באר מים חיים, דברים ט״ז:י״חBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 16:18

א׳שופטים ושוטרים וגו'. הרב הקדוש בעל אור החיים נתן טעם לסמיכת פרשה זו עם סיום למה שלפניה במצות הראיה בשלוש רגלים. וגם אנו נאמר בזה לפי קוצר שכלנו. כי הנה חז"ל אמרו (נדה ל'.) ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע וכו'. ולהבין אמיתיות הדברים בזה כי הלא אם האדם אינו מרגיש בנפשו שהוא כרשע איך יהיה בעיניו כרשע. כי הלא דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו. ואם באמיתיות הלב נדמה לו שהוא צדיק וכל העולם כולו אומרים לו כן, ידוע אומרם ז"ל (אבות ג', י"ג) כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, ומה יהיה אם יהיה בעיניו כרשע מה שלא כן בלבבו. ועוד לכאורה אפשר הלא יותר טוב לדמות בנפשו שהוא צדיק ויוסף אומץ בעבודתו להתחזק במה שיש לו שלא יאבד ממנו מה שעבד עד עתה. מה שאין כן אם יהיה בעיניו כרשע, שלא יתאמץ כל כך יותר בעבודה, וחלילה יאמר כאשר אבדתי וגו'. ובאמת אמרו כן חז"ל (שם ב', י"ח) ואל תהיה רשע בפני עצמך ופירש שם הרמב"ם ז"ל וזה לשונו: כלומר לא תחזיק עצמך כרשע שמתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי.

ב׳ואכן הנה נודע הדבר מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ז, ח') הרשעים הן ברשות לבם, אמר נבל בלבו (תהלים י"ד, א'), ויאמר עשו בלבו וכו' (בראשית כ"ז, מ"א) אבל הצדיקים לבן ברשותן ויאמר דוד אל לבו וגו' (שמואל-א כ"ז, א') עד כאן. ופירושו כי הרשעים הגם שיודעין כי אחריתן מרה כלענה ויודעים היטב בשעת מעשה העבירות כי זה הוא סם המות שלהם להשמדם עדי עד משני עולמות כמאמר חז"ל (שבת ל"א:) יודעים רשעים שדרכם למיתה שמא תאמר שכוחה מהם תלמוד לומר (תהלים מ"ט, י"ד) ואחריהם בפיהם ירצו סלה וכו'. והיה רצונם לפרוש שלא יתגעלו בתאותם הרע למרוד את פי ה' הגדול הגבור והנורא עושה משפט אל קנא שמו. ואולם כי לאשר נשתקעו הרבה במילוי תאותם בעבירות רעות והגבירו עליהם כוחות החיצונים והקליפות למאוד עד שאין תאות לבם ברשותם, ואין בהם כח למשול ברוחם להתגבר על תאוותם לפרוש מן הרע. כי הלא האלהים עשה את האדם ישר ששכלו ורצונו יהיה להם כח המלוכה והממשלה על התאוה כמאמר הכתוב (ברשית ד', ז') ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. כי כל אדם המשכיל על דבר יראה בעצמו שהוא נחלק לחצאין. כח התאוה שבלב המושכו לכל מיני תאות הגופניות הגשמיות להיתר ולאיסור. וכח השכל אשר עליו שהוא אשר מבין בשכלו כי חלילה לו ח"ו לעבור את פי ה' לעשות קטנה או גדולה מאשר הזהירו עליו פן יראה בעיניו ומרה תהיה באחרונה. וכל אדם לפי מה שהוא באהבתו ויראתו את בוראו בקטנות או בגדלות. ועל כן לפעמים כשיראה אשר עבור התאוה שבו שמתאוה אל הדבר הזה הוא ממציא לו היתרים וסברות כרסיות להקיל בנפשו לעשות הדבר הזה כי מחמדי מעמקי לבו מנתקים אותו אל הדבר למילוי הנאתו. כאשר יבין את זאת כי זה הכל הוא עבור התאוה שבלב. אבל באמת כח השכל והמוח שלו אינו מסכים בשום אופן לעשותו אז תיכף הוא מגביר כח שכלו בראותו שזה אשר רוצה את הדבר הזה הוא רק מהתאוה שבלב המתאוה לכל דברים חיצונים. ולא למען שמו יתברך באהבה להיות בזה מצות ה' בהיתר גמור שלא במצוה הבא בעבירה חלילה. ומכניע תאות זדון לבו הרע בכח השכל אשר עליו כי לו ניתן הכח והממשלה על התאוה כאומרו ואתה תמשל בו. ומתחיל לשוטט בשכלו ולהבין מגדולות בוראו באהבתו ויראתו. וכי כל דברי עולם הזה הם נבזים ושפלים אין מתום בהם. וכל עיקרו לא נברא ואינו חי בארץ כי אם למלאות רצון הבורא לעשות נחת רוח לפניו בכל אשר יוכל ובזה הוא מתגבר על התאוה ועובד את ה' יתברך בזה. שכל עיקרי העבודה לאלהינו יתברך שמו החשובה לפניו יותר מכל הוא ההתגברות על התאוה. שכל עיקרו לא נברא אלא לזה. ואשרי לו שזוכה לעבדו יתברך בזה.

ג׳ואמנם מי שהתגבר בנפשו כוחות הגופניות הרי אף שיודע בשכלו כי היה טוב לו שלא לעבור את פי ה', אי אפשר לו להכניע תאות לבו ולהתגבר עליו וכבר הוא מוכרח לעשות מה שלבו חפץ באין מונע. וכמו בפרעה הרשע אף שהיה יודע מהמכות הנפלאות שיגיעו לו על המרתו ברצון ה'. לא היה בכוחו לעצור ברוחו ולמשול בתאותו והוכרח לעשות את אשר בלבבו אף שלא ברצונו. וזה אומרם הרשעים הן ברשות לבם. שכל עצמן ברשות לבן הם שאין בהם כח לפרוש מתאותן והתאוה מושכתן בהכרח לבאר שחת (אם לא כאשר ירצו בתשובה יתירה במסירות נפשם ורוחם ונשמתם לאלהי עולם ויתחרטו בחרטה מופלגה וגדולה על העבר. אז בכח החרטה הרבה משברים עול ברזל אשר עליהם וצועקים לה' בכל כחם ולבבם במצוי טיפת דם נפשם ואז האל הטוב יעזרם ויושיעם למען שמו. ועליהם נאמר (תהלים ק"ז, י"ד) יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק וגו' כי שיבר דלתות וגו').

ד׳ואמנם הצדיקים הם ההיפך מזה, כי לרוב התמדתם בביטול כוחות הגופניות ומכניעים התאוה בכל עת ובכל שעה עד אשר לא יתאוה עוד כלל לשום תאוה חיצונית ויהיה לבו שלם עם ה' אלהיו לחפץ ולהתאוות תמיד לאהבתו ויראתו ולעשות רצונו וחפצו. ולא ימצא עוד כלל בלבו שום כח ורצון אחר להתאוות תאוה זולתו. כי כבר ביטל והכניע כח מורשי מעמקי לבבו עד שלא נשאר שום מקום בו שישרה עליו כח הרע והיצר הרע, וממילא שלא יחמוד לדבר אחר אם אין בו כח היצר הרע. ועל זה אמרו חז"ל (בבא בתרא י"ז.) שלושה לא שלט בהם יצר הרע אברהם יצחק ויעקב ויש אומרים אף דוד שנאמר (תהלים ק"ט, כ"ב) ולבי חלל בקרבי וכו'. והוא שאמרו הצדיקים לבן ברשותן כלומר שלא יגיע להם לעולם שום יראה ופחד לומר אולי ימשיכם תאות לבם לתאוה חיצונית כי כבר בטלה תאות לבן לגמרי ולבם ושכלם אחד הוא. וראיה מדוד שנאמר (שמואל-א כ"ז, א') ויאמר דוד אל לבו כי דוד לא שלט בו יצר הרע כאמור.

ה׳ואולם הנה נמצא עוד ממוצע בין הדרכים האלה והוא על פי מאמר חז"ל (ברכות ס"א:) צדיקים יצר טוב שופטן רשעים יצר הרע שופטן בינונים זה וזה שופטן. והנה צדיקים ורשעים הוא ממש הדבר האמור שצדיקים יצר טוב לבד שופטן כי לבן ברשותן ואינו שולט בהם יצר הרע כלל ואינו מתאוה כלל לשום תאוה חיצונית והיצר טוב לבד הוא המולך בכל אשר לו בכל איברי הגוף ואין אחר עמו. ורשעים להיפך יצר הרע לבד שופטן כי הם ברשות לבן והיצר הרע הוא המושל בו והוא הולך אחריו כשה לטבח ואין ביכולתו להתגבר עליו כלל אחרי אשר הוטמא במאוד מאוד בעבירות רעות ותאוות רעים ונשתקע בהם וקשה לו מאוד לנתק תאוותיו התקועים בעומקי מורשי לבבו בכח גדול וביד חזקה.

ו׳ואמנם בינונים זה וזה שופטן הוא הדבר אשר הזכרנו מהשתי כוחות הניתנין באדם כח תאות הלב המתאוה וחומד לכל דברים החיצונים והגופנים שנמשכין מכח היצר הרע וחיילותיו היושבים מצד השמאל שבלב האדם ומסיתין ומושכין את האדם לכל תאוותיו. וכח השני הוא כח השכל והמוח המבין אל תכלית הטוב מה שטוב לו בעבודת בוראו יתברך לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו בזה ובבא. ומורא עולה על ראשו מיראת הבורא יתברך ופחדו ואימתו שלא לעבור על רצונו והוא היצר הטוב השופטו לטוב. ואכן כי לו ניתן הכח והממשלה על תאות לבו כמו שאמר (בראשית ד', ז') ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. שעל כך אמרו חז"ל (קידושין מ':) לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוא חציו חייב וחציו זכאי וכו'. כי ידוע ליודעים אלו אשר טעמו ממלחמה כבידה הזו מלחמת היצר הרע לכבשו ולהכניעו תחת ידינו כי קשה מלחמה זו יותר מכל מלחמות שבעולם כי הלא כאשר ישא גוי אל גוי חרב להלחם בכלי קרב. הנה כאשר יתגבר האחד על חבירו ויכהו מכת חרב והרג ואבדן לא יירא שוב משכנגדו שירצה לעמוד נגדו. כי זה שכנגדו כאשר יודע שזה גבור ממנו לא יגש אליו כלל למלחמה כי ירא לנפשו פן יפגעהו במתנת ידו ויבא ויכהו אם על בנים. ולא כן במלחמת היצר הרע כי הוא לא ינוח ולא ישקוט מללחום מלחמתו. ואף אם אלף פעמים האדם יתגבר עליו ולא יצייתו כאשר יאמר לו. הוא יעשה את שלו באלף פעמים ואחד להסיתו ולהדיחו כמו כן כאשר יוכל ולא ירע לו כלל ממה שיודע שהאדם מתגבר עליו בכל פעם. ועל כן צריך האדם לישמר מאוד ממנו ולהיות עיניו פקוחות תמיד מול מלחמה הזו. כי אם רגע ירף מהתגבר במלחמה וישכח את כבידת המלחמה אשר עליו הנה אורבו טמון בקרבו ומשגיח יומם ולילה על שעה קלה הזו שהאדם ירף מללחום בחזקה עמו ויחטפנו ברשתו ח"ו כידוע מספרי יראים.

ז׳אשר על כן אם ידמה האדם בנפשו שהוא כבר בא למעלות הצדיקים שיצר טוב לבד שופטו ואין בו שום תאות היצר הרע כלל ובאמת לא כן הוא. ח"ו עומד בסכנה גדולה כי אינו מכין עצמו למלחמה שנדמה לו שאין מי שעומד נגדו. ובאמת עדיין הוא צפון וטמון בעמקי מחמדי לבבו ופתאום יחטפנו אליו והוא לא יעמוד נגדו. ואכן כי גם זה לא טוב שיחזיק האדם את עצמו לרשע ח"ו. כי בחינת הרשע הוא שח"ו הוא ברשות לבו ואין בו כח למשול ברוחו כלל להתגבר על תאות לבבו, ובזה ודאי שח"ו לא יעמוד כלל להכנס במלחמה עם יצרו, שידמה לו כי ח"ו יפול במלחמה לפניו וממילא יבוא לכל מיני רשעות בשאט בנפש חלילה. אשר על כן הורו לנו רבותינו ז"ל הדרך הישרה שיבור לו האדם שתמיד יראה את עצמו כאלו הוא חציו חייב וחציו זכאי כלומר שעדיין שניהם שולטין בו ושופטין אותו היצר טוב והיצר רע בשוה. וחציו הוא חייב הנוטה לצד היצר הרע, וחציו זכאי החפץ בעבודת יוצרו מצד היצר טוב. ומעתה בידו הבחירה לבחור בטוב ולמאוס ברע או להיפך ח"ו.

ח׳ולזאת יהיה תמיד עיניו בראשו היטב להסתכל לעמוד תמיד בעינים פקוחות מול כובד המלחמה הזאת ולהתגבר תמיד בכל עוז ותעצומות מול האורב הטמון בקרבו ומצפה להפילו לבור תחתיות ח"ו. ובידו הכח והממשלה להתגבר על תאות לבו בכח שמו הגדול והקדוש העוזר לו כמאמר הכתוב (תהלים ל"ז, ל"ב) צופה רשע לצדיק וגו' אבל ה' לא יעזבנו בידו וגו'. ואמרו חז"ל (סוכה נ"ב:) אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו וכו'. ולזה אמרו חז"ל (אבות ב', ה') אל תאמין בעצמך עד יום מותך. כי לא ידמה לאדם, אחר שהוא רואה כי הוא באמת צדיק ירא אלקים והתגבר על יצרו מיום עמדו, שאינו צריך עוד למלחמה כי כבר לא יעמוד היצר הרע נגדו. לא כן לא תאמין בעצמך שלא תבא עוד לידי חטא כי היצר הרע יפגעך בשעה שאינה לא יום ולא לילה וימשיכך אחריו. על כן תמיד הזהר לעמוד בקשת וחרב וחנית במלחמה סלה. ובזה תבין ממילא כי מה שאמרו (שם ב', י"ח) ואל תהיה רשע בפני עצמך ודאי כן הוא כאמור. כי אם ח"ו ידמה לו שהוא רשע לא ירצה לעמוד וללחום עם היצר הרע כלל. ואין רעה מזה חלילה. אבל אם יהיה צדיק בעיניו גם כן לא טוב כי ירף מן המלחמה ופתאום ילכד בה חלילה. ועל כן אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע (נדה ל':). כי כל העולם רואין בטוב מעשהו כי צדיק הוא בכל הדברים. והוא, עבור שהתגבר תמיד על יצר הרע וכוחותיו. אבל לא היה אחד מהן בעמקי נקודת לבבו לראות שכבר נתבטל מאתו כל כוחות התאוות הגופניות שלא יתאוה להם בשום אופן מקטון ועד גדול כאברהם אבינו ששלט על רמ"ח אבריו שליטה שלימה (נדרים ל"ב:) שהכניע כולם לעבודת שמו שלא יתאוו ויחפצו שום אחד מהם לדבר אחר חלילה. או יצחק ויעקב ודוד (בבא בתרא י"ז.). ועל כן אתה היה בעיניך כרשע. כרשע ולא רשע (כעין אומרם בפסוק (איכה א', א') היתה כאלמנה ולא אלמנה) כלומר שאינך צדיק מכל וכל להיות יצר טוב לבדו שופטך כי אם שנמצא עוד בך בחינת הרשע להתאות לדברים שהוא מתאוה לדברים הגופנים דברים החיצונים. ובזה עיניך בראשך יהיו להשמר ממנו בכל עת ורגע.

ט׳ולזה רמזה התורה כאן ואמרה שופטים ושוטרים תתן לך כלומר תמיד תן אל לבך שיש לך שופטים ושוטרים פירוש שני שופטים ושני שוטרים יצר טוב ויצר הרע ששניהם שופטים אותך ומושלים בך (כי שוטר מלשון מושל הוא כלשון הכתוב (משלי ו', ז') קצין שוטר ומושל) והוא כאומרם לעולם יראה האדם את עצמו כאלו הוא חציו חייב וכו' כאמור ולא תטה לאחד מהצדדים להיות צדיק בעיניך או רשע ח"ו כי אם רק בענין ששניהם שופטין אותך ומושלין בך ובזה תלך לבטח דרכך להתאוות ולחפוץ לעבודת האל תמיד, ולעמוד תמיד בקשרי המלחמה בהתחזקות והתגברות נגד האורב הטמון ממש כמאמר הכתוב (בראשית ד', ז') ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. (ואומרו בכל שעריך רומז על מה שאמרו ז"ל (נדרים ל"ב:) במדת אברהם אבינו שבתחילה שלט על רמ"ג אברים ולבסוף על רמ"ח והם שתי אזנים שתי עינים וראש הגויה. והנך רואה שקשה השליטה בהאברים הללו יותר מכל הרמ"ג אברים. והמפרשים פירשו שם לפי שהם אינם קצת ברשותו של אדם שהאדם ישמע לאזניו פתאום שלא ברצון ותאוה כלל וכן יראה בעיניו פתאום וכו'. והמה נקראים שערים מפני שהם האברים הפתוחים שבאדם כידוע. ושם ביותר צריך הכתוב לזרז מפני שקשה השליטה בהם. ועל כן בשערים הללו ודאי שהאדם צריך להחזיק בנפשו כי עדיין לא יצא ידי חובתו בהם שיהיו תחת רשותו מכל וכל שלא יצטרך לתת עין עליהם לשמרם מכל רע. וראיה מאברהם שלא השיג את זאת כי אם ברבות הימים אחר היגיעה גדולה ומי יאמר הגיעו מעשי למעשה אבותי למעשה אברהם וכו'. ולזה בכל שעריך ודאי שצריך לתת השופטים האלה שלא לנטות לאחד מן הצדדים כי אם ששניהם מושלים בו ושמירתן עליו.

י׳ולזה סמכו הכתוב למה שלמעלה למצות הראיה. כי הנה השלוש רגלים הללו בזמן שבית המקדש היה קיים ובפרט בחג האסיף תקופת השנה שסיימה התורה בו שהוא זמן שמחה לכל. והתורה הזהירה על השמחה ואמרה (לעיל ט"ז, ט"ו) והיית אך שמח. ועניין השמחה הוא מחמת רוב אהבה למקום ברוך הוא עד אין שיעור וערך. הישוער השמחה הזה שצוה אלהינו יתברך שמו לבוא שלוש פעמים בשנה לראות פניו היש חיך מתוק מזה. האם יצוייר שלא יצמא נפשו ויכמה בשרו. ונפשו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף מרוב האהבה והשמחה הלזו. וביותר במה שצונו ברוב אהבתו (שם שם, ט"ז) ולא יראה פני ריקם איש כמתנת ידו וגו'. הישוער דבר הזה שצור העולמים ברוך הוא צונו להוליך דורון ומתנה אליו יתברך בבואנו לראות פניו ביום שמחתו ושמחתנו. הלא ודאי ודאי אם לא היה נאסר מאתו יתברך לאבד עצמו לדעת. היינו מוליכים לו לדורון את נפשותנו ונשמותנו ממש לזבוח אותנו על מזבחו לעולה ברוב אהבה ושמחה. ועל כן כאשר יבוא האדם לאהבה ושמחה ודביקות כזה. פן ישכח את הדברים האלה אשר על לבבו מהאויב ושונאו הטמון בקרבו וצפון אתו וידמה לו שכבר עבר ובטל מן העולם וגם אחר אשר יעברו הימים האדירים האלה ימי השמחה ידמה לו שכבר זבחו ביום חגינו לא יתן לב עליו. לזה הזהירה התורה ואמרה שופטים ושוטרים תתן לך שלא תדמה בנפשך כי כבר אתה הצדיק שלא ישלוט בך היצר הרע כי אם שופטים וגו' תן על לבך ששניהם שופטים ומושלין בך והזהר והזהר מהם ומהמונם ואז טוב לך סלה.

י״אובדרך הפשוט אפשר לדרוש סמוכין הללו על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל ומובא בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקכ"ט סעיף ד') וזה לשונו: חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו משוטטים ומתפשטים בגנות ופרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהירו וכו' עד אלא יהיו כולם קדושים עד כאן. ולזה אחר שצוה הכתוב על המועדים והרגלים וצוה בפירוש על השמחה אנשים ונשים וטף. וידוע שאף בשמחת בית השואבה שהיה בבית המקדש מקום בית אלהינו יתברך היו שם כל החסידים ואנשי מעשה. תקון גדול עשו שם שהיו מקיפים אותה גזוזטראות ומושיבים הנשים מלמעלה והאנשים מלמטה בכדי שלא יסתכלו בהן ויבואו לידי קלות ראש כמאמר חז"ל (סוכה נ"א:) ומכל שכן בשמחה אשר בבית כל ישראל שהשטן ח"ו מרקד שם להדיחם מיראת ה' להסיתם לעבירה. אשר על כן סמך אליו שופטים ושוטרים תתן לך. ועל הבית דין מוטל הדבר להעמיד שוטרים ברגלים להזכירן על הדברים ההם ולהזהירם במורא ויראת שמים ועל הקדושה והטהרה כאמור בדברי קדוש ה' הרמב"ם ז"ל הנזכר.

י״בעוד יאמר הכתוב שופטים ושוטרים וגו'. על פי אשר אמרנו וענינו במקום אחר בביאור ענין קבלת היסורין מאהבה. להבין איך יצוייר זה באמת בלב אנושי לאהבה אהבה גמורה בעד היסורין הנשלח עליו. הלא מטבע גבול וגדר אנושי לשנוא את המכה אותו (ואם שמדרך האדם לנשק את רגלי האדון אחרי הכותו מכה רבה זה שקר גמור הוא ואינו אלא לפנים ואין זה בחוק אלהינו יתברך כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו חלילה).

י״גואמנם כי באמת אנו רואין ראייה חושית לפעמים שהאדם אוהב את מכהו אהבה גמורה אהבה עזה ונאמנה. והוא אם יחלה האדם חולי אשר ימות בו בכאב אחד מאבריו וכדומה ויבוא רופא נאמן ויחתוך את האבר הלז באכזריות מופלג, ולהחולה הנה יכאב זה מאוד בצער גדול ויסורין עד אין שיעור, או יפיל את שנו הכואב לו, אשר בעת הפלתו אין שיעור לכאבו וצערו. ובאמת גם בשעת מעשה החולי אוהב את הרופא אהבה גמורה אהבת אמת ואמונה כי יודע בבירור כי חיים הוא נותן לו, חיים של חילוץ עצמות, ומחזיק לו טובה כל הימים אשר הוא חי על פני האדמה.

י״דוכן הוא באמת בבחינת יסורי האדם שלא ניתנו כי אם על הדרך הזה (על פי הרוב ואמנם עוד יש בחינות ודרכים בענין היסורין ביארנום במקום אחר. וכולם מודים שאינם אלא בחסד גמור מאת האל יתעלה רק שהם יותר גבוהים במעלה וזה הוא בחינה הפחותה. ואכן על פי הרוב בזמנינו זה, המה על בחינה זו) כי האדם על ידי עונותיו אינו יכול לקבל אורו יתברך אור קדושתו אור המאיר לארץ ולדרים אור צח ומצוחצח אור נערב זך ובהיר, לצד עבות גסות חומריותו אשר נשתקע ונתמלא זוהמא רעה על ידי גסות העבירות ותאוות חמדת הזמן המלאים מזוהמת הנחש הקדמוני שהטיל זוהמתו בכל תאוות הזמנים. וקבלת אורו הלז הוא הן בעולם הזה שרצון שמו יתברך להופיע עליו באורו להאיר לו באור קדושתו לקדשו ולטהרו מזוהמות האלה ולחדש לו מוחין חדשים בכל יום תמיד להתענג על ה' אלהיו ברוב אהבה ושמחה. והן אורו יתברך העתידה לבוא לנשמת האדם בעולם הבא או לימות המשיח שיבוא בעגלא ובזמן קריב שהוא ליהנות ולהתענג מאור זיו שכינתו יתברך שאין שיעור וערך לנועם ידידות תשוקת חמדת עריבת תענוג הזה והוא קץ כל המאורות ותכלית כל השמחות ותקות כל מקוה אשרי המחכה ויגיע. והעונות והזוהמות האלה הם המסכים מבדילים בינינו לבין קוננו שלא יוכל להאיר עלינו באורו הנפלא. כי הוא יתברך עוצם עיניו מראות ברע.

ט״ואשר על כן באמת את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג', י"ב). והוא דמיון לאב שיש לו שני בנים האחד הוא נאה ויפה וטוב לכל והולך בדרכי ה' וטוב לשמים וטוב לבריות ומופלג בתורה ובמעשים ובמעלות ובמדות נאות וישרות. אשר על כן אביו אוהבו אהבה גמורה בלב ולב אהבה חזקה ונאמנה. והשני הוא רע מעללים לא תואר ולא הדר לו ומתנהג במעשים רעים לה' ולבריות, אין טוב נמצא בו. ואביו שונאו שנאה גמורה אינו מניחו על פתח ביתו. ולפעמים שניהם נחלו בחולי אחד בכאב האברים באופן שצריך לחתוך אבר מאבריהם. והנה נודע אשר האיש העומד אצל חתיכת אבר של חבירו מרה לו מאוד ואינו יכול לסבול כלל רוב הצער המופלג עד אין קץ שמגיע לזה בחתיכת איברו, ומכל שכן האב לבנו. ואמנם כי לבן החביב, לרוב אהבתו הנאמנה לבנו, הנה עושה כל התאמצות המופלגות עד אין שיעור ועושה כל מיני צער ויסורין לבנו להשקותו כל מיני סמים המרים והרעים ולחתוך האבר הנחלה באכזריות מופלג ולא יועיל כלל מה שהבן צועק למאוד ברוב צערו לאביו מה זה אתה עושה לי ובאמת כי גדול צער האב מצערו. ואולם לרוב האהבה והחסד האמיתי שרוצה לעשות לבנו אינו שומע כלל לקול צעקתו ובכייתו, ועושה לו הדבר הצריך לו בלי שום מונע ועיכוב. ואמנם לבן השני הגם שבנו הוא ורוצה גם כן בטובתו רק שאהבה עזה אין לו בו אליו, הוא מניחו כך ואומר מן השמים ירחמו לצד הצער המופלג שיהיה צריך לעשות לבנו והוא אינו יכול לסבלו. הראת לדעת כי נתהפך הדבר שלבן שהוא שונאו אינו יכול לסבול צערו ולבן החביב עושה לו צער כפול ומכופל כי לזה אוהב באהבת נפש ורוצה בטובתו דוקא ועושה כל מיני דברים הרעים בכדי להחיותו להטיב אחריתו ולזה שאינו חפץ כל כך בטובתו אינו רוצה בצערו.

ט״זובזה מובן ממילא כי את אשר יאהב ה' יוכיח. כי הן נודע מה שאמרו חז"ל (סנהדרין מ"ז.) בשעה שהאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי וגו' ואמר הכתוב (ישעיה ס"ג, ט') בכל צרתם לו צר. ונמצא כאשר האדם מתיסר, כביכול צער לפניו יותר מצער האדם. ממש כהאב על בניו ויותר הרבה מזה. כי רחמנות ואהבת האב על הבן נמשכים על אחת מני אלף אלפים עד אין קץ מאהבת שמו יתברך לעמו ישראל בנים לקוב"ה ושכינתא עמוסים מני בטן. ועל כן זה אשר ה' אוהבו אהבה גמורה ורוצה מאוד בטובתו וחסדו להיטיב לו כאשר יוכל, הוא מוכיחו ומיסרו, וכביכול גורם צער לאדם, וביותר אליו כביכול כביכול, והכל למען טובת האדם אשר על פני האדמה. לא כן באינו אוהבו שכביכול אינו מתאמץ כל כך בטובתו ומניחו לילך כמות שהוא.

י״זובזה מובן ממילא מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ט', י"א) שמדת הדין והפורענות הוא טוב מאוד. כי הוא באמת יותר טוב וחסד ממדת הטוב והחסד. כי כשהקב"ה משפיע לאדם טובות וברכות וחסדיו יתברך במדת החסד הרי כביכול תענוג ונחת רוח לפניו מאוד מטוב האדם ומטובו שמשפיע לבנו כל הטובות ואין זה חידוש כל כך מכאשר הוא מיסרו ביסורין במדת הדין שכביכול עושה צער לפניו לרוב האהבה והטובה הגדולה והחסד האמיתי שרוצה לעשות לאדם זה והוא ודאי טוב מאוד. ובזה צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים כי הוא עושה באמת ממדת הדין מדת הרחמים שיודע בבירור ואומר על מדת הדין שפגעהו כי הוא מדת הרחמים וחן וחסד מבורא עולם ובזה נתהפך ממש מדת הדין למדת הרחמים וחסד לעשות לו טוב וחסד כמדת החסד ממש. והבן. כי מצד שהוא עושה ממדת הדין מדת הרחמים לומר שהוא רחמים וחסד. כן נעשה ממש רחמים וחסד להטיב לו בטוב. ובזה אין טובה גדולה בעולם מזו כאשר ביארנו במקום אחר שכאשר מדת הדין נתהפך לרחמים וחסד אין חסד גדול כמוהו כי עושה ההטבה בגבורה גדולה וחזקה בטוב שאין טוב כמוהו ומשמרו ומצילו מכל אויביו מסביב ונעשה לו חומת אש סביבו ותאכל כל הקמים עליו ומברכו בכל הטובות בשלימות מופלג ביד חזקה שאין כזה במדת הטוב לבד כי אין בו בחינה היד חזקה והגבורה והבן. ואז משמאל ומימין על ישראל שלום בנחת ושמחה ואין שטן ופגע רע רק שלום הכל שלום.

י״חואל זה רמז הכתוב כאן ואמר שופטים ושוטרים תתן לך וגו'. כלל בזה שני הבחינות יחד שהם אחד. כי שופטים רמז אל מדת הדין בית דין של מעלה הגוזר ופוסק הדינים על האדם ח"ו. ושוטרים הם שלוחי הדין גופא בחינת היסורין הרודים במקל וכופתין ברצועות המיסרים האדם. ובשניהם אמר הכתוב תתן לך כלומר שתתנם אליך להבין כי לך הם להנאתך ולטובתך ואין דבר בזה כי אם אמיתיות הטובה הגדולה והחסד המופלא שעושה עמך אלהיך יתברך באהבתו אותך. וממילא נכלל גם בחינה השניה אשר שופטים ושוטרים תתן לך שתגרום בזה במעשיך כי שניהם תתנם אליך כלומר ינתנו לך להתהפך למדת הרחמים והחסד ויהיו להנאתך ולטובתך בביטול כל היסורים והפורעניות. ואדרבה לברך אותך בכל מיני ברכות וישועות מכל הצדדים ויהיה משמאל ומימין עליך שלום שזה תכלית הטוב שאין טוב מזה בעולם הזה ובעולם הבא כאשר כתבנו. ולזה אמר בכל שעריך כלומר בשיעורין דילך (כמו שאיתא בזוה"ק בראשית ק"ג. בפסוק (משלי ל"א, כ"ב) נודע בשערים בעלה בשיעורין דיליה וכו'). כאשר יהיה באמיתיות מחשבתך ולבך בשיעורין דילך, כן תהיה ההמתקה להפך מדת הדין לרחמים וחסד שיהיה הכל לטוב לך.

י״טולזה מסיים הכתוב אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך. כי נודע שהי"ב גבולי אלכסון המכוונים נגד י"ב שבטי יעקב עיקרם באו בכדי להתכלל החסדים והגבורות יחד לאכללא אשא במיא בכדי להמתיק את הגבורות בהחסדים ויהיה נכלל שמאלא בימינא לטוב בית ישראל. וזה שסימן הכתוב בחינת ההמתקה הזו שתזכה בשופטים ושוטרים תתן לך שהוא אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך שה' הטוב נתן בחינה זו בכללות שבטי ישרון הרומזים לשנים עשר גבולי אלכסון.

כ׳ועוד ירמוז הכתוב בזה לסוד קריעת ים סוף המבואר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל שהיא שהחסדים והגבורות היורדים לבחינת יסוד ומלכות שנמתקים בכל פעם ומתכללים הגבורות עם החסדים לאחד. ושם בקי"ס לא נעשה כן. כי אם שנקרע הים הוא המלכות לחצאין שלא נכללו הגבורות בהחסדים. וירדו החסדים לבד לטובת בית ישראל ולהאיר להם. והגבורות לבד על ראש פרעה ועמו לצוללם במצולת ים להשמדם עדי עד. והנה נודע אשר בחינת החסדים הם ה' חסדים שכל אחד כלול מעשרה ונעשים בחינת כל ביסוד וגם הה' גבורות כמו כן חמשה הם כל אחד כלול מיו"ד חשבון כל. ואפשר שלזה אמר הקב"ה לאברהם לך לך ואמרו חז"ל (לשון רש"י שם) להנאתך ולטובתך. כי לך הוא כל בהיפך אתוון. ושני הבחינות נתן הקב"ה לאברהם. אחד, לך להנאתך ליהנות מה' חסדים שיתנהג עמו בחסד וברחמים בטובות מופלגות. והשני, לך לטובתך שיהיה לך כח הארת הדין מבחינת הה' גבורות לבד לשמרך מכל רע להשמיד את אויביך וינסו משנאיך מפניך. ולשני הבחינות האלה רמז כאן. אחד, שופטים ושוטרים תתן לך. שעל ידי כוונתך הרצויה בשופטים ושוטרים תזכה שתתן לך שיאיר אליך אורות החסדים והברכה ה' חסדים חושבן לך. ובחינה השניה גם כן אשר ה' אלהיך (רומז אל הדין) נותן לך לשבטיך. שיתן גם בחינת הארת ה' גבורות חושבן לך, לשבטיך. הם שונאי ישראל שנקראו שבטיך שהם שבט ההכאה רחמנא ליצלן לישראל, על דרך מאמר הכתוב (ישעיה י', ה') הוי אשור שבט אפי. ואליהם תצטרך להגבורות לעשות נקמה בגוים לכלותם ולאבדם מפניך. ועל כן גמר אומר ושפטו את העם משפט צדק כי העם יכוון על כללות יושבי הארץ, ישראל וגויים יחד. כי העם רמז לפעמים גם על הרשעים וערב רב (זוה"ק חלק ב', מ"ה:) ואין לך משפט צדק מזה שירדו החסדים לישראל והדינים לשונאיהם. כי הלא לישראל נאמר (דברים י"ג, י"ח) ונתן לך רחמים ורחמך והטיבך והרבך וגו'. ונאמר (שם ל', ג') ושב ה' אלהיך את שבותך וגו'. וכאלה רבות אין מספר. ובגוים נאמר (איוב י"ב, כ"ג-כ"ד) משגיא לגוים ויאבדם וגו' ויתעם בתהו לא דרך. ולזה סמך הכתוב לזה ואמר,