באר מים חיים, דברים א׳:ג׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 1:3
א׳ויהי בארבעים שנה וגו'. הנה בכל מקום שנזכר איזה מספר בתורה בשנים נאמר לאיזה חשבון נמנה זה המספר. כמו לצאתם מארץ מצרים, וכדומה. וכאן לא הזכיר הכתוב לאיזה חשבון הוא מונה המ"ם שנים הללו. ואמנם כי הנה חז"ל אמרו (מובא ברש"י במדבר י"ד, ל"ג) אצל הגזירה של המ"ם שנים במרגלים שאף שנה הראשונה הקודם לה הוא בכלל המ"ם שנים הללו, ואף על פי שקדמה למוציאי דבת הארץ. לפי שמשעה שעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה רק שהמתין להם עד שתתמלא סאתם וזהו שנאמר וביום פקדי וגו' עד כאן. אשר על כן אפשר לומר כי לא היה יכול משה לפרש חשבון המ"ם שנים הללו כי הגזירה המפורשת היתה בשנה השניה והתחלתן הוא ממחשבת הגזירה משנה ראשונה ואי אפשר לפרש אחד מהן מפני חבירו. אשר על כן כתב סתם וסמכן למה שלפניו במה שסיים בתוכחות עלי עוון העגל באומרו ודי זהב ולזה אמר ויהי בארבעים שנה מעת הנזכר. כי באמת משם התחילו. ומחשבתו ברוך הוא כמעשה.
1
ב׳באחד לחודש וגו'. הרב הקדוש בעל אור החיים מבאר כי ימי מוסרו לבני ישראל היה ל"ו יום כי כן ימלאו הימים מא' בשבט עד ז' אדר עיין שם. ולפי מה שכתבנו למעלה יובן למה דוקא חושבן זה דיבר עם ישראל. כי כתבנו שדברו היה עם ישראל בבחינת אלה הדברים ללמדם דעה בינה והשכל בבחינת היחוד של מעלה להוריד טל אורות של מעלה על ידי יחוד השלוש ראשונות עם הו' קצוות שכללותן הוא ל"ו ועם ג' ראשונות הם טל והוא הטל המחיה מתים כנודע. ועל כן היתה דברו עמהם במספר הימים האל"ה ללמדם תיקון אל"ה הל"ו הנכללים בו' קצוות הצריכים תיקון המשכת המוחין מג' ראשונות כמדובר. ואפשר כי בכל יום ויום לימדם סדר תיקון בחינה אחת מאל"ה עד אשר נשלמו הימים ונגנז ארון הקודש. וצא ולמד ממצות הספירה שלכל בחינה צריכין יום שלם. ואפשר עוד שרצה לעשות קודם מותו התיקון עמהם בצוותא חדא משה וכל ישראל ועל כן בכל יום לימדם סדר התיקון ותיקונו. ולזה סיים דבר משה וגו' ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. פירוש כאשר צוה ה' אותו בבחינת היחוד והתיקון הלז לעשותו. עתה מסר אותו אליהם שיעשו הם כן אחרי מותו כי הם היו שייכים בתיקון הזה כמוהו כאמור. או שמסר אותו אליהם שגם הם יעשו אתו התיקון הלז בעודו בחיים באל"ה הימים כדבר האמור.
2
ג׳או יכוון בזה על דברי התוכחה שאמר להם. כי הנה משה ענותן גדול היה מכל האדם אשר על פני האדמה ולא מלאו לבו כלל להוכיח כל ישראל ביחד. ולזה אמר ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. כלומר כאשר נצטוה הוא מאתו יתברך אל בני ישראל במצות התוכחה במצות עשה מפורשת הוכיח תוכח וגו' כן היה הוא מוכרח לקיים צווי בוראו. ואמנם כי אם כן יקשה איך מנע את עצמו מלהוכיחם עד הנה בכל ימיו כי אם עתה קודם מותו. ולזה אמר הכתוב,
3