באר מים חיים, דברים כ״ו:ט״זBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 26:16

א׳היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו'. לכאורה יפלא אומרו היום הזה מצוך וכבר נצטוו במרה ובחורב מאז. ויבואר על דרך משל. במלך גדול שצוה לבנו יחידו לאמור בכל יום ויום תבוא לפני ביופי מופלג להדר הפנים והגוף בהידור וזיכוך רב ובבגדי כבוד ויקר למאוד זכים ונאים צחים ומלובנים בגדי משי ורקמה משובצים זהב ואבנים טובות היקרים המאירים המשמחים לב כל רואיהם. ובידך כלי שיר נפלא ויקר ותנגן ותשורר לפני בכמה מיני נגינות הנפלאים וערבים לשומעם. ולא אמר לו שום טעם למה הוא מצוהו לעשות ככה תמיד בכל יום לפניו. והנה כל זמן שהבן אוהב את אביו אהבה רבה מלב ונפש אהבה שאינה תלויה בדבר. הנה כן הוא עושה בכל יום ויום להקים דבר מלכו ואביו בכדי שיהיה לו תענוג ונחת רוח שעושה רצונו ככל אשר מצוהו והמלך כשהיה רואה אהבת בנו כן אליו בלבב שלם באמת שלא לשום תשלום גמול הוכפל בלבו אהבה על אהבה וחיבה על חיבה לבנו לאהבה אותו בכל לבבו ולתת לו תמיד כיד המלך ברוב גדולה ותענוג עד אין שיעור. והנה בן המלך הגם שראה אשר בשביל עבודה זו הוא מקבל טובה רבה וגדולה מאת המלך. אף על פי כן הוא לא שם לבו לכל זאת לעובדו בשביל כן. ותוגדל בקרבו אהבת אביו המלך לעשות רצונו יותר מכל הטובה שמקבל מאתו. גם אוהב המלך לא גילה לו טעם העבודה הזו שהיא בכדי שעל ידי זה יקבל הטובה מאתו. בכדי שלא למנוע תענוג המלך שמתענג במה שהבן עושה רצונו שלא על מנת לקבל פרס. וגם שלא למנוע טובת הבן בזה. כי בעשותו רק בשביל תענוג אביו יקבל הטובה בכפלי כפליים. ואמנם כאשר נתרבה במאוד גדולת הבן לעושר ולכבוד ויקר התחיל למעט קצת בעבודתו את המלך. כי רצה לענג את עצמו במאכליו ומשתיו ושינה וטיול עד שלא נשאר לו פנאי לעבודה. וממילא כאשר התחיל לקצר בעבודתו נפסקה קצת אהבת אביו מלבו. כי אוהב לראות את עצמו לא את פני אביו. והמתרשל בעבודה פעם אחת. אחת גוררת חברתה ומתרפה עצמו בכל יום יותר ויותר. וכשראה אוהב המלך את זאת אמר בלבו מעתה פן ח"ו יתבטל מכל וכל ונמצא בטל תענוג המלך ותענוג בנו ויאמר לי המלך איה אהבתך ותשוקתך בהיותך רואה כן ואין לך כאב עלי ולא על בני. על כן אמר לנפשו מוטב אודיע טעם העבודה לבן המלך איך שהוא רק בשביל טובתו ואולי על ידי זה יוחזר העטרה ליושנה וישמח האב ביוצאי חלציו והבן בהוריו. והלך והודיע להבן ואמר לו תדע מהות הציווי הזו הוא רק בשביל טובתך. כי למה יחפוץ המלך בדוקא שתתראה לפניו בכל יום בהדר יקר תפארתך ולנגן לפניו בכלי השיר ולשיר בשירים. הכי אין לפניו דברים כאלה בכל יום בלעדך. הלא כל יועציו וחכמיו ושרי המלוכה עומדים לפניו תמיד מלובשים שריון בבגדי יקר ותפארת עד מאוד. ונמצא לפניו מנגנים ומשוררים בכל כלי שיר עד אין מספר שלא שמעתן אוזן מעולם. ולמה יחפוץ זאת מאתך דוקא. אם לא עבור שהוא חפץ מאוד בטובתך. וכשהוא רואה פניך מזוכך ומלובן ומיופה כל מיני יופי כראוי לבן המלך ומלובש בבגדי מלכות המלאים זיו ומפיקים נוגה מאבנים טובות היקרים המסולאים בפז הקבועים בהם ודברים האלה הם מרבים שמחה חדוה במאוד מאוד בלב הרואה אותם. הנה הוא נתמלא שמחה וחדוה בגילת ורנן בראות פניך בזיו הדר יקר תפארת הזה. ואחר כך אתה מתחיל לשורר ולנגן לפניו בכלי שיר שבידך ומזה מתרבה עוד שמחתו וחדותו ואהבתו אליך לאין קץ עד שמרוב שמחה הוא מברך אותך בכל הברכות. ונותן לך מתנות רבות גדולות ונפלאות בכל יום ויום יותר. וגוזר עליך גזירות טובות ישועות ונחמות ככל אשר תוכל שאת. וממילא על ידי זה הנה כל שרי המלך ויועציו וחכמיו וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחים לך וינשאוך מתנשא לכל לראש ויעטרוך זר תפארה אחרי ראותם חיבת אהבת המלך אליך לאין קץ. וכל ענין העבודה שצוך אביך להתראות לפניו בכל עת. אינו כי אם בשביל זה שעל ידך ישמח מלך ויתרבה חדותו ואהבתו אליך להיטיבך באחריתך. והנה הבן החכם כששומע כל זאת מאוהבו משים על לבו עד כמה גדלו חסדי אבי המלך וטובו ואהבתו אלי שעושה התפעלות רבות שונות בכדי שייטיב לי על ידיהם. ועל כן הנה כמים הפנים לפנים. על אחת כמה וכמה איך ראוי שתוגדל בלבי אהבת אבי וכאש תבער יער כלהבה תלהט הרים כן תוקד ותבער בקרבי אהבתי אליו באהבה עזה כרשפי אש. ושלא אכוון בשום פנים בעבודתי איזה דבר קטן וגדול לטובתי. כי אם רק למלאות רצונו הטוב לעשות לו תענוג ונחת רוח בכלות נפשי וכוחי ממש במה שאעשה רצונו כאשר צוני בטובו. וכן הוא עושה ועובד את אביו באהבה רבה שאין לה סוף ותכלה ומזה בודאי יש לו כל הטוב וברכה וחיים עד העולם מאת אביו עד בלי די.

ב׳והנמשל מובן מעצמו למבין. כי כל המצוות עשה ולא תעשה שצונו אלהינו יתברך שמו לא למענו יתברך עשה כל זאת. כי הוא יתברך שלם מכל צד ומכל פנה ואינו צריך לשום עבודה מזולתו וכמאמר הכתוב (איוב ל"ה, ז') אם צדקת מה תתן לו. וגם כל השירות והתשבחות שאנו אומרים לפניו הכי צריך הוא לתהילתינו. והלא כל מלאכי מעלה שרפים וחיות ואופני הקודש אראלים אישים תרשישים כולם עומדים תמיד לפניו מודים לשמו ויהללוהו בפיהם. גם שמים וארץ שמש וירח מזלות וכוכבים הילולו מרבים. ומה צריך לשבחינו. ואמנם כל התורה והמצוה הכל הוא למענינו. כי כל מצוות עשה הוא לעשות בזה לבושים נאים וזכים ויקרים לנשמותינו. וכל מצוות לא תעשה הוא כי העובר על לא תעשה מלביש בזה את נשמתו לבושים שחורים לבושי שק כמאמר הכתוב (ישעיה נ', ג') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. ושמים רומז אל הנשמה שנלקחה מן השמים ואין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. על כן הזהירנו שלא לעשותם. ולעשות מצוותיו במצוות עשה להלבישה לבוש מלכות ולקשטה בכל מיני קישוטין נאים ולנקותה ולזכותה מכל כתם ולכלוך ובזה היא באה אל המלך מלך עולמים ברוך הוא. ושמו הגדול ברוך הוא כביכול מתמלא שמחה וחדוה רבה בראות אותה מהמרחק הגדול שנתרחקה מאתו. והיתה במדינה המלאה נחשים ועקרבים וקוצים וברקנים וטיט ורפש וכל מיני לכלוך ולבושיהם גסים ועבים שחורים ומטונפים והיא באתה לפניו שלימה בלי נשיכת שועל ונחש ועקיצת עקרב ונקיבת קוץ ודרדר. ופניה זך ויפה מנוקה מכל לכלוך וכתם ולבושיה בגדי יקר נאים ומתוקנים זכים ונקיים מלובן בתכלית הלובן. כי לגודל חפצה למלאות רצון שמו יתברך שתבוא לפניו. בכל עת שומרת על עצמה במאוד שלא תתערב בין אנשי המדינה ההיא לעשות כמעשיהם ח"ו. בכדי שלא תבוא אל המלך אשר לא כדת. ואז הנה שמו הנורא יתברך אומר לה (שיר השירים ז', ב'-ה') מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב וגו' עד אפך כמגדל הלבנון וגו'. (שם ד', ז') כלך יפה רעיתי ומום אין בך. ואז היא משוררת לפניו (שם א', ט"ז) הנך יפה דודי אף נעים וגו'. (שם ה', י'-ט"ו) דודי צח ואדום וגו' עד מראהו כלבנון בחור כארזים וגו'. ועל ידי זה מתרבה עוד חדוה ותענוג לפני אדון כל ברוך הוא, לאין קץ. ואז את כל אשר תאמר, ינתן לה. ושמו הגדול יתברך, מרבה ברכה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות ומשפיע אור גדול בכל העולמות ומשם על נשמות ישראל למעלה ולמטה בברכה רבה וגדולה עד תאות גבעות עולם.

ג׳ואמנם הנה בתחילה בעת מתן תורה הקדושה לא הודיע משה את זה לישראל שכל התורה והמצוה אינו כי אם בשבילם לטובתם. בכדי שיעשו הכל בשמחה ובטוב לבב לכבוד קונם וצורם בלבד לעשות רצונו שיהיה לו לנחת רוח שאמר ונעשה רצונו ובזה ירבו זכויותיהם ויכפל שכרם עד מאוד באין שיעור. ואך במשנה תורה סמוך למיתתו שהתחיל להוכיח את ישראל על כמה פעמים שמרו את דברו וראה שנפלו קצת ממדרגה זו להיות אהבת ה' תקוע בלבם בכל עוז לעובדו בכל לבב בכדי לעשות רצונו בלבד. אמר בלבו מוטב אודיעם שכל עיקר המצוה הוא רק בשביל טובתם. ואולי על ידי זה ישמרו התורה והמצוה בכל לבבם ונפשם באמת לשמו בראותם כמה השכינה מתלבטת בשבילם לאהבתם ונתן להם תורה ומצוות רק בכדי שעל ידי זה ייטיב להם ולבניהם אחריהם. ומי גבר יחיה ולא יכלה נפשו לאהבת ה' בראות אהבתו יתברך אליו כל כך.

ד׳והנה נודע מה שאמרו ז"ל (מגילה י"ח. ובראשית רבה ע"ט, ח') בפסוק (בראשית ל"ג, כ') ויקרא לו אל אלהי ישראל הקב"ה קרא ליעקב אל אמר לו אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. והענין הוא להקרא ליעקב אלוה בתחתונים. כי כל ההשפעות החיים והברכות שירד אז לעולם אל כל התחתונים. הכל היה בצדקת יעקב מה שהמשיך הוא בשורש נשמתו על ידי צדקתו ומעשים טובים לא זולת. ועל כן נקרא אלוה בתחתונים לפי שקבלו כל חיותם והשפעתם על ידו. וזה היה גדולת כל האבות שנעשו מרכבה אליו יתברך ועל ידן נתמשך כל השפע החיים והברכה לעולם וכאשר נאמר לאברהם (שם י"ב, ג') ונברכו בך כל משפחות האדמה. ועל כן ייחד הקב"ה שמו הגדול עליהם אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב. להיות שעל ידם הורד השפעת אלהותו לקיים העולם להיות על ידם אלהי עולם. ואחר פטירתן מן העולם ייחד הקב"ה שמו על כללות ישראל אלהי ישראל לפי שגם הם בכללם על בחינה הזו שעל ידיהם יורד שפע החיים והברכה לעולם וכמו שאמרו חז"ל (יבמות ס"ג.) אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכין אלא בשביל ישראל. ואפילו ספינות הבאות מגלייא לאספמייא אין מתברכין אלא בשביל ישראל. וכמבואר בזוה"ק (תרומה קנ"ב:) בזה הלשון: כמה זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא אתרעי בהו וקריב לון לגבי מכל עמין ובגיניהון דישראל יהיב מזונא ושבעא לכל עלמא ואלמלא ישראל לא יהיב קודשא בריך הוא מזונא לעלמא. והכל סובב הולך על הדבר שביארנו כי כל התורה והמצוה אינה כי אם להתמלאות על ידיהם ברוב ברכה ושפע. ומהם יתמשך לכל העולמות.

ה׳ולזה אמר להם משה רבינו אוהב נאמן לשמו יתברך ולישראל בניו. היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה וגו' (דברים כ"ו, ט"ז). כלומר כי עד היום הזה לא רציתי להודיע אתכם זאת. כי רציתי שתעשו את שלכם מעצמכם לעובדו בכל לבב מאהבה למלאות רצונו. והן עתה רואני כי נפלתם קצת מבחינה זו לאהבה אותו מעצמכם. ועל כן הנני מודיע אתכם גודל האהבה שהוא אוהב אתכם. והיום הזה אני אומר לכם כי ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה וגו'. כלומר שכל עיקר הצווי שהוא מצוך לשמור חקיו אינו כי אם בשביל שיהיה ה' אלהיך. שכל בחינת הוי"ה המהוה את כל ונותן מחיה לכל, יהיה אלהיך בלבד. שכל ההשפעה הטובה ירד אליך הכל אשר לכל. ומידך תתמשך ותתחלק לכל התחתונים. והנך רואה בעיניך גודל האהבה והחיבה והחן והחסד שמצאת לפניו שלא צוך לעשות דבר כי אם בשביל טובתך ושמחתך ולהרבות גדולתך על פני העמים אשר תחת כל השמים שידעו כי מאתך הוא חיותם ומזונם. ואם הוא יתברך שמו רוצה כל כך בטובתך וגדולתך לרוב האהבה והחיבה שמשתוקק אליך להיטיבך. על אחת כמה וכמה שתצמא נפשך ויכמה בשרך ותכלה נשמתך ברוב אהבה לאל עליון ברוך הוא הבוחר בעמו ישראל באהבה. ועל כן אחר שידעת זאת מהראוי אשר ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך באמת למען שמו באהבה ותתברך על ידיהם במאוד (כי אם תכוון להנאתך להתברך בהם לא תתברך כי עיקר הברכה באה ממצוה הנעשית למען שמו לריח ניחוח ולא כשלא נעשית כמצותה. והבן). ולזה גמר אומר לפרש להם יותר מפורש מה שכיוון באומרו ה' אלהיך. והוא אומרו (שם שם, י"ח-י"ט) וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' ולתתך עליון על כל הגוים וגו'. כלומר כל עיקר כוונתו יתברך מה שבחר בך מכל העמים ונתן לך את תורתו ומצוותיו. הכל לטובתך שתהיה אתה הסגולה והעליון על כל העמים שכל הברכות והטובות ושפע החיים והשלום ירד אליך ותתברך בכל מעשה ידיך לרוב. ומידך יבוקש לשאר העמים אשר על פני האדמה.

ו׳עוד יתבארו הכתובים האלה בהקדם מה שהקשה הרמב"ם ז"ל על מצות האהבה שצונו שמו יתברך, כאומרו ואהבת את ה' אלהיך וגו' והלא אהבה הוא דבר התלוי בלב ואיך שייך צווי עליו. כי הלא אם לא יאהב אדם איזה דבר מאכל מטבעו. אם יצוהו אדם או מלך המדינה לאהוב דבר זה היוכל על ידי צווי הזה לאהוב את המאכל הזה בלבו. ולא יצויר הצווי כי אם לצוות עליו שיאכל הדבר הזה אף שאינו אוהבו. ואם יאכל דבר הזה, ודאי לא יערב לו ולא יבוסם לו ואפשר עוד יקיא אותו מגרונו. כי לא יוכל על ידי הצווי להפוך טבע הלב. וכן באהבת אנשים זה לזה אם אחד לא יאהב את חבירו בטבע מצד מזגם שאינו שוה וכדומה בדברים שבין איש לרעהו לא יועיל צווי לאהבה אותו בלבבו. וכן להבדיל באהבת המקום ברוך הוא אם ח"ו אינו נקבע אהבתו בלב אדם לא יועיל צווי בזה. ותוכן תירוצו הוא על דרך משל אם יקח אדם עץ ויחלק לשנים הנה שניהם הם מתואמים בטבעם שכאשר יתחברו זה לזה הרי אחד הם כמו שהיו באין מפריד. ואכן בתנאי הוא כשהצדדים מנוקים בעת התחברם כאשר בעת הפרדם אז יתחברו יחד כבתחילה. ואמנם אם יתלכלך אחד מהנה וידבק עליו טיט ורפש וכדומה אזי אי אפשר להתחברם אז בשום פנים כי הדיבוק מפרידו מלהתאחד. וכן הוא ממש בנשמת אדם אשר על האדמה. כי כן בבני ישראל נאמר (דברים ל"ב, ט') כי חלק ה' עמו שהם חלקו ממש שנשמתם הוא חלק אלוה ממעל וכן קראה הכתוב (איוב ד', ח') נשמת אלוה. וכמבואר בזוה"ק (עיין חלק א', כ"ז.) על פסוק (בראשית ב', ז') ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מתוכו נפח.

ז׳והנה נודע אשר כל דבר ודבר שבעולם מתאוה לשורשו מקום אשר נלקח משם להדבק שם ביחוד בטרם הפרדו. כמו הנה טבע האש לעלות בלהב השמימה למעלה כי שורשו ביסוד האש הכללי אשר תחת הרקיע תיכף וכן טבע צרור או אבן ליפול למטה לארץ כי שורשו ביסוד עפר הארץ וכל מקור יקו למקורו ואין אהבה וחיבה ותשוקה יתירה כמו חלק הנפרד מחלקו שמתאוה לשורשו אשר לוקח משם, ובהתקרב עם שורשו נעשים אחד ביחוד עצום. וכמו למשל האב עם בנו החביב אצלו ואם עם בתה. כאשר יתרחקו זה מזה ולעתים רחוקות יתקרבו זה לזה. כמעט פסקה חיותם ובטילין ממציאותן ברגע ההוא לרוב הדיבוק אשר יתדבקו זה בזה באהבה וחיבה. וזה הכל הבל הוא נגד התקרבות הרוחניות זה בזה ששם באמת ביטול המציאות ופסיקת הגשמיות.

ח׳אשר על כן מאחר שנשמת אדם מישראל חלק אלוה הוא, והוא יתברך שורשם. ודאי היה ראוי להיות בכל אחד מישראל בכל עת ובפרט בעת העלות על לבו זכרון שמו יתברך שיתקרב אליו ברוך הוא באהבה רבה ועזה עד שיבוא להתפשטות הגשמיות ממש ואתדבקות רוחא ברוחא. כי הנשמה ודאי חומדת ומתאוה ומשתוקקת לקרבת אלהים לאין קץ. וכאשר כן היה בכל נביאי ה' כמו שכתב ברמב"ם ז"ל (פרק ז' מהלכות יסודי התורה הלכה ב') שכאשר הגיע אליו הנבואה היו כל אבריו מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתונותיו מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה, כמו שאמר דניאל (י', ח') והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, ונקשרה דעתו אל צור העולמים ברוך הוא. ואפילו בהחסידים הראשונים מבואר (בשולחן ערוך אורח חיים סימן צ"ח סעיף א') שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכל עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה וכו' עד כאן.

ט׳ואולם מה שאין זאת בקרב כל ישראל הוא עבור חטאתנו ופשעינו כמאמר הכתוב (על פי ישעיה נ"ט, ב') כי אם עוונותיכם היו מבדילין ביני וביניכם, וכמאמר חז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו וגו' ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב עד כאן. וכיון שעבר אדם עבירה מלביש את נשמתו בלבוש שק. ושק הוא אותיות קש הרומז אל הקליפות מספר ארבע מאות איש שהלכו עם עשו. ואז אי אפשר לבוא אל שער המלך בלבוש שק ומתרחק ממנו ושמו יתברך עוצם עיניו מראות ברע. וכל עבירה ועבירה הוא קוץ מכאיב וסילון ממאיר אל הנשמה שעל ידי זה אינה יכולה להתקרב לה' הצמאה אליו בכלות נפשה.

י׳והנה במשל התחלקות העצים הנזכר. אם יקח העץ שנתלכלך בטיט ורפש וירחצהו במים יפה יפה וינקהו מכל לכלוך וטינוף. הנה ודאי יתקרב אל חבירו ויתדבק בו והיו לאחדים בידך כאשר בראשונה. וכן בהנשמה אם זוכה האדם לשום על לבו כל זאת ומתחרט במאוד על כל מעשיו ועושה תשובה שלימה לפניו באמת בשלימות. כי רוצה בתקנת נשמתו ולהסיר שקה מעליה. הנה ודאי מתיחד רוחניות נשמתו בשורשה וניתוסף אהבה על אהבה ונתקיים בה (שם ס"א, י') שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע ומעיל צדקה יעטני, ובודאי תכסוף ותתאוה נפשו לאהבה את ה' בכל עוז ותעצומות. וזה שאמרה התורה ואהבת את ה' אלהיך. פירוש שתראה בשכלך שתגיע לאהבה אותי והוא להסיר מנשמתך כל מסכים המבדילים ולשוב באמת מכל חטא ועוון עד שתהיה נשמתך זכה ונקיה. ובודאי ממילא תאהוב את ה' בכל לבב כי כל דבר יתאוה לשורשו ובפרט אל קרבת האל הטוב ודאי מה טוב ונעים ההתדבקות הזה. והנה מי שהוא בבחינה זו הנה הקב"ה מיחד שמו עליו. כי כל זמן שהנשמה לא תוטהר מכתמי העוונות היא תחת רשות היצר הרע והחיצונים במקצת כאומרם ז"ל (עבודה זרה שם.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו וכו' וקשורה בו וכו' כנזכר למעלה. ואי אפשר ליחד שמו יתברך עליו אחרי שנשמתו אינה ביחוד עם שמו לבד. ואחרי טהרתה מכל לכלוך וכתם עוון קל וחמור הרי היא מיוחדת לשמו יתברך בלבד שאין רשות אחרים עליה לא מניה ולא מקצתו. ועל כן ייחד הקב"ה שמו על אבותינו אברהם יצחק ויעקב כי אמרו חז"ל (בבא בתרא י"ז.) ג' לא שלט בהם היצר הרע אברהם יצחק ויעקב וכו' והיו מיוחדים לאל עליון בלבד על כן ייחד שמו עליהם אלהי אברהם יצחק ויעקב. וכן בכללות ישראל מיחד שמו עליהם אלהי ישראל לפי שבכללות ישראל ודאי כאן נמצאו כאן היו אישים המשכילים וחרידים לדבר ה' עד שיהיו זכים ונקיים וטהורים מכל וכל. או מעת הולדן. או בתשובה ומעשים טובים באמת. ועל כן נקרא אלהי ישראל.

י״אולזה אמר הכתוב כאן, היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים וגו'. כלומר שהוא מצוך לעשות חוקיו ומשפטיו אחר שתהיה בבחינת ה' אלהיך שלא יהיה עליך שום רשות אחרים חלילה רק ה' יהיה אלהיך וכמאמר חז"ל (הוריות י"א.:) בפסוק (ויקרא ד', כ"ב) מכל מצוות ה' אלהיו מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו וכו' עד כאן. ואז הנה ודאי ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך. כי ודאי אחר שתהיה הנשמה טהורה מלכלוכי החיצונים ודאי ממילא תוגדל האהבה לה' בקרבך עד אין שיעור ותעשה כל מצוותיו בכל לבבך ובכל נפשך באמת למען שמו באהבה. ולזה גמר אומר,