בבא בתרא ק״נBava Batra 150

א׳וְאָמַר רַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָשׂוּ מְטַלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל עֶבֶד, וְלֹא עָשׂוּ מְטַלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל כְּתוּבָּה!

ב׳הָתָם בְּדִין הוּא דְּלָא לִיתְנֵי קַרְקַע; וְאַיְּידִי דִּתְנָא רֵישָׁא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא חַיֶּיבֶת בַּפֵּאָה וּבַבִּכּוּרִים, וְלִכְתּוֹב עֲלֵיהֶם פְּרוֹזְבּוּל, וְלִקְנוֹת עִמָּהֶם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה – מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי קַרְקַע.

ג׳וְכׇל הֵיכָא דְּתָנֵי ״כׇּל שֶׁהוּא״ – לֵית לֵיהּ שִׁיעוּרָא? וְהָא תְנַן, רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר: חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס – חַיָּיבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כׇּל שֶׁהֵן. וְאָמְרִינַן: וְכַמָּה ״כׇּל שֶׁהֵן״? אָמַר רַב: מָנֶה וּפְרָס, וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ מְחוּמָּשׁוֹת!

ד׳הָתָם, בְּדִין הוּא דְּלָא לִיתְנֵי ״כׇּל שֶׁהוּא״; וְאַיְּידֵי דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא שִׁיעוּרָא רַבָּה, אָמַר אִיהוּ נָמֵי שִׁיעוּרָא זוּטְרָא – קָרֵי לַהּ ״כׇּל שֶׁהוּא״.

ה׳פְּשִׁיטָא – אָמַר: ״מִטַּלְטְלַי לִפְלָנְיָא״ – כֹּל מָאנֵי תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ קָנֵי, לְבַר מֵחִטִּי וּשְׂעָרֵי. ״כֹּל מִטַּלְטְלַי לִפְלָנְיָא״ – אֲפִילּוּ חִטֵּי וּשְׂעָרֵי. וַאֲפִילּוּ רֵיחַיִם הָעֶלְיוֹנָה קָנָה, לְבַר מֵרֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה. ״כֹּל דְּמִטַּלְטַל״ – אֲפִילּוּ רֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה קָנֵי.

ו׳אִיבַּעְיָא לְהוּ: עַבְדָּא – כִּמְקַרְקְעָא אוֹ כְּמִטַּלְטְלָא דָּמֵי? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר – מָכַר בָּתִּים, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, וּמֶרְחֲצָאוֹת, וּבֵית הַבַּדִּין, וּבֵית הַשְּׁלָחִין; אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר: ״הִיא וְכֹל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ״, אֲפִילּוּ הָיוּ בָּהּ בְּהֵמָה אוֹ עֲבָדִים – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא כְּמִטַּלְטְלָא דָּמֵי, מִשּׁוּם הָכִי לָא מִיזְדַּבַּן בְּרֵישָׁא; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ כִּמְקַרְקְעָא דָּמֵי, אַמַּאי לָא מִיזְדַּבַּן?

ז׳וְאֶלָּא מַאי? כְּמִטַּלְטְלָא דָּמֵי?! מַאי ״אֲפִילּוּ״? [אֶלָּא] מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר – שָׁאנֵי מִטַּלְטְלָא דְּנָיֵיד מִמִּטַּלְטְלָא דְּלָא נָיֵיד; אֲפִילּוּ תֵּימָא כִּמְקַרְקְעָא דָּמֵי, שָׁאנֵי מְקַרְקְעָא דְּנָיֵיד מִמְּקַרְקְעָא דְּלָא נָיֵיד.

ח׳אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, הַכּוֹתֵב לְעַבְדּוֹ כׇּל נְכָסָיו – יָצָא בֶּן חוֹרִין. שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא בֶּן חוֹרִין, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״כׇּל נְכָסַי נְתוּנִין לִפְלוֹנִי עַבְדִּי, חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא שֶׁבָּהֶן״.

ט׳וְאָמַר רַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָשׂוּ מִטַּלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל עֶבֶד, וְלֹא עָשׂוּ מִטַּלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל כְּתוּבָּה. וַאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מַאי טַעְמָא? עַבְדָּא מִטַּלְטְלָא הוּא, וּמִטַּלְטְלָא לְמִטַּלְטְלָא הָוֵי שִׁיּוּר; וּכְתוּבַּת אִשָּׁה מְקַרְקְעָא הוּא, וּמִטַּלְטְלָא לִמְקַרְקְעָא לָא הָוֵי שִׁיּוּר.

י׳אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן – מִשּׁוּם דְּלָאו כְּרוֹת גִּיטָּא מַתְנֵינַן לַהּ.

י״אאָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: חֲמִשָּׁה עַד שֶׁיִּכְתְּבוּ כָּל נִכְסֵיהֶם; וְאֵלּוּ הֵן: שְׁכִיב מְרַע, עַבְדּוֹ, אִשְׁתּוֹ, וּבָנָיו, מַבְרַחַת.

י״בשְׁכִיב מְרַע – דִּתְנַן: שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כׇּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְשִׁיֵּיר קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת; לֹא שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת.

י״געַבְדּוֹ – דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ – יָצָא בֶּן חוֹרִין, שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין.

י״דאִשְׁתּוֹ – דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ – לֹא עֲשָׂאָהּ אֶלָּא אַפֹּטְרוֹפָּא.

ט״ובָּנָיו – דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְבָנָיו, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – אִבְּדָה כְּתוּבָּתָהּ.

ט״זמַבְרַחַת – דְּאָמַר מָר: מַבְרַחַת צְרִיכָה שֶׁתִּכְתּוֹב כׇּל נְכָסֶיהָ.

י״זוּבְכוּלְּהוּ מִטַּלְטְלֵי הָוֵי שִׁיּוּר, לְבַר מִכְּתוּבָה – דְּאַמְּקַרְקְעֵי תַּקִּינוּ רַבָּנַן, מִמִּטַּלְטְלֵי לָא תַּקּוּן רַבָּנַן.

י״חאַמֵּימָר אָמַר: מִטַּלְטְלֵי דִּכְתִיבִי בִּכְתוּבָּה, וְאִיתַנְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ – הָוֵי שִׁיּוּר.

י״טאָמַר ״נִכְסַי לִפְלָנְיָא״ – עַבְדָּא אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ – יָצָא בֶּן חוֹרִין. אַרְעָא אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת, נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. גְּלִימָא אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת – אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה.

כ׳זוּזֵי אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת – בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. כִּי הָא דְּרַב פָּפָּא הֲווֹ לֵיהּ תְּרֵיסַר אַלְפֵי זוּזֵי בֵּי חוֹזָאֵי, אַקְנִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא אַגַּב אַסִּיפָּא דְבֵיתֵיהּ. כִּי אֲתָא, נְפַק לְאַפֵּיהּ עַד ״תְּווֹךְ״.

כ״אשְׁטָרָא אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דְּאָמַר רַבָּה בַּר יִצְחָק: שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הֵן; אָמַר ״זְכוּ בְּשָׂדֶה זֶה לִפְלוֹנִי, וְכִתְבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר״ – חוֹזֵר בַּשְּׁטָר, וְאֵינוֹ חוֹזֵר בַּשָּׂדֶה. ״עַל מְנָת שֶׁתִּכְתְּבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר״ – חוֹזֵר בֵּין בַּשְּׁטָר בֵּין בַּשָּׂדֶה.

כ״בוְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב הוּנָא: שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת הֵן; תְּרֵי – הָנֵי דַּאֲמַרַן, אִידַּךְ – אִם קָדַם מוֹכֵר וְכָתַב אֶת הַשְּׁטָר, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: