באר מים חיים, דברים כ״א:י״חBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 21:18
א׳כי יהיה לאיש וגו'. לבאר פרשה הזו על דרך המוסר לבני אדם. יבואר על דרך מה שאמרתי על פסוק (תהלים קי"ב, א') אשרי איש ירא את ה' וגו'. ועוררו חז"ל (עבודה זרה י"ט.) אשרי איש ולא אשרי אשה. ואמנם הנה נודע ליודעי מדע (מדרש תהלים ט' פסוק כ"א) אשר בד' שמות נקרא האדם. אדם איש גבר אנוש. וענין השתנות שמותיו אלה הכל לפי מעשיו ופעולותיו. וכמאמר חז"ל (ברכות ז':) מאי רות אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות ומנא לן דשמא גרים דכתיב (תהלים מ"ו, ט') לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שַׁמוֹת בארץ אל תקרי שַׁמוֹת אלא שֵׁמוֹת וכו' עד כאן. והנך רואה מזה דשמא גרים להיות שם האדם נמשך אחר מעשיו.
1
ב׳והנה שם אנוש יורה על דרגה התחתונה הפחותה אשר בבני אדם. אלו האוכלים למעדנים נשמו בחוצות, רודפים כל ימיהם אחרי תאות גופם למלאות כריסם במאכל ומשתה. יחפשו אוכל למו מראשית שמנים הלומי יין. וזה דרכם כסל למו בכל ימיהם כסוס כפרד אין הבין. ונשכח מהם חומרי המקום שיצא משם ומחצב נשמתו מאין נלקחה וסופה לחזור שמה. כי אין דעתו לחזור וגבר עליו כח נפש הבהמיות שבו עד אשר עושה מעשה בהמה ממש לחשוב מחשבות יומם ולילה איך לצבות בטנו במטעמים שונים ושארי תאוות גופו בהפלגת מלבושים שונים, בגדים שלובש שחרית לא ילבש ערבית, ולשכון באהלי שן. ועל שם זה נקרא אנוש מלשון (בראשית מ"א, נ"א) כי נשני אלהים וגו'. כי אנוש הוא מכל טוב לא זכר אחריתו. ועל זה אמר הכתוב (תהלים ט', כ"א) גוים אנוש המה סלה. כלומר כל הגוים אנושים הם כי אינם רודפים כל ימיהם רק אחר תאותם וחפצי גופם וזרמת סוסים זרמתם.
2
ג׳ואמנם בן אדם המתגבר במקצת על תאוותיו הרעים הללו הנזכרים ואינו רודף אחר התאוה והכבוד כבהמה ומסתפק באשר ימצא לו. הגם שעושה כל המעשים הללו שלא מחמת יראת ה' שנגע על פניו. כי אם בדרך טבע העולם יכיר ויבין שראוי להיות מותר אדם מן הבהמה שלא לאכול ולשתות עד אשר יהיה בטנו צבה ופניו אדום ושלא לרדוף אחרי שאר תאוות חפצי הגוף. הנה זה נקרא גבר שמתגבר קצת על התאוה הרע. ואולם לא זו הדרך ישכון אור אחרי שאינו מתכוון לשם ה' אלהיו ולא נכון לבו ללקט נתיב לאלהים לאל חי לאמר מתי אבוא ואראה פני אלהים לעשות נחת רוח אליו במעשי.
3
ד׳ואכן שם האיש הנה הוא יורה על דרגה ובחינה ממוצעת בין אנוש וגבר, לאדם שהוא הדרגה העליונה מכולם, כאשר נבאר להלן. כי האיש נמצא בו היוד משם הוי"ה ברוך הוא ובכל מקום היוד מרמז על יחוד שמו יתברך בעשרה מאמרות שנברא העולם. והוא מורה על בחינת הטוב שבו אשר על ידי זה חשקה נפשו לדרוש בתורת אלהים ולשמור בריתו ועדותיו בכדי לקרב ולדבק נפשו לאור באור פני מלך חיים ולעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו. ונשאר בו עוד אותיות א"ש המורה על אש של היצר הרע אשר גם כן בקרבו המחממו ומבעירו להדיחו מן הדרך אשר צונו ה' אלהינו. ועליו אמרו חז"ל (עיין סוטה י"ז.) זכה איש לא זכה אש אכלתו וכו'. כי הוא בבחינת הממוצע בעמל אנוש אינימו שיצא מגדר האנוש להיות כל עמלו לפיהו. ועם אדם לא ינוגעו שעדיין לא בא לגדר האדם לעשות מעשהו בתמידות לאל עליון ברוך הוא כי אם בבחינת להט החרב המתהפכת מטב לביש ומביש לטב כמו שאיתא בזוה"ק (חלק א', רכ"א:) כנודע.
4
ה׳ואמנם בחינת שם האדם יורה על דרגה המובחרת העליונה שבכולן מלשון (ישעה י"ד, י"ד) אדמה לעליון. שכבר יצא לגמרי מהשלושה דברים התחתונים שדומה בהן לבהמה והוא הולך ומדבק עצמו בשלושה דברים שדומה למלאכי השרת כמאמר חז"ל (חגיגה ט"ז.) ומקיים כלל הגדול בתורה (המבואר בהגהת שולחן ערוך אורח חיים סימן א') שויתי ה' לנגדי תמיד שאינו דומה ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו והוא לפני מלך גדול ונורא. ונדמה לו תמיד שהוא יושב בהיכל המלך לשרתו ולברך בשמו באהבה ובאימה ופחד. ועל כן הוא דומה בזה לעליונים. ועליו נאמר (ויקרא א', ב') אדם כי יקריב מכם קרבן וגו'. פירוש כי זה נקרא אדם אשר יקריב קרבנו לה' שמקרב ומדבק את לבו ומחשבתו אליו יתברך בקירוב ודיבוק עצום בתשוקת וחמדת לבבו בלי שום תערובת ומחשבת פסול חלילה. ומיחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו הנגלות והנסתרות ביחוד אליו יתברך באמת ובתמים בלי שום מסך המבדיל. ואז נקרא אדם דומה לעליונים שלא נמצא בו מחשבת פסול. וגם יאמר כי יקריב קרבן לה' כי כל כך תדבק מחשבתו ביראת ה' כל היום לחשוב מחשבות בגדולתו יתברך וחכמתו בכל ברואיו ואימתו ופחדו עליהם. בבחינת מוחין דגדלות להכנס על ידי זה ליראה ואהבה הפנימית באמת. ועל ידי זה יתעוררו המוחין העליונים היוצאין מן המחשבה הכלולים בשני אותיות ראשונים של שם הוי"ה ברוך הוא. ויכנסו להשפיע רוב ברכות ושובע שמחות בבחינת עליונות הנגלים כמשל הגוף הנגלה בערך המחשבה המסתתרת המכונים בשם אותיות ו"ה משמו הגדול יתברך ועל ידי זה נעשה שמו שלם ברוך הוא והוא היחוד האמיתי שבשביל זה נבראו כל העולמות מראש הבריאה עד סוף הדרגה התחתונה. וזה נקרא קרבן לה' שמקרב אותיות שמו יתברך אחת לאחת בקרוב עצום ונורא עד אשר יחדיו יהיו תמים להשפיע כל בחינת הטוב על כל הבריאה. ונודע לכל המבואר בזוה"ק (חלק ג', ע"ג.) כמה פעמים אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל חד אינון. כי כשמו יתברך סתים וגליא כן התורה סתים וגליא. סתים באורות הנוראים הנפלאים הנעלמים בה משמותיו של הקב"ה וגליא בפקודין דעשה ולא תעשה הנעשים במעשה הנגליות. וכן ישראל צריכין להיות בבחינה הזו שיהיה עבודתן עבודה תמה מבית ומבחוץ שלבם ומחשבתם יהיו בו דבוקים באהבה ויראה האמיתיות בחיות הקודש רשפי אש שלהבת י"ה לשרתו ולעבדו בכלות נפשו לאלהים לאל חי ביחוד שמו הקדוש לעורר המוחין העליונים על ידי מחשבת לבו ומוחו וטוב כוונתו לשמו יתברך. ושם אומר שלא יראני אדם כי אם בהצנע לכת עם ה' אלהיך ממעמקי מורשי לבבו. ואחר כוונת הלב הזה הן הן הדברים הנגלים במעשה המתאחדים לאחד. ועל שם זה נקרא אדם דומה לעליונים בנסתר ונגלה סתים וגליא. וזה אומרו אדם כי יקריב מכם קרבן לה'.
5
ו׳ולזה כיוון נביא האמת אליהו ז"ל במאמרו (תנא דבי אליהו פרק כ"א) לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי וגו'. כי באמת עבודת האדם השלם בסתרו הוא הרבה יותר מגלויו. כי בגלוי אינו עושה כי אם המעשה הגופניות הנגלות מה שמתעטף בציצית ומניח תפילין וכדומה. או שמדבר דיבורים לשמו יתברך. וזאת אינו עבודת מעשר מן המעשר כעבודת הלב אשר באדם השלם בשעת עשיית המצוה בכפיית מחשבתו ולבו לאהבת שמו יתברך וליראתו וליחד המעשה אליו לבדו יתברך שלא יתערב בו פניה דקה מן הדקה מחשבת חוץ. ואמנם כי לא כל אדם על בחינת זו כי אם לשרידים אשר ה' קורא. ואולם כי על כל פנים אין כל אדם נקי מזה בכלל. וחלילה לו לעשות מעשהו במצות ה' אשר תעשינה במעשה הגופניות לבד בלי מחשבת לבו לאהבה ויראה כאשר יוכל שאת לערך חפצו בזה וזכות נשמתו. כי כל מצוה דלא אתעבידת בדחילו ורחימו דמאריה לא פרחת לעילא (תיקוני זוהר כ"ה:) והוא ממש כגוף בלא נשמה כאשר הארכנו מזה כמה לפעמים בחיבור זה. ועל כל פנים צריך להיות סתרו כגלויו שיעבוד במחשבת לבו כאשר במעשה בגלוי ולא שיעשה מעשהו בחוץ לבד ולא יביא מדמה אל הקודש פנימה שאז פיגול הוא לא ירצה כאמור. וזה אומרו לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי. כלומר על כל פנים אל זה יביט האדם להיות סתרו כגלויו. ולהיות תחילה דובר אמת בלבבו ואחר כך וישכם ויאמר. שלא יאמר אמריו שלא בהשכל לבו. כי אם אחר כוונת הלב הן הן הדברים הנקנים באמירה.
6
ז׳ואפשר לזה ירמוז הכתוב אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים וגו'. כי חז"ל אמרו (בראשית רבה ל', ה') נח לעליונים נח לתחתונים וכו' ורמזו על בחינה הזו כי זה כל האדם שצריך להיות תחילה נח לשמים בסתר מעומק מורשי לבבו באמת. ואחר כך נח לבריות במעשה הנגלות שהכל רואין. וכשכן עושה אז נקרא צדיק תמים. כי הוא תמים במעשיו תוכו כברו. והן נודע אשר עיקר תולדותיהם של צדיקים הם המעשים טובים. ולזה רמז הכתוב אלה תולדות נח וגו'. כלומר שכל תולדותיו המה המעשים טובים שלו, הכל היה בבחינת נח נח. נח לשמים ונח לבריות. כמעשהו בחוץ כך מעשהו בפנים. (ואפשר כי גם התולדות הגשמיים שלו המה בניו שהוליד, הכל היה בבחינה זו בסתר לשמו יתברך כבגלוי) ועל כן הוא צדיק תמים, תמים במעשיו כאמור. (וירמוז עוד אלה תולדות נח. כי נודע שמדות העליונים המכונים על שם הנגלים כדמיון הגוף הנזכר למעלה, נרמזים בבחינת ששה קצוות. וכל קצה נכלל מכולם. ונקראים "אלה" על שם ו' פעמים ו' העולה מן הקצה אל הקצה. והנה הששה קצוות הללו מורים בלב האדם על כללות ששת המדות הנקבעים בלב שהם אהבה ויראה והתפארת וכו' שהם נגד ששה סדרי משנה ששם הבחירה בין טמא וטהור כשר ופסול איסור והיתר. והאדם צריך לבחור בטוב ליחד המדות הללו אליו יתברך לאהוב את הכשר והטהור ולירא מהטמא ופסול וכן בכל המדות. ולפי שנח ייחד לב לאביו שבשמים וגל אבן הנגף מבארו באר מים חיים, בבחינת נח נח כנאמר, ונתיחד בששה מדותיו שהם הששה קצוות לשמו יתברך. על כן נרמז בו אלה תולדות נח. שכל תולדות נח, הן המעשים טובים, והן התולדות ממש, הכל היה בבחינת "אלה" שייחד כל הששה קצוות לאחד להיות תמים יחדיו על ראשו בבחינת נח נח. נח לשמים, ונח לבריות, נייח לעילא, ונייח לתתא). ולזה ירמוז הכתוב (שיר השירים ב', י"ד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך וגו'. כלומר אתה היה תחילה יונתי תמתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה. בסתרי מצפוני לבך היה תמים עמי ואחר כך הראיני את מראיך בגלוי השמיעני את קולך. כי אז קולך ערב ומראך נאוה.
7
ח׳ונחזור לענין, כי זה כל האדם ועל שם זה נקרא אדם שמדמה את עצמו אל התורה הקדושה בבחינת סתום וגליא. ועיקר עבודתו בדביקות מחשבתו ולבו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו הנגלות והנסתרות ביחוד באמת לשמו יתברך בלי שום מחשבת פסול חלילה וחלילה. ואין מעשהו בחוץ כי אם ביראת ה' כל היום. ואדם הזה כבר הוא נשמר מעצמו מכל בחינת התאות רעות וחמדות לא טובים. כי כל כח החיצונים וכח שלהם בטילין ומבוטלין ממנו לצד שהוא יושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי ואז ודאי נאמר עליו לא תירא מפחד לילה וגו' עד לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך.
8
ט׳ועל זה רמזו חז"ל (בבא מציעא י'.) ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום. כי לצד השראת שמו של מקום ברוך הוא עליו הנה כח אורו יתברך מתנוצץ עליו לארבע פנותיו בד' אמותיו מארבע אותיות שמו יתברך. ועל כן מצטרכים בהכרח כל כתות החיצונים להסתלק ולהתגרש מד' אמות הללו. ועל כן אמרו ד' אמות של אדם. כלומר במי שנקרא אדם, קונות לו ד' אמות הללו, וזר לא יקרב בהיכלו כי קדוש יאמר לו. ועל כן אמרו (ברכות ח'.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. כי הן הנה ד' אמות הללו ששורה בהם ד' אותיות שמו הגדול שנסקלו מאבן ונפנו ממכשול כמאמר הכתוב (ישעיה מ', ג') פנו דרך ה'. כי ד' אמות הללו הוא דרך ה' השראת שמו יתברך, וזר לא יקרב אליהם כי קודש הם. על כן אמרו קונות לו בכל מקום. פירוש אפילו ברשות הרבים הרומז אל מקום החיצונים הנקראים רשות הרבים שאינם חפיצים ברשות היחיד רשות יחידו של עולם ברוך הוא. מכל מקום בכל מקום הילוכו של אדם ובודאי אינו הולך בלא תורה ובלא תפילה, קונות לו ד' אמות הללו, שהחיצונים מסתלקין ובורחין מהם, והם להקב"ה בלבד.
9
י׳ואולי לזה אמר פרעה למשה ולאהרן (שמות ח', כ"א) לכו זבחו לאלהיכם בארץ. כלומר כי הנה קדושתכם גדלה למעלה להשכיל ותוכלו להשרות קדושת שמו יתברך גם בארץ שיהיה בה מקום פנוי אליו יתברך לעובדו שם (ואפשר רמז לו כי גם בארץ עצמה תעשו זביחה לזבוח הרע והקליפה משם). ואולם משה אמר לו (שם שם, כ"ה) הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם וגו'. כי לצד שגדלה מאוד טומאתה ערות הארץ ומלאה קליפות וגלולים בגלוי לעין כל ובמקום דשכיחא היזקא שאני כמאמר חז"ל (ברכות ג':), כי במקום שניתן רשות למשחית אינו מבחין וכו' (בבא קמא ס'.). ולא כן במדבר הגם שגם שם הרגיעה שידה כמאמר הכתוב (ישעיה כ"ד, י"ב) ושאיה יוכת שער. מכל מקום כיון שעובדיהם אינם שם לא תוגדל כוחן כל כך ויוכרחו להיכנע על ידי האדם ששורה שמו יתברך עליו. והנה האדם הזוכה לזה ודאי אשרי לו ואשרי חלקו שזכה לזה שרעה לא תאונה אליו ונגע לא יקרב באהלו.
10
י״אואמנם מי שאינו על בחינה הזו והוא בגדר האיש הנזכר בבחינת להט החרב המתהפכת מטב לביש, ומביש לטב. כי פעמים יוגבר בו כח הנשמה עד אשר יתאוה ויחשוק במאוד לתורה ולתפילה ולמעשים טובים לעשות נחת רוח לפניו. ולפעמים כאשר יבוא לעסוק בצרכי גופו ישכח מלחשוב מחשבת עבודת ה' וישמן ישורון ויבעט ח"ו ויתאוה להנאת גופו ותאותו בלבד. הנה זה צריך התגברות והתחזקות עד מאוד. כי אם לא יתגבר בכוחו תמיד על תאותיו אשר לא טובים יוכל ח"ו לירד לבאר שחת במעט מעט. כי זה דרכו של היצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך וכו' עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה והוא הולך ועובד כמאמר חז"ל (שבת ק"ה: ובזוה"ק אמור ק"ו.) על פסוק (תהלים פ"א, י') לא יהיה בך אל זר וגו'. ועל כן צריך תמיד לגבור כח הנשמה על ידי תורה ותפילה ומעשים טובים. וביותר ויותר העיקר צריך לשמור את עצמו בעומדו בחוץ בשווקים ורחובות על כל פנה להמציא טרף ביתו. שם תהיה יראתו יתברך על פניו בל יחטא בדברים המצויים שם מגזילה וגניבה ואונאה ומורה היתר לעצמו ועול במדה ומשקל ולשון הרע ורכילות ושקרים וחנופה וליצנות הן ותלמידיהן. ומכל שכן בעוסקו בצורכי גופו ממש במאכל ומשתה וזיווג וכדומה, לירא מאוד את פני ה' שלא ישקיע עצמו בתאוה קשה בחמדת לבו. ואז על ידי זה יוכל לבוא לגדר האדם להיות נשמר ממילא מכל עוון ופשע, ויפול מצדו אלף ורבבה מימינו.
11
י״בוזה אומרו בכתוב הנזכר אשרי איש ירא את ה'. פירוש אשרי מי שהוא בגדר האיש שלא בא עדיין לכלל אדם. ושם הוא ירא את ה' שלא ימשיכוהו תאוותיו להטבילו בבור שחת חלילה. ומתחזק עצמו במאוד שמה באימה ופחד מהדר גאון שמו יתברך. ואז על ידי זה ודאי יבא לגדר אשר במצותיו חפץ מאוד שיחפוץ מאוד במצות ה' בגדר האדם הנזכר. ועל כן אמר מאד כי מאד אותיות אדם שיכנוס לכלל אדם השלם להדבק ביראת ה' כל היום. ואז ודאי הנה כן יבורך גבר ירא ה' אשר גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך הון ועשור בביתו וגו' כל הברכות שמונה והולך כי ה' אתו ובכל אשר יפנה יצליח.
12
י״גולזה כיוון גם כן דוד המלך ע"ה בפתח ספרו (תהלים א', א') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו'. כי הן אשוריו של איש שלא הגיע לגדר אדם והוא שומר עצמו במאוד שלא ילך ויעמוד וישב בין אנשים הסרים מאחרי ה'. כי אם בתורת ה' חפצו וגו' בכדי להגביר כח נשמתו אשר בקרבו לבוא לגדר האדם. הנה זה שכרו שכל עשיותיו בחוץ הכל תעמודנה לפני ה' אחרי ששמרם מעצת רעים וחטאים. וזה אומרו והיה כעץ שתול וגו' ועליהו לא יבול. כלומר כי גם השומר לפרי יעמוד ולא יבול ולא יכמש. כי הכל נתקרב אל פני האדון הה' שעל ידיהם בא לכלל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' כאמור.
13
י״דוהנה נודע מה ששנו חז"ל (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה כו' אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה וכו' עד כאן. ועל פי זה נבוא לביאור הכתוב בפסוק שאנו עומדין בו. והוא כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. איש דייקא שאינו במדריגת אדם כי אם בחינת איש שנמצא בו שני דברים ההפכים כח הנשמה לעבודת ה' וכח תאות אש היצר הרע לעבירה. וכבר כתבנו שהמעשים של האיש יקרא בשם תולדותיו ובניו כמו שאיתא (בראשית רבה ל', ו') תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וכן להיפך ברשעים תולדותיהם מעשיהם הרעים (כי כמו שבן האדם בא מכוחו כן מעשיו באים מכוחו) ועיקר המעשה הוא כח הרע המתאוה לדברים הרעים לעשותם. וזה אמרו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. כלומר שיהיה לו תאוות חזקות ומעשים רעים עד שהוא סר מן הדרך הטוב וממרה בו. איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. כלומר כי הנה האיש הזה בעצמו אינו חפץ בזה אך שיצרו מתגבר עליו ואינו יכול להטותו הדרך והוא יקרא אב ואם לכח התאוה והמעשה ההוא (אחרי שהמה נקראים תולדותיו הבאים מכוחו) וכח הרע הזה אינו שומע בקולו מה שהוא חפץ לשמור דרך ה' ומתגבר עליו במאוד. ולזה אמרה התורה הנה תקנה הראשונה אשר ויסרו אותו. כי התורה הקדושה נקראת מוסר כאומרו (משלי ג', י"א) מוסר ה' בני אל תמאס ונאמר (שם ו', כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר. וזהו תקנה הראשונה שאמרו חז"ל יעסוק בתורה. ואם גם בזה ולא ישמע אליהם והוא הולך ומתגבר. לזה אמר הכתוב,
14