באר מים חיים, דברים כ״א:י״דBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 21:14
א׳והיה אם לא חפצת בה וגו'. כי נודע אשר אם ילכלך האדם את נשמתו בעבירות רעות עבירות החמורות שבתורה הרי ח"ו אחר מות האדם היא מסורה ונתונה ביד החיצונים (ואפשר גם בחייהם בבחינת רשעים בחייהם וכו') לעשות בה כרצונם וחפצם לענותה וליסרה בכל מיני יסורים וענויים קשים ומרים כמאמר אביגיל הנביאה לדוד (שמואל-א כ"ה, כ"ט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ואז צרתה צרה ואין ענויים גדולים מזה. ואמנם כאשר לא יטנפנה בעבירות רעות הגם שיענה אותה מלתת לה מזון ומחיה ובגד ללבוש מתורה ומצוות. אף על פי כן לא תימסר ביד החיצונים רק שתבוא לשם עניה ודלה ערום ויחף. ולזה אמר הכתוב כי אם יתן האדם אל לבו כל הנזכר מיום המיתה מה שיעשה לו בבואו עם בתו של מלך לאביה. על כל פנים זה בודאי יפעל לו כי הגם שיקרה אשר והיה אם לא חפצת בה שלא תחפוץ בה לקחתה לאשה לזונה ולפרנסה לראות תמיד בתקנתה וטובתה. על כל פנים ושלחתה לנפשה. שתשלחנה לנפשה שלא תימסר ביד החיצונים. וזה ומכור לא תמכרנה בכסף שלא תמכר אותה אל הקליפות החיצונים בכסף אשר כוסף וחומד לעבירות רעות. לא תתעמר בה תחת אשר עניתה. כלומר לא די שענית אותה מלתת לה הצטרכותה. בלי מזון ומחיה ואין בגד. על כל פנים לא תשתמש בה למכרה למסרה ביד מבקשי נפשה לספותה ואוהבי רעתה (ואמר לשון לא תתעמר כי עמר הוא חושבן קרי והוא עיקרי נגעי בני אדם גם בני איש המוסרים בזה את נשמתם אל החיצונים. ועל כן לא תתעמר בה והבן):
1