בת עין, וישבBat Ayin, Vayeshev
א׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען וגו' (לז א). הנה עיקר שלימות העבודה הוא להיות בבחינת חרות על הלוחות (שמות לב טז) אל תקרי חרות אלא חירות (עירובין נד.), להיות בבחינת עבדי הם (ויקרא כה נה) ולא עבדים לעבדים (ב"מ י.), היינו שלא להיות משועבד לבחינת גשמיות, לאהוב או להתירא מבחינת גשמיות, כגון לירא ולפחד מאיזה אדם שמא ירע לו, או לצפות לתשועת בן אדם ח"ו. וגם שלא להיות משועבד לתאוות גשמיות שלו, אלא יהיה בבחינת חירות, ויהיה שליט על טבעו לשבר תאוותיו הגשמיות, ואח"כ יוכל להכניס אור קדושה גם במדריגות התחתונות, ותמיד יסתכל בבחינת חסד וקדושה שבכל דבר, שהכל לא ברא אלא לכבודו (אבות פ"ו מי"ב) ובשביל החסד (זח"א י:), כמאמר חז"ל (ברכות פ"ט מ"ה) בכל לבבך (דברים ו ה) בשני לבבות ביצר הטוב וביצר הרע, היינו שמאמין בה' שגם בריאת יצר הרע היתה במדת החסד, בכדי לזכות בו בני אדם.
1
ב׳וזהו היתה עבודת מתתיהו כהן גדול בחנוכה, שהיו מלכות יון הרשעה רוצים להעביר ישראל מחוקי תורתנו, אבל מתתיהו כהן גדול אמר מ"י כמ"כה ב"אלים יה"וה (ע' של"ה מס' תמיד פ' תורה אור), ר"ת גימטריא חסד, רמז בזה שיש בבחינה זו בחינת חסד, ובזה המשיך והאיר מדת חסד עליון גם במדריגות התחתונות שהם למטה מעשרה, היינו למטה מבחינת קדושה, כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה (ע' סוכה ה.), ומתתיהו האיר על ידי מדתו בחינת חסד גם למטה מעשרה. ולכן מצות נר חנוכה למטה מעשרה (ע' שבת כא:), היינו להאיר בחינת חסד לאותן הבחינות שהם למטה מעשרה כנ"ל.
2
ג׳וזהו היה עבודת יוסף הצדיק, שהיה מסתכל תמיד בבחינת חסד שבכל דבר, והיה בו בחינת חנוכה הנ"ל, ומרומז בפסוק (בראשית לט כא) ויתן ה' את ח"נו בעיני שר בית הסהר, מרמז שהיה לו בחינת ח"נו מן ח"נוכה.
3
ד׳וזהו מרומז בתיבת חנו"כה גימטריא טף, כמאמר המגיד זללה"ה על טף למה באים וגו' (ע' לע' פ' חיי שרה ד"ה ואברהם זקן) פירוש, להביא בחינת קטנות למעלה. וזהו וימאן וגו' וינס ויצא החוצה (לט ח - יב), פירוש, שהיה בבחינת וימ"אן, בחינת אמ"ן, בחינת אהבה ויראה לה'.
4
ה׳וזהו בחינת שב"ת, בחינת חסד, כי שבת מרמז לבחינת חסד, היינו ש"ת של שבת גימטריא שבעה מאות, דהיינו ע' עשיריות, הוא בחינת עין, ואות ב', עולה ביחד ע"ב גימטריא חס"ד. וכל האומר ויכלו על הכוס כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (ע' שבת קיט:, וע' אוה"ח בראשית ב ג), פירוש, כו"ס גימטריא אלהי"ם, מרמז לבחינת גבורות, ויכ"לו גימטריא חסד, וכל המחבר בחינת ויכ"לו לבחינת כו"ס, היינו בחינת רחמים לבחינת אלהים בחינת דין (זח"ג ל.), כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שאמרו חז"ל (ב"ר פי"ב) ראה שאין העולם מתקיים שתף מדת הרחמים למדת הדין, כי זהו ענין העבודה לה', לשתף תמיד ולחבר מדת חסד לבחינת דין כנ"ל.
5
ו׳וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו, פירוש שאביו יצחק גימטריא ח"ר, היה בבחינת חירות כנ"ל, שלא היה משועבד לבחינת גשמיות ח"ו כנ"ל, וכל פחדו ויראתו היתה רק מפני ה' והדר גאונו. וכן יעקב היה בבחינה זו, אחר שכבר ספר הכתוב בהתגברות אלופי עשו שהיו מתגברים והיו בבחי' שרים, אח"כ נתגבר בחינת יעקב ויצא מהם לגמרי לבחינת חירות בחינת יצחק. וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בבחינת יצחק הנ"ל. בארץ כנ"ען, שהכניס בחינת דעת לשבע מדות התחתונות, ומרומז בתיבת א"רץ כנ"ען גימטריא דע"ת ז', שהכניס בחינת דע"ת לבחינת ז' המדות כנ"ל:
6
ז׳וישב יעקב (לז א). פירש רש"י, ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקב"ה וכו'. ויש להבין זה הלא כתיב (תהלים קמה יט) רצון יראיו יעשה.
7
ח׳ולפרש זה, על פי מאמר חז"ל (ע' בר"ר פו ב), ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, וגלגל הקב"ה את הדבר על ידי יוסף וירד בכבוד גדול למצרים. ולפי"ז נפרש שבוודאי רצון יראיו יעשה, ויעקב ידע שהוא ראוי לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, בבחינת גלות על פי סיבה הידוע להבורא ב"ה, ולכן ביקש יעקב לישב בשלוה, היינו פירוש שהתפלל מה' שישב בשלוה, וה' ברוב רחמיו עושה רצון יראיו וגלגל הדבר שתקפוץ עליו רוגזו של יוסף כדי שירד למצרים בכבוד.
8
ט׳וזש"א הקב"ה, לא דיין לצדיקים במה שמתוקן להם בעולם הבא, אלא בוודאי צריך אני לקבל בקשתם ותפלתם שמבקשים לישב בשלוה גם בעולם הזה, כן יהי רצון אמן, דבר זה אמרתי בימי ילדותי:
9
י׳או יאמר עזה"ד, דהנה כתיב (ירמיה ל ז) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, שהכלל הוא שכמו שבחינת לידה אי אפשר רק על ידי צירים וחבלי לידה, ומזה נמשך בחינת לידה, כן הגאולה אמיתית צריך להיות בתחילה צירים וחבלי משיח, ומזה נצמח הגאולה לכנסת ישראל.
10
י״אוזהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, פירוש על ידי צירים וחבלים תצמח הישועה, וזה בא על ידי שם א"ל, כש"כ (תהלים נב ג) חסד אל, ומזה השם נמשך בחינת חסד כשהצרוף הוא כסדרן, הוא בחינת פנים, אבל כשהוא שלא כסדרן, אז הוא ח"ו בחינת דין בחינת אחוריים. וזהו (ישעיה סג ט) בכל צרתם לא צר, פירוש הצרוף בשלא כסדרן, היינו כשהוא ל"א, צר להם מחמת שהוא בחינת דין. ומלאך פניו, המלאך מבחינת פנים שעושה הצרוף כסדרן. הושיעם, שמזה השם נצמח הישועה לכ"י.
11
י״בוזהו כשראה יעקב אבינו ע"ה אחד עשר אלופי אדום, סטרא דקליפה, שהם יונקים מבחינת אחוריים וצירוף ל"א, והיה רוצה להשפיל ולהכניע אותם ולעשות הצירוף כסדרן, שיתבטל היניקה שלהם ויהיה בחינת גאולה שהוא בחינת לידה, וזאת אין באפשרי רק על ידי צירים וחבלים כנ"ל. וזהו ביקש יעקב לישב בשלוה, תיבת של"וה בגימטריא אחד עשר פעמים א"ל, פירוש שהיה רוצה להשפיל ולהכניע אחד עשר אלופי אדום שיונקים מבחינת אחוריים משם א"ל, ולבטל היניקה שלהם, כי כל רצונם לעשות הצירוף שלא כסדרן, ל"א צר, שיהיה ל"א הצרוף שלהם, והיה רוצה יעקב אבינו ע"ה להשפילם ולהכניעם לעשות הצרוף כסדרן א"ל בחינת חסד אל, שהוא כולו רחמים. לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף, שהוא צירים וחבלים הקודמים ללידה, ומזה יצמח הגאולה.
12
י״גוזהו (תהלים קיד ג) הים ראה וינס הירדן יסב לאחור, פירוש כשהצירוף א"ל שלא כסדרן הוא בחינת דין, וניתוסף אותיות הי"ם ונעשה צירוף אלה"ים, וגם השם א"ל אם הוא שלא כסדרן ח"ו בחינת דין הוא בבחינת ירידה, ל"א, ממספר גדול למספר קטן. אבל כשהשם הוא כסדרן בחינת א"ל, אזי הוא נתעלה בחשבון ממספר קטן למספר גדול. וזהו הים, אותיות הי"ם מאלהים. ראה ארונו של יוסף (מ"ת מזמור קיד), היינו כשראה אותיות הי"ם שהם בחינת דין את רוגזו של יוסף, היינו חבלי וצירי לידה. וינס, ונשאר רק השם אל שהוא חסד (זח"ג ל:), כי על ידי יסורים הנ"ל נעשה הצירוף א"ל, ומכניע אחד עשר אלופי אדום היונקים מבחי' אחוריים. הירדן בחינת ירידה הנ"ל ושלא כסדרן ח"ו. יסב לאחור, ואדרבה נתעלה בחשבון, והוא מדות החסד ורחמים עלינו ועל כ"י אמן:
13
י״דכי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים וגו' (לז ג). הנה ידוע מאמר חז"ל (סנהדרין יא.) ראוי היה הלל שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו ע"ה, אלא שאין דורו זכאי לכך. ופירש הרב מפולנאה זללה"ה שעיקר השראת השכינה הוא במקום שפלות וענוה, והלל גם כן היה עניו, לכן היה ראוי שתשרה עליו שכינה.
14
ט״ואמנם אמיתית השפלות והענוה שיהיה לצדיק גמור, בנקל להיות כאשר הוא מסתכל ורואה צדיק גדול ממנו שעובד ה' באהבה ויראה גדולה והכנעה ושפלות, ועי"ז הוא רואה את עבודתו הקטנה מאחרת ונכנע לבו, עי"ז יש לו באמת בחינת שפלות וענוה, אבל מי שהוא דר בין אנשים פחותי ערך והוא באמת צדיק, ואינו רואה בחינה גדולה ממנו, זה אינו יכול להיות בבחינת שפלות באמת.
15
ט״זוזהו בחינת יוסף הצדיק, כאשר היה אצל אביו נאמר בו (לז ב) אלה תלדות יעקב יוסף וגו'. ופירש רש"י, שהיה איקונין שלו דומה ליעקב, פירוש שתמיד היה מדמה עבודתו לעבודת אביו שהיה צדיק יותר ממנו.
16
י״זוזשאה"כ וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו וגו', ותרגם אונקלוס ארי בר חכים הוא ליה, פירוש חכ"ים, הוא מלשון מחכ"ים, לשון מצפה לישועה, שהיה יוסף מחכה לבחינת יעקב הגדולה. ועי"ז ועשה לו כתנת פסים וגו', פ"סים הוא מלשון אפ"ס ואין, ר"ל שהיה לו בחינת אפס בחינת אי"ן, ועל ידי בחינת שפלות באמת דבק את עצמו בשם ה' ובתורתו ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, ומרומז בפסוק ו"עש"ה ל"ו כ"תנ"ת פ"סי"ם ר"ת גימטריא קו"ל, ס"ת גימטריא תנ"א, כדאיתא בסדור (האר"י ז"ל כוונת נשמת כל חי), ושניהם גימטריא שמ"י זכ"רי, שמרמזים לרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כדאיתא בדברי רז"ל (זוהר ח"א דף כד.) שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח. והכל בא לו מחמת גודל שפלותו, על ידי שנסתכל בבחינת יעקב, ועי"ז שרתה עליו השכינה.
17
י״חאבל אח"כ כשפירש מאביו ובא אצל אחיו שלא היו במדריגה גדולה ממנו, מיד ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים וגו' (לז כג - כד), ר"ל שנסתלק מאתו בחינת קטנות ושפלות שהיה לו כאשר היה אצל אביו. ומרומז במלת כתנ"תו, כי כ' נתחלף בק' שהם ממוצא א', ות' נתחלף בט' שהם ממוצא א', ונעשה מן כ"תנתו קט"נתו, ר"ל שנתפשט מאתו הבחינת קטנות שלו בחינת פסים בחינת אפס הנ"ל.
18
י״טוישליכו אותו הב"רה וגו', ר"ל הברה הוא כינוי לבחינת גדלות (כאשר נופלים לבור ונזוקין, כך מי שנופל לבחינת גדלות ניזק), אמנם יש ב' בחינת גדלות, א' הוא כאשר בא היצר הרע בתחילה לצדיק ומראה לו את בחי' הטובות ומדות הישרים שיש לו באמת, ובזה נתגאה לבו מעט, והוא גדלות של אמת. אבל אח"כ הוא מכניס בו גדלות שאינו אמת, ומראה לו מה שאין בו. וב' בחינות אלו מרומזים בפסוק, בתחילה וישליכו אותו הברה, מרמז לבחינה ראשונה של גדלות אמת מה שיש בו, ואח"כ והבור ר"ק, אותיות של שק"ר, מרמז לבחינה השניה של שק"ר, שאין בו מים, ר"ל שאין בו מאותן המעלות שמראה לו.
19
כ׳עד שנראית לו דמות דיוקנו של אביו כדאיתא בגמרא (סוטה לו:), ר"ל שתפס בחינה הראשונה שהיה מסתכל תמיד בדיוקנו ועבודתו של אביו כנ"ל, והוחזר לבחינת שפלות בשלימות כמקודם ונתעלה:
20
כ״אוילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם (לז יב). ואיתא (בר"ר פד יג, רש"י עה"פ) נקוד על א"ת, מלמד שהלכו לרעות את עצמם. וצריך לדקדק, האיך מרומז מה שהוא נקוד על תיבת א"ת שהלכו לרעות את עצמם, והיה צריך לנקוד על תיבת צאן, והיה נקודה רבה על הכתב, והיה מרמז שלא הלכו לרעות את צאן בלבד אלא אף לרעות את עצמן. גם צריך לדקדק, האיך הלכו לרעות בשכם שהיה מקום סכנה.
21
כ״באך נוכל לומר על דרך מוסר, דהנה באורייתא אסתכל קוב"ה וברא עלמא (זח"א ה.), היינו בכ"ב אתוון (זח"א רד., ספ"י פ"ב, רש"י איוב כח כג). ועיקר בריאת העולם היה בשביל החסד והרחמים, להשפיע חסדים ורחמים על כל ישראל כמש"ה (תהלים פט ג) עולם חסד יבנה.
22
כ״גודבר הגורם לשפע חסד ורחמים, כשאדם מדבק את עצמו לבחינת חסד, ומרחם על הבריות, זה גורם להמשיך בחינת חסד ורחמים על כ"י, כמאמר הגמרא (שבת קנא:) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים.
23
כ״דודבר הגורם לדבק את עצמו לבחינת החסד, הוא על ידי כ"ב אתוון דאורייתא, היינו כשהוא לומד תורה לשמה ומקרב ומדבק את עצמו להתורה שהוא בחינת חסד, כמש"ה (משלי לא כו) ותורת חסד כו', וזוכה לראות בתורה בחינת אור הגנוז, עריבת נועם מתיקות אורו ית' הנעלם בה, ופליאות נפלאותיה ודרך החיים ויחודי המדות וקשורי המאורות וזיוגי שמות אלהינו וחיבורי המאורות העליונים הנעלמים בה, שאין שיעור וערך וקץ וסוף ומספר לנופת צוף ידידות חשקות טעם תורתנו הקדושה, והוא המביאה אותו לבחינת חסד.
24
כ״האבל כשאדם מרחק את עצמו מן התורה, נרחק הוא מבחינת החסד, ומעכב השפעת חסדים על כ"י. והעצה לזה הוא בחינת תשובה, כדאיתא (זח"א קלד:) עד שלא בראתי עלמא בראתי תשובה, היינו שירעד ויפחד ויחרד יומם ולילה בפחד ברתת וזיע באימה וביראה ובהלה וחלחלה, ויכנע לבבו, וישברו בשברי שברים רבות על זה שהרחיק את עצמו מהתורה ונרחק מבחינת חסד, וגרם ח"ו שנתעכב השפעת החסד, שזה אינו קיום העולם, שעיקר בריאת העולם היה להשפיע חסדים ורחמים על כ"י, ויתחרט ויקרב את עצמו להתורה, ויכנס בלבו מדת החסד והרחמים לרחם על כל הבריות, ועי"ז יגרום להשפעת חסד ממקור החסד ויקיים את העולם כדאיתא (ע' זח"א דף רה:) וכי למיגניא אתקריאת ארך אפיים.
25
כ״ווהנה איתא בזוהר הקדוש (זח"ב כא.) שמזה שמשה רבינו ע"ה היה רועה את צאן יתרו והיה מרחם עליהם, גרם להמשיך חסדים ורחמים על כ"י, ומזה היה דוד זוכה לבחינת מלכות כמאמר הכתוב (תהלים עח ע) ויקחהו ממכלאת צאן מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו כו'.
26
כ״זוזה היה כוונת בני יעקב, מחמת שהיו בבחינת אכזריות כשהרגו את שכם, הגם שקנאו קנאת ה' כמאמר הכתוב (בראשית לד לא) הכזונה יעשה כו', אעפי"כ היו בבחינת אכזריות, וגרמו שיתעכב בחינת החסד, ונצרכו לבחינת תשובה, היינו לרעות את צאן להנהיגם במדת החסד, וימשיך מזה בחינת חסד על כ"י. ולזה נקוד על א"ת, היינו שעם בחינת צאן שהנהיגו אותם ברחמים, תקנו את עצמן, היינו בחינת אכזריות שעשו בשכם, וזהו לרעות את עצמן. וזהו גם כן לרעות את צאן אביהם בשכם, פירוש, על ידי שעשו מדות אכזריות בשכם הוצרכו לרעות את צאן אביהם לתקן זה, יהי רצון שנזכה לזה, להמשיך בחינת חסד על כ"י:
27
כ״חויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר וגו' (לח כד - כו). הנה איתא בכתבי האר"י ז"ל (חמה"י לחנוכה, ע' זח"ג רנט. ומ"ש ע"ז בס' מאיר עיני חכמים שי"ג פ"ב) שעיקר סוף גמר החתימה היא בחנוכה. אם כן נוכל לומר שזה מרומז בפסוקים אלו עד"ז, ויהי כמשלש חדשים, היינו מראש השנה עד חנוכה, שאז עיקר גמר חתימה. על כן בא המקטרג על בני האדם לפני בורא עולמים ברוך הוא, שהוא מרומז בתיבת יהודה (ע' זח"א פט:). לומר זנתה תמר כלתך, היינו כנסת ישראל שדמתה לתמר (שמ"ר לו א), שהיא מכונה בשם כלה (פס"ר פ' לז), זנתה וסרה ממך, והלכה אחר זנונה, ולא די לה בזה שהלכה אחר תאות לבה הרע, אלא שגם היא הרה לזנונים, הרה היא בחינת דביקות, היינו שמעצמה היא דבוקה תמיד בתאותה בלי שום גורם לזה.
28
כ״טויאמר יהודה, הוא הבורא ב"ה, הוציאוה ותשרף עבור זה, שבלא שום גרמא ומניעה היא הרה לזנונים רק מעצמה היא הרה ודבוקה לתאות לבה הרע. היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר, בהתנצלות של אמת, ששקר ענה השטן בזה שמקטרג על בני האדם שהמה דבוקים בגודל תשוקה לתאוות רעות, כי האמת הוא כך שרק לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, פירוש, שאנחנו עמו דבוקים רק בבורא עולמים ב"ה שהוא מקור החסד, וגמטריא אל"ה ל"ו, ומה שאנחנו עושים לפעמים נגד רצון הבורא ב"ה הוא רק מחמת רוב טרדת הזמן וטרדת הפרנסה ושאר מאורעות של בני האדם, אבל באמת בפנימיות הלב דבוקים אנחנו בגודל חיבה ותשוקה רק לבורא עולמים ב"ה.
29
ל׳ותאמר עוד לבורא עולמים ב"ה ראייה אמיתית לזה, הכר נא למי החתמת, מרמז על השמן של נרות חנוכה, שהיה חתם בחותמו של כהן גדול (שבת כא:), והפתילים מרמז על הפתילות של נר חנוכה, והמטה מרמז על הכלי של נר חנוכה, כידוע כי תיבת המט"ה עם הכולל גימטריא כל"י. פירוש, מהמצות נר חנוכה שאנו מקיימים כמצות רצונך הקדוש, היא ראייה מפורשת שאנחנו הולכים רק אחר רצונך, וחשוקים ודבוקים רק בך ולא ח"ו וכו', רק מה שאנחנו עושים לפעמים נגד רצונך הוא רק מחמת הנ"ל.
30
ל״אויאמר יהודה, הוא הבורא ב"ה, צדקה ממני. כביכול אני חייב בזה (ע' רש"י ז"ל), היינו הבורא ב"ה מודה להם שהמה צודקים, כי אני רואה שהאמת הוא שהמה דבקים רק בי, ומה שהמה עושים לפרקים נגד רצוני ח"ו, הוא רק מחמת כי על כן לא נתתיה לשלה בני, ר"ל תיבת של"ה מרמז על משיח צדקנו, כמאמר הכתוב (בראשית מט י) עד כי יבוא שילה, היינו מחמת שזה זמן רב שלא נתתי ומסרתי אותם לרועה נאמן הוא משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:
31
ל״בויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה ויהי בלדתה ויתן יד וכו' לאמר זה יצא ראשנה (לח כז - כח). ונוכל לרמז בזה דרך עבודה, ומקודם נבאר הפסוק (בראשית לז יג) ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני. ולכאורה אינו מובן, מאי ענין זה שאחיך רועים בשכם, לענין לכה ואשלחך אליהם, מאי תלוי זה בזה. ואיתא במפרשי התורה (ע' רשב"ם בשם מהר"י קרא) מחמת ששכם הוא מקום סכנה, לכך שאל אותו לשאול בשלומם. וגם זה אינו מובן, א' למה הלכו הם למקום סכנה, והגם שהלכו למה שלח את יוסף למקום סכנה, ובפרט שהיה יוסף חביב עליו ביותר, כמו שראינו כשהלך לקראת עשו העמיד את רחל ואת יוסף אחרונים מחמת חשש סכנה (לג ב) מוכח מזה שהיה חביב לו ביותר, שבמקום סכנה שעמדו הם לא היה רוצה שיעמוד שם יוסף, ועכשיו שלחו למקום סכנה.
32
ל״גונוכל לומר עד"ז, דהנה איתא (רש"י בשם המדרש) על פסוק (בראשית לז יב) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם, נקוד על א"ת, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. ולהבין זה, הנה יש שני בחינות בעבדות ה', א' מי שהוא עוסק בתורה ומצות ומעשים טובים, ויש לו אימה ויראה בשעת עסקו בתורה, אבל בשעה שעוסק בדברים גשמיים ההכרחיים כגון אכילה ושתיה וכדומה, אז נפסק היראה מעמו. ויש עוד בחינה ב', שאפילו בשעה שעוסק בצרכי גשמיים ההכרחיים יש לו אימה ויראה ופחד ובושה והכנעה לפני בורא עולמים ב"ה, ואינו נפסק מהתחברות למקור הקדושה אפילו רגע אחת, וזהו עבודה תמה ושלימה, אבל בחי' א' אינו בשלימות.
33
ל״דוהנה בחינה א' נקרא בשכ"ם, היינו שמקבל עליו עול מלכות שמים עכ"פ בשעת תורה ותפלה. ובחינה ב' נקרא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, היינו שבחינת קבלת עול מלכות שמים הוא אצלו לעולם ועד בלי הפסק. והנה בחינה א' מכונה בשם דודים, ובחינה ב' בשם ריעים (ע' זח"ג ד.).
34
ל״הוהנה איתא בזוה"ק (זח"א קסג:) על פסוק (בראשית ל מ) וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן וכו', שצאן יעקב היה מרמז על בחינת סטרא דקדושה. וצאן יעקב היו עקודים נקודים. ונוכל לומר שזה מרמז על ב' בחינות הנ"ל, שבחינה א' נקרא נקודים, שהוא רק נקודה ואינו כן בשלימות. ובחינה ב' מכונה בשם עקודים, שהוא עקוד ומקושר תמיד ביראת ה' ואהבתו.
35
ל״ווהנה בני יעקב כשהיו בבחינת אכזריות, נפסק החבל מבחינת הקדושה, והיו בבחינת נקודים, בחינת דודים, בחינת בשכ"ם. ובחינת יוסף היה בחינת עקודים, בחינת בשכמל"ו.
36
ל״זוהרמז לזה, שבחינת עקודים הוא התחברות חסד וגבורה, שבחינת רוחניות הוא בחינת חסד, ובחינת גשמיות הוא בחינת גבורה, וכשעוסק בצרכי גשמיים ההכרחיים ומכוין רק בשביל רצון הבורא ב"ה מחבר חסד וגבורה, והוא בחינת דעת שם אהו"ה (מקדש מלך על זח"א קסח:, ס' השמות לרמ"ז, וע' מא"א מע' הט' סי' ה, וע' זח"א רנא.) ר"ת א"ת השמים וא"ת האר"ץ (א א) גימטריא טוב (ע' במ"מ דלעיל), וזהו יוסף בן שבע עשרה שנה (לז א), היינו שיוסף היה בבחינת טוב, שם של בחינת דעת, שהוא בחינת ריעים, בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
37
ל״חוזהו וילכו לרעות את צאן אביהם, היינו שהלכו לרעות, לבא לבחינת רעים. את צאן אביהם, זה הבחינה שהיה בצאן אביהם, עקודים נקודים. בש"כם, מחמת שהיו מקודם בבחינת בש"כם לבד, נוטריקון ברוך שם כבוד מלכותו, לכך הלכו לתקן את זה הבחינה.
38
ל״טוגם כוונת יעקב אבינו ע"ה היה על זה הבחינה, בזה ששלח את יוסף לאחיו, היינו ששלח את יוסף כדי להכניס בהם גם כן בחינת יוסף, מחמת שהיו בבחינת בשכם. וזהו הלא אחיך רועים בשכם, היינו שהם רק בבחינת בש"כם, בחינת נקודים. לכה ואשלחך, היינו להכניס בחינה שלך בהם, שהוא בחינת בשכמל"ו. ויאמר ל"ו הנני, היינו שמוכן אני להכניס בהם בחינת לעולם ועד נוטריקון ל"ו. ובזה מיושב, שלכאורה מיותר תיבת ל"ו, כמ"ש באברהם (בראשית כב א) ויאמר הנני, אך שהתורה מרמזה לנו בזה בחינת יוסף בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
39
מ׳והנה לבא לזה הבחינה בחול קשה מאוד, רק בש"ק יוכל לבא לזה הבחינה, ולהשפיע זה הקדושה גם בימי החול כמ"ש (יחזקאל מו א) סגור יהיה ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, היינו שפתיחת השער לבא לזה הבחינה הוא רק על ידי קדושת שבת, וצריך להשפיע מקדושת שבת לימי החול שהם סגורים. וזהו מרומז בתיבת בש"כם, גימטריא ששה פעמים ס', מרמז על ששת ימי המעשה שאז סגור זה הבחינת לעולם ועד, בחינת עקודים. ובחינת יוסף מאיר לששת ימי המעשה, שיהיה עקוד ומקושר לבחינת ל"ו גם בהם, והרמז לזה, י"וסף גימטריא ששה פעמים שם העצם ב"ה, כמ"ש הרב מפולנאה עשה שבתך חול (שבת קיח.), היינו להמשיך קדושת שבת גם בחול, שבשביל בחינה זו היה עיקר בריאת העולמות, כמ"ש (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, היינו שעיקר בריאת שמים וארץ היה בשביל בחינת דעת שהוא בחינת ריעים, שמרומז בשם הנ"ל.
40
מ״אוזהו ויהי בעת לדתה, היינו בהתחלה. והנה תאומים בבטנה, מרמז על ב' בחינות הנ"ל. ויהי בלדתה ויתן יד, היינו שעיקר ההולדה היה בשביל בחינת דעת גימטריא וי"תן י"ד. לאמר זה יצא ראשונה, היינו שזה הבחינה הוא ראשית לכל הבחינות, וראשית בריאת שמים וארץ היה בשביל זה הבחינה, אמן כן יהי רצון:
41
מ״בויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ (לח כז - כט). ונוכל לומר בכאן על דרך רמז, דהנה איתא (שו"ע או"ח סי' תרע"ט ס"א) שנר חנוכה קודם לנר של שבת, היינו שיש שני בחי' אורות, שהמה שני בחינות עבדות ה', שיש מי שעובד את בורא עולמים ב"ה בבחי' סור מרע ועשה טוב, היינו שהוא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, ומחמת זה הוא בבחי' סור מרע ועשה טוב, וזה הוא בחינת עובד על מנת לקבל פרס, שאינה עבודה תמה ושלמה כראוי להיות. וזה הוא בחינת גלות השכינה, שאור התורה ועבודה אינה בשלימות, כי אינו במקומה, שהוא בחי' אהבה ויראה חיצוניות. ובחינה ב', הוא העובד את ה' בבחי' אהבה ויראה פנימיות, שמשתוקק תמיד לעבוד את ה' עד כלות הנפש ממש, וכלתה גם נכספה נפשו לה' באהבה עזה ותשוקה גדולה ודביקות נפלאה, ואינו מצפה לתשלום גמול הן שכר עולם הזה והן שכר עולם הבא, ואינו עובד מחמת יראת העונש ח"ו, וזו העבודה תמה ושלמה אשר חפץ בה ה', יהי רצון שנזכה לזה.
42
מ״גאמנם לבא לבחינת העבודה הזאת, בלתי אפשר רק על ידי בחינת עבודה הא', שמתחלה צריך לעבוד את ה' על ידי יראת העונש, להיות עובד על מנת לקבל פרס עכ"פ, ואז אח"כ יוכל לבא לבחינת השתוקקות עבודת ה' בכלות הנפש ממש.
43
מ״דוזה ענין נר חנוכה ונר שבת, שנר חנוכה הוא מרמז על בחינת עבודה הא', שהוא לשון חינוך והתחלה, שמזה יוכל אח"כ לבא לבחינת נר של שבת שהוא בחינת אהבה ויראה פנימיות. וזהו נר של חנוכה קודם לנר של שבת, כי מתחלה צריך עכ"פ לעבוד את ה' בבחינת סור מרע ועשה טוב, ואז יוכל לבא לבחינת נר של שבת שהוא אהבה ויראה פנימיות.
44
מ״הואפשר לומר כי דברינו אלה נרמזים בתיבת שב"ת שהוא גימטריא תרי"ג חנו"כה, היינו שאי אפשר לבא לבחינת עבודת אור שבת, בחי' אהבה ויראה עילאה, רק מי שמחנך את עצמו מקודם להיות בבחינת סור מרע, שלא לעבור ח"ו על שס"ה מצות לא תעשה, ובחינת ועשה טוב, לקיים רמ"ח מצות עשה, שהמה מספר תרי"ג. וחנוכה הוא לשון חינוך והתחלה, כמו שכתבנו לחנך את עצמו עכ"פ בתחילה לעבוד על מנת לקבל פרס בסור מרע ועשה טוב.
45
מ״ווהנה בחינת נר שבת שהוא אהבה ויראה עילאה מרומז בשם שדי, שדי לו באלהותו ית"ש ואינו חפץ בשום דבר משכר עולם הזה ועולם הבא. וזהו מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל (שבת כב.), שבמזוזה שם שדי מלבר (זח"ג רסו., שו"ע יו"ד סי' רפ"ח סעי' טו) שהוא מרמז על בחינה העליונה, בחינת נר שבת, וזהו מזוזה בימין, בחינת מזוזה שהוא אהבה ויראה עלאה כמרומז בתיבת שדי שבמזוזה, הוא בימין, הוא העבודה העיקרית והעליונה. ונר חנוכה שהוא לשון חינוך, המרמז לעבודה הא', הוא משמאל הוא למטה ממנה.
46
מ״זוזהו ארץ ישראל גבוה מכל הארצות (קידושין סט.), כי בחינת ארץ ישראל מרמז על עבדות השם בכלות הנפש ממש בלתי מצפה לתשלום גמול על מנת לקבל פרס, והוא הבחינה הגבוה מכל הבחינות.
47
מ״חונוכל לרמז זה בפסוק (בראשית לז א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען בדרך זה, היינו ששני תיבות וי"שב יע"קב בגמטריא שני פעמים נ"ר, היינו שני נרות נר שבת ונר חנוכה. ולזה אומר הפסוק בא"רץ מגורי אביו, הוא בחינת עבודה תתאה. בארץ כנען, הוא העבודה עליונה, כי שני תיבות בא"רץ כנ"ען המה בגימטריא דע"ת ומספר שבעה, מרמז שבחינת דעת הוא עליון על כל המדות וכלול מז' מדות כמאמר הכתוב (במדבר כד טז) ויודע דעת עליון, כי הוא בחינת נר שבת, בחי' אהבה ויראה פנימיות, שהיא בחי' גבוה מכל הארצות.
48
מ״טוזהו ויהי בלדתה ויתן יד, היינו בתחלת התילדות אהבה ויראה הפנימיות בקרבו, ויתן יד, אז התחיל שם שדי להתנוצץ לו מעט מעט, בתחלה בשני אותיות י"ד משם שדי. ואח"כ ותקשר על ידו שני, היינו שנקשר גם כן לשני אותיות י"ד גם כן אות שין אותיות ש"ני, ואז תהיה שם שדי בשלימות. לאמר זה יצא ראשונה, כי הוא הבחינה ראשונה והגבוה מכל הבחינות. ויהי כמשיב ידו, היינו שפעמים בא להאדם בחינת נפילה ושב לאחור ממדריגה העליונה, שקשה לו לעמוד בבחינת נר של שבת תמיד. והנה יצא אחיו, היינו מדריגה השניה. ויקרא שמו פ"רץ, גימטריא נ"ר חנוכ"ה א"ל, היינו אז במדריגת הנפילה צריך לחזק את עצמו לעבוד את ה' במדריגה התחתונה, ולהכניס בחינת אלהותו ית' בבחינת חנוכה, לעבוד את ה' בחינוך והתחלה, בסור מרע ועשה טוב על מנת לקבל פרס, ומזה יוכל לבא לבחינת נר שבת הוא המדריגה העליונה, שנזכה לזה כן יהי רצון אמן:
49
נ׳ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו וגו' (לט יא). פירש רש"י, רב ושמואל וכו' וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו בחלון כו'. (וקשה על המאן דאמר לעשות צרכיו וגו', למה לא אמר כאידך מלאכתו ממש, ולדון את יוסף שהיה צדיק לכף זכות). וכתיב (לט י) ולא שמע אליה לשכב אצלה וגו', ופירש רש"י לשכב אצלה אפילו בלא תשמיש, להיות עמה לעולם הבא, וקשה וכי אם ישכב עמה יהיה בעולם הבא בתמיה.
50
נ״אונ"ל הנה דוד המלך ע"ה צוח (תהלים לד יג) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וגו', פירוש חיים נצחיים, ונתן עצה, נצור לשונך מרע וגו' ואח"כ סור מרע ועשה טוב, פירוש שדוד המלך ע"ה נתן עצה לעבודת ה', ואמר שבתחילת הכל צריך האדם לקדש את פיו ולשונו, והפה הוא פתח ופתיחה לעבודת ה', ולא זו בלבד לשמור את פיו מלדבר בדברים אסורים כגון לשון הרע ולצנות ודברים בטלים, זו אצ"ל. אלא אפילו בדבורים ההכרחיים לפרנסת ביתו ומשא ומתן גם כן צריך לקדש את עצמו, ולהיות כל דבוריו לה', ושלא להסיח שם ה' מדעתו בשעת דבוריו, וזשה"כ נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.
51
נ״בואח"כ ישתדל ללמוד בפיו ברמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה על מנת ללמוד וללמד לשמור ולעשות, וכמו שאנו מקבלים עלינו בכל יום ואומרים (תפילת ערבית) ובהם נהגה י"ומם ו"לילה, ר"ל יו"מם הוא בחינת מצות עשה, שהם בחינת יום ואור שמאיר עלינו אור ה'. ולילה הוא בחינת מצות לא תעשה, שמחשיך על האדם ומסתיר ממנו אור ה' ית' בעברו עליהם. ויכוון בדבורו בדברי תורה תמיד ליחד את פיו לבחינת אלף אלופו של עולם, היינו שתמיד יצייר נגדו שם הו"יה ב"ה כמאמר הכתוב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ובזה יצורף שם הו"יה עם פ"ה, ויעלה גימטריא א"לף, ועי"ז יאיר עליו בחינת בי"נה, ושאחז"ל (שבת קד.) אל"ף בי"ת אל"ף בי"נה, ר"ל כשיכוון לסוד אל"ף כנ"ל אז יזכה לבחינת בינה (בתורה).
52
נ״גומכל שכן שלא ידבר ח"ו שום לשון הרע על חבירו, אדרבה אפילו רואה בחברו שום דבר מגונה ידין אותו לכף זכות, כמאמר חז"ל (אבות פ"א מ"ו) הוי דן את כל אדם לכף זכות. והעצה לזו אמרו חז"ל (אבות פ"ב מ"ד) אל תדין את חברך עד שתגיע למק"ומו, פירוש למקומו, לבחינתו ומדרגתו, וכמו ששמעתי בשם המגיד הגדול זללה"ה על מה שאמר הכתוב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, ר"ל שזהו היתה עצתו להיות ענו, שהיה דן את כל האדם לכף זכות, שאמר מחמת שהוא (על פנ"י האדמה, ר"ל) בבחינת ארציות וגשמיות על כן עשה לפעמים עבירות, אבל אם היה זוכה חברו למדרגה כמותו שהיה ה' בעזרו, אזי היה ירא ואוהב ה' עוד יותר ממנו, ר"ל ממשה רבינו ע"ה, אבל אני בעצמי ה' היה בעזרי ונתן לי מתנת חנם להיות במדריגה כזו, ולא מכחי ומעשי הטובים כי אם מתנת חנם, אבל אם הייתי במדריגת חבירי ובחינתו אז הייתי רע ממנו, ולזה היה ענו מכל אדם. (ומכ"ש שלא לדבר על חברו שום לשון הרע כי אם אדרבה לדון אותו לכף זכות ולדבר עליו טוב).
53
נ״דוהנה לפני פרשת עריות הזהירה התורה ואמרה (ויקרא יח ג) כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו וגו', ופירש רש"י, מגיד שמעשה מצרים וכנענים מקולקלים מכל העכו"ם כו' ע"כ. פירוש שבארץ כנען קודם ביאת ישראל לתוכה היו יושביה מקולקלים בעריות, ועל כן הזהירה התורה את ישראל ע"ז להשמר מעריות בארץ כנען כשיכנסו לתוכה, ושלא לעשות כמעשה הכנענים שישבו מקודם עליה.
54
נ״הועל כן גם אבותינו שישבו מקודם בארץ כנען היו מתיראים מזה, וזש"א הכתוב (לז א) וישב יעקב בארץ מגו"רי אביו וגו', ר"ל מגו"רי מלשון לא תגו"רו מפני איש (דברים א יז), פירוש לשון פחד, ר"ל שגם יעקב ישב בפחד כמו אביו שלא יתפס ח"ו בעריות.
55
נ״ווגם יוסף בוודאי נזהר ונשמר מזה. (אמנם ידוע שברית הלשון מכוון נגד ברית המעור (ע' ספ"י פ"א מ"ב, פ"ו מ"ח, שערי אורה הספירה הב', ע"ח של"ט פי"ד, טעמי המצות פ' לך לך)) ונתפס יוסף בפגם (ברית הלשון) בלשון הרע, כמאמר התוב (בראשית לז ב) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וגו', ורצה לתקן (על ידי ברית המעור) את הפגם הנ"ל, וע"ז ויבא הביתה לעשות מלאכתו, ואמר המאן דאמר לעשות צרכ"יו עמה, ר"ל צרכיו, צורך התיקון שיכניע את יצרו על ידי שישכב עמה בלא תשמיש, (ועי"ז יזכה לעולם הבא) ויתקן הפגם הנ"ל, אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו בחלון, והבין שאינו רשאי להכניס עצמו לסכנה גדולה כזו, ואז לא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לעולם הבא, כי כן הבין מאביו כנ"ל.
56
נ״זגם שאינו צריך תו לתיקון, כמאמר חז"ל (ב"מ פד.) שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון, ר"ל אדם קדמאה. ומאז שפגם יוסף בפגם הנ"ל לא נראה לו דמות דיוקנו של אביו יעקב מחמת הפגם, וכשבא לביתו לעשות מלאכתו בבחינת תשובה הנ"ל, תיכף נתקן אותו הפגם, ותיכף נראה לו הדמות הנ"ל בחלון, והבין שאינו צריך עוד לתיקון יותר, ועל כן לא שמע אליה עוד להכניס עצמו לסכנה.
57
נ״חוזש"א חז"ל (שבת כא:) נר חנוכה מניחו על פתח ביתו מבחוץ, ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו. פירוש, שידוע שנר חנוכה הוא בשביל להמשיך על עצמו בחינת נ"ר ואור אלהי מלמעלה (פע"ח ש' חנוכה), וזהו על ידי תשובה והכנעת היצר הרע. ולזה רמזו חז"ל, מניחו על פתח ביתו מבחוץ, פירוש שילך בחוץ בין העוסקים במילי דעלמא במקום שיש התגברות היצר הרע, ושם יכניע לבבו ויצרו הרע, ובזה התשובה יאיר עליו נר חנוכה אור ה'. ובשעת הסכנה, כגון שיושבי הקרנות המה רעים מאוד, וסכנה הוא שיכניס עצמו ביניהם, שלא יתפס ח"ו בדרכם הרעה, אז מניחו על שולח"נו ודיו, ר"ל יעשה תשובה ויקדש עצמו במותר לו על שולחנו, ר"ל בענין מאכלו ולמודו הנעשה על שולחנו, וד"יו בכך, ובזה יתוקן פגם הפה ולשון.
58
נ״טולזה רמזו חז"ל אצל תשובת יוסף הנ"ל, שאמרו שנראה לו דמות דיוקנו של אביו בחל"ון, ר"ת של ל"הדליק נ"ר ח"נוכה, רמזו שבזה האיר עליו נ"ר ח"נוכה. גם נ"ר ח"נוכה עם שם העצם ב"ה גימטריא שס"ה מצות לא תעשה, רמז שבזה תקן פגם שנעשה על ידי שס"ה מצות לא תעשה, ומאיר עליו אור ה', יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
59