באר מים חיים, דברים י״א:כ״וBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 11:26

א׳ראה אנכי נותן לפניכם וגו'. להבין אומרו אנכי ולא אני. וידוע אשר כל אותיות התורה כולם במנין ומספר ומפקד, שבעתים מזוקקות, אחת מהנה לא נעדרה. ויתכן לומר כי הנה נודע אשר תורתנו הקדושה נקראת ברית אש לפי שניתנה באש. כמאמר הכתוב (דברים ל"ג, ב') אש דת למו ואומר (ירמיה כ"ג, כ"ט) הלא כה דברי כאש וגו'. וענין המשלת התורה לאש, הוא. כי ההוגה בה לשמה ועושה מצוותיה לשם ה' כראוי ונשמר מאזהרותיה לכבודו יתברך. היא נעשית לו חומת אש סביבו לשמרו ולהגין עליו מכל צד ופינה לבעור ולשרוף כל אשר ירצה להזדווג בו לרעה ח"ו. כמאמר חז"ל (עירובין נ"ד:) ברבי אלעזר שהיה עוסק בתורה בשוק התחתון וסדינו מוטל בשוק העליון פעם אחת בא אדם ליטלו ומצא בו שרף. וזה הוא כי הלומדה לשם ה' כראוי הרי הוא מרבה אור גדול מאוד בכל העולמות עד שמחמת גודל הבהקת זיו האור יתמשך עד למטה ותתלהט אש סביבם ויקיף אותם אש מן השמים ותאכל ארץ ויבולה בכח אור תורתן כמחז"ל (חגיגה י"ד:) ברבי אלעזר בן ערך שירדה אש מן השמים וסיכסכה כל האילנות שבשדה וכו' וכן ברבי אלעזר ורבי יהושע שהיו חורזין דברי תורה מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים וירדה אש מן השמים והקיפה אותם כמו שאיתא בגמרת ירושלמי (מובא בתוספות שם ט"ו.). וממילא ודאי שאש הסובבן ישמרם מכל דבר רע ויאכל את כל הקוצים והחוחים שירצו לנגוע בקצהו.

ב׳והכל כי התורה ניתנה משמאל ומימין כלולה מחסדים וגבורות שכן מפורש בה שכר טוב למקיימיה ועונשים מופלגים לעוברי רצונה. והלומדה לשמה הרי הוא ממתיק הגבורות שבה בהחסדים ונכלל שמאלא בימינא ואז כל הגבורות מתהפכין לטובה ולברכה. וכאשר יורד ומאיר עליו אור החסד והטוב אז הוא יורד בגבורה גדולה שיהיה לו הטובה גדולה וחזקה מכל צד ומכל פינה בכל אופני הטובות. ונותנת לו כח וגבורה מלכות וממשלה על אויביו, ומשמאל ומימין על ישראל שלום. ואין טובה גדולה בעולם מטובת הגבורות כשנהפכין לחסד ולטוב, ומסייעין להחסדים להעשות הטובה משניהם. ואז (משלי ג', ט"ז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. ואומרו חז"ל (שבת ס"ג.) למיימינים בה אורך ימים וכל שכן עושר וכבוד. ולכאורה הלא בכתוב לא נאמר רק אורך ימים בימינה.

ג׳ואמנם הנה נודע אשר אריכות ימים הם העומדים בימין המכונה על שם החסדים. כי זקן הוא זה שקנה חכמה העומדת בימין כידוע למארי קבלה. ועושר וכבוד עומדים בשמאל בבחינת הגבורות כשנהפכין לטובה כמאמר הכתוב (איוב ל"ז, כ"ב) מצפון זהב יאתה כנודע. ולפי שהתורה כלולה מימין ומשמאל כאמור. על כן אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. כי שניהם כלולים בה. ולזה אלו המיימינים בה. כלומר שמהפכין את כולה לבחינות הימין להמתיק דינה בחסדים על ידי התורה לשמה ונעשה מיימינים שני בחינת הימין כי גם השמאל נכלל ונהפך לימין לעשות כמעשה החסדים. אז באמת הוא זוכה לכל בחינות הטובות הבאים משמאל ומימין ומשניהם שלום לו. זה נותן לו אריכת ימים וזה עושר וכבוד. ואש הגבורה שבה משמרתו מבית ומבחוץ להאיר לו בכל מיני אורות ושמחות ולכלות ולשרוף כל העומדים עליו מימינו ומשמאלו מכל בחינות הקליפות העומדים על האדם כי כסלא לאוגיא. ועל כן אמרו (סוטה כ"א.) אין עבירה מכבה תורה כי אור התורה ואשה אש אוכלה לכלות ולבער כל הקוצים והחוחים הסובבים את האדם ונעשית אצלו בבחינת להט החרב המתהפכת אצלו לטוב לשמור את דרך עץ החיים היא התורה הנקראת עץ חיים שלא יקרב זר בהיכלו. וע"כ אמרו חז"ל (ברכות כ"ב.) דברי תורה אינן מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש וכו'. והוא הוא דברינו ממש כי ידוע שכל בחינת הטומאה אינה כי אם בחינת הסטרא אחרא והחיצונים, ונאחזין באדם כשיטמא בדבר אשר יטמאהו. אבל אש התורה אינה מקבלת טומאה כי היא אדרבא שורפת ומכלת כל בחינות הטומאה הם החיצונים הנאחזין על ידי הטומאה ואז היא נעשית לו סם חיים. חיים טובים ארוכים מתוקים ומברכתו בכל הברכות והישועות והנחמות והטובות שבעולם כי אין ברכה בעולם כברכת התורה כמאמר הכתוב (משלי ח', ט"ו) בי מלכים ימלוכו וגו' ונאמר (שם שם, י"ח) עושר וכבוד אתי הון עתק וגו'. ואומר (שם ג', ח') רפאות תהי לשריך וגו'.

ד׳ואולם ח"ו בהיפוך כשאדם הוגה בה שלא לשמה ומקיים מצוותיה שלא לשם ה' אין סם המות גדול ממנה כאומרם ז"ל (יומא ע"ב:) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות. ואמרו (שם) לא זכה צורפתו למיתה וכו' ומוטב לו שלא נברא וכו'. והכל הוא כי האש שבה אש אוכלה הוא לו, ושורפת אותו ואת כל אשר לו. והוא בא ממנה ח"ו לכל מיני עבירות ובראשם הגבהות והכעס. שתיכף יגדל לבו בקרבו לומר הרי כבר למדתי וקריתי ושניתי ומי דומה לי. והוא שורש ועיקר לכל המדות רעות אשר מהם ממילא נמשכים כל העבירות רעות. ותיכף הוא מתאוה לשררה וכבוד ורודף אחריה באמרו כי לו נאה ולו יאה. וידוע אשר זה שורש כל החלאים והטומאות. ואש הוא עד אבדון תאכל אשר על ידי זה אי אפשר להיות אור הקדושה שורה בו. כי צור העולמים ברוך הוא אומר אין אני והוא יכולין לדור כמאמר חז"ל (סוטה ה'.). וכשח"ו אין ה' אתו ודאי אין רעה וחולי ונגע רע ומר מזה. וח"ו שורפתו וצורפתו למיתה ולחלאים רעים. וכל הקללות שבתורה באין ונמשכין עליו כיון שלא המתיק הגבורות בהחסדים. אדרבא הגביר על עצמו הגבורות והארורים הנאמרים שמה, אין רעה מזה.

ה׳והנה מודעת זאת למשכיל כי אור הקדושה כל מה שהוא למעלה הרי הוא כולל וחובק בתוכו ועצמיותו כל אשר מה שלמטה ממנו עד קצה האחרון. כי הכל נברא בדרך עילה ועלול. ובכל עילה ניתן כל כח ואור שהיה יכול לקבל בתוכו. הרי נכלל בתוכו כל אשר למטה ממנו. וכן בתורתנו הקדושה כל תיבה ותיבה ואות ואות שבה כולן כוללין כל מה שלמטה מהן. כי הרי כולה היא רומזת לכל בריאת העולמות הקדושים. וכשם שהוא שם בעולמות כן הוא בה, לא יחסר דבר כידוע. ונמצאת אומר כי בנתינת התורה הקדושה אשר פתח דבריו האיר אלהינו יתברך ויתעלה שמו לעד לנצח נצחים, במלת אנכי ה' אלהיך וגו'. הרי מלת אנכי לבד חובק וכולל בעצמיותו כל בחינת התורה כולה בכלליה ופרטיה. הרי לפניך כי אנכי רומז על כל התורה כולה ולכל מה שכתוב בה.

ו׳ולזה אמר משה רבינו ע"ה כאן, ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. כלומר מלת אנכי שנכלל בו כל התורה הוא הנותן לפניכם היום ברכה וקללה. אם תהגה בה לשמה ולקיים מצוותיה לשם ה' תקבל כל הברכות שבעולם. וח"ו להיפך אף אם תלמוד התורה ותקיים מצוותיה הרי הוא לפניך סם המות לקבל כל הקללות עליך ח"ו. הלא תראה במצוה אחת ממצוותיה מצות אכילת הפסח שאמרו חז"ל (נזיר כ"ג.) משל לשני בני אדם שאכלו את הפסח אחד אוכלו לשם מצוה נאמר עליו (הושע י"ד, י') צדיקים ילכו בם ואחד אוכלו לשם אכילה גסה נאמר עליו ופושעים יכשלו בם. הרי כי אפילו בעשיית המצוה אם אינו עושאה לשם ה' ח"ו נאמר עליו ופושעים יכשלו בם. ומכל שכן בכללות התורה. ובפרט הלימוד בה שמנו חז"ל (אבות ו', ו') ארבעים ושמנה דברים שהתורה נקנית בהם. וקשה להיות באדם כל המ"ח דברים הללו טרם לימודו שיהיה לימודו לנחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם. ומאוד צריך האדם ליתן דעתו ולבו ללמוד התורה באופן שיהיה נחת רוח לצור העולמים ברוך הוא. ועל כן הזהירם משה ראה אנכי וגו'. כלומר ראה היטב. כי לכאורה נדמה לאדם שאין צריך דבר ללימוד התורה. ומיד ישב ללמוד ויתענג תיכף בלבו ונדמה לו שכבר הוא בשמים וכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לו. והכל צריכים לשמשו ולהזהר בכבודו כי כבר למד היום כמה דפין גמרא וש"ך, ונדד שינה מעיניו מחצות הלילה. ואינו יודע כי ח"ו ח"ו יוכל להיות שלא די שלא היה לימודו נחת רוח לבוראנו ברוך הוא אלא כי גם בנפשו הוא, וירד על ידה לשאול תחתיה.

ז׳ונודע ממארי קבלה אשר לימוד התורה כזו הוא מזון הקליפות. וכל דיבור ודיבור שמוציא מפיו, תיכף חוטפין אותו כל מיני כתות הרעות והסטרא אחרא, ונבראין מזה מיני מזיקין בעולם. ועל כן אמר ראה היטב בזה כי הנה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. שאנכי שהוא התורה כנאמר או אפילו כפשוטו, שמה שאנכי נותן לפניכם היום. כלומר התורה שהוא מלמדם, יש בו ברכה וקללה. והזהר היטב לצאת מן גדר ופושעים יכשלו בם ח"ו. ולהכנס בגדר צדיקים ילכו בם. ולזה אמר להלן וסרתם מן הדרך כלומר מן הדרך. עצמו תסורו. שעל ידי דרך התורה תלכו אורחות עקלקלות כשלא תשימו לב עליה לעשותה כראוי. ואכן שמה שאמר אנכי ולא אני. הוא לרמז על מלת אנכי הנאמר בנתינת התורה. (ומה שלא נאמר שם אני הוא כדרשות חז"ל (שבת ק"ה.) אמירה נעימה כתיבה יהיבא. או אנא נפשי כתיבת יהבית וכו'). וה' יתברך ישים חלקנו מלומדי תורתו לשמה ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל כולנו יודעי ולומדי תורתך לשמה. ועיין בחיבורנו זה בכמה מקומות. ובחיבורנו סידורו של שבת (בחלק הראשון שורש השביעי ענף א') ביארנו קצת ענין לימוד התורה לשמה.

ח׳והסימן הקטן לזה הוא, כאשר פוסק מלימודו והוא אינו מתמלא הכנעה ובושה ולב נשבר ונדכה לפני צור ישראל ברוך הוא, ולפני כל, בראותו קוטן ערכו ומיעוט קיצורו בעבודת אלקים על ידי התורה הקדושה. עדיין הכל הוא מבחוץ ולא נכנס כלל ללימוד תורתנו. ואכן כשיצא ממנה בהכנעה רבה ובושה ובשמחה שזכה להתדבק קצת בבוראו על ידי התורה שעל ידי זה הוא נכנע ונדכה לפניו ברוך הוא, ולפני כל. אז כבר התחיל בלימוד התורה וה' יתברך יעזרהו מעט מעט עד שיזכה לכל המעלות שמנה רבי מאיר במשנתינו (אבות שם) כאומרו כל הלומד תורה לשמה וכו'. עד שנקרא ריע אהוב אוהב את המקום וכו' עד ונותנת לו מלכות וממשלה וכו' ונעשה כמעין המתגבר וכו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

ט׳עוד יאמר הכתוב ראה אנכי וגו'. כי הנה מודעת זאת לכל משכיל ואשר טעם מקצת מנועם אור תורתינו הקדושה. כי כל המצוות שבתורה לא ניתנו כי אם בכדי להמשיך על ידם כל בחינת שפע אור וקדושה וברכה וחיות לכל העולמות. כי לזה היתה עיקר בריאת שמים וארץ וכל אשר בהם. מפני ששמו יתברך חפץ חסד הוא למאוד מאוד. ויותר ממה שהעגל רוצה להניק הפרה רוצה להניקו (פסחים קי"ב.). והכל נמשך מאשר בשמים כן נעשה דוגמתו בארץ. שהבריאה היתה בכדי להיטיב קודם שהיה העולם שירצו בטובה. וכן נמשך הכל בדרך עילה ועלול. עד שנעשה כזה שהגומל חסד רץ ורודף אחר הדל להשפיע לו ולהניקו מטובו. ושש ושמח הוא ביותר בנתינתו מאשר העני בקבלתו. כאשר מצינו באברהם שישב לו על הפתח כחום היום בחולשתו לבקש אולי ימצא מי שיעניקו מטובו. וכל זה אינו אף אחת מני אלף לחסד שמו יתברך במה שהוא רוצה וחושק תמיד להשפיע מטובו לבריותיו אשר ברא.

י׳ולזה ניתנו כל מצוות התורה שכל מצוה ומצוה הוא דמיון הצינור המוטל ומונח בין המקור מים החיים וזכים ומתוקים לכל רואיהם, ובין הבור שבחצר, בור רֵק שאין בו מים. ועל ידי הצינור הלז נמשך מי המקור מים הנפלאים ממעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון אל הבור הרק הזה. עד שהבור מתמלא ממי המקור. ורק שהצינור צריך שיהיה שלם ויפה מכל צדדיו ומכל סביביו שלא יזל המים מתוך נקבי סדקיו הדקין שבדקין. כי המים הזכים ובהירים למאור לא עצרו כח מלהתמצות אף בסדק הדק מן הדק. וצריך שיהא הצינור זך ויפה ומנוקה מכל מיני ליכלוך וטינוף. בכדי שלא יתהפכו המים מתוקים שעוברים בתוכו למרים מפני עכירת וטיט הצינור. ואז המים שבבור הם ממש כאשר במקור. והאדם הנהנה מהן נותנים לו בריאות וחיות וכל מיני טובות בבחינת מים הנאמנים.

י״אוכן כל מצוה ומצוה שבתורה הנה מבואר בתיקוני זוהר (בהקדמה ב'.) שהמה תלוים בשמו הגדול והקדוש הוי"ה כענבים באיתכלא והוא בחינת וא"ו שהוא דמיון הצינור. שעל ידי כל מצוה יורד בתוכה ממש כבהצינור כל בחינת שפע אורה ושמחה ותענוג ונחת רוח וכל מיני ברכות להיטיב לברואי עולמו מן המקור מים החיים אשר בשמי השמים העליונים מאורו ברוך הוא שאין קץ וגבול ומדה לאור טובו וחסדו ונפלאותיו ועריבת נעימות ידידות יקר נועם צוף מתיקתו שאין ערוך אליו, אל הבור התחתון הוא עלמא תתאה ליהנות מאורו ברוך הוא. רק שצריך שיהיה המצוה שלם ויפה שיהיה נעשה כולה בגוף ונשמה כאשר ביארנו במקום אחר שהוא גוף עשיית המצוה. וחיות נשמתה שהוא אור הכוונות הראויות לכוון בעשייתה. הן ברזי התורה והן בפשוטי טעמי כל מצוה. והעיקר במחשבה דיבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה, לגדולת מי שציוהו עליה. כי הלא אם יעמוד אדם לפני שלטן הארץ ומכל שכן לפני מלך גדול ויאמר לו המלך בני עשה דבר זה למעני ותן לי החפץ הזה המונח לפניך. אין צריך לבאר זאת שכמעט נפשו יצא מרוב אהבה ושמחה וזריזות וחשקת וחביבות וחפיצות ותשוקת להושיט החפץ להמלך. והכל באימה ויראה יראת המלך העומד לפניו ובבושה והכנעה במה שזוכה לעמוד לפניו לשרתו בדבר הזה. ומכל שכן דכל שכן להבדיל עד אין שיעור, אדם על הארץ שעומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה כי הלא מלא כל הארץ כבודו. ולית אתר פנוי מיניה והוא יתברך מצוה אותו עשה לי דבר זה למעני התעטף בציצית הניח תפילין שב בסוכה טול לולב ומיניו וכדומה. איך יחרד לב האדם ויכלה ותצא נפשו מכל וכל עד מיצוי טיפת דם האחרון שבו לרוב האהבה והשמחה והחדוה העמוסה לאין קץ ותכלית על שזיכהו לעמוד לפניו לשרתו כביכול. שאין מלאכים זוכים לזה כי אם פעם אחד בשבוע או בחודש או בשמיטה כידוע (חולין צ"א:) ובאימה ויראה ומורא ובושה לפני אדון כל ברוך הוא. והוא חיות הנשמה שבכל מצוה כאשר הארכנו מזה במקום אחר. ופשיטא שתהיה נקי מכל סיג ופסולת שלא יתערב בה מחשבת חוץ מהבלי שטותי עולם הזה להיות לו תפארת מן האדם וכדומה. שזה אינו בגדר אדם כלל וגרוע מן הבהמה לאבד דבר יקר ונפלא כזה שאין ערוך אליו בשום פנים בידים בשאט נפש, והוא שגעון שאין כמוהו. ואין אנו עתה בביאורו לדבר בגנות האנשים. ובפרט שאין צריך לדבר מהם וגנותם נודע ומפורסם לכל.

י״בואז כשנעשית המצוה שלם ויפה כראוי אז המצוה הוא צינור נפלא להמשיך מן המקור העליון כל בחינת שפע טוב וברכה וחיות לכל העולמות עד הבור התחתון עלמא תתאה שהוא בור רק דלית ליה מגרמיה. ואז הבור מתמלא במים נובעים בכל מיני השפעות ונעשה בחינת באר מים חיים חסדי דוד הנאמנים והוא הבאר אשר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. המה האבות הקדושים אברהם ויצחק. והיה להם מריבות וקטטות עליה. בתחילה גזלו עבדי אבימלך (בראשית כ"א, כ"ה). ואחרי מות אברהם סתמום פלשתים וימלאום עפר וגו' וישב יצחק ויחפור את בארות המים וגו' ורבו גם עליה עד לבסוף שקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ (שם כ"ו, ט"ו-כ"ג). כי כל מגמותם היה בכל עבודתם במצוות ה' להמשיך המים העליונים מימי החסדים אור הקדושה והטהרה לעלמא תתאה לעשותה באר מים חיים נובעין ונוזלין להשפיע מטובה לבריותיה בקדושה ובטהרה. והם רבו כמו רבו עליה כי המים הללו אינם נמשכין כי אם לאותם הדבקים בה' וממשיכין עליו אור עבודתו וקדושתו. והם רצו לעכב המים בהצינור שלא ירד אל הבאר הנזכר כי אם דרך עקלתון להאי נחש תקיפא. שיתפרנסו החיצונים והקליפות ממימי הקדושה חלילה ומהם יגיע להם הנאחזין בטומאת הקליפות. עד ששב יצחק והמשיך המים מרחובות הנהר. ושם בחינת היובל והחירות אין שטן ואין פגע רע. כי אור ההוא מסמא עיני החיצונים והקליפות מלהסתכל בו. ועל כן ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות כלומר שקרא שם הבאר התחתון על שם המקור שממנו תוצאות חיים במים ההם. והכל כי לא נשתנה המים כל שהן מן המקור עד הבאר. כי היו הצינורות נפלאין זכים ובהירים מנוקים ויפים מכל צד ופינה שלימים מחוזקים היטב על ידי גודל טוב עבודתם. ולזה כאשר ירדו המים מן המקור כן היו ממש בבאר ההוא. ריחן לא פג וטעמן לא נמר ונשארו זכים וצלולים מתוקים כאשר במקורם העליון. ועל כן שם הבאר התחתונה רחובות הנהר ממש וכאמה כבתה, והבן. ולא יכלו שוב החיצונים לנגוע בקצהו.

י״גואפשר עבור זה, בהגלות מלכנו על הר סיני ללמד לעמו תורה ומצוות פתח דברו האיר ואמר אנכי ה' אלהיך וגו'. כי מלת אנכי מרמז על השלימות הנפלא הלז כי עלמא תתאה הוא הנקרא אני. והמקור העליון הנפלא הזך הצח ומצוחצח הנורא והנשגב נקרא בחינת כתר העליון אשר משם ישקון העדרים עדרי צאן קדשים בחינת הקדושה אשר למטה ממנו עד הבאר התחתון. ואך לפעמים והאבן גדולה על פי הבאר הוא בחינת החיצונים והיצר הרע הנקרא אבן כמאמר חז"ל (סוכה נ"ב.). והם המונחים על פי הבאר לעכב מרוצת המים לתוכה, שלא יתרבה אור הקדושה ח"ו בעולם. ועל כן יעקב בכחו הגדול גש וגל אבן מפי באר מים חיים ואמרו חז"ל (בראשית רבה ע', י"ב) כאדם המעביר הפקק מעל הצלוחית. ובודאי לא נשבח יעקב אבינו בחיר האבות בתורה הקדושה שיש בו כח וגבורה גדולה כגויי הארצות ח"ו לטעון אבן בידו. ואמנם על זה אמרו שכוחו גדול שהעביר בכוחו את בחינת החיצונים אבני השדה אבן מכשול. מפי הבאר מים חיים הנזכר. להאיר אור הקדושה בכל העולמות ואז נעשה בחינת אנכי אני כ' שבאר התחתון הנקרא אני נתמלא ממי המקור מכתר העליון. ובאופן שיהיו כאשר במקור. ואז נקראים שם כאשר במקור בחינת כ' המורה על הכתר ונעשה אנכי הכ' בתוך הבאר הנקרא אני.

י״דואפשר שזה הוא הסולם שראה יעקב אבינו. כי הראו לו שכל מעשי המצוות והעבודה, אינם אלא סולם להמשיך על ידו בחינת שפע וברכה לבאר התחתון. ולזה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (בראשית כ"ח, י"ב). פירוש שלוחי אלהים הם העובדים את ה' עולים בו כשממשיכין השפע כראוי, ויורדים ח"ו כשמורידין השפע אל החיצונים, כי אז כל החיצונים שולטין בו. ועל כן אמרו (שם ס"ט, ו') הסולם הזה רגליו בבאר שבע וראשו בבית אל וכו'. מורה באצבע על האמור. רגליו בבאר שבע להוריק לשם כל בחינת שפע וברכה. וראשו בבית אל הוא בחינת אל עליון המורה על הכתר כנודע מדברי הרב ז"ל (בכוונת השמונה עשרה במלת אל עליון) והוא מי המקור שראשו עומד בביתו של אל עליון להמשיך משם ולהשפיע לבאר התחתון. ולזה כאשר ויקץ יעקב משנתו אמר אכן יש ה' במקום הזה. כלומר כי כל בחינת הוי"ה וכל העבודה אינה אלא במקום הזה להמשיך הברכה אל הבאר הלז. ואנכי לא ידעתי. כלומר לא ידעתי מבחינת אנכי שעיקר העבודה היא בבחינה הזו להשפיע מי המקור בחינת כ' כתר העליון אל בחינת אני להעשות מלת אנכי. ועל כן תיכף בבואו אל הבאר גש וגל אבן מפיה להמשיך הברכה עליהן ולהשקות העדרים, והבן. ולזה צור ישראל פתח ואמר אנכי ה' אלהיך וגו' פירוש שעל זה תקבל עליך אלהותי להיות ה' אלהיך שתעשה בחינה אנכי להמשיך הברכה מן המקור לבאר התחתון. וזה שהזהיר משה רבינו לישראל כאן ואמר להם ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' פירוש ראה שכל התורה והמצוות שאני מצוה אותך עליהן כולם הם רק בבחינת אנכי. שכולם אינם אלא צינור וסולם להוריד על ידם כל הברכות והשפעות ממקור עד הבאר התחתון. ואמנם כי יש בו ברכה וקללה. וגמר אומר,