באר מים חיים, דברים כ״ט:כ״אBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 29:21
א׳ואמר הדור האחרון וגו'. הנראה בביאור הכתובים האלה, והדקדוקים יובנו מאליהן אחרי ביאורי. כי הנה נודע מדברי מרן הרב האר"י ז"ל אשר בעת שבירת הכלים הידועים ליודעי נסתרי תורתנו הקדושה ירדו ניצוצות קדושות רבות אל הסטרא אחרא, וגם נשמות קדושות ירדו בעומקי הקליפות אחר חטא אדם הראשון ונתערב האוכל עם הפסולת. והכל נעשה מתחילה לצורך תיקון העולם כי היה צריך להתהוות הרע בעולם בכדי שיהיה שכר ועונש והבחירה בידי אדם, ונתערב טוב ברע. והנם שוכנים בכל הדברים אשר בארץ מדומם וצומח וחי שאינו מדבר. ומאז נפילתם אל הדברים ההם, הנם מצפים וממתינים עד אשר בוא יבואו אל איש צדיק אשר בארץ הזובח את יצרו בעת השתמשותו בדברים ההם לצורכו כמו האכילה ושתיה ושאר צרכי הגוף, והוא משבר ומכניע את התאוה הקשה והחמדה לגשמיות דבר ההוא למלאות תאות גופו, ומביט רק אל רוחניות דבר ההוא לדבק עצמו ברוחניותו אשר שם, ויעלה את עצמו ואת הרוחניות ההוא להדבק בהאל הקדוש, שכל בחינת הקדושה מאתו הוא, והארץ האירה מכבודו, ומחזיר הכבוד למלך הכבוד למען יזמרך כבוד ולא ידום. שכאשר הוא משבר ומכניע תאות וחמדת לבבו בכל צרכי הגוף ותאותיו כן נשבר כח הקליפה והרע והפח נשבר. ובכח כוונתו הראויה לה' באמת מעלה את הניצוצות ההם מדומם לצומח ומצומח לחי ומחי למדבר וממדבר אל הנשמה והנשמה מתדבקת בו יתברך. ועל ידי זה מתבררים ניצוצי הקדושה ויעלו מתוך הקליפה אל הקדושה כל בחינת הניצוצות השייכים לשורש נשמתו וחיות נפשו, ועמהם יצאו עוד ניצוצי קדושה כמבואר בדבריו ז"ל.
1
ב׳וכן בעשות האדם מצוה ממצוות ה' מדברי ארציות כמו ציצית, ותפילין, וסוכה, ולולב, בנין בית הכנסת ובית המדרש, לבושי שבת, וכדומה. על ידי הטרחא והיגיעה בהמצוה, משבר ומכניע תוקף הרע והסטרא אחרא הנאחז בדבר ההוא. ובכח כוונתו במצוה באמת לקיים מצות בוראו הנה מוציא את הניצוץ הלז השייך לשורש נשמתו מתוך עמקי הקליפות ומקרבו ומיחדו לעלות לשמי מרום להתאחד במקורו מקור שורש נשמתו לחיי החיים ברוך הוא. ואז למען יזמרך כבוד, שהניצוצי קדושה כשהם עולים לקבל פני אביהם שבשמים, עולים בשירה ובזמרה ומברכין ומשבחין ומפארין למלך הכבוד על אשר זכו לראות פניו כביכול בפנים שוחקות צהובות ומסבירות. ותענוג כנסת ישראל אז הוא בלי שיעור וערך שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה בראותה שנמלטו מתוך שביה קשה כזה עמקי הקליפות. ולא זה בלבד שהמה באו לקבל פני אביהם, אף כל טוב אדוניהם העלו בידם מרגניתא דלית ביה טימא המה הניצוצי קדושה שאינם שייכים לשורש נשמת אדם הלזה, גם כן עולים עמם בסוד (קהלת ח', ט') כאשר שלט האדם באדם לרע לו, כידוע לטועמי מעץ החיים.
2
ג׳והנה מי שדעתו יפה ככל הנזכר להעלות את הניצוצי קדושה מדברי ארציות לתקנם מבחינת הדומם והצומח והחי, שיבואו לבחינת מדבר בכדי שעל ידם תשוב הרוח אל האלהים אשר נתנה. הנה כל ניצוצי הקדושה השייכים לשורש נשמתו וצריכים אליו לתיקון, מצפים ומתאוים שיגיעו לאדם הזה שיתוקנו על ידו. כי מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא (בבא קמא מ"ו:) והם רודפין ונמשכין אחרי האיש הלז להגיע אליו אולי יוכלו להגיע על ידו לתיקון שלימותם.
3
ד׳ושמעתי כזה מפי הצדיק איש אלקים המפורסם בישראל בוצינא רבא ויקירא מוה' ישכר בער האבד"ק זלאטשוב ומנוחתו כבוד בארץ הקודש ת"ו שאמר שהוא כדמיון האומן ובעל מלאכה ממלאכות הצריכות לבני אדם. ואם הוא אומן טוב ועושה המלאכה בטוב הכל מחזירין ומשכימים לפתחו ליתן לו בגדים לתפרם ולתקנם אבל אם אינו אומן יפה מוכרח להלך ולסבב על פתחי הבתים אולי יתנו לו דבר מה לתקן ולתפור בשביל ארוחת לחם. וכן בזה בזמן שהיו ישראל יושבין על אדמתם בארץ הקודש והיה כוחם יפה לדבק עצמם בה' אלהיהם בעת עסקם בצרכי גופם אז היו מתקנים כל הניצוצי קדושה והיו כל הדברים שבעולם מחוץ לארץ מגיעים להם משכימים לפתחיהם ומחזירין אחר איש ישראל שיבואו לתיקון על ידו. ואמנם כשחטאו ולא היה כוחם יפה כמאז לתקן הניצוצות. הוכרחו לצאת מארצם לגלות לארצות אחרים לשאול אוכל למו בכל מקומות מושבותיהם לתקן את הניצוצי קדושה אשר בכל מקום ומקום השייך לשורש נשמותיהם.
4
ה׳והנה זה טעם אחד הוא על גלותינו לבין האומות בארץ נכריה. והוא למען פדות נפשינו המה ניצוצי שורשי נשמתינו שנתפזרו ונפוצו על פני תבל ומלואה להחזירם אלינו בכדי להשלים נשמותינו בזה לבוא לפניו יתברך בשלימות ובטהרה וזיכוך מעור החיצונים והקליפה אשר סביבותם.
5
ו׳ועוד טעם שני על גלותנו. על דרך אומרם ז"ל (מדרש תהלים ע"ט, ג') ששפך הקב"ה את חמתו על עצים ואבנים בכדי לקיים אותנו ועל כן החריב מקדשו וארמונו וחרה אפו בארץ להביא עליה את הקללה הכתובה בספר בכדי שיכלה אפו וחמתו בהם לתת לנו שארית בארץ להחיותנו כהיום הזה. ואפשר לזה אמר הכתוב (ירמיה ל"ב, ל"א) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה וגו'. כי שמו יתברך היה יודע שאינו בנין עולם כמאמר הכתוב (תהלים קכ"ז, א') אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. ולכאורה יקשה ולמה צוה שמו יתברך לבנותו אחר שאינו לקיום. ולזה אמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו' כלומר שמתחילה לא בניתיה בנין עולם כי אם להיות לי על אפי ועל חמתי שאשפוך חמתי עליה ואוכל להחזיק את ישראל לקיימם כיום הזה. ובזה יתבארו הכתובים. כי הנה בתחילה אמר, ואמר הדור האחרון וגו' וראו את מכות הארץ ההיא וגו' גפרית ומלח שריפה כל ארצה וגו' כמהפכת סדום וגו'. כלומר שיראו מכות הארץ עצמה, לא יושבי הארץ, כי אם קללת עפר הארץ. ועל כן,
6