באר מים חיים, דברים י״ז:י״גBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13

א׳תמים תהיה עם ה' אלהיך וגו'. תמימות זו אינו ידוע מהו. וחז"ל (בספרי ובפסחים קי"ג: ועיין תוספות שבת קנ"ו:) דרשוהו שלא לדרוש אל העתידות עיין שם. וגם אנו נאמר לפי דרכנו ברוב החיבור הזה כי הנה כבר ביארנו במקום אחר ביאור אומרם ז"ל (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע וכו' ולא נודע איך נעבוד את הבורא ביצר הרע שהוא היצר המסית לרע ולא לעבודה (ועיין ברמב"ם בפירוש המשנה סוף ברכות על זה) ואנחנו כבר היה דברינו בביאורו בכמה מקומות כי הנה עיקר בחינת היצר הרע נודע שהוא מקור הנפש הבהמיות אשר מתלבש בדם האדם להחיותו (כמו שאיתא בדברי הרב ז"ל בספר שער הקדושה), ובה נטבעים כל מקור שורש המדות הרעות ותאוות הזמן המושכין את לב האדם להתענג בתענוגים ולהתרחק מעבודת בוראו. והם ארבעה מדות רעות כוללים הנמשכין מארבע יסודות שבה שהם אש רוח מים עפר. ומיסוד האש נמשך מדת הגאוה והגבהות השנאוי בעיני המקום יותר מכל המדות רעות שבעולם כאשר האריכו חז"ל בגנותה. צא ולמד בדברי חז"ל וברמב"ם ובספרי יראים. כי טבע האש לעלות למעלה וכן הבעל גאוה רוצה לעלות תמיד למעלה מהכל. וממנה נמשכין נהרי אש שאר מדות רעות כמו בקשת השררה והכבוד וכדומה וגם אש הזירוז הגדול לבעור לעבירה רעה בכל כוחו. ועל ידי הגאוה נמשך הכעס כי אם היה שפל רוח לא היה מתכעס אם אין עושין רצונו. ומיסוד הרוח נמשך הדיבור בשיחה בטילה וחנופה ושקר ולשון הרע ורכילות ולגלות שבחיו לבריות להתגדל בהם. ומיסוד המים נמשך כל בחינת תאוות וחמדת התענוגים למלאות גרונו בטנו וכריסו בדברים העריבים לחיך כי המים הם המצמיחים כל מיני תענוג והוא מקור ושורש ופנה לכל הרעות כמאמר הכתוב (דברים ח', י"ב) פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו' ואומר (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים. וממנה נמשכין החמדה לגזול ממון חברו ואשתו. וגם הקנאה כי יקנא בחבירו אשר יש לו ממה שלדעתו אצלו חסר הוא. ומיסוד העפר נמשך כל בחינת העצלות והעצבות שעל יד כן אדם נמנע מהרבה מצוות לעשותם ומלימוד התורה הרבה כמאמר הכתוב (משלי ו', ט') עד מתי עצל תשכב מתי תקום וגו'. והיינו מפני עצבונו על השגת קניני הבלי עולם הזה או על היסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר.

ב׳והנה נפש השכלית שבאדם והוא בחינת היצר טוב שאין בה רע כלל והיא מתאות תמיד לעבודתו יתברך לקיים כל תרי"ג מצוות הכלולים ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה, היא המתלבשת על נפש הבהמית הלז הכל כמבואר שם. ונפש הבהמית הוא כמו היסוד לנפש השכלית הבנוי עליה. ועל כן אם לא יכניע האדם תחילה את מדות הרעות התלוין בנפש הבהמית לא יוכל לעולם לעבוד את ה' הנכבד ונורא. כי אם היסוד רע הוא, ממילא הבנוי עליו גם כן לא טוב ויפול הנופל ח"ו. ועל כן תחילה צריך האדם לקדש את עצמו ולהכניע כל המדות הנזכרים ושאר המדות שזכרם שם על שלימותן ואז בנקל לו לעבוד עבודת שמו ולקיים כל התרי"ג מצוות כהלכתן ועיין שם שהאריך בזה. וידוע שכל דבריו מקובלים איש מפי איש עד פומא דאליהו זכור לטוב.

ג׳ואמנם הנה נודע מה שאמר הכתוב (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ואמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ד, א') זה היצר הרע. כי מי שיש לו לב משכיל ומבין אפס קצהו מגדולת יוצר בראשית ברוך הוא שאין ערוך אליו, ישכיל וידע כי לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה. אין זה בחוק אלהינו יתברך שמו לברוא דברים הרבה עד אין שיעור ולא יפעלו כי אם בשביל להתרחק מהם. הרי בכל דבר ודבר יש שם ניצוצי הקדושה וכוחו המחיה הדבר ההוא, ואיך לא יהיה בעולם כי אם בשביל להתרחק ממנו. והבן הדבר הזה כי אסור להרחיב הדיבור כאן שלא ישתו התלמידים הלומדים שלא לשם שמים וכו'.

ד׳והנה מבואר בזוה"ק (שמות צ"ג:) אצל העבירות החמורות שבתורה בלא תנאף ולא תגנוב שנמצא שם פסיק טעמא בין לא, לתנאף. או לתגנוב. לומר שלפעמים מוחלק ה"לא" מהם לאמר תנאף ותגנוב והוא למחדי באתתיה חדוה דמצוה ולגנוב דעתיה דרביה וכו' כמבואר שם. הרי שנמצא בהם בחינת העבודה למקום. והכל הוא כי הרי אם בא הדבר לכלל בריאה הרי ודאי יש שם ניצוצי הקדושה כח אברי השכינה המחיה אותו ואיך יהיה ח"ו לריק מכל וכל שלא ישתמש לפעמים לצורך מצוה ועבודתו. ואם לא היה משתמש לעבודתו כלל לא היה ולא נברא הדבר בעולם כי מאחר שהוא מרוחק מכל וכל מאין יהיה נמשך לו חיות והשפעה להיות בעולם, והבן.

ה׳ואמנם כי לצד שניצוצי הקדושה שנתפזרו שמה המה בריחוק מקום מאוד ממנו יתברך, כי המה מונחים בדברים הרעים מכל סביבם. על כן האיש הזוכה לעבוד עמהם עבודת גבוה כאשר נבאר למטה. בזה הוא מוציא הניצוצות האלה משם ומחזירם לשורשם למעלה למעלה והוא תענוג גדול נפלא עד אין שיעור וערך לפני מלך המלכים ברוך הוא בהעלות אליו הניצוצות משם. והוא דמיון המלך שנשבה בנו לשביה וישב שם ימים רבים והיה המלך מצטער אליו ומתגעגע עליו. וכן בנו גם כן לעומתו בשביה מתגעגע ומצטער מאוד לראות פני אביו. ויהי ברבות הימים והזמנים בא אדם אחד והוציא את בן המלך משם והביאו אצל אביו. הישוער או היוערך רב השמחה ועוצם החדוה וגבול השעשועים שמגיע אז להמלך בראותו את בנו הזה אחר כמה וכמה שנים בעלותו מן השביה. וממילא כן לבנו ויותר. ובודאי האיש הזה אין קץ ושיעור לשכרו והמלך מקרבו מחבקו ומנשקו בכל עוז ותעצומות עד אין שיעור. וכן הוא ממש ויותר מזה בניצוצים האלה שנתפזרו ונתרחקו מאוד מאור פניו יתברך במרחק רב וזה כמה וכמה ימים ושנים אשר הם בבית השבי במדור הקליפות והחיצונים משכן הרע שירדו לשם ברצונו יתברך שיהיה שכר ועונש בעולם כידוע. ואדם הזוכה להעלות את הניצוצין הללו אברי השכינה משם. הרי ודאי אין לשער ולערוך השמחה הגדולה והחדוה העמוסה בתענוג ושעשועים וחביבות וידידות שמגיע לאלהינו יתברך בזה ולהניצוץ הקדוש. וממילא שכר האיש הזה אין לו שיעור וערך ודמיון. והקב"ה כביכול מקרבו ומחבקו בימינו. ואם הוא קדוש בקדושה ובטהרה, הרי הוא לנשיקין שהם אתדבקות רוחא ברוחא כנודע לטועמי מעץ החיים.

ו׳וזה שאמרו חז"ל (ברכות ס"ג.) איזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה, בכל דרכיך דעהו. ואמר רבא ואפילו לדבר עבירה ופירש רש"י דעהו תן לב אם צורך מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה. והבן, כי הוא דברינו לידע את ה' ולעבדו בכל לבב אפילו בדבר עבירה, הם המדות רעות הנזכרים שאין עבירה גדולה מהם כמבואר בשער הקדושה (שער א' חלק ב') שהם גרועים יותר מכל העבירות שבתורה. והנה בחינת העבודה בדברים הללו במדות הרעות אי אפשר לפרט ולבאר בספר על הנייר בדיו כי היא עמוקה מני ים, ובאבנתא דליבא תליה, והמבין מבין כל אחד לפום שיעוריה דיליה. וכן הוא זוכה בהעלאתם כל אחד לפי כח חכמתו ובינתו וערך התרחקו מהם בתאוות לבו בבירור גמור שלא יתאוה להם לא מיניה ולא מקצתיה. ואמנם קצת הנה כבר ביארנום במקום אחר במקצת דמקצת.

ז׳וראשית דבר הוא היסוד האש שממנו מדת הגאוה והכעס וענפיהם, שהוא היותר גרוע מכל המדות רעות. הנה מצינו ביהושפט מלך יהודה שהיה צדיק עולם נאמר עליו (דברי הימים-ב י"ז, ו') ויגבה לבו בדרכי ה'. ולכאורה הלא אמרו חז"ל (סוטה ה'.) שעל גבה לב אומר הקב"ה אין אני והוא יכול לדור. ואיך הוא גבה לבו בדרכי ה'. ועוד הנה חז"ל הגידו ברוח קדשם ומשנה שלימה שנינו (סנהדין ל"ז.) לעולם יאמר אדם בשבילי נברא העולם. ולכאורה אין גבהות גדול מזה שיאמר האדם שכל העולם כולו לא נברא אלא בשבילו. ואמנם הוא הוא דברינו כי יש דוגמת הגבהות בקדושה ועבודת ה' והוא כי לפעמים יבוא היצר הרע אל האדם ויאמר אליו דברי מוסר להראות לו שאינו נחשב לכלום וכל עבודתו ועשיותיו בעבודת בוראו ח"ו לאפס ותהו נחשבין כי הלא אינו עושה אותם כראוי ובלי אהבה ויראה ולא פורחת לעילא, וגם הוא מלוכלך בעבירות רעות. וכל עוד שאינו שב בתשובה, ח"ו עוד מוסיף כח לחיצונים. וכאלה רבות במה שיסביר לו שכל מצוותיו אינם נחשבין לכלום, ובזה הוא מרשל ידיו מלעשות מצות הבורא יתברך. ויוציא כל היום באכילה ושתיה ושינה ושיחה בטילה ולא יערב לבו לגשת ללמוד דף או שנים מתורה הקדושה למען שמו באהבה להדבק בה' יתברך על ידי התורה הקדושה שהוא כביכול נעלם ונסתר בתורתו שהוא רצונו יתברך שרצה שנעשה התרי"ג מצוות האלה ובדברים שבין אדם לחבירו יהיה כך או כך והוא ורצונו אחד. ומה לו יותר בכל עשיותיו כי אם הדבקות הזה ולעשות נחת רוח לפניו. והוא מרשלו בזה באומרו שלא יעלה כלל למעלה וכו' כנזכר שח"ו יוסיף כח לחיצונים וכו'. וממילא גם במעט מצוות שעושה, מתרשל בהם ואינו עושה אותם כראוי בלב ולב, ולהדר שיהיו בתכלית הכשרות וההידור. למיעוט ערכם בעיניו מצד פחיתתו שעשה אותו יצרו הרע עניו מכל בשעה הזו. בכדי להתרשל בקיום המצוות (אכן בשעה אחרת כשיצטרך להתקוטט עם אדם יגביה לבו עד שמי מרום ויבעיר אש בלבו ותוקד עד שאול תחתית לומר מי ידמה לך ומי ישוה לך ומי כמוך שלם במעלות. למדן, וחסיד, ונדיב לב, וכותב, וכדומה, והוא עיקר הגבהות השנאוי לפניו יתברך במאוד, המפילו לבור תחתית) הכל כנודע. וכן יאמר לו מי אתה לדקדק במצוות כל כך ולהזהר באיסורין הדקים כמו הצדיקים הגדולים שלא לאכול משוחט ובודק שאינו בדוק או בדברים הצריכין בדיקה לדקדק שלא לאכול מהן כי אם על פי בודק מומחה או שלא לאכלן כלל. הלא לא טוב אתה מאבותיך שלא היו יודעים מדברים כאלה וימים הראשונים היו טובים מאלה ולא היו נזהרים בזה. גם למה תדקדק בתפילה כל כך להכין בזריזות ונקיות, ולדחוק להתפלל בלי מחשבה זרה. הלא זה אינו לפניך כלל ולא לך הדברים אמורים כי אם להצדיקים הגדולים הפנוים מכל העסקים והדברים שבעולם ותפילתן נשמעת במרום. ולא כן אתה אנה אתה ואן תפילתך ומה יהיה בזה אם תתפלל כל היום וכדומה מפתוי היצר שעושהו עניו ושפל בעיניו בכדי להורידו לבור תחתית.

ח׳וכל זה שקר גמור הוא. כי הלא ודאי זה בדוק ומנוסה שכל מצוה קטנה ותפילה קצרה שאדם עושה לשם שמים ככל אשר יוכל באמת. ודאי תעלה למרום ותעשה פעולות גדולות נוראים ונפלאים בשמי השמים כל אחד לפי ערכו. כי הלא אם לא היה חפץ הקב"ה כי אם ביחידי סגולה צדיקי הדור לא היה ממתין בנתינת התורה כל כך והיה נותנה לאברהם יצחק ויעקב או למשה רבינו ואהרן ויהושע לבד. ואלהינו ברוך הוא וברוך שמו לא רצה בזה והמתין דוקא עד ששים רבוא נשמות ישראל ולכולם נתן התורה באהבה ושמחה. כי לא יהיה שלימות בשום אופן כי אם בהצטרפות כל נשמות ישראל לאחד שכולם יתקנו כל המוטל עליהם כל אחד לפי ערכו ואז יהיו העולמות בשלימות. ועל כל מצוה ומצוה של הפחות שבפחותים מישראל עומדים אלפי אלפים רבוא רבבות עולמות המתקיימין רק על מצוה הזו. וכשיחסר מצוה זו מהעולם, כל העולמות לא יהיו בשלימות. כמו אם יחסר אבר אחד מן האדם שכל הגוף חסר אבר הוא. כי כל נשמות ישראל אחד ממש הם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים (כנודע וכאשר הארכנו במקום אחר ולא נמשיך מענין אל ענין) וכל העולמות לאין שיעור וערך תלוין בהם. וממילא על מצוה אחת מישראל הפחות שבפחותים עומדים כל העולמות ממש כי לא ישלומו בהעדר מצוה זו מן העולם. ועל כן באמת חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם כי בשבילו ממש נברא כל הבריאה כמו על הצדיק הגדול שבדור. כי אם הוא יחסר גם בו לא יהיה שלימות (רק שעל כל פנים הוא גדול הרבה ממנו שהוא באבר הראש והמוח והוא תלוי באצבע הקטנה של הרגל השמאלי רק שאם יחסר האצבע אין שלימות בראש). ועל כן ההורג נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, והמקיימו כאילו קיים עולם מלא כאומרם שם. מפני שבאמת כל אחד מישראל הוא עולם מלא ממש.

ט׳ומעתה צא ולמד וחשוב היתד הגדול והפינה העצומה שיש בבחינת הגבהות והגדלות לעבודת ה'. כי אם ישים האדם אל לבו זאת כמה גדולה וחשובה ועריבה וחביבה ועצומה כל מצוה ומצוה שעושה. כמה עולמות עומדים עליה וכמה מלאכים מתפרנסין ממנה חוץ מה שכל העולמות בכללם עומדין עליה. ועל הכל הנחת רוח שמגיע לבורא עולם מזה. כמה יגיעות ייגע וכמה עשיות יעשה בכל מאמצי כוחו עד מיצוי טיפת דם האחרון שבו בכל מצוה ומצוה מעבודת ה' לעשותה בכל השלימות בזריזות ונקיות והידור מצוה ובכל הכוונות הראויות לשם ה' לחפש ולבקש בכל הספרים וכל האופנים היאך לעשות כל מצוה ומצוה ואופן עבודתה וטוב שלימותה ולהזהר בתפילה מאוד מאוד שיהיה על תכלית השלימות בלי שום מחשבה אחרת כאשר יוכל. ודבר קל וקטן שיהיה יכול לעשות לכבוד בוראו. לא יניחה ולא יזניחה בשום אופן לרוב גדולתו שיהיה בלבו שעל דבר קל שבו מעבודת ה' מצפים כל העולמות כאשר באמת כן הוא.וממילא לא יעכבנו ולא יעצרנו לא גשם ולא שלג לא בית ואשה גוף וממון ובנים וכל אשר יש לו בבית ובשדה, מלבטל מצוה אחת לעשותה כראוי. ולא ישמע כלל מפתוי היצר מה שיאמר לו שהוא נעשה בלי דחילו ורחימו או שעדיין לא עשה תשובה על עוונותיו. כי באמת הוא יכין את עצמו ויכוון בכל השלימות לעשותן באהבה ויראה כאשר יוכל. ומה שאין ביכלתו ידוע לכל שעבודתו עולה על ידי התקשרות בצדיקי הדור העובדים אותו יתברך באהבה ויראה כראוי. וגם התשובה ידוע לכל מאמר חז"ל (קידושין מ"ט:) המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אף שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו. הרי שבהרהור תשובה ברגע אחת באמת נעשה צדיק גמור וכל עבודתו עריבה וחביבה למעלה ומקבלין אותן בנחת ושמחה ולא עוד אלא שמתאוין להם כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ז'). וגם אם האדם בגבהות אינו מספיק לו כל מה שעובד והוא ראוי אל הכל לדקדק בכל האסורין ולפרוש מכל התאוות, וכל מה שעושה הכל קטן בעיניו, ולכלום נחשב לו, כי היה חפץ לעשות הכל ביותר ויותר.

י׳והראת לדעת בזה אפס קצהו, ממה שנמצא במדה הגרועה שבגרועות, אופני עבודת ה' נפלאות גדולות, לבד מהדרכים הגדולים הנמצאים בה הרמוזים בפסוק הנזכר ויגבה לבו בדרכי ה', שבאבנתא דלבא תליה ולא ניתן לכתוב בספר. ואמנם כל זה הוא טרם יקרב אל העבודה צריך להשתמש בה לצורך עבודה אבל בעת העבודה ואחר העבודה חלילה לו לדמות להגביה נפשו שכבר עשה איזה דבר לה' כי אם יערך אפס קצהו מגדולת בוראו יבין שאין די לפי ערך גדולתו שאין לה שיעור אם יסקל וישרף ויהרג ויחנק על כל מצוה קלה, והחקר אלוה תמצא, והבן כל זה.