בבא בתרא קכ״ג אBava Batra 123a

א׳חֶלְקוֹ עִם אֶחָד, וְחֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה; מָה חֶלְקוֹ עִם אֶחָד – פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד, אַף חֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה – פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד!

ב׳אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ – חֶלְקוֹ עִם אֶחָד, וְחֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה; מָה חֶלְקוֹ עִם אֶחָד – פִּי שְׁנַיִם בְּכׇל הַנְּכָסִים, אַף חֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה – פִּי שְׁנַיִם בְּכׇל הַנְּכָסִים!

ג׳תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״ – הַתּוֹרָה רִיבְּתָה נַחֲלָה אֵצֶל אַחִין; הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כַּלָּשׁוֹן הָאַחֲרוֹן, אֶלָּא כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן.

ד׳וְאוֹמֵר: ״וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל, וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה״, וְאוֹמֵר: ״כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ, וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף״ –

ה׳נֶאֶמְרָה ״בְּכוֹרָה״ לְיוֹסֵף, וְנֶאֶמְרָה ״בְּכוֹרָה״ לְדוֹרוֹת; מָה בְּכוֹרָה הָאֲמוּרָה לְיוֹסֵף – פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד, אַף בְּכוֹרָה הָאֲמוּרָה לְדוֹרוֹת – פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד.

ו׳וְאוֹמֵר: ״וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמוֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״ – וְכִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ לָקַח?! וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח, וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי״! אֶלָּא ״חַרְבִּי״ – זוֹ תְּפִלָּה, ״קַשְׁתִּי״ – זוֹ בַּקָּשָׁה.

ז׳מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא הַאי לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא הוּא דַּאֲתָא – תָּא שְׁמַע: ״וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל״.

ח׳וְכִי תֵּימָא ״בְּכוֹרָה״ מִ״בְּכוֹרָתוֹ״ לָא גָּמְרִינַן – תָּא שְׁמַע: ״וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף״.

ט׳וְכִי תֵּימָא: יוֹסֵף גּוּפֵיהּ – מִמַּאי דְּפִי שְׁנַיִם כְּאֶחָד הֲוָה? תָּא שְׁמַע: ״וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ״.

י׳אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אֵימָא דִּיקְלָא בְּעָלְמָא! אֲמַר לֵיהּ, עָלֶיךָ אָמַר קְרָא: ״אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה – כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי״.

י״אבְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי חֶלְבּוֹ מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁנָּטַל בְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן, וּנְתָנָהּ לְיוֹסֵף? מָה רָאָה?! ״וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו״ כְּתִיב! אֶלָּא מָה רָאָה שֶׁנְּתָנָהּ לְיוֹסֵף?

י״באֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁגִּדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ; לְיָמִים הֶעֱשִׁיר אוֹתוֹ יָתוֹם, וְאָמַר: אֲהַנֵּיהוּ לְבַעַל הַבַּיִת מִנְּכָסַי. אֲמַר לֵיהּ: וְאִי לָאו דַּחֲטָא רְאוּבֵן, לָא מְהַנֵּי לֵיהּ לְיוֹסֵף וְלָא מִדָּעַם?!

י״גאֶלָּא רַבִּי יוֹנָתָן רַבָּךְ לֹא כָּךְ אָמַר – רְאוּיָה הָיְתָה בְּכוֹרָה לָצֵאת מֵרָחֵל, דִּכְתִיב: ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף״, אֶלָּא שֶׁקְּדָמַתָּהּ לֵאָה בְּרַחֲמִים; וּמִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל, הֶחְזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהּ.

י״דמַאי ״קְדָמַתָּהּ לֵאָה בְּרַחֲמִים״? דִּכְתִיב: ״וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת״ – מַאי ״רַכּוֹת״? אִילֵּימָא רַכּוֹת מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב, דִּכְתִיב: ״מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה״; בִּגְנוּת צַדִּיקִים דִּבֵּר הַכָּתוּב?! אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁמַּתְּנוֹתֶיהָ אֲרוּכּוֹת.

ט״ורַב אָמַר: לְעוֹלָם רַכּוֹת מַמָּשׁ, וְלֹא גְּנַאי הוּא לָהּ, אֶלָּא שֶׁבַח הוּא לָהּ. שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לָהּ לְרִבְקָה, שְׁתֵּי בָנוֹת יֵשׁ לוֹ לְלָבָן, גְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וּקְטַנָּה לַקָּטָן.

ט״זוְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וּמְשָׁאֶלֶת: גָּדוֹל מָה מַעֲשָׂיו? אִישׁ רַע הוּא מְלַסְטֵם בְּרִיּוֹת. קָטָן מָה מַעֲשָׂיו? ״אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים״. וְהָיְתָה בּוֹכָה, עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינֶיהָ.

י״זוְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה״ – מַאי ״שְׂנוּאָה״? אִילֵּימָא שְׂנוּאָה מַמָּשׁ; אֶפְשָׁר בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב, בִּגְנוּת צַדִּיקִים דִּבֵּר הַכָּתוּב?! אֶלָּא רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשְּׂנוּאִין מַעֲשֵׂה עֵשָׂו בְּפָנֶיהָ, ״וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ״.

י״חוּמַאי צְנִיעוּת הָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל? דִּכְתִיב: ״וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא״ וַהֲלֹא בֶּן אֲחוֹת אָבִיהָ הוּא! אֶלָּא אֲמַר לַהּ: מִינַּסְבַת לִי? אֲמַרָה לֵיהּ: אִין, מִיהוּ אַבָּא רַמָּאָה הוּא, וְלָא יָכְלַתְּ לֵיהּ.

י״טאֲמַר לַהּ: מַאי רַמָּאוּתֵיהּ? אֲמַרָה לֵיהּ: אִית לִי אֲחָתָא דְּקַשִּׁישָׁא מִינַּאי, וְלָא מַנְסְבָא לִי מִקַּמַּהּ. אֲמַר לַהּ: אָחִיו אֲנִי בְּרַמָּאוּת. אֲמַרָה לֵיהּ: וּמִי שְׁרֵי לְהוּ לְצַדִּיקֵי לְסַגּוֹיֵי בְּרַמָּאוּתָא? אִין, ״עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל״; מְסַר לַהּ סִימָנִין.

כ׳כִּי קָא מְעַיְּילִי לַהּ לְלֵאָה, סָבְרָה: הַשְׁתָּא מִיכַּסְפָא אֲחָתַאי. מְסַרְתִּינְהוּ נִיהֲלַהּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה״ – מִכְּלָל דְּעַד הַשְׁתָּא לָאו לֵאָה הִיא?! אֶלָּא מִתּוֹךְ סִימָנִים שֶׁמָּסַר לָהּ יַעֲקֹב לְרָחֵל, וּמְסָרָתַן לְלֵאָה – לָא הֲוָה יָדַע לַהּ עַד הַהִיא שַׁעְתָּא.

כ״אבְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּא חֲלִיפָא קִרְוָיָא מֵרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: בִּכְלָלָן – אַתָּה מוֹצֵא שִׁבְעִים; בִּפְרָטָן – אַתָּה מוֹצֵא שִׁבְעִים חָסֵר אֶחָד! אֲמַר לֵיהּ: תְּאוֹמָה הָיְתָה עִם דִּינָה, דִּכְתִיב: ״וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ״. אֶלָּא מֵעַתָּה, תְּאוֹמָה הָיְתָה עִם בִּנְיָמִן – דִּכְתִיב: