת שהיה להם בשלמות כנ"ל, והיה ממש כמו הקרבת הקרבן על המזבח, לכן גם הם היו כמו הכהנים.
11
י״בוזהו מאמר חז"ל באותו היום היתה השמחה לפני המקום כיום שנברא בו העולם, היינו שהשמחה היתה שנשלם בו עיקר כוונת ורצון הבורא ב"ה בבריאת העולם, שהיו אז כל הבחינות הנ"ל בשלמות שבשבילם נבראו שמים וארץ כנ"ל.
12
י״גועל ידי בחינת שב"ת הנ"ל בהתכללות כל הבחינות הנ"ל, שנתקרבו ישראל לבחינת קדושה ונעשו חלק ה' ממש, נעשו חביבים לפני ה' כצאן החביבה על בעלה ומונה אותם תמיד, כדאיתא בגמרא (ע' רש"י במדבר א א, שמות ל טז).
13
י״דוזהו שאמר הכתוב (ויקרא כג טו) וספרתם לכם ממחרת השבת, היינו שהכתוב מזהיר לישראל שיהיו נזהרים שיהיה להם בחינת מספר, היינו שיהיו מנוין בכל פעם כצאן החביבה על בעלה, ועל ידי מה יהיו חביבים, ע"ז אמר הכתוב ממחרת השב"ת, היינו על ידי שיהיה להם בחינת שב"ת בשלמות בהתכללות בחינת דע"ת וכל הבחינות הנ"ל, בתשובה שלמה כנ"ל.
14
ט״ולכן אנו מתפללים תיכף אחר ספירת העומר ואומרים לטהרנו מקליפו"תינו ומטומא"תינו. היינו שיש ב' בחינות חטאים, בחינה א', כשחוטא האדם, ואח"כ תיכף משים ללבו מה שפעל ועשה, ומבין גודל הפגם, ומתחרט מאוד ולבו נשבר בקרבו ע"ז, ומודה ועוזב ומתפלל לה' בלב שלם, ומעורר בחי' חסד ורחמים רבים מלמעלה, ונתכפר לו.
15
ט״זועל בחינה זו אמר דוד המלך ע"ה (תהלים מ יג) כי אפפו עלי רעות עד אין מספר וגו' עצמו משערות ראשי ולבי עזבני, פירוש כך אמר דוד המלך ע"ה אעפ"י שאפפו עלי רעות היינו העבירות, עד שאין לי בחינת מספ"ר, היינו להיות בבחינת צאן החביבה על בעלה שמונה אותם כנ"ל, מ"מ בחינת לב"י עזבני, היינו לב"י מרמז לבחינת צור לבב"י וחלקי אלהים לעולם (תהלים עג כו), היינו בחינת חלק ה' שיש בקרבי, זהו עזבנ"י (מלשון עזוב תעזוב עמו (שמות כג ה), לשון עז"ר וסעד) והיה לי לעזר ולסעד להתחרט מיד ולהבין מה שפגמתי ולשוב בתשובה שלמה, לכן רצה ה' להצילני וגו'.
16
י״זובחינה הב', הוא כשהחוטא אינו רואה את נגעיו כלל, וזהו טומאה ממש, ולבחינה זו רמז דוד המלך ע"ה בפסוק (שם) השיגוני עונותי ולא יכולתי לראות, היינו שהחוטא אינו יכול לראות עונותיו, והוא טומאה ממש, ועל זה צריכים עזר משמים לצאת מטומאה זו.
17
י״חוע"ז אנו מתפללים שיטהר אותנו ה' משני הבחינות הנ"ל, כדי שנשיג בחינת ספיר"ת העמ"ר, היינו על ידי בחינת עמ"ר גימטריא י' פעמים א"ל (פע"ח ש' ספירת העומר פ"ו), בחינת חסד אל (תהלים נב ג), שימשיך עלינו חסדו שנזכה לבחינת תשובה בשלמות, ועי"ז ממילא יהיה לנו בחינת ספיר"ה הנ"ל, כצאן החביבה על בעלה.
18
י״טומרומז בפסוק (תהלים קיט ה) אחל"י יכונו דרכי לשמור חקיך. היינו אחל"י גימטריא מ"ט, מרמז לבחינת ספירת העמר מ"ט יום, ועל ידי בחינת הספירה נזכה שיכונו דרכי לשמור חקי"ך, גימטריא חל"ק, היינו להיות נקרא חל"ק ה' ממש. גם חקיך מרמז לבחי' חסד גבורה ביחד, בחינת דעת הנ"ל, היינו חקי"ך שורש המלה הוא ח"ק, וכשנתחלף הק' לג' (שהם ממוצא א') נעשה ח"ג, ר"ת של ח"סד ג"בורה, מרמז לבחינת דע"ת הנ"ל, שנזכה לזה כן יהי רצון אמן:
19
כ׳או יאמר על דרך זה, הנה בספר אור החיים איתא, שהודיענו בזה, שגם היות שהיה הדבר קשה מאוד בעיני משה ליתן הכהונה לאהרן מה שהיה מקודם שלו, כמאמר הכתוב (שמות ד יד) הלא אהרן אחיך הלוי, ואעפ"כ טהור לב לא איחר הדבר רק תיכף בהיות הבוקר ובצרוף ההדרגות שהיה לאהרן ולבניו ובמעמד כל זקני ישראל שהוא היפוך הטבעיות שבאדם יעוי"ש בלשונו הזך והקדוש ז"ל.
20
כ״אוהנה כ"ז היה מחמת שבעת ההוא קבל עונשו על שסירב בשליחותו של מקום ב"ה, על כן קיבל זה באהבה עצומה ובשמחה רבה. ודבר זה מבואר בדבריו ז"ל בעצמו בפרשת תצוה בפסוק (שמות כח א) ואתה הקרב אליך וגו', עיי"ש בלשונו.
21
כ״בועל פי דבריו נראה לפרש עוד, ונקדים לפרש מאמר הגמרא (מגילה י:) אותו היום היתה שמחה לפני המקום כיום שנבראו וכו'. וקשה מפני מה דרשו ע"ז ויהי ביום, הלא כמה פעמים כתוב בתורה ויהי ביום.
22
כ״גוי"ל, דהנה כתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וגו' ארץ ושמים, ודרז"ל (מנחות כט:) בה"א בראם. גם באברהם (בר"ר יב ט). והנה שתי בחינות אלו אחת הם, שהה"א מרמז על התשובה, כמו שדרשו רז"ל (מנחות כט:) שלכך נברא בה"א, שאם חזר בו אני פותח לו פתח, ותשובה קדמה לעולם כמ"ש בזוהר הקדוש (זח"ג סט:) וכי למגנא אתקרינא ארך אפים ורב חסד עד לא בראתי עלמא בראתי תשובה וכו'. והרב המגיד המנוח הקדוש ז"ל מטשרנאביל אמר, שלכך נקראת אימא (ע' ת"ז ת' מט פה:), שהוא האם שקודמת לולד. ומחמת התשובה נתעורר בחינת חסד כי חפץ חסד הוא (מיכה ז יח), ולכך נברא העולם בגין דיתקרי רחום בגין דיתקרי חנון, והכל הוא על ידי בחינת תשובה כמבואר בדברי הזוה"ק הנ"ל, ולזה בה"א בראם ובאברהם הכל אחד הוא.
23
כ״דונוכל לומר שבהתחבר הה"א אל החי"ת שהיה מקודם, עולה מספרו י"ג, מרמז לי"ג מדות הרחמים שנתגלה על ידו, כמאמר הזוהר הקדוש הנ"ל.
24
כ״הוגם נוכל לפרש יותר, שבהיות התשובה מאהבה היא חשובה יותר, שזדונות נעשו לו כזכיות (יומא פו:), והה"א והחי"ת אח"ד הוא, ומספרם י"ג מדות הרחמים, וזה בה"א בראם ובאברהם, ולזה ארץ קדמה לשמים (בראשית ב ד, ע' בר"ר א טו) מקום שבעלי תשובה עומדים וכו' (ברכות לד:).
25
כ״וובזה יש לפרש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (בראשית א ה), שמקודם נאמר ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה, ומבואר במדרש (בר"ר ג ח) לאור יום, אלו מעשיהם של צדיקים, ולחושך קרא לילה, אלו מעשיהם של רשעים. אבל כשנתגלה בחינת תשובה והוא יום אחד כמבואר לעיל, אז ערב קודם לבוקר.
26
כ״זוהנה בחינת אות ה"א הזאת שהיתה בבריאת העולם היא נקראת שמחה, שהם אותיות חמשה, מרמז לאות ה"א (וגם מרומז בו שָ"ם ח"ה) וזה היתה השמחה בגין דיתקרי רחום וכו'.
27
כ״חוהנה משה רבנו ע"ה בעת קבלת עונשו בשמחה עצומה ובזריזות כדי לתקן את אשר חטא, זה נקרא יום השמיני, שמן שמיני שהוא חי"ת נעשה ה"א, על כן נקרא ה"שמיני, וזהו היתה שמחה לפני המקום כיום שנבראו בו שמים וארץ, ואז קרא וזימן לאהרן ולבניו, שהיא בחינת חסד (זח"א רנו:) דרגא דאברהם (זח"ג רלא.), שנתעורר בחינת חסד, וגם נתגלה הי"ג מדות שהם מכונים בשם תיקוני דיקנא קדישא (זח"ב קעז:) כזקן מלא רחמים (מכילתא שירה פ' ד), וזהו ולזקני ישראל, ומה שנאמר בלשון רבים, היא שנולד מדת הרחמים בכלל ישראל גם כן להדבק במדותיו ית'.
28
כ״טוזשאה"כ זה הדבר אשר צוה ה', צוה הוא לשון התחברות (ברכות ו:), היינו להדבק במדותיו שהם במספר ז"ה, כי המדה הא' שהיא אל הוא בחינת אלהותו יתברך שמו מקור לכל המדות, כמו שכתבנו כמה פעמים, ונשאר מספר ז"ה. ואז וירא אליכם כבוד ה', היא בחינת כבודו ותפארתו יתברך בחינת הדרת זקן.
29
ל׳והנה יש ב' בחינות, בחינה א' תשובה תתאה, חרטה על עונותיו, ותשובה זו היא בחינת ה"א, שהחוזר בתשובה פותחין לו פתח. והב' היא בחינת תשובה עילאה, עשר פעמים ה"א (ע' זח"ג קכג.).
30
ל״אוזהו וספרתם לכם ממחרת השבת, וגומר תספרו חמשים יום (ויקרא כג טו - טז), והלא אין סופרים אלא מ"ט יום. וי"ל דהנה שבת הוא בחינת תשובה (ע' זח"ג פט:), תשוב ה"א (זח"ג קכב.), וזהו אלו שמרו ישראל שתי שבתות כראוי וכו' (שבת קיח:), שהם מרמזים לב' בחינות תשובה הנ"ל, מיד נגאלים. מחרת אותיות תרחם, שעל ידי תשובה נתעורר מדת רחום וחנון וגומר. והעומר מרמז לבחינת תשובה א', מחמת שהוא עשירית האיפה, בחי' עשירית מבחי' תשובה הב' כנ"ל. האיפה הוא מרמז לבחי' תשובה ב', שהיא לב נשבר ונדכה, שאיפה הוא לשון תמיהה, שמתמה על עצמו איך מלאו לבו לעבור על רצון הבורא ית"ש הלא אם יסתר איש וכו' (ירמיה כג כד). וזהו תספרו לשון הוספה, שיראה כל אחד בימי הספירה לבא לבחינת תשובה הב', בחי' עשירית, שהוא בחינת חמשים יום כנ"ל, שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
31
ל״באו יאמר על דרך זה, קרא משה לאהרן ולבניו וגומר. ונפרש מתחלה הפסוק (ויקרא כג טו) עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. והנה הדקדוקין בזה הפסוק ידוע.
32
ל״גולהבין כל זה, הנה עיקר העבודה לה' הוא בחינת אמ"ת, להדבק את עצמו במדת אמת, כי בחינת אמת הוא חותמו של הקב"ה (שבת נה.) שהוא אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון (תנבא"ר פכ"א, תפילת לעולם, עזרת אבותינו), בחי' ראש תוך סוף, כי כן הם אותיות אמ"ת א' הוא התחלת האותיות מ' הוא אמצע האותיות ת' הוא סוף האותיות של הא"ב (שבת נה., רש"י שם ד"ה חותמו), בחי' היה הוה ויהיה.
33
ל״דוגם צריך האדם להדבק את עצמו בבחינת חותמו של הקב"ה בחינת אמ"ת, להיות דובר אמת בלבבו (תהלים טו ב), שידע ויבין היטב בעצמו שפלותו ומיעוט עבודתו לה', ויוכנע ויושפל בעצמו בבחינת ענוה עי"ז, וימשיך על עצמו בחינת קדושה עליונה, ותתקבל תפלתו לרצון לפני ה'.
34
ל״הוזהו פירוש הפסוק (שמות יד טו) מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. שלכאורה אין לזה פירוש כלל, מה הוא התמיה כל כך על משה שהתפלל, אדרבה כן הוא הנכון להתפלל בעת צרה, וכי מה הוה ליה למיעבד כי אם להתפלל.
35
ל״וולפי דברינו הנ"ל יתפרש על נכון, שכך אמר לו הקב"ה למשה, מ"ה תצעק אלי, רמז לו שבעבור שהתפלל אלי בבחינת מ"ה, ובבחינת אמ"ת, שגם ר"ת של מ"ה ת"צעק א"לי הוא אמ"ת, פירוש בעבור שהתפללת אלי בבחינת מ"ה ובבחינת אמ"ת, לכן דבר אל בני ישראל ויסעו, כי נתקבל תפלתך, כמו שתרגם אונקלוס קבלית צלותך.
36
ל״זובחינת אמ"ת, כיון שהיא מדה שביעית של הי"ג מדות (פע"ח ש' הסליחות פ"ח), לכן נקראת בחינת שב"ת, וזהו שאמרו חז"ל (ירושלמי דמאי פ"ד ה"א) אפילו ע"ה מתיירא לשקר בשבת וכו'. כי שב"ת הוא מדה שביעית הנקראת אמ"ת כנ"ל.
37
ל״חוזהו שהזהיר הקב"ה לישראל ואמר תספרו חמשים, שר"ת של תספרו חמשים עם תיבת יו"ם גימטריא חו"תמי, לרמז לבחינת אמת חותמו של הקב"ה.
38
ל״טובדרך זה נפרש הפסוק (דברים ו יג) את ה' אלהיך תירא, ודרשו רז"ל (פסחים כב:) לרבות ת"ח. פירוש, א"ת מרמז לבחינת תחילה וסוף, היינו אות אל"ף הוא תחילה להאותיות ואות ת' הוא בחינת סוף כנ"ל, היינו בחינת מה לפנים מה לאחור (חגיגה פ"ב מ"א), בחינת היה ויהיה. וע"ז נאמר (חגיגה יג.) ובמכוסה ממך אל תחקור, היינו שלא לחקור מה לפנים ומה לאחור.
39
מ׳וזהו את ה' אלהיך תירא, פירוש שתתיירא מה' אלהיך לחקור בו בחינת א"ת, בחינת מה לפנים ומה לאחור. ודרשו רז"ל את לרבות תלמידי חכמים, היינו שתלמידי חכמים, הצדיקים הגדולים דאעלו ונפקו, להם ניתן רשות לחקור קצת כהרף עין בשביל תוספת קדושה ויראה.
40
מ״אולכל זה הוא העיקר שיהיה לו בתחלה בחינת ענוה ובחינת אמת כנ"ל, בחינת ענ"ו שהוא שמיני שבשמינית (סוטה ה.) בשם ע"ב, כמבואר בספר של הה"ג מלונץ ז"ל.
41
מ״בוזהו ביום השמיני קרא משה, פירוש שעל ידי בחינת ענ"ו שנקרא שמיני כנ"ל, עי"ז הגיע משה לבחינה זו שיהיה לו כח זה לקרא לאהרן ולבניו, ובשבעת ימי המילואים תקן עד מד"ת אמ"ת, וביום השמיני הוא מדת נוצ"ר חס"ד בגימטריא חי"ת, והוא יום השמיני, וחותם של הקב"ה אמת, ושם העצם ית' ויתרומם עם השמ"יני בגימטריא אמת, וזהו ביום השמיני כמבואר, יהי רצון שנזכה לזה אמן:
42
מ״גקח לך עגל בן בקר וגו' והקרב לפני ה' וגומר (ט ב). ויש לדקדק שלכאורה היה יותר נכון שיכתוב ל"הקריב בלמד, והיה הפירוש כך, היינו קח בהמה להקריבה לפני ה', ולמה נאמר והקרב באות וא"ו. ולהלן (ט ג - ד) נאמר, קחו שעיר עזים וגו' לזבוח לפני ה' וגומר. קשה גם כן למה לא אמר להקריב.
43
מ״דולהבין כל זה על דרך המוסר, הנה כתיב (ויקרא ז לז) זאת התורה לעלה למנחה וגומר, ודרשו רז"ל (מנחות קי.) כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכו'. והענין הוא, דהנה כתיב (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע ה', שיש שני מיני בחינות קרבן כדאיתא בזוה"ק (זח"ג כו:), היינו שעיקר הקרבן הוא קרבן האדם, שהאדם בעצמו יקריב את עצמו לה' על ידי דבקות באור התורה בדחילו ורחימו ובקדושה גדולה בשלמות הדבקות, וזהו עיקר הקרבן לה'. אבל מי שאי אפשר לו להדבק את עצמו לאור התורה בדביקות גדול, מחמת המחשבות שמבלבלין אותו, ונדבק בדברים גשמיים ועל ידי זה בא לידי חטא ממש, וכאשר מתבונן בזה היטב איך שהוא נתרחק מאד מה' וירא לנפשו מאד, לכן עצתו הוא להביא קרבן בהמה פדיון נפשו לה', ויתודה על מעשיו הבהמיות שעשה, ומתחרט ובוכה ומתפלל לה', וה' ברוב רחמיו וחסדיו מקבלו כי לא יחפץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וגו', ונתקבל קרבנו ומתכפר.
44
מ״הוהנה בחינת קרבן בהמה זה היה בזמן שבית המקדש היה קיים, אבל אחר שעונותינו גרמו לנו, ואין לנו לא כהן ולא קרבן וכו' התורה והתשובה הוא במקום קרבן, ועל כל חטא יש תעניתים וסיגופים מיוחדים לפי החטא והפגם שעשה, והיא בחינת תשובה תתאה, בחינת קרבן בהמה. אבל מי שהוא בן תורה, איתא בספרים (תוצאות חיים אות עג ואות קנ) שלא יתענה, רק יכפול שיעורו בלימודו, היינו אם רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפים (ויק"ר כה א), היינו שידבק את עצמו באור תורה כנ"ל, והוא בחינת תשובה עילאה בחינת קרבן אדם כנ"ל.
45
מ״וושמעתי מהמגיד זללה"ה (אמנם לא שמעתי היטב כל הענין) על ענין דדי בהמה ודדי אדם (ע' ע"ח שי"ג פ"א), פירוש שהתשובה נקרא בחינת ד"ד, כמו הד"ד שמשפיע חלב להיונק כך הבחינת תשובה משפיע שפע וברכה להשב בתשובה. ובזה יש ב' מיני תשובה, ב' מיני דדים, היינו בחינת תשובה תתאה הוא השב לה' תשובה גשמיות בסור מרע ועשה טוב, ועושה מן מה שהיה בתחלה בחינת אל אח"ר באות רי"ש, בחינת אל אח"ד באות ד', בחינת ד' רבתי של אחד (דברים ו ד), ושיעורו כמו ד' דלתין קטנים כידוע (משנ"ח מס' תיקון תפילין פ"ו סעיף ד, מג"א או"ח סי' לב סק"א), ונעשה ד' פעמים ד' בחינת דד, ובחינה זו נקרא בחינת דדי בהמה, שיונק מבחינת עשיה בלבד.
46
מ״זאבל בחינת תשובה עלאה, שהוא התשובה על ידי לימוד התורה בדבקות לה' בכפל שיעורים באהבה ויראה עלאה יראת בושת מפני גדולתו ית', בחינה זו מגיע למעלה מעלה, לבחינת אימא עילאה, בחינת בינה (ע' ת"ז ת' מט פה:), ויונק משם שפע רוחניות מבחינת דד"י אימא עילאה, בחינת דדי אדם. וזה נקרא קרבן אדם ממש, שיתקרב ברוחניות לבחינת בינה כנ"ל, ואין צריך עוד לבחי' סיגופים ותעניתים גשמיים.
47
מ״חוזה היה ענין שבעת ימי המלואים לאהרן ובניו שהקריבו קרבנות לה', ונאמר (ויקרא ח לד) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם, ודרשו רז"ל (יומא ב.) לעשות זה מעשה פרה לכפר זה מעשה יום הכיפורים. פירוש, שבני אהרן היו צריכים להמשיך על בני ישראל שתי הבחינות הנ"ל, לעשות מעשה פרה, מרמז לבחינת תשובה תתאה, בחינת פרה, בחינת דדי בהמה, ועי"ז ימשיכו על בני ישראל שפע גשמיות ועושר וכבוד וחיים ופרנסה טובה. וגם להמשיך בחינת לכפר זה מעשה יום הכפורים, בחינת בינה (זח"ג קב., ת"ז מז"ח קמח.), בחינת תשובה עילאה על ידי תורה כנ"ל, בחינת דדי אדם כנ"ל, ויהיו לפני ה' תטהרו (ויקרא טז ל) מכל וכל בבחינה גדולה.
48
מ״טוע"ז הזהיר משה לאהרן ולבניו, ואמר להם קח לך עגל בן בקר וגומר, מרמז שימשיכו על בני ישראל בחינת קרבן בהמה, בחינת תשובה תתאה, בחינת דדי בהמה כנ"ל. ועוד בחינה השנית, והקרב לפני ה', היינו שאהרן יקרב את עצמו לה' בשם כל ישראל על ידי תורה לשמה, וימשיך עליהם תשובה עלאה בחינת יום הכפורים, בחינת לפני ה' תטהרו, בחינת דדי אדם.
49
נ׳ולזה לא כתיב להקריב בלמ"ד, כי אם היה כתיב להקריב היה משמע שזה הוא ענין אחד, שיקח העגל לחטאת להקריבו לפני ה', אבל עכשיו דכתיב והקרב שפיר מרומז שהוא ענין אחר, שאהרן יקרב את עצמו לה' כנ"ל.
50
נ״אאבל אח"כ שנאמר אזהרה לכל ישראל, נאמר ואל בני ישראל תדבר וגומר ואיל לשלמים לזבוח לפני ה', כתיב בלמד, שיקחו איל לשלמים לזבוח, כי תיבת לזבוח עולה למעלה על האיל, וגם לא נאמר בלשון הקרבה, כי לא היה שם בחינת קרבן אדם בחינת תשובה עלאה, רק קרבן בהמה בחינת תשובה תתאה, ולזה לא כתיב שם להקריב, בכדי לרמז למעלה לתיבת והקרב שזה הוא בחינת קרבן אדם שאהרן יקרב את עצמו לה' כנ"ל, ובכאן בכלל ישראל לא היה רק קרבן בהמה, כי לאו כל מוחא סביל לה.
51
נ״בוהנה שני הבחינות הנ"ל שהמשיכו אהרן ובניו על בני ישראל נקראים בחינת ימינא שמאלא, היינו שהמשכה הגשמיות שעל ידי בחינת קרבן בהמה נקרא בחינת שמאל, כמאמר הכתוב (משלי ג טז) בשמאלה עושר וכבוד. והמשכה הרוחניות שהמשיכו על ידי בחינת דדי אדם, בחינת קרבן אדם, בחינת תשובה עלאה שממשיכים על ידה שפע וקדושה וחיים רוחנים מלמעלה, נקרא בחינת ימין, כמאמר הכתוב (שם) ארך ימים בימינה.
52
נ״גוזהו שאמר הכתוב (ויקרא ט כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, ואיתא בזוהר הקדוש (זח"ב סז.) ידו כתיב חסר יו"ד, דבעי לארמא ימינא על שמאלא, היינו לארמא בחינת תשובה עילאה בחינת ימין, ויברכם שיהיה להם אותה בחינה.
53
נ״דומרומז בברכת כהנים (במדבר ו כד - כו), היינו יברכך ה' וישמרך, בחינת אברהם (ז"ח פ' נשא נ., ע' סידור היעב"ץ ברכת כהנים) בחינת חסד (זח"א רלא.), להמשיך להם בחינת אהבה לה' (זח"ג רסג:). יאר ה' פניו אליך וגומר, בחינת יצחק (ז"ח שם), להמשיך להם בחי' פחד ויראה מפני ה' יראה עלאה יראת בושת (ע' זח"ג רל.). ישא ה' פניו אליך וגומר, בחינת יעקב (ז"ח שם), להמשיך להם בחינת שלום בכל מיני טובה (ע' זח"ג יב:).
54
נ״הואח"כ וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, היינו שבתחלה היה בעצמו בחינת תשובה עלאה בחינת תורה, ואח"כ בשביל ישראל ירד מאותה הבחינה הגדולה רק לעשות חטאת בחינת קרבן בהמה תשובה תתאה כנ"ל, כן יהי רצון אמן:
55
נ״ווישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וגו' (ט כב). ואיתא בזוהר הקדוש (זח"ב סז.) ידו כתיב, דבעי לארמא ימינא על שמאלא.
56
נ״זולהבין זה, הנה איתא בכוונות (ע' פע"ח ש' חג המצות פ"א ופ"ה, ש' ספירת העומר פ"א), ענין ספירת העומר הוא להמשיך מוחין עילאין, ויש בחינת קטנות א' ובחינת קטנות ב', בחינת גדלות א' ובחינת גדלות ב'.
57
נ״חויש להבין זאת על דרך העבודה, דהנה כתיב (ישעיה נז טו) אשכון ואת דכא ושפל רוח וגומר, שאין השכינה שורה אלא על נמוכי הרוח, אבל מי שאין לו בחינת שפלות והוא בבחינת קומה זקופה, דוחק רגלי השכינה מעליו ח"ו (ברכות מג:), שאין זה בחינת קומה שלמה, שעיקר בחינת קומ"ה של האדם הוא להיות בבחינת שפלות, לידע ולהבין פחיתת עבודתו לה' ופחיתת ערכו ומיעוט כחו ומצפה ומקוה לתשועת ה' רק ברוב חסדיו אעפ"י שאינו כדאי לשום תשלום גמול.
58
נ״טומי שהוא בבחינת שפלות כנ"ל, שיודע ערכו ופחיתת עבודתו ומקוה ומצפה לה' שיתן לו מתנת חנם כנ"ל, עושה מן אותיות מקו"ה אותיות קומה, אותיות דדין כאותיות דדין, והוא בבחינת קומה שלמה, בבחינת קדושה בשלמות שיש בה השראת השכינה.
59
ס׳אמנם לבחינת קומה זו אי אפשר לבא בפעם אחת רק מדרגה אחר מדרגה, היינו שבתחילה יהיה לו בחינת קטנות א', היינו בחינת קטנות הדעת, שאינו מבין פחיתת עבודתו לה' וכסבור שיוצא בזה ידי שמים בעבודתו, והוא בחי' קטנות א'. ואח"כ יחונן אותו ה' בבחינת גדלות א', בחינת גדלות הדעת, שמבין גדולת הבורא ב"ה ופחיתות עבודתו לה'. ועי"ז יבא אח"כ לבחינת קטנות ב', בחינת שפלות, שנשפל ונכנע לבו בקרבו על מיעוט עבודתו לה', ומתיירא לגשת אל הקודש לשום בחינת עבודה, עד שמתחזק ברוב רחמי ה' ועושה רשימה דגדלות ב', היינו במה שעושה צדקה וגמילות חסד ומרחם על הבריות, ומעורר וממשיך על ידי זה רחמים העליונים, כמאמר חז"ל (שבת קנא:) כל המרחם על הבריות וכו', וממשיך עליו בחינת מוחין דגדלות ב', בחינת גדלות הדעת בעבדות ה', כי עיקר בחינת עבדות ה' בשלמות הוא רק אחר בחינת קטנות ב', בחינת שפלות, בחינת גבורה, בחינת יין המרמז לגבורה (זח"ג מא.).
60
ס״אוזהו שאמר הכתוב (שה"ש א ב) כי טובים דודיך מיין וכו'. שטוב הוא בחינת דודים, בחינת עבדות ה', שהוא בא מיין, מבחינת גבורה, בחינת שפלות.
61
ס״בומרומז בחינת קטנות ב' בפסוק כי טובים דודיך וגומר, ר"ת אותיות כד"ט, שהשם של בחינת קטנות ב' הוא אכדט"ם (פע"ח ש' ספירת העומר פ"א), היינו אותיות שלפני אותיות אלקים ונתחלפו רק אותיות אמצעיות כד"ט, כידוע ומבואר בספרים (פע"ח ש' חג המצות פ"א), ומרומז בר"ת כ"י ט"ובים ד"ודיך הנ"ל (לק"ת שיר השירים א׳:ב׳), היינו מן בחינת יין, בחינת קטנות, בחינת גבורה, בחינת שמאל, בחינת יד כהה שאין לו כח מצד עצמו כנ"ל, מבחינה זו בא לבחינת לריח שמניך טובים, היינו לבחינת ריח של שמן המרמז לבחינת חסד ה' בחינת ימין (ז"ח כי תשא מד.).
62
ס״גולזה היו צריכים אהרן ובניו הכהנים שבאו לכפר בעבודתם על כל ישראל לתקן א"ע תחילה בבחינת המוחין הנ"ל, עד שהגיעו לבחינת יין, בחינת קטנות ב', בחינת שמאל, ואח"כ באו לבחינת גדלות ב' בחינת שמ"ן המור, המרומז בפסוק ויהי ביום השמיני וגו' (ויקרא ט א) שמ"יני, אותיות שמ"ן יי"ן (שאות נון משמש לכאן ולכאן).
63
ס״דוזה שאמר הכתוב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת וגו', ואיתא בזוה"ק (כנ"ל) דבעי לארמא ימינא על שמאלא. פירוש שכן עשו אהרן ובניו, שהרימו בחינת ימינא בחינת שמן בחינת גדלות ב', על בחינת שמאלא בחינת קטנות ב', בחינת יי"ן. ומרומז נמי בקריאה של ידו שקורין ידיו במלואו, שהוא אותיות י"ד י"ו, היינו י"ו מרמז לבחינת לב נשבר כדאיתא בסידור לב נשבר י"ו לעילא י"ו לתתא, יד מרמז לבחינת י"ד י"ו, היינו יד שמאלא, בחינת שפלות כנ"ל. ועי"ז ויברכם, שהמשיך לישראל ברכה מן השמים על ידי בחינה זו, ולא היה צריך עוד להקרבת הקרבנות.
64
ס״הוזה שאמר הכתוב וירד מעשות החטאת וגו'. היינו שלא היה צריך עוד לעבודה הנ"ל, רק שהמשיך להם על ידי הברכה בחינת בשלו"ם גימטריא חשמ"ל, כדאיתא בכוונות (פע"ח ש' העמידה פ"כ) על המברך את עמו ישראל בשלו"ם גימטריא חשמ"ל, ומרומז בר"ת ח"טאת ע"ולה ש"למים ר"ת חשמ"ל, שפירושו ח"ש מ"ל (ע' חגיגה יג:, ע' ס' עבודת הקודש ח"ד פי"ט, מאמר מעין גנים לרמ"ע מפאנו ח"ג סדר של פסח) שותק מלדבר, היינו על ידי בחינת שפלות שלו דומה בעיניו שאין לו כח הדיבור לפני ה'.
65
ס״ווזה שאמר הכתוב (ויקרא יא ב) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה וגו'. פירוש, מי שרוצה להכניס בעצמו בחינת חיות רוחני על ידי שיהיה נזהר מלאכול דברים האסורים ושמירת הפה מכל דבר אסור, יהיה על ידי מכל הבהמה, ר"ל שיהיה לו בחינת שפלות בהתבוננותו בבחינת בהמה, כמאמר (סנהדרין לח.) יתוש קדמך במעשה בראשית, וכמאמר הכתוב (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע ה', היינו שיש לו בחינת דעת בחינת אדם, על ידי התבוננותו בבחינת בהמה כנ"ל. אז תושיע ה', וימשיך לו בחינת קדושה ושפע חיים אמיתיים ברוחניות ובגשמיות, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
66
ס״זוהוא גרה לא יגר (יא ז). ואיתא בספר אור החיים, תנאי הוא בדבר, כל זמן שהוא לא יגר, אבל לעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר. כמאמר חז"ל (ע' רבינו בחיי ויקרא יא ד) למה נקרא שמו חזיר, שעתיד לחזור להיות מותר.
67
ס״חולהבין זה על דרך העבודה לה', דהנה ענין החזיר שמראה טלפיו שהוא כשר (בר"ר סה א). פירוש, שיש בני אדם שמראה את עצמו לבני אדם בחלקלקות לשונו איך שהוא אוהבם אבל לבו בל עמהם, והוא בחינת החזיר, שמראה בחיצוניות שלו לפנים שהוא טוב וכשר ומפריס פרסה, אבל גרה לא יגר, היינו בחינת פנימיות שלו בלב ונפש אינו כן, אלא הוא שונאו.
68
ס״טוזהו עיכוב הגאולה, שאין בן דוד בא עד שיטהר החזיר, היינו שיעלה גרה ויהיה פנימיות לבו כמו שמראה בטלפיו, והוא בחינת אמת, בחינ ת אות וא"ו, כדאיתא בזוה"ק בכמה מקומות (זח"א רמא: ועוד) שאות וא"ו הוא אות אמת.
69
ע׳וזה ידוע שכל בחינת קדושה אין פחות מעשרה (ברכות כא:), וכל פרט ופרט כלול מעשרה עד שעולה למאות ולאלפים כידוע (ע' ע"ח שי"ג פ"ה). וכן הוא אצל האדם שמדבק את עצמו בבחינת אמת בבחינת חיצוניות שלו, ונתדבק באות וא"ו, נעשה מן וא"ו עשירות, ועולה עד למאות ונעשה שש מאות. ובחינת פנימיות שלו שנתדבק בבחינת אמת בחינת אות וא"ו, עולה לאלפים.
70
ע״אואפשר לזה רמז רשב"י ע"ה בזוה"ק (זח"א קיז.), עד שיגיע לבחינת שש מאות באלף הששי, היינו שיתדבק בבחינת אות וא"ו אות אמת, בחיצוניות ובפנימיות, והוא בחי' שיטהר החזיר, אז בודאי יהיה הגאולה במהרה בימינו אמן.
71
ע״בדרוש לפרשת פרה
72
ע״ג(מה שאמר הרב זצ"ל כשחל להיות בשבת זו)
73
ע״דויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ט א). ונוכל לומר שהתורה הקדושה מורה לנו דרך עבודה, ומקודם נבאר ענין פרה אדומה שבאה לטהר טמאים ולטמא טהורים (ת"ז ת' כא מח.), ולבאר הכתוב (קהלת ז כג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, ואיתא בגמרא (יומא יד.) שזהו נאמר על פרה אדומה.
74
ע״הדהנה עיקר בחינת קדושה הוא בחינת ענוה ושפלות באמת, וכשיש לאדם ענוה ושפלות באמת יוכל לבא לכל ז' מדות הקדושים חג"ת נהי"מ, ומחמת זה שורה עליו אורות עליונים וקדושים מאור א"ס ב"ה היה הוה ויהיה, כמאמר הכתוב (ד"ה א כט י) ויברך דוד, מלשון נכרעה ונברכה (ע' תהלים צה ו), בחינת כריעה, שהיה לו בחינת הכנעה, ואח"כ ויאמר דוד וגו' לך ה' הגדולה וגו', שבא לכל זיי"ן מדות הקדושים.
75
ע״ווכשעובד את הבורא ב"ה בז' מדות הקדושים אז יכול לבא לבחינת ענוה באמת, וענין בחינת ענוה באמת הוא שלא ידע כלל שהוא בבחינת ענוה, רק תמיד יחשוב את עצמו שעדיין לא עשה שום טוב בעולם הזה, ויהיה שפל באמת, בחינת יו"ד קטנה דלית בה חיוור כלל (ז"ח שה"ש סט: ד"ה שחורה אני), זה הוא בחינת ענוה אמיתית.
76
ע״זואף על פי כן צריך להיות בבחינת התחזקות ביותר, שקרוב ה' לכל קוראיו באמת (תהלים קמה יח) אפילו לשפל כמוני, ולהאמין באמונה שלמה שהבורא ב"ה הוא אל רחום וחנון וגו' (שמות לד ו), וברא את כל העולמות בגין דיתקרי רחום בגין דיתקרי חנון (ע' זח"ג רנז:), כמאמר הכתוב (דה"ב יז ו) ויגבה לבו בדרכי ה'.
77
ע״חוכשיגיע האדם לבחינת ענוה, נעשה חפשי מתאוות עולם הזה. ובחינת ענוה נקרא יום השמיני, שהוא כללות לכל הז' מדות, שעל ידי ענוה באמת יוכל לבא לכל הז' מדות ולהמשיך עליו אור א"ס ב"ה היה הוה ויהיה.
78
ע״טוזה מרומז בתיבת שמיני, גימטריא קדוש וגימטריאר דרו"ר, שעל ידי בחינת ענוה ממשיך עליו בחינת קדושה ונעשה דרור מתאוות עולם הזה.
79
פ׳וזהו ביום השמיני, מחמת בחינת ענוה האמיתית שהיתה במשה, שלא ידע כלל שהוא בבחי' ענוה, שזהו עיקר ענוה האמיתית, לכך קרא לאהרן לזבוח זבחים לה', מחמת שהיה מוחלט בדעתו שהוא אינו ראוי לכך מחמת שאינו בבחינת ענוה, וזבחי אלהים רוח נשברה (תהלים נא יט), רק אהרן שהוא בבחינת ענוה באמת הוא ראוי לכך.
80
פ״אואפשר לומר שזהו כוונת רש"י ז"ל (ויקרא ט ז) בצחות לשונו, שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה לאהרן למה אתה בוש לכך נבחרת. דהנה הסבה שנבחר אהרן לזבוח זבחים לה' הוא בחינת העבודה, ומשה נדחה מזה, זה היה מחמת כששלח הקב"ה אותו למצרים אמר לו משה (שמות ד יג) שלח נא ביד תשלח, ואמר לו הקדוש ברוך הוא (שם ד יד, ע' זבחים קב.) הלא אהרן אחיך הלוי וגו' הוא יהיה לך לפה, לכך נבחר אהרן ומשה נדחה. ולמה סירב משה בשליחותו של מקום, הוא מחמת שלא היה בחינת התחזקות רק שפלות לבד באמת, ואהרן היה בבחינת התחזקות באמת, לכך לא סירב. וזהו שאמר לו משה, למה אתה בוש, לכך נבחרת לעבודה מחמת שהיה לך בחינת התחזקות אז בשליחותו של מקום למצרים, ואם כן כיון שיש לך בחינת התחזקות למה אתה בוש.
81
פ״בועל זה הדרך ירמז ענין פרה אדומה, שסופי תיבות של ל"ב נשב"ר ונדכ"ה הוא בר"ה, ואות ב' בחילוף אתוון באותיות בומ"ף תתחלף באות פ'. וגם אותיות ברה גימטריא אור, מרמז שעל ידי לב נשבר ממשיך עליו אור א"ס ב"ה היה הוה ויהיה, ותיבת או"ר עם תבות היה הוה ויהיה בגימטריא פר"ה.
82
פ״גונוכל לפרש שזהו כוונת תיקוני זוהר (זח"ב נ:) זה וזאת ידיעין אינין. דהנה בחינת ענוה נקרא בשם חש"ק, חושקני בכם שאתם ממעטין עצמיכם לפני (חולין פט.), וזה ביארנו במקום אחר (דרוש לפורים) באריכות מהו ענין חש"ק, וכאן אקצר, בחינת חש"ק מרמז על ג' פעמים שם העצם ב"ה בניקוד חולם שבא קמץ ר"ת חש"ק (אור נערב ח"ו פ"ה, ע' ת"ז הקדמה י.), פירוש כשיש לו בחינת ענוה באמת ממשיך על עצמו אור א"ס ב"ה משם העצם ב"ה על ידי השתלשלות ג' נקודות הנ"ל, וזאת הבחינה מכונה בשם זא"ת גמטריא חש"ק, ומכונה גם כן בשם ז"ה גימטריא י"ב, נגד י"ב אותיות שבג' שמות הוי' ב"ה הנ"ל, ותבת זאת מרמז ג"כ לבחינת פרה אדומה, כמאמר הכתוב (במדבר יט ב) זאת חקת התורה. ותיבת זה מרמז גם כן על חודש ניסן, כמאמר הכתוב (שמות יב ב) החודש הז"ה.
83
פ״דועי"ל איך תיבת זה מרמז על חודש ניסן, זה גימטריא י"ב, נגד י"ב מדות הרחמים, ששם א"ל הוא התחלת הי"ג מדות הוא המקור והכולל לכל י"ב מדות (ע' פע"ח ש' הסליחות פ"ח), ונגד י"ב מדות הרחמים הם הי"ב חדשי השנה, וניסן הוא התחלת י"ב חדשי השנה, והוא התחלת התנוצצות אורות עליונים מאור א"ס ברוך הוא, מאורות י"ב מדות הרחמים היה הוה ויהיה ברוך הוא.
84
פ״הוזה כוונת התיקוני זוהר ז"ה וזא"ת, היא פרה אדומה וחודש כאמור לעיל שסמוכין זה לזה, ידיעין אינין.
85
פ״וועכשיו נחזור לענין הראשון, שבתחילה צריך להיות בבחינת ענוה אמיתית, להחזיק את עצמו ח"ו בבחינת טמא אפילו הוא קדוש וטהור, ואח"כ צריך להתחזק ביותר כמאמר הכתוב (ד"ה ב יז ו) ויגבה לבו וכו'. וזהו ענין פרה, בתחילה מטמא טהורים, ואח"כ בבחינת התחזקות לטהר טמאים.
86
פ״זוזהו אמרתי אחכמה (קהלת ז כג). פירוש, בחינת ענוה נקרא חכמה, ח"כ מ"ה, וזהו אחכמה, היינו על ידי בחינת ענוה אבא לבחינת חכמה. רק על ידי איזה ענוה אפשר לבא לבחינת חכמה, כשהיא רחוקה ממני, היינו שאין אני משיג אצלי שום בחינת ענוה, מחמת שאני חושב בדעתי שאין לי שום מצות ומעשים טובים, והרי אני שפל באמת.
87
פ״חאו עז"ה, אמרתי אחכמה, היינו על ידי בחינת ענוה אפשר לבא לבחינת חכמה. אמנם אעפ"י שהיא מדה טובה מאוד, שמזה יוכל לבא לבחינת חכמה, אך אעפ"כ צריך להתרחק ממנה ולהיות בבחינת התחזקות כמאמר הכתוב ויגבה לבו בדרכי ה', ולבטוח בה' שהוא רחום וחנון וקרוב לקוראיו אפילו לשפל שבשפלים, שנזכה לזה אמן כן יהי רצון.
88
פ״טדרוש לפרשת החודש
89
צ׳(מה שדרש הרב זצ"ל כשחל בשבת זו)
90
צ״אבפירש"י, שמיני למלואים הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם (ט א).
91
צ״בלפרש זה על דרך המוסר, גם לפרש הפסוק (שמות יב ב) החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה וגו'. נקדים תחלה מאמר חז"ל (מובא באלשי"ך הק' עה"פ) על פסוק (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד שהקב"ה השרה שכינתו בתוך כל אחד ואחד מישראל, ע"כ.
92
צ״גהענין הוא, שהאדם בעצמו צריך להיות בבחינת משכן לקבל בתוכו השראת השכינה, והבורא ב"ה וב"ש ברא את האדם גם כן בכל בחי' המשכן, וצוה הבורא ב"ה על בנין המשכן בכלל ובפרט על כל אחד ואחד מישראל.
93
צ״דולהבין זה, הנה צוה השי"ת לעשות המשכן בשלשה מדריגות קדושות זו למעלה מזו, היינו חצר אהל מועד הוא העזר"ה, אהל מועד הוא ההי"כל, וקודש הקדשים, הן המה השלשה מדריגות קדושות זו למעלה מזו כמאמר הכתוב (קהלת ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וגו'. וכן עשה הבורא ב"ה באדם גם כן ג' מדריגות זו למעלה מזו, היינו בחי' נפ"ש רו"ח נשמ"ה. ומשכן הנפש בכבד, (כמאמר הכתוב (דברים יב כג) כי הדם הוא הנפש), ומשכן הרוח הוא בלב, ומשכן הנשמה הוא במוח (ע"ח ש' א' ענף ג). על כן צריך האדם לתקן את עצמו, ולהכין את גופו להיות כלי קבול להשראת השכינה בכל השלשה בחינות הנ"ל.
94
צ״הותחלה צריך לתקן בחינת הנפש, בחינת עשיה (ז"ח יתרו לד.), היינו שיהיה כל עשייתו ודבורו אשר יעשה וידבר בעניני עולם הזה ההכרחים, שיהיו בבחינת קדושה, היינו שיהיה בכוונה בלתי לה' לבדו, ומכל שכן שיזהר משום דבר עבירה ח"ו. ושישמור פיו ולשונו מלדבר דברים בטלים, ומכל שכן לשון הרע ולצנות ורכילות ח"ו, ומלאכול מאכלים שיהיה בהם שום ספק איסור ח"ו. ויקיים שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח), היינו שתמיד לא יסיח דעתו מזה איך שכל כחו שיש בו לדבר ולעשות וכל החיות שיש לו שהוא נמשך תמיד בלי הפסק רק ממקור החיים משכינתו ית', ויבין זה מאד, ולא יסיח דעתו מזה כלל בכל עסקיו, וממילא תפול עליו אימתה ופחד מגדולתו ית' מקור החיים, וישעבד כל כחו וחיותו בלתי לה' לבדו. ובזה יתקן בחינת הנפש שלו, בחינת עשייה ודיבור, שהוא מכוון נגד בחינת חצר אהל מועד שבמשכן, ויקיים מאמר חז"ל (אבות פ"ד מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, פירוש התקן עצמך ממש בפרוזדור, הוא בחינת עזרה בחינת נפש, ואח"כ תוכל ליכנס לבחינת טרקלין הוא בחינת אהל מועד, בחינת היכ"ל הקודש, בחינת אדנ"י, כמאמר הכתוב (תהלים נא יז) אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך (פירוש, אם שומר את פיו להגיד רק תהלת ה', אז תפתח בחינת אדנ"י בחינת היכ"ל גימטריא אדנ"י (זח"ב קעח.)).
95
צ״וואח"כ יתקן בחינת הרוח, הוא בחינת הל"ב, היינו שכל עסקו במצות יהיה בלתי לה' לבדו בלי עירבוב שום מחשבה זרה ופניה לגרמיה ח"ו, ולא לשום גסות ח"ו, ויבקש ע"ז מה' וט"הר לבנו לעבדך באמת (ברכה אמצעית דשבת ויו"ט), היינו טה"ר גימטריא רו"ח, פירוש שיטהר בחינת רוח שלנו, שיהיה עבודתינו שאנחנו עובדים אותו במצותיו ית' שיהיה באמת בלי שום תערובות מחשבה פסולה ח"ו. וגם דוד המלך ע"ה בקש ע"ז מהשי"ת כמאמר הכתוב (תהלים נא יב) לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי וגו', לתקן בחינת ל"ב בחינת רוח, שמכוון נגד בחינת אהל מועד היא ההי"כל.
96
צ״זואח"כ יתקן בחינת נשמה שמשכנה במוח, הוא המחשבה, לטהר ולדבק מחשבותיו בהבורא ב"ה ולא יסיח דעתו כלל מזה, ויקיים מאמר הכתוב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, וידבק מחשבותיו במקור החיים, ובזה יתקן בחינת נשמה שמכוון נגד בחינת קודש הקדשים שבמשכן.
97
צ״חוכשיהיו כל הג' בחינות הנ"ל מתוקנים בקדושה ובטהרה, אזי יהיה בחינת משכן, ויוכל לשכון בתוכו שכינתו ית'.
98
צ״טאמנם לזה צריכים גם סייעתא דשמיא (כמאמר חז"ל (קידושין ל:) אלמלא ה' עוזרו לא יכול לו), ע"כ אל הרחום שברא את העולם בגין דיתקרי רחום בגין דיתקרי חנון (זח"ג רנז:, ע"ח ש"א ענף א), בכל שנה כשמגיע העת ויום שנברא בו העולם, ויום שבו הוקם המשכן, אז הקדוש ברוך הוא מחדש העולם להאיר אור אלהי על בריותיו על ישראל עם קדושו, והוא ר"ח ניסן, וכשמגיע בכל שנה ושנה עת ויום שהוקם בו המשכן אז נעשה בפרט כל אחד ואחד מישראל בחינת משכן בכל הג' בחינות הנ"ל, וה' משרה שכינתו בתוך כל אחד ואחד מישראל.
99
ק׳והארה זאת נעשה בכל שנה ושנה כשישראל עושים תשובה ומתחרטים על הרע שעשו מקודם, ומקבלים ע"ע לטהר ולקדש א"ע בכל בחינות הנ"ל, אזי ה' אל רחום בגין דיתקרי רחום מאיר עלינו ברוב חסדו את אור ה' אשר היה אז בעת ויום שהוקם המשכן.
100
ק״אוזהו שנקראים כל התחלת החדשים בשם ראש חודש, כי בכל חודש בהתחלתו נתחדש עלינו אור מדה א' מן א"ל רחו"ם וחנון וגו' (ע' לק"ת פ' ויצא), ולכן נקרא ההתחלה בחינת רא"ש. וראש חודש ניסן בכלל הוא ראש לכל החדשים של כל השנה, שהוא מקבל כל השפע של כל החדשים, כי בו הוקם המשכן, והוא מחלק לכל החדשים.
101
ק״בוזה שאמר הכתוב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. פירוש, שהוא יום שהוקם בו המשכן, על כן גם בכל שנה ושנה הוא החודש ניסן מתחדש ומקבל אור אלהי מרוב חסדו ית' ומחלק לכל שאר חדשים.
102
ק״גרק כל זה אינו כי אם על ידי תשובה מקודם, לתקן את עצמו בפרוזדור תחלה, הוא בחינת עזרה, בחינת נפ"ש שמשכנה בכבד כנ"ל. ואח"כ ליכנס לטרקלין, הוא היכ"ל הקודש בחינת רו"ח שמשכנה בל"ב. ואח"כ לתקן בחינת נשמה שמשכנה במו"ח בחינת מחשבה כנ"ל.
103
ק״דולזה מרמז הכתוב באמרו החודש הזה לכ"ם, ר"ת של ל"ב כ"בד מו"ח, פירוש אימתי יהיה החודש הז"ה גימטריא י"ב, שיתחדש השפע כנ"ל לכל י"ב חדשי השנה, כשיהיה לכ"ם גם כן חדש, פירוש ג' בחינות הנ"ל ל"ב כב"ד מו"ח.
104
ק״האמנם כל ענין ההתחדשות אינו נעשה כי אם על ידי בחינת ר"ב חס"ד, כמאמר הכתוב (תהלים קח ה) כי גדול מעל שמים חסדך, שהוא בחינת ר"ב חס"ד בחינת כהן גדול, כי כהן הדיוט מרמז לבחינת חס"ד (זח"א רנו:) וכהן גדול מרמז לבחינת רב חסד (ע' זח"ב סז:, ע' טעמי המצות פ' צו), וכהן גדול עבודתו היה בשמנ"ה בגדים (תוספתא מנחות א ו), בחינת שמ"ן, בחינת רב חסד (ע' זח"ג לד., לח:), ועל ידו דוקא יוכל לבא ולהתחדש אור אלהי כנ"ל.
105
ק״ווזהו שאמר הכתוב (ויקרא ט א) ויהי ביום השמי"ני, פירוש שבו נמשך בחינת כהן גדול שהיה שמינ"י בבגדים שמנ"ה. ואמרו חז"ל (סדר עולם רבה פ"ז) הוא ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן, פירוש שמחמת שהיה שמיני למלואים כנ"ל על כן בו הוקם המשכן. ובכל שנה לדורות יהיה ראש לכל החדשים ויומשך בו שפע ואור ה' בחינת השכינה לשכון בתוכם, וגם כן יחלק שפע לכל ראשי חדשים, והוא יהיה ראשון לכל חדשי השנה.
106
ק״זעל כן קודם אמירתנו בכל יום פרשת עולת התמיד אנחנו מתפללים יהי רצון כו' ותמ"חול כו' ותכפ"ר כו' ותס"לח כו' שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. פירוש מחיל"ה כפר"ה סליח"ה נגד ג' בחינות הנ"ל, שיתוקנו ג' בחינות הנ"ל, ואז יבנה בית המקדש בחינת המשכן בתוכם כנ"ל.
107
ק״חולזה ג"כ נקרא חודש ניסן חודש האבי"ב (שמות כג טו), כי בו רחם ה' עלינו כרחם א"ב על בנים, ובכל דור ודור ובכל שנה ושנה אנו מצפים לישועתו שירחם עלינו בבחינת א"ב, פירוש אות א' מרמז לבחינת נשמ"ה, ואות ב' מרמז לשני בחינות נפ"ש רו"ח, וירחם עלינו בבחינת א"ב להאיר לנו י"ב חדשים באור אלהי מן י"ב מדות אל רחום וחנון וגו' כנ"ל. ולזה נקרא חודש האבי"ב כנ"ל, כי בחודש הזה נמשך השפע בכללות לכולם.
108
ק״טאמנם הכל הוא על ידי התשובה תחלה, ואחר כך אל רחום וגו' יתן לנו מחי"לה כפר"ה סליח"ה, ויתוקנו כל הג' בחינות הנ"ל, ואז יבנה בית המקדש במהרה בימינו, כן יהי רצון אמן.
109
ק״יגם זהו שאמר הכתוב (ויקרא ט א) קרא משה לאהר"ן ולבני"ו ולזקנ"י ישראל, נגד ג' בחינות הנ"ל נפש רוח נשמה, פירוש אהר"ן בחינת נשמ"ה, בניו בחינת רו"ח, זקנ"י ישראל בחינת נפ"ש, שיהיו כל הג' בחינות נר"ן בשלמות, ובזה נזכה לביאת הגואל צדק במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
110