באר מים חיים, דברים א׳:י׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 1:10
א׳ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו'. חזר לדבריו הראשונים למלא פיהם בתוכחות עלי עוון במה שאיבדו על ידי חטאם מה שהיה להם בחורב בחינת ה' אלהינו זכות עצמם ועתה אינם הולכים כי אם בזכות אבות כאמור, והחילוק ביניהם כבר אמור. ועתה אמר להם עוד ראו ההפרש וההבדל ביניהם. כי הנה נודע מה שאמרו חז"ל (יומא כ"ב:) בפסוק (הושע ב', א') והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. ר' יונתן רמי כתיב והיה מספר בני ישראל וכתיב אשר לא ימד ולא יספר. לא קשיא כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וכו' עד כאן. ולכאורה יקשה הלא נודע מאמרם ז"ל (בראשית רבה מ"ב, ג') כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה ואיך מוקמינן והיה מספר בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. אם כן מאי והיה, ולשמחה מה זו עושה.
1
ב׳ואמנם הענין כך הוא. כי כבר כתבנו במקום אחר ענין מה שצוה הקב"ה כמה פעמים למנות את ישראל על ידי כופר נפשם במחצית השקל וכדומה. ומבואר בזוה"ק (עיין חלק ב', רכ"ה.) כי על כן אסור למנות את ישראל בראשיהם בעצמם מפני שאין הברכה שורה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין. וכל מקום שאין הברכה שורה, שם הרגיעה שידה לנוח עליו הסיטרא אחרא ח"ו. ועל כן נאחז הַדֶבֶר בר מינן בהמנות את ישראל וכו'. ולכאורה לפי זה למה צוה כלל שמו יתברך למנותן אם יש סכנה בדבר וצריך ליקח כופר נפשם בעד זה ולמה למנותם. ואם כפשוטי מאמרי חז"ל שאמרו (במדבר רבה פרשת פנחס ז') משל לרועה צאן וכו' ורצה לידע מנין הנותרות הלא לפניו גלוי וידוע ומה צורך למנותם להכניסם בסכנת מות. ואולם הנה ידוע (זוה"ק חלק א', ה'.) אשר באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא ואין קיום העולם אלא בהתורה הקדושה והיא המחיה את כל הבריאה וכמו שמבואר בזוה"ק שאמר בזה הלשון: (תרומה קס"א:) ואי קאי בר נש ואשתדל באורייתא איהו מקיים עלמא וכו'. וכן אמרו חז"ל (בראשית רבה א', ד') העולם ומלואה לא נברא אלא בזכות התורה וכו' ואורייתא וקודשא בריך הוא וישראל חד (זוה"ק חלק ג', ע"ג.) מפני שישראל הן אחודים ואחוזים בהתורה. ועל כך אמרו חז"ל (שם בבראשית רבה) בראשית ברא וגו', בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית נברא העולם כי כל הבריאה אין להם כי אם מה שישראל משפיעין להם חיותם על ידי שורש אחיזתם בהתורה וקיומם אותה. ודורשי רשומות אמרו (רבה פרשת קרח*לא נמצא שם, ומקומו הוא במגלה עמוקות אופן קפ"ו.) כי ישרא"ל ראשי תיבות י'ש ש'שים ר'בוא א'ותיות ל'תורה (והוא על ידי צירופי הא"ב כידוע) כי שורשי נשמות ישראל הם ששים רבוא ת"ר אלף רגלי, ונאחז כל אחד ואחד באות מהתורה הקדושה בששים רבוא אותיותיה ומזה שואבים ושופעים חיותם אליהם ולכל הבריאה כולה. והנך רואה בהתורה הקדושה הגם שאחדות אחד היא, והיא מיוחדת ביחוד נפלא כולה בכללה כי היא מתייחדת באחד אלהינו ברוך הוא, והוא סוד ה' אחד. ושמו אחד שמו הוא רצון במספר השוה, ורצונו יתברך הוא התורה הקדושה שרצה להתקיים התרי"ג מצות האלה בארץ, והוא אחד ומיוחד מכל צד ומכל פינה. אף על פי כן אם אות אחד נוגע בחבירו הרי הספר תורה פסולה, וצריך להיות כל אות מוקף גויל דוקא. והטעם הוא כי באמת הנה כל אות ואות שבתורתנו הקדושה הגם שהוא קטן כמות שהוא, הנה הוא מורה על עולם שלם בפני עצמו גדול בכמות ואיכות למאוד מאוד באורות הרוחניים אורות אלהינו יתברך שמו.
2
ג׳ואמרתי משל לזה, שהוא כדמיון הבנאים המציירים כל הבנין והדירות שבו, גגו ועליותיו פתחיו וחלונותיו, על נייר קטן למאוד ברשומים קטנים, ומי שאינו יודע מה שבתוכו נדמה לו שהוא דבר קל וקטן כמות שהוא. אבל האומן יודע שכל רושם קטן אשר בו, מורה על היכל גדול נורא מאוד מפואר ומהודר מרוקם ומצויר כל מיני גוונים הנאים שבעולם וכל אחד כפי רישומו כן מורה על איזה היכל יש על היכל מרובע ויש על היכל עגול או משולש או על ציורים שונים וכדומה. וכן להבדיל בכמה הבדלות תורתנו הקדושה כל אות ואות שבה מורה על עולם שלם עולם נפלא נורא ונשגב לא שזפתו עין רואה, והוא בשמי השמים בעולמות עליונים, וכל עולם ועולם הוא בציור בפני עצמו ונרשם באותיות התורה באלף בית גימל וכל צורת אות ואות מורה על ציור עולם אחר כזה וכזה. ותיבה שלמה מאותיות ביחד מורה על בחינה אחרת נפלאה בהתיחד העולמות הללו הנרמזים באותיותיה ונעשה מהם ציור זה נפלא הפלא ופלא. וכן כל פסוק ופרשה וכדומה. ועל כן בא האזהרה להיות מובדל כל אות מחבירו בכדי שיהיה מורה על עולם בפני עצמו המכוון נגדו. וגם אם יהיה דבוק בחבירו, יתקלקל הציור מציורו שחצב לו המקום נגד עולמו שלמעלה, כי הוא דבוק עם אות אחר, וכבר הוא בציור אחר עם אות השני ביחד, והבן.
3
ד׳וגם כי נודע אשר כל עולם ועולם בפני עצמו יש לו אור מקיף מיוחד המקיפו מכל צד ומסתירו בסתר כנפיו שלא יתאחזו החיצונים שם כנודע. ואור המקיף הזה הוא מאור מדת הבינה שהיא המסמא עיני החיצונים שלא יסתכל שם ההוא רע עין. כי באור ההוא אין שום שליטה לאחיזתם, ולזה צריך להיות כל אות מוקף גויל. גויל עם הכולל הוא חמשים, בחינת חמשים שערי בינה שאורה היא המקפת לכל עולם ועולם ובצל כנפיה יחסו ויתלוננו כאמור. אשר על כן כל איש ישראל הנאחז באות אחת מן התורה צריך הוא גם כן להיות מובדל אחד מחבירו להראות שהוא מורה על עולם בפני עצמו, ואור המקיף יקיפו מכל צד כדמיון האות הנאחז בו. הגם שודאי כל ישראל הם אחד בתכלית היחוד מכל מקום הרי ודאי גם התורה מיוחדת ביחוד ואף על פי כן צריך להיות מובדל אות אחד מחבירו וכאמור. ולזה צוה הקב"ה למנות את ישראל בכדי שעל ידי המנין שמונין כל אחד בפני עצמו, יבדלו ויפרשו כל אחד לעצמו להורות על עולם בפני עצמו ויקיפו האור בפני עצמו כמו בתורה. ואך לאשר שאין הברכה שורה וכו' כנזכר, צריך להיות מנינם בכופר נפש. ועל כן עתידים ישראל להמנות לעתיד לבוא כמאמר חז"ל (בתנחומא כי תשא ט' ומובא בילקוט נ"ך רמז ק"ך) בפסוק (ירמיה ל"ג, י"ג) עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה. ולכאורה הלא אז ודאי יתקיים בהם (בראשית י"ג, ט"ז) אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, ומה מקום למנותם. ואמנם כי המנין צריך להיות, ואף על פי כן אין מספר להם.
4
ה׳ונראה שעל כן בכל עת יציאה למלחמה נימנו ישראל בכדי להראות לפני הקב"ה חשיבות כל אחד בפני עצמו שעל כן חלילה להפקד ממנו איש. וגם להקיף על ידי זה כל איש ישראל באור המקיף מכל צד ומכל פנה שעל ידי זה לא יגעו בו החיצונים ולא ישלטו בהם ידי זרים הם הבאים עליהם למלחמה. ואפשר על כן נימנו במחצית השקל. כי שקל מספרו ת"ל שהוא ה' פעמים אלהים חושבן משפט עם הכולל, והוא בחינת הדינים כידוע מדברי הרב ז"ל (בכוונת ציצית בבחינת קווצותיו תלתלים). ונודע ששם הוי"ה כשהוא שלם מורה על הרחמים, וכשנחלק מורה על הדין בסוד הכתוב (תהלים צ"ד, י"ב) אשר תיסרנו יה כי נחלק הרחמים ונעשה דין. ואלהי"ם הוא בהיפך כשהוא שלם מורה על הדין וכשנתחלק מורה על הרחמים בסוד (שם נ"ב, ג') חסד אל כל היום, כי מורה שנחלק הדין ונעשה רחמים. והנה המנין מורה על הדין בחינת אלהים שמסתלק הברכה וצוה הקב"ה למנותם במחצית השקל, להורות בזה שיתחלקו דיני אלהים ויתהפכו לרחמים.
5
ו׳והנה התורה הקדושה הגם שידוע מדתה ושיעורה בכמה גוילים נראים לעין אף על פי כן אמר הקרא עליה (איוב י"א, ט') ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ודוד המלך ע"ה אמר (תהלים קי"ט, צ"ו) לכל תכלה ראיתי קן רחבה מצותך מאוד. והטעם הוא כאשר כתבנו לפי שכל אות ואות מורה על עולם שלם עולם אחד בפני עצמו. ועל כן רחבה היא מאוד למעלה למעלה בשורשה עד כי חדל לספור כי אין מספר. וכן הוא ממש באנשי ישראל הגם שהם נימנים ונראה מספרן לעין. מכל מקום אין מספר להם מצד שורשם למעלה בשמים בשורש חיות רוחניות הקדושה המתפשט בשורש נשמתם עד אין קץ וגבול. וזה הוא בזמן שהם עושים רצונו של מקום ואז הם מתיחדים ברצונו ב"ה על ידי התורה שהוא רצונו. ואז ודאי הנה אין מספר אליו. כי כל נשמה היא דבוקה ברצונו ב"ה שאין ערוך אליו עד אין סוף ושיעור ומדה. מה שאין כן ח"ו כשאינם עושין רצונו של מקום אינן אחודים ברצונו ב"ה ועל כן הם תחת גבול וקצב. ומספרם מספר הוא. כי אין בו יותר ממה שהוא נמנה, שאינו מתפטש יותר עבור פרידתו מרצונו ב"ה, וגם אינו דבוק בהתורה שהוא רצונו ונגבל בגבולו.
6
ז׳ולזה אומר הכתוב (הושע ב', א') והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. כלומר כי הן אמת שיהיה להם מספר ידוע כמו התורה שמספר אותיותיה ידוע ומנינם דבר שיש בו צורך הוא. אבל המספר גופא יהיה שלא ימד ולא יספר כי כל אחד מישראל שיהיה נספר, אין שיעור וערך למספרו. כי שורשו בשמים ממעל אחד ברצון הבורא ברוך הוא שעושים רצונו של מקום שם אין סוף וערך. ושורש נשמתו מתפשטת בשמים לרום, ובארץ לעומק עד אין חקר. ואמנם שגם רמז בכתוב הזה אשר לפעמים והיה מספר ממש ח"ו כשאין עושין רצונו של מקום. ואך לפי שעיקר הכתוב הוא על בחינה הראשונה שכך אמר והיה מספר בני ישראל כחול אשר לא ימד וגו' על כן אמר בו לשון והיה המורה על שמחה שזה תכלית וסוף כל השמחות שבעולם. ואפשר שעל כן אמר הכתוב (במדבר י', ל"ו) ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. מה שאין כן בנסוע הארון לא הזכיר מספר בני ישראל. כי הארון נודע שהיה מקדים דרך שלושה ימים לפני בני ישראל לתור להם מנוחה שנאמר (שם שם ל"ג) וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים, עד שאמר משה קומה ה' וגו'. כלומר עמוד והמתן לנו ולא תניח אותנו כמאמר חז"ל (בתנחומא פרשת ויקהל ז'). ועל כן בנסוע הארון שהיה טרם נסיעת ישראל ועדיין לא התחילו בחטא לנסוע מאחרי ה' ח"ו. לא הזכיר מדה ומספר בני ישראל כי אין מספר לגדודיו וכשהם עולים עולים עד לרקיע ומתדבקים שם בשורשם ברצון העליון ב"ה שעושין רצונו של מקום ושם אין מספר וערך. אבל ובנוחה שהיה אחר נסיעת ישראל שנאמר בהם ויסעו מהר ה' כנזכר. ונעשו ח"ו בבחינת אין עושין רצונו של מקום ואז שובה ה' רבבות אלפי ישראל כי כבר יש מספר וקצב להם. ועל כן עשה לפרשה זו סימניות מלמעלה ומלמטה בנונין הפוכות לרמז על התחלקות לבם מה' חלילה. כי הנונין מורים על התחלקות מם סתומה לשני נונין כזה &&&ננ ובהתחלקותם היא כזה &&&ננ ולפי שנעשה אחר ההתחלקות נו"ן אחת הפוכה על כן עושין הנונין הפוכין לרמז על זה שנחלק המ"ם ומורה על שנתחלק לבבות בני ישראל ממקום דביקות בשמו יתברך ופנה לבבם לנסוע מהר ה' בשמחה ותאוה. וזה שאמר כאן משה רבינו ע"ה ראו ההפרש בין אם ה' הוא אלהינו מצד עצמינו ובין אם הוא רק אלהי אבותינו מצד זכות אבות. כי הנה ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. כלומר כשהייתם בבחינת ה' אלהיכם הנה הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. פירוש אפילו היום כלומר בעת הזאת שמספרכם ידוע על ידי המנין בכמה פעמים, אף על פי כן הרבה אתכם והנכם ככוכבי השמים לרוב. שאין שום מספר ומדה וקצב לכם והיה מספר בני ישראל אשר לא ימד ולא יספר. לצד שהייתם דבקים בו יתברך ונמשלתם לכוכבי השמים, ולמעלה אין מספר לגדודיו. אבל עתה כאשר,
7
