בבא בתרא ק״ל בBava Batra 130b

א׳מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יוּכַל לְבַכֵּר״?

ב׳לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״. שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִין הוּא – וּמָה פָּשׁוּט, שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ, שֶׁנּוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק – הַתּוֹרָה נָתְנָה רְשׁוּת לָאָב לְהַנְחִיל לְכׇל מִי שֶׁיִּרְצֶה; בְּכוֹר, שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יוּכַל לְבַכֵּר״.

ג׳וְיֹאמַר ״לֹא יוּכַל לְבַכֵּר״; מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״?

ד׳שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא – וּמָה בְּכוֹר, שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק – אָמְרָה תּוֹרָה: ״לֹא יוּכַל לְבַכֵּר״; פָּשׁוּט, שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ, שֶׁנּוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

ה׳תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״ – הַתּוֹרָה נָתְנָה רְשׁוּת לָאָב לְהַנְחִיל לְכׇל מִי שֶׁיִּרְצֶה.

ו׳אָמַר רַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַבִּי: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: ״הוֹרָה״ אִיתְּמַר.

ז׳בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: הֲלָכָה עֲדִיפָא, וּמָר סָבַר: מַעֲשֶׂה רַב.

ח׳תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לְמֵדִין הֲלָכָה לֹא מִפִּי תַלְמוּד, וְלֹא מִפִּי מַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. שָׁאַל וְאָמְרוּ לוֹ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה – יֵלֵךְ וְיַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַמֶּה.

ט׳מַאי ״וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַמֶּה״? וְהָא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ דַּמּוֹיֵי מְדַמֵּינַן לַהּ!

י׳אָמַר רַב אָשֵׁי, הָכִי קָאָמַר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַמֶּה בִּטְרֵפוֹת.

י״אדְּתַנְיָא: אֵין אוֹמְרִים בִּטְרֵפוֹת זוֹ דּוֹמָה לָזוֹ. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי חוֹתְכָהּ מִכָּאן וּמֵתָה, חוֹתְכָהּ מִכָּאן וְחָיְתָה.

י״באֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַסִּי לְרַבִּי יוֹחָנָן: כִּי אָמַר לַן מָר ״הֲלָכָה הָכִי״, נַעֲבֵיד מַעֲשֶׂה? אָמַר: לָא תַּעְבְּידוּ עַד דְּאָמֵינָא הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה.

י״גאֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַב פָּפָּא וּלְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כִּי אָתֵי פִּסְקָא דְּדִינָא דִּידִי לְקַמַּיְיכוּ, וְחָזֵיתוּ בֵּיהּ פִּירְכָא – לָא תִּקְרְעוּהוּ עַד דְּאָתֵיתוּ לְקַמַּאי; אִי אִית לִי טַעְמָא – אָמֵינָא לְכוּ, וְאִי לָא – הָדַרְנָא בִּי. לְאַחַר מִיתָה, לָא מִיקְרָע תִּקְרְעוּהוּ, וּמִגְמָר נָמֵי לָא תִּגְמְרוּ מִינֵּיהּ. לָא מִיקְרָע תִּקְרְעוּנֵיהּ – דְּאִי הֲוַאי הָתָם דִּלְמָא הֲוָה אָמֵינָא לְכוּ טַעְמָא;