בבא בתרא ס״גBava Batra 63

א׳וְלָא הִיא, דְּאָמַר רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָה: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּאַבָּיֵי: בֵּין ״מֶצֶר אַרְעָא דְּמִינַּהּ פַּלְגָא״, וּבֵין ״מֶצֶר אַרְעָא דְּמִינַּהּ פְּסִיקָא״ – אִי אֲמַר לֵיהּ: ״אִלֵּין מִצְרָנַהָא״ – פַּלְגָא, לָא אֲמַר לֵיהּ: ״אִלֵּין מִצְרָנַהָא״ – תִּשְׁעָה קַבִּין.

ב׳פְּשִׁיטָא – אָמַר: ״יַחֲלוֹק פְּלוֹנִי בִּנְכָסַי״ – פַּלְגָא. ״תְּנוּ חֵלֶק לִפְלוֹנִי בִּנְכָסַי״ – מַאי?

ג׳אָמַר רָבִינָא בַּר קִיסִי, תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, הָאוֹמֵר: ״תְּנוּ חֵלֶק לִפְלוֹנִי בְּבוֹר״ – סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: אֵין פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. ״לְחָבִית״ – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁמִינִית. ״לִקְדֵרָה״ – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵים עָשָׂר. ״לְטָפִיחַ״ – אֵין פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר.

ד׳תָּנוּ רַבָּנַן: בֶּן לֵוִי שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלִּי״ – מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ. וְאִם אָמַר: ״לִי וּלְבָנַיי״ – מֵת, יִתֵּן לְבָנָיו.

ה׳וְאִם אָמַר לוֹ: ״כׇּל זְמַן שֶׁהַשָּׂדֶה זוֹ בְּיָדְךָ״ – מְכָרָהּ וְחָזַר וּלְקָחָהּ, אֵין לוֹ עָלָיו כְּלוּם.

ו׳אַמַּאי? אֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם! כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ: ״עַל מְנָת שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלִּי״ – שַׁיּוֹרֵי שַׁיְּירֵיהּ לִמְקוֹם מַעֲשֵׂר.

ז׳אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֹאת אוֹמֶרֶת, הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁדְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי״ – דְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ.

ח׳לְמַאי הִלְכְתָא? רַב זְבִיד אָמַר: שֶׁאִם רָצָה לְהוֹצִיא בָּהּ זִיזִין, מוֹצִיא. רַב פָּפָּא אָמַר: שֶׁאִם רָצָה לִבְנוֹת עֲלִיָּיה עַל גַּבָּהּ, בּוֹנֶה.

ט׳בִּשְׁלָמָא לְרַב זְבִיד, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״זֹאת אוֹמֶרֶת״; אֶלָּא לְרַב פָּפָּא, מַאי ״זֹאת אוֹמֶרֶת״? קַשְׁיָא.

י׳אָמַר רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא: הַאי מַאן דִּמְזַבֵּין לֵיהּ בֵּיתָא לְחַבְרֵיהּ, אַף עַל גַּב דִּכְתַב לֵיהּ: ״עוּמְקָא וְרוּמָא״, צָרִיךְ לְמִכְתַּב לֵיהּ: ״קְנִי לָךְ מִתְּהוֹם אַרְעָא וְעַד רוּם רְקִיעָא״. מַאי טַעְמָא? דְּעוּמְקָא וְרוּמָא בִּסְתָמָא לָא קָנֵי; אַהֲנִי ״עוּמְקָא וְרוּמָא״ לְמִיקְנֵא עוּמְקָא וְרוּמָא, וְאַהֲנִי ״מִתְּהוֹם אַרְעָא וְעַד רוּם רְקִיעָא״ לְמִיקְנֵא בּוֹר וָדוּת וּמְחִילּוֹת.

י״אלֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: וְלֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת – אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ ״עוּמְקָא וְרוּמָא״. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּסְתָמָא קָנֵי עוּמְקָא וְרוּמָא, לַיהֲנֵי ״עוּמְקָא וְרוּמָא״ לְמִיקְנֵא בּוֹר וָדוּת וּמְחִילּוֹת! דְּלָא כְּתַב לֵיהּ.

י״בוְהָא ״אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּתַב לוֹ, כְּמִי שֶׁכָּתַב דָּמֵי – לְמִיקְנֵא עוּמְקָא וְרוּמָא. לְמִיקְנֵא בּוֹר וָדוּת וּמְחִילּוֹת – אִי כְּתַב לֵיהּ: ״עוּמְקָא וְרוּמָא״ – קָנֵי, וְאִי לָא כָּתַב – לָא קָנֵי.

י״גתָּא שְׁמַע: וְלֹא אֶת הַגָּג – בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.