בבא בתרא ט״ו בBava Batra 15b

א׳אֵימָא: כְּמִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם, וְעַד [שָׁעָה] שֶׁיָּצְאוּ.

ב׳מֵיתִיבִי: שִׁבְעָה נְבִיאִים נִתְנַבְּאוּ לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם – וְאֵלּוּ הֵן: בִּלְעָם וְאָבִיו וְאִיּוֹב, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וֶאֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי! אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ, אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל – לָאו מִיִּשְׂרָאֵל הֲוָה? וְהָא כְּתִיב ״מִמִּשְׁפַּחַת רָם״!

ג׳אֶלָּא אִינַּבּוֹיֵ אִינַּבִּי לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם; הָכִי נָמֵי אִיּוֹב – אִינַּבּוֹיֵ אִינַּבִּי [לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם]. אַטּוּ כּוּלְּהוּ נְבִיאֵי מִי לָא אִינַּבּוֹ לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם? הָתָם – עִיקַּר נְבִיאוּתַיְיהוּ לְיִשְׂרָאֵל, הָכָא – עִיקַּר נְבִיאוּתַיְיהוּ לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם.

ד׳מֵיתִיבִי: חָסִיד הָיָה בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם – וְאִיּוֹב שְׁמוֹ, וְלֹא בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא כְּדֵי לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ. הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו יִסּוּרִין – הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. כָּפַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, [כְּדֵי] לְטׇרְדוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא!

ה׳תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִיּוֹב בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם, וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ״ – אֵיזֶה דּוֹר שֶׁכּוּלּוֹ הֶבֶל? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים.

ו׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: אִיּוֹב בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכׇל הָאָרֶץ״ – אֵיזֶהוּ דּוֹר שֶׁנִּתְבַּקְּשׁוּ בּוֹ נָשִׁים יָפוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְאֵימָא בִּימֵי דָּוִד, דִּכְתִיב: ״וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה״! הָתָם בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, הָכָא בְּכׇל הָאָרֶץ.

ז׳רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אִיּוֹב בִּימֵי מַלְכוּת שְׁבָא הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם״. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִיּוֹב בִּימֵי כַּשְׂדִּים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אִיּוֹב בִּימֵי יַעֲקֹב הָיָה, וְדִינָה בַּת יַעֲקֹב נָשָׂא – כְּתִיב הָכָא: ״כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי״, וּכְתִיב הָתָם: ״כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל״. וְכוּלְּהוּ תַּנָּאֵי סְבִירָא לְהוּ דְּאִיּוֹב מִיִּשְׂרָאֵל הֲוָה, לְבַר מִיֵּשׁ אוֹמְרִים;

ח׳דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵאוּמּוֹת הָעוֹלָם הֲוָה, בָּתַר דִּשְׁכֵיב מֹשֶׁה – מִי שָׁרְיָא שְׁכִינָה עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם? וְהָא אָמַר מָר: בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְנָתַן לוֹ – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ״.

ט׳אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דּוֹרוֹ שֶׁל אִיּוֹב שָׁטוּף בְּזִמָּה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵן אַתֶּם כּוּלְּכֶם חֲזִיתֶם, וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ״, וּכְתִיב: ״שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ״. אֵימָא בִּנְבוּאָה, דִּכְתִיב: ״חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ״! אִם כֵּן, ״לָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ״ לְמָה לִי?

י׳וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים״? דּוֹר שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת שׁוֹפְטָיו; אוֹמֵר לוֹ: ״טוֹל קֵיסָם מִבֵּין עֵינֶיךָ״ – אוֹמֵר לוֹ: ״טוֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ״. אֹמֵר לוֹ: ״כַּסְפְּךָ הָיָה לְסִיגִים״ – אֹמֵר לוֹ: ״סׇבְאֲךָ מָהוּל בְּמַיִם״.

י״אאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הָאוֹמֵר מַלְכַּת שְׁבָא אִשָּׁה הָיְתָה – אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה; מַאי ״מַלְכַּת שְׁבָא״? מַלְכוּתָא דִּשְׁבָא.

י״ב״וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה׳, וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן: מֵאַיִן תָּבֹא? וַיַּעַן הַשָּׂטָן וְגוֹ׳״ – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שַׁטְתִּי בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, וְלֹא מָצָאתִי נֶאֱמָן כְּעַבְדְּךָ אַבְרָהָם – שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ: ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״, וַאֲפִילּוּ הָכִי, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא מָצָא מָקוֹם לִקְבּוֹר אֶת שָׂרָה [עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף] – לֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ.

י״ג״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב, כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ וְגוֹ׳״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גָּדוֹל הַנֶּאֱמָר בְּאִיּוֹב יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם; דְּאִילּוּ בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: ״כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה״, וּבְאִיּוֹב כְּתִיב: ״אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים [וְסָר מֵרָע]״.

י״דמַאי ״וְסָר מֵרָע״? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר שְׁמוּאֵל: אִיּוֹב וַותְּרָן בְּמָמוֹנוֹ הָיָה – מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, נוֹתֵן חֲצִי פְּרוּטָה לַחֶנְוָנִי; אִיּוֹב – וִיתְּרָהּ מִשֶּׁלּוֹ.

ט״ו״וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה׳ וַיֹּאמַר: הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?! הֲלֹא אַתָּה סַכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְגוֹ׳״ – מַאי ״מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: כׇּל הַנּוֹטֵל פְּרוּטָה מֵאִיּוֹב, מִתְבָּרֵךְ.

ט״זמַאי ״וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ״? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מִקְנֵהוּ שֶׁל אִיּוֹב פָּרְצוּ גִּדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם; מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם – זְאֵבִים הוֹרְגִים הָעִזִּים, מִקְנֵהוּ שֶׁל אִיּוֹב – עִזִּים הוֹרְגִים אֶת הַזְּאֵבִים.

י״ז״וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ, אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן: הִנֵּה כׇל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ, רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וְגוֹ׳. וַיְהִי הַיּוֹם, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר, וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר: הַבָּקָר הָיוּ חוֹרְשׁוֹת וְגוֹ׳״ – מַאי ״הַבָּקָר הָיוּ חוֹרְשׁוֹת, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁהִטְעִימוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב