באר מים חיים, דברים א׳:ז׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 1:7
א׳פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב וגו'. בכדי להיות כבודו מלאה הארץ ומלואה. והנה חז"ל אמרו (ספרי מובא ברש"י) הר האמרי כמשמעו. ואל כל שכיניו, עמון ומואב והר שעיר וכו'. ולכאורה זה תימה כי הלא אדרבה נצטוו שלא יצורו את עמון ומואב. והר שעיר ניתן לעשו לרשת אותו. ויתכן לומר על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות תרומות פרק א' הלכה ב'-ג') ארץ ישראל האמורה בכל מקום הוא בארצות שכבשם מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל והוא הנקרא כבוש רבים וכו' ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים אף על פי שלא נכבשה שלא יהיה כבוש יחיד וכו' והארצות שכבש דוד המלך ע"ה חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה וכיוצא בהן אף על פי שהוא מלך ישראל ועל פי בית דינו הגדול עשה אינו כארץ ישראל לכל דבר ומפני מה ירדו ממעלות ארץ ישראל מפני שכבש אותם קודם שכבש כל ארץ ישראל וכו' ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולתיה ואחר כך כבש אחרות היה כיבושו לכל דבר כארץ ישראל וכו' עד כאן. נמצאת אתה אומר שכל מה שכובשין ישראל הכל הוא ארצם ונחלתם ומקודש כארץ שבעה עממין לכל דבר, רק שצריך קודם לכבוש כל ארץ כנען. והוא בנוי על הספרי שדרש על פסוק (דברים י"א, כ"ד) כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו וגו'.
1
ב׳ולזה אמר פנו וסעו וגו' בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו'. כלל בזה כל ארצות האדמה אשר על פני תבל ומלואה, כי לכל מקום שיבואו הרי הוא שלהם ממש להקרא ארץ ישראל ולהיות מקודש בקדושת ארץ ישראל לכל הדברים. ועל כן כלל גם עמון ומואב והר שעיר כי גם הם ירושה לעתיד כמאמר הכתוב (ישעיה י"א, י"ד) עמון ומואב משלח ידם ובני אדום משמעתם. ורק תנאי קטן התנה בזה ואמר פנו וסעו וגו' ובאו הר האמרי ואל כל שכניו. תחלה אל הר האמורי, ואחר כך אל כל שכניו. כי עד אשר לא יכבשו ארץ כנען לא יתקדש שום מקום כיבושם כאמור. ועל כן אמר להם מיד ולדורות פנו וסעו וגו' כלומר לכו תחלה אל הר האמורי ומשם לשאר ארצות ומשם לעמון ומואב וכו' כי עדיין לא היה גזירת הגלות. ואם לא היו ישראל חוטאין היו מתקנים בקרב בהיותם על האדמה כל אשר היה נצרך לתקן והיה התיקון השלם כבבוא משיח צדקינו. וזה הכל קאי אמה שלמעלה שאמר ה' אלהינו דיבר אלינו וגו' כנאמר, שזכות עצמינו גרמה לזה ואין אנו צריכין לזכות אבותינו מידי. ועל כן אין קצב וגבול לברכותינו ונתקיים בנו (בראשית כ"ח, י"ד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה וגו', לא דוקא ארץ שבעה עממין לבד.
2
ג׳ואמנם הנה תיכף בנסיעה הראשונה מהר סיני נאמר (במדבר י', ל"ג) ויסעו מהר ה' ואמרו חז"ל (שבת קט"ז.) מאחרי ה' ופירש הרמב"ן ז"ל שם שחטאם היה לצד שאמרו חז"ל (ילמדנו הובא בתוספות שבת שם.) שברחו מהר סיני כתינוק הבורח מבית הספר וכו'. והוא לומר שנסעו משם בשמחה בתאוה כתינוק הבורח מרבו, וזה היה החטא שאמרו חז"ל שנסעו מאחרי ה'. ולזה אמר הכתוב ויסעו מהר ה' כלומר שנסעו עבור שהיה הר ה' עד כאן דברי הרמב"ן. ולפי דברינו הנזכרים יומתק זה. כי הקב"ה אמר להם רב לכם שבת וגו' כנזכר לומר שבודאי רב וגדול הוא לפניכם גם שבת בהר הזה שלא חסרת דבר, והמיעוט יחזיק המרובה. ועל הכל ה' אלהינו עמנו במשכן כבודו יתברך. ואף על פי כן אני גוזר עליכם פנו וסעו. והיה להם להשיב ודאי כן דברת, טוב לנו לשבת על פנת גג ההר הזה עמך, ולמה לנו להתלבט בדרך לכבוש ארצות ולילך משם בעל כרחנו, רק בשביל גזירת המקום שאמר פנו וסעו. והם לא עשו כן כי אם ויסעו מהר ה' מאותו הר ששבחהו ה'. כי לא רצו בו וברחו בשמחה כתינוק מבית הספר. וזה תיכף לחטא היה נחשב להם. ואחר כך תיכף באותו פרק נאמר (במדבר י"א, א') ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וגו' ותיכף (שם שם, י"א) ויאמר משה למה הרעות לעבדך וגו' לשום את משא כל העם הזה עלי וגו'. כי כשישראל זוכין מצד עצמם אינם צריכים לשום זכות ולשום נשיאות אדם. ועתה כשחוטאין אני צריך לשאת אותן עלי להתפלל בעדם ולמסור נפשי עבורם. ולזה גמר אומר (שם שם, י"ב) כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. כי כאשר חוטאים ומאבדים זכות עצמן אז אין להם אלא זכות אבות הברית והחסד והשבועה שנשבע לאבותינו. ועל כן הוא במדה וקצב כמו שאמר על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. והוא ארץ כנען לבד והשייך אליה, שעליה היתה השבועה לאברהם בברית בין הבתרים ולא יותר.
3
ד׳ובזה אפשר לי לומר כי מה שלאברהם ויצחק ניתן הארץ במדה מה שאין כן ליעקב שנאמר בו נחלה בלי מצרים כמאמר חז"ל (שבת קי"ח:). כי בנתינת הארץ לאברהם וליצחק נזכר בכל מקום הבטחתו יתברך לזרעם אחריהם. כמו באברהם לך אתננה ולזרעך (בראשית י"ג, ט"ו) או לזרעך נתתי את הארץ הזאת (שם ט"ו, י"ח). וביצחק נאמר כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כ"ו, ג'). והוא בחינת הברית והשבועה בהבטחתו יתברך בין אם יהיו בניו ראוין או אינן ראוין צריך לקיים השבועה מצד ברית ומצד זכות אבות ועל כן ניתן בקצב וגבול. וכן ביעקב נאמר תחלה (שם כ"ח, י"ג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והוא במדה וגבול. הארץ אשר אתה שוכב עליה לבד וחז"ל אמרו (חולין צ"א:) שקיפל כל ארץ ישראל תחתיו אבל לא יותר, מפני שהזכיר הבטחת זרעו.וכל מקום שבא בזכות אבות ניתן קו המדה עד כאן ותו לא. רק אחר כך אמר לו אליו בעצמו (שם שם, י"ד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה וגו', שאתה בעצמך תזכה לזה. ולרמוז לו כי אם יהיו ישראל כמוהו בעצמו אז ופרצת ימה וגו' כי אז אין שיעור ומדה לברכתן, וכל מקום אשר תדרוך כף רגליהם בו, להם נתתיהו. (אמר זה ליעקב ולא לאברהם ויצחק לצד שלא נמצא פסול בזרעו רמז לו אם יהיה זרעו כמוהו כל העולם כולו שלהן כי הוא יעקב בחיר האבות היה שלא נשאר בו זוהמא כל דהוא מה שאין כן באברהם ויצחק שעדיין היה בהם מקצת הסיגים מתרח אבי אברהם ששכב עם אשתו בנדתה ומזה נולד אברהם בסוד (איוב י"ד, ד') מי יתן טהור מטמא כידוע, ויצאה זוהמתם בישמעאל ועשו. מה שאין כן ביעקב שהיה מטתו שלימה, והבן). וזה שאמר להם משה בתוכחתו כי הנה מתחלה ה' אלהינו דיבר אלינו וגו' מצד זכות עצמינו והוא אלהינו ממש ולא רק אלהי אבותינו ועל כן אמר פנו וסעו וגו' בערבה בהר וגו' באין קצב ומדה וגבול כי הזוכה מצד עצמו, כל מקום שהוא שם, ברכו ה'. הכל כאמור. אבל עתה הנה,
4