בבא בתרא קכ״ז אBava Batra 127a

א׳אַמֵּימָר אָמַר: אַף אֵינוֹ מְמַעֵט חֵלֶק בְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָלְדָה לוֹ בָּנִים״ – עַד שֶׁיְּהֵא בֵּן בִּשְׁעַת לֵידָה.

ב׳רַב שֵׁיזְבִי אָמַר: אַף אֵינוֹ נִימּוֹל לִשְׁמֹנָה, דְּאָמַר קְרָא: ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר״, ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל״ – עַד שֶׁיְּהֵא זָכָר מִשְּׁעַת לֵידָה.

ג׳רַב שֵׁרֵבְיָא אָמַר: אַף אֵין אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה, דְּאָמַר קְרָא: ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים״ – עַד שֶׁיְּהֵא זָכָר מִשְּׁעַת לֵידָה.

ד׳מֵיתִיבִי: הַמַּפֶּלֶת טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵיבָה. תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב שֵׁרֵבְיָא! תְּיוּבְתָּא.

ה׳לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב שֵׁיזְבִי?

ו׳תַּנָּא סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וּלְחוּמְרָא.

ז׳אִי הָכִי, ״תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! קַשְׁיָא.

ח׳אָמַר רָבָא, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי: ״בֵּן״ – וְלֹא טוּמְטוּם, ״בְּכוֹר״ – וְלֹא סָפֵק.

ט׳בִּשְׁלָמָא ״בֵּן״ וְלֹא טוּמְטוּם – כִּדְרַבִּי אַמֵּי. אֶלָּא ״בְּכוֹר״ וְלֹא סָפֵק – לְאַפּוֹקֵי מַאי?

י׳לְאַפּוֹקֵי מִדְּדָרֵשׁ רָבָא, דְּדָרֵשׁ רָבָא: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁיָּלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים בְּמַחֲבֵא, כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה.

י״אאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא, וְהָא שְׁלַח רָבִין: דָּבָר זֶה שָׁאַלְתִּי לְכׇל רַבּוֹתַי וְלֹא אָמְרוּ לִי דָּבָר, בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי: הוּכְּרוּ, וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ – כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה. לֹא הוּכְּרוּ – אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה!

י״בהֲדַר אוֹקִי רָבָא אָמוֹרָא עֲלֵיהּ, וּדְרַשׁ: דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם – טָעוּת הֵן בְּיָדִי, בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי: הוּכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ – כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לְזֶה, לֹא הוּכְּרוּ – אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה.

י״גשְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי אַקְרָא דְאַגְמָא לִשְׁמוּאֵל, יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ: הָיוּ מוּחְזָקִין בָּזֶה – שֶׁהוּא בְּכוֹר, וְאָמַר אָבִיו עַל אַחֵר ״בְּכוֹר הוּא״, מַהוּ? שְׁלַח לְהוּ: כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה