בת עין, האזינוBat Ayin, Ha'Azinu
א׳האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וגו' (לב א - ב). ולכאורה אינו מובן כפל הלשון, הול"ל יערוף כמטר וכטל לקחי.
1
ב׳ובהקדם לבאר זה, נקדים לפרש הפסוקים (הושע יד ב - ד) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים וגו' וקח טוב וגו' אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'. ולכאורה אינו מובן לפי הפשוט מה זה שכתוב מקודם חטא הקל ואחר כך חטא החמור, בשלמא כשמתודה על חטאיו צריך להתודות תחלה על חטא הקל ואח"כ על החמור (מג"א סי' תרז סק"ג), אבל הכתוב מזהיר ענין קבלה האיך שיקבל עליו שלא לעשות עוד, מה זה שכתוב אשור לא יושיענו שיקבל עליו שלא יבטח עוד על מלך אשור להושיע לו, על סוס לא נרכב שלא יבטח על מלך מצרים לעזרה, שהיא רק עברה קלה שפוגם בבחינת בטחון, ואעפ"כ צריך לקבל עליו שלא לעשותה, וכ"ש שלא לעשות עברה חמורה מזה, ומה זה שכתוב אח"כ ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו שהוא עברה החמורה שבתורה, השתא ומה שצריך לקבל עליו שלא לעשות אפילו עברה קלה פשיטא דפשיטא דבר חמור כזה, ולכאורה איפכא הו"ל ולא נאמר עוד וגו' ואח"כ אשור לא יושיענו.
2
ג׳ובהקדם לבאר זה, נקדים מה שהקשו כמה מפרשים (לחם משנה) על הרמב"ם (הל' תשובה פ"ד ה"א) שמנה כ"ד דברים המעכבים את התשובה ואחד מהם הוא האומר אחטא ואשוב פעם אחד, ובמשנה איתא (יומא פ"ח מ"ט) האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ופרכינן בגמרא (יומא פז.) למה לי אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני, ומשני לכדרב הונא אמר רב עבר עברה ושנה בה נעשית לו כהיתר וכו', מזה משמע שדוקא תרי זימני, והטעם הוא מחמת שנעשה לו כהיתר, והרמב"ם פסק דאפילו בחד זימנא נמי מעכב את התשובה.
3
ד׳ובהקדם לבאר ענין זה, נבאר ענין תשובה מהו, דהנה איתא ברמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ב) וז"ל ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד שנאמר (ישעיה נה ז) יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר (ירמיה לא יח) אחרי שובי ניחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו וגו'.
4
ה׳והקשו על זה כל המפרשים (ע' כס"מ, לח"מ) מה זה שכתוב ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לזה החטא לעולם, הלא הבחירה ביד האדם. גם מה ראיה מייתי מפסוק ולא נאמר עוד וגו' שלכאורה אין ראיה כלל.
5
ו׳ונוכל לבאר כ"ז על זה האופן, דהנה לפי הרמב"ם עיקר התשובה שיעזוב החטא שעשה ויקבל עליו שלא יעשה עוד זה החטא. ויש עוד בחינת תשובה, שהחוטא צריך לעשות סיג וגדר להחטא שעבר, היינו לגדור את עצמו אפילו בדבר המותר שלא לעשותה כדאיתא בגמרא (סנהדרין כה ע"ב) שמי שנכשל באיסור רבית צריך לקבל עליו שלא ליקח שום רבית כלל אפילו אבק רבית, ומי שנכשל באיסור עריות ח"ו צריך לקבל עליו שלא לדבר עם אשה כלל אפילו באופן המותר, וכן באיסור גזל וכל העברות צריך לעשות גדר מי שנכשל פעם א' בעברה זו.
6
ז׳והנה צריך להבין ענין אחטא ואשוב, שלכאורה הוא תמוה האיך יתכן זה, למשל אדם שאומר לחברו אחטא לך מקודם ואח"כ אפייסך היתכן שירצה זה, כמו כן קשה מאיזה טעם יכול היצר הרע להסית את האדם שיאמר אחטא ואשוב, הגם שאין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג.), מ"מ צריך להראות לו איזה טעם, הגם שהטעם שמראה וודאי הוא שטות גדול, אבל לומר אחטא ואשוב זה אי אפשר לאמרו כלל וכלל.
7
ח׳אך נוכל לומר שהיצר הרע מסית אותו בזה האופן, עבור עברה ואח"כ תעשה תשובה ותגדור עצמך אפילו בדבר המותר לקבל על עצמך שלא תעשה, אבל עכשיו שאינו עובר אסור לקבל על עצמו לאסור המותר כי אסור לעשות את הנדר (ע' נדרים ט.). וזה יכול להיות אפילו באדם עם חברו, שאומר לו אחטא לך היום ואעשה מול רצונך, ובעד זה אח"כ אעשה לך פיוס שתצמח לך מזה טובה, אבל באמת זה הטעם הוא רוח שטות.
8
ט׳והעונש ע"ז, שאין מספיקין בידו לעשות תשובה על ידי העברה שעבר על האופן שיעשה תשובה, היינו שמעכבים ממנו דרך התשובה, ואין לו תקנה עד שיעשה מקודם תשובה על שאמר אחטא ואשוב, ואחר כך יכול לעשות תשובה על גוף העברה, כמו שאיתא בגמרא מי שנדר שלא לאכול בשר, ונדר גם כן שלא להתיר את הנדר, צריך להתיר תחלה זה הנדר שנדר שלא להתיר, ואח"כ רשאי להתיר גוף הנדר שלא לאכול.
9
י׳אך התשובה שעשה ע"ז שאמר אחטא ואשוב, צריך גם כן לעשות גדר וסיג, לגדור עצמו בדבר המותר, והגדר לזה הוא שתכף שיבא לידו איזה מצוה אל יחמיצנה, רק יעשה אותה תיכף ומיד מחמת שעשה תחלה עברה על סמך שיעשה תשובה אח"כ שהוא מצוה, לכך צריך אפילו כשלא עבר עברה תיכף שיבא לידו מצוה שיקיימנה.
10
י״אוכ"ז כשלא אמר אחטא ואשוב רק חדא זימנא, אז יכול לעשות תשובה תחלה ע"ז שאמר אחטא ואשוב, וממילא יכול אח"כ לעשות תשובה על גוף העברה. אבל כשאמר אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני, ונעשה לו כהיתר גמור, ואינו יכול לעשות תשובה ע"ז, ממילא גוף העברה במקומה עומדת.
11
י״בועתה לכך פסק הרמב"ם אפילו בפעם אחת גם כן שמעכב את התשובה, שהרמב"ם מיירי מענין התשובה על גוף העברה שעבר, וזה אי אפשר כי אפילו כשאמר אחטא ואשוב פעם אחת מעכבים ממנו בחינת התשובה כשרוצה לשוב ע"ז העברה לבד, רק שיש לו עצה אחרת לעשות תשובה תחלה ע"ז שאמר אחטא ואשוב ואח"כ על גוף העברה, ומעצה לא מיירי הרמב"ם.
12
י״גוהמשנה מיירי מענין עיכוב התשובה לעולם, לכך נקיט דווקא תרי זימני, ומחמת טעם אחר, שנעשה לו כהיתר. וגם אפשר שהמשנה מיירי על זה האופן, שאמר אחטא ואשוב על עברה אחת, ואח"כ אמר אחטא ואשוב על עברה אחרת אעפ"כ אינו יכול לעשות תשובה כלל בשום אופן אפילו בעצה הנ"ל לעשת תשובה תחלה על אחטא ואשוב כנ"ל, מחמת שנעשה לו כהיתר.
13
י״דרק אעפ"י שנעשה לו כהיתר ואינו יכול לעשות תשובה כלל אעפ"כ בעשרת ימי תשובה שעל ימים אלו כתיב (ישעיה נה ו) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, שאז אפי' יחיד חשוב כרבים, ואצל רבים נאמר שאין שום דבר מעכב התשובה (ר"ה יח.), על כן אפילו אמר אחטא ואשוב תרי זימני מכל מקום מועיל התשובה.
14
ט״וועתה באתי לתרץ הפסוק שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, שהנביא מזהיר לישראל לעשות תשובה בימים הללו שהיחיד חשוב כרבים, והשי"ת שמו לעד ויתעלה זכרו מייחד שמו על כל אחד ואחד, וזהו עד ה' אלהיך פירוש בעת הזאת שה' נקרא אלהיך, כי כל השנה נקרא אלהינו כמ"ש (דברים ד ז) כה' אלהינו בכל קראנו אליו, שדווקא תפלת רבים חשוב אצלו ית"ש, אבל בעשרת ימי תשובה הוא ית' מייחד שמו על כל אחד ואחד וזהו אלהי"ך.
15
ט״זועל איזה עברה צריך דווקא לעשות תשובה בעשרת ימי תשובה, הוי אומר זה שאמר אחטא ואשוב, הן כשאמר חד זימנא אחטא ואשוב, שבכל השנה אי אפשר לעשות תשובה אם לא שיעשה תשובה תחלה ע"ז שאמר אחטא ואשוב, אבל על גוף העברה אינו יכול לעשות תשובה מקודם אע"פ שיש לו חרטה על גוף העברה אינו מועיל אם לא שעושה גדר וסיג בדבר המותר, אבל כשאמר אחטא ואשוב מעכבין ממנו שאינו יכול לקבל עליו הגדר, אבל בעשרת ימי תשובה יכול לעשות תשובה אפילו בלא תשובה מקודם על שאמר אחטא ואשוב. והן מי שאמר אחטא ואשוב תרי זימני, שבכל השנה אינו מועיל לו התשובה כלל, אבל בעשרת ימי תשובה מועיל תשובה אף על זה כנ"ל, וזהו כי כשלת בעונך - פירוש שמי שאמר אחטא ואשוב נקרא עון שלו, שלקח לעצמו העון הזה מחמת שאמר אחטא ואשוב. וזהו אמרו אליו כל תשא עון, פירוש שתשא כל עונות, וקח טוב - ר"ל שתקח רק הבחי' טוב היינו גדר וסיג שהבעל תשובה עושה, ומהו הסיג אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב, שזהו גדר לעון, וכשמקיים את הגדר ממילא ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'.
16
י״זונוכל לומר שזהו כוונת הרמב"ם במה שכתב ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו וגו', על ידי מה יעיד עליו הבורא ב"ה על ידי הגדרים שגודר עצמו אפילו בדבר המותר בוודאי לא יבא לעשות עברה עצמה ח"ו. ועכשיו מביא שפיר ראיה מפסוק ולא נאמר, כמו שפרשתי מחמת שקבל עליו מה שכתוב אשור לא יושיענו וודאי ולא נאמר וגו'.
17
י״חוזהו האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, שהבעל תשובה נקרא שמי"ם, כמו שבשמים יש שני דברים הפכיים אש ומים (חגיגה יב.), כך הבעל תשובה הוא מהיפך להיפך, שמתחלה נכשל בעברה ועכשיו נזהר אפילו בדבר המותר, וזהו האזינו השמים הוא הבעל תשובה, ואדברה - שאדבר לכם דברים חדשים, תוספת על התורה, שהוא גדר אפילו בדבר המותר, שבחינת דבור מרמז על דבור חדש כמו שאיתא בספר הק' של הרב מפולנאה זללה"ה על פסוק זה (פ' נח). ותשמע הארץ, שהיא הצדיקים, אמרי פי שמכבר שאינם צריכים לתוספת, וזהו יערף כמטר לקחי שבעל תשובה מכונה בשם מט"ר שהוא תוספת לעולם, שדי בט"ל לבד (תענית ג. וברש"י שם), וצדיק מכונה בשם ט"ל וזהו תזל כט"ל אמרתי.
18
י״טונוכל לומר שזה מרומז במה שדרשו רז"ל (ר"ה יז:) על ויעבור ה' על פניו (שמות לד ו), מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ואמר למשה אם תעשו לפני כסדר הזה אז ה' ה' אני הוא קודם שיחטא אני הוא לאחר שיחטא (ויעשה תשובה, וקשה האיך שייך רחמים קודם שיחטא האדם, ואין לפרש מחמת שהקב"ה יודע מחשבות ע"כ צריך רחמים שלא יהיה לו עונש על המחשבה, הלא אין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה (קדושין לט:). אך הנה ידוע שהקב"ה הוא חס על הבריות, וכשרואה שאדם רוצה לחטוא מסלק אותו קודם זמנו מן העולם כמו שמצינו אצל בן סורר ומורה שאמרה תורה ימות זכאי וכו' (סנהדרין עא:), ובחינה זו יעלה האדם על מחשבתו תמיד ויבקש מאת הבורא ית', באם שגלוי וידוע לפניך שאני עתיד לחטא תרחם עלי ותסלק אותי מן העולם קודם זמני, ואז אפילו לאחר שיחטא מתגבר שם הרחמים השני שאחר החטא, ושם הרחמים הראשון שקודם החטא, ומסייע אותו מן השמים לעשות תשובה, וז"פ אני ה' קודם שיחטא כלומר באם שמעלה אדם על מחשבתו זאת הבחינה קודם שיחטא, ואז שם הרחמים הב' שלאחר החטא מסייע אותו לעשות תשובה).
19
כ׳וזהו פירוש שנתעטף, שבחינת עיטוף הוא בחינת תוספת, מרמז על בעל תשובה שצריך לתוספת, וזהו אם תעשו לפני כסדר הזה לגדור את עצמו בדבר המותר, אז אני אני הוא.
20
כ״אוזהו ראו עתה כי אני אני הוא (דברים לב לט), שאיתא בגמרא (ב"ר כא ו) אין ועתה אלא תשובה, פירוש עתה כשתעשו תשובה תראו כי אני אני הוא קודם שיחטא אני הוא לאחר שיחטא ויעשה תשובה בתוספות, אבל כשהוא צדיק גמור ואינו צריך לתשובה אינו רשאי להיות בבחינת תוספות, אבל בבעל תשובה אני אני הוא קודם שיחטא אני ה' אחר שיחטא ויעשה תשובה, ומשפיע גם כן תליסר מכילין דרחמי, ואין ביד מי למחות בי, וזהו ואין אלהים עמדי, הש"י יזכנו לזה אמן סלה:
21
כ״באו יאמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, לפרש על דרך המוסר, כתיב (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ולכאורה הול"ל יום ראשון, כמו שכתוב יום שני יום שלישי.
22
כ״גגם להבין מאמר חז"ל במדרש על פסוק (שם) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ודרשו רז"ל (ב"ר ג ח) ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים, ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים, וכי באיזה מעשים חפץ הקב"ה, הוי אומר במעשי הצדיקים ע"כ. ולכאורה אינו מובן וכי תעלה על דעתך שהקב"ה חפץ במעשי הרשעים.
23
כ״דולהבין כ"ז, הנה בעבודת הבורא ב"ה יש ב' מיני עבודה, א' לעבוד את ה' בתורה ותפלה ומעשי המצות, בחינה ב' לעבוד ה' בעניני העולם הזה באכילה ושתיה וכדומה ושאר צרכי גופו לעשותן לשם ה', כגון לחזק גופו לעבודת הבורא ב"ה על ידי האכילה ושתיה וכדומה. ובחינה הא' נקרא בחינת או"ר, שנראה לכל שהוא עובד ה', ונקרא בחינה זו שמ"ים בחינה עליונה. ובחינה ב' נקרא ח"שך, שאינו נראה לכל שהוא לשם ה', וגם בחינה זו נקרא א"רץ, שהוא בדברים גשמיים, והעושה אותם נראה כמעשי הרשעים שעוסקין באכילה ושתיה להשיג תאותם תאות גופניות, רק זה העוסק בבחינה זו לשם ה' כונתו תקועה ומכוסה בלבו בלבד ואינו נראה מבחוץ.
24
כ״הולזה רמזו רז"ל בדבריהם (ברכות סא.) ד"ו פרצופין נבראו, לרמז לב' בחינות הנ"ל, היינו בחינה א' מרומז באות ו' בחי' המשכה מלמעלה למטה לעין כל, ובחינה ב' מרומז באות ד', לשון ד"ל וגרוע למראית העין.
25
כ״ווזהו עבודתנו תמיד, שיהיו שני בחי' אלו היינו ד"ו פרצופים יהיו פנים בפנים, פירוש ששתי העבודות יהיו כאחד, היינו שכאשר יעסוק באכילה ושתיה יהיה מחשבתו תמיד כדי שיהיה לו כח ללמוד ולהתפלל ולעבוד את ה', וכן בשעת התורה ותפלה ממילא הוא לומד ומתפלל בכח האכילה ההוא, וזהו ששני הבחינות המה בבחינת פנים בפנים, פירוש שהמה מתחברים זה עם זה כנ"ל, ואין אחד דוחה את חברו, היינו שאין לבו מטומטם בשעת התפלה בעבור האכילה והשתיה, כי גם בשעת האכילה לא אכל למלאות תאותו, כי דעתו הוא לעמוד לפני ה' להתפלל וללמוד בכח האכילה ההוא.
26
כ״זוזה היתה רצון הבורא ב"ה בשעת בריאת העולם שיהיו הב' בחינות תמיד בהתחברות, כמאמר הכתוב (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, מרמז לב' בחינות הנ"ל, ונאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, פירוש ששני הבחינות המרומזים בבחי' אור בוקר ובחי' חשך וערב כנ"ל יהיו ב' הבחינות יום אחד, פירוש בהתחברות כנ"ל.
27
כ״חוזהו שאמר הכתוב (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר, פירוש ישראל גימטריא או"ר חו"שך, גם תפ"אר גימטריא שמ"ים א"רץ, מרמז לב' בחינות הנ"ל - פירוש כאשר נתחבר הב' הבחינות ונעשה מלה אחת ישרא"ל אז את"פאר. וזהו האזינו השמים וגו' הארץ אמרי פי, מרמז לב' הבחינות הנ"ל.
28
כ״טוזהו שדרז"ל (יומא פא:) כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, פירש רש"י שיאכל בתשיעי כדי שיהיה לו כח להתענות בעשירי. פירוש כאשר הוא זוכר בשעת אכילתו איך שהוא צריך לעמוד ולהתפלל לפני ה' ביום הגדול והנורא, בודאי אינו ממלא תאותו באכילה רק כדי לחזק גופו לעבודתו ית', ואז הוא בבחינת פנים בפנים, ומעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי, כי גם בשעת אכילתו היתה דעתו על התענית וקדושת היום. וזהו (ויקרא כג לב) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, פירוש בדבר שנקרא ערב היינו בחינת אכילה, שתאכלו בכונה כנ"ל, יהי רצון שנזכה לבחינה זאת אמן כן יהי רצון:
29
ל׳או יאמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וגו'. ונ"ל עד"ז, דהנה כתיב (תהלים קלה ו) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, והנה אם פירוש הפסוק כפשוטו, הוא מילתא דפשיטא ואין הכתוב צריך לפרשו, שידוע לכל שהבורא ב"ה ברא כל הנבראים ועשה כרצונו וכחפצו.
30
ל״אאך אפשר לומר עד"ז, שמי שחפצו ורצונו לדבק את עצמו בה' במקור החיים וכל מעשיו שעושה הוא רק לשם שמים לעשות נחת רוח ליוצרו, ואינו מכוין להנאת עצמו כלל, אז יש לו כח לפעול במעשיו הטובים להשפיע שפע טוב בעולמות עליונים ותחתונים, וזהו כל אשר חפץ ה' - פירוש מי שחפצו ורצונו רק לדבק בה', עשה בשמים ובארץ - פירוש שיכול להשפיע ולהוריד שפע בעולמות עליונים ותחתונים המכונים בשם שמים וארץ.
31
ל״בונוכל לומר, דהנה מי שמקבל עליו עול מלכות שמים בשלמות באמת לאמתו להיות נקרא עבד ה', צריך להיות בבחינת בכל דרכיך דעהו (משלי ג ו), היינו אפילו בשעת עסקו בצרכי הגשמיות באכילה ושתיה וכדומה לא יכוין להנאת עצמו כלל רק בשביל רצון הבורא ב"ה, ומכל שכן בשעת תורה ותפלה בוודאי צריך לכוין רק בשביל רצונו ית"ש ולא לשום פניה ח"ו, יהי רצון שנזכה לזה לטהר לבנו לעבדך באמת וליחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ואז הוא עבדות ה' בשלמות, ומכונה בשם עבד ה'.
32
ל״גונוכל לרמז זה בפסוק (דברים לב ז) זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, דהנה בחינת בכל דרכיך דעהו הוא בחינת דעת כולל חו"ג (ע"ח שכ"א פ"ב) בחי' אברהם ויצחק (זח"ג שב.), היינו שמקשר דברים גשמיים בחי' גבורות, לשרשם למקור הרחמים, וזהו זכור ימ"ות גימטריא אבר"הם יצ"חק, פירוש שתזכרו תמיד שלא לשכוח מלוח לבבכם בחינת בכל דרכיך דעהו, בחי' דעת בחינת אברהם יצחק. בינו שנות דור ודור, שנות הוא לשון כפל, פירוש שתתבוננו תמיד לראות ולעשות ב' דירות, ברוחניות היינו בתורה ובתפלה ובבחי' גשמיות.
33
ל״דונו"ל שזהו כוונת הפסוק (ויקרא יט כו) לא תאכלו על הדם ודרז"ל (ברכות י:) קודם שתתפללו על דמכם, שתפלה היא לשון התקשרות, וזהו לא תאכלו קודם שתתפללו, פירוש קודם שתקשרו את עצמכם למקור החיים חי החיים אין סוף ב"ה, ולכוין באכילה רק להעלות לשרשם ולא להנאת עצמו כלל.
34
ל״הונ"ל שע"ז מרמז שבמשכן עצמו היו רק עשר יריעות (שמות כו א), ובאהל על המשכן היו עשתי עשרה יריעות (שם שם ז). דהנה המשכן עצמו מרמז על עבדות הבורא ב"ה בתורה ותפלה, ואהל המשכן מרמז על עבדות הבורא ב"ה שבדברים גשמיים, היינו להמשיך בחינת קדושה בחינת אלהות אפילו בדברים גשמיים, הגם שזה הדבר בעצמו הוא בחינת חוץ שהיא חיצונית אעפ"כ מחמת כונתו ממשיך בהם בחינת קדושה ומעלה אותם לשורשם העליון שהוא פנימיות וחיות כל דבר הנמצא. והנה פרה אדומה מרמז על עבדות ה' בחיצוניות, שמעשיה בחוץ (זבחים כ:) ומכוין ורואה פתחו של היכל (יומא טז:), פירוש שגוף הדבר היא חיצוניות רק שהעיקר הוא הכוונה שעל ידי הכוונה מעלה אותם לשרשם, וזהו מכוון ורואה פתחו של היכל, לכך במשכן עצמו היה עשר יריעות מרמז על בחינת עבדות שהוא בעצמו דבר שבקדושה שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא:) ובאהל על המשכן היו עשתי עשרה יריעות, מרמז על בחינת עבדות שבעצמו הוא בחינת חיצוניות רק שצריך להמשיך אליו בחי' אלקות, לכך הוא עשתי עשרה שאחד עשר פעמים א"ל גימט' פר"ה אדו"מה שמרמז על עבדות חיצוניות כנ"ל.
35
ל״ווזהו ויעבור ה' על פניו ויקרא (שמות לד ו), ודרשו רז"ל (ר"ה יז:) שלמדו סדר התפלה, ונוכל לרמוז בזה דרך עבודה הנ"ל, היינו שתיבת ויעב"ור גימטריא חסד וגב"ורה, שהוא מרמז על עבדות ה' אפילו בבחינת גשמיות, וזהו שלמדו סדר תפלה כל זמן שבני עושין לפני כסדר הזה, היינו לעבוד את ה' בכל המעשים.
36
ל״זונ"ל שע"ז מרמז כתיבה לחיים חתימה לחיים, דאיתא בתיקוני זוהר הק' (תנ"ה פח: - פט.) יד כתיבה לעילא יד חתימה לתתא, פירוש שבחינת כתיבה הוא קודם לבחינת חתימה, כי גוף הענין הוא הכתיבה ואחר כך באה החתימה לקיים הענין, להראות שאמת הוא מה שכתוב בתחלה. וזה מרמז לבחי' הנ"ל, היינו שבחינת כתיבה מרמז על בחינת עבדות בתורה ותפלה, שמהלל ומשבח ומפאר להשי"ת, וזה גוף הענין, וראיה לזה שהוא באמת כשהוא מתנהג בדברים גשמיים, היינו באכילה ושתיה וכדומה גם כן בדרך הזה, שאינו מכוין להנאת עצמו רק בשביל רצון הבורא ב"ה, וזהו בחינת חתימה, וזהו שאנו מבקשים שיהיה כתיבה לחיים וחתימה לחיים.
37
ל״חוזהו מרומז בפסוק האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, שבחינת עבדות ה' בתורה ותפלה מכונה בשם שמ"ים, ובחינת עבדות גשמיות מכונה בשם א"רץ, פירוש שתאזינו בבחינת שמים ותשמעו בבחינת ארץ, אמר"י פ"י גימטריא י"א פעמים א"ל שהוא בחינת אהל על המשכן, פירוש אפילו בבחינת ארץ צ"ל בבחינת קדושה.
38
ל״טוזהו יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, פירוש שמטר הוא מן הארץ, והוא בחינת גבורות שמטר יורד בגבורות (תענית ב.) כמ"ש (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ וגו', וטל הוא מן השמים, והוא בחינת חסד (ע' זח"א רל:), מרמז ג"כ על ב' בחינות הנ"ל, שלקחי ואמרתי שהוא עבדות ה' צ"ל בב' בחינות, הן בתורה ותפלה הן בדברים גשמיי"ם, יהי רצון שנזכה לזה הבחי' באמת, ובזכות זה ובא לציון גואל אמן.
39