באר מים חיים, דברים כ״ט:ט׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 29:9

א׳אתם נצבים היום וגו'. אומרו היום, אינו מובן כי אינו מבאר באיזה יום. ורש"י ז"ל פירש יום מיתת משה והרא"ם הקשה עליו עיין שם. והנראה בדרך רמזי התורה, כי הנה חז"ל אמרו (ראש השנה ח':) ישראל נכנסין תחילה לדין ואחר כך כו' ואמרו מאי טעמא מקמי דליפוש חרון אף. ונראה לומר עוד טעם בזה. והוא על דרך משל למלך שרצה לעשות לו כתר מלוכה יקר הערך למאוד. מופז ומשובץ באבנים טובות יקרים מפנינים כיד המלך. והנה עבור כי מלאכה רבה היא ויקרה לא מסרה לכל העובד עבודת עבד כי אם לנקיי הדעת משכילים בחכמה ויודעי מלאכת מחשבת לעשות בזהב ובכסף ולמלאות בו מלואת אבן והכל בהידור על הידור בתפארת רבה. ועבור שלמלאכה כזו צריך מנוחה רבה וישוב הדעת גדול שלא לשאת טרדות עבודות אחרות במוחם כי אם זאת המלאכה וזאת המנוחה, על כן בנה המלך פלטין גדול מפואר ומהודר כהיכל המלך ובו דירות מיוחדים שונות זו מזו וכלם זכים ונאים למאוד המרחיבין דעתו של אדם והושיב את בעלי המלאכות האלה בתוך הפלטין הזה לשבת שם לעסוק בעבודתן במנוחה ונחת לעשות עבודת המלך.

ב׳ואולם כי האנשים ההמה מצטרכים למה שהאדם על האדמה מצטרך לאכול ולשתות וללבוש וכדומה מהצורך אליו ואם ילכו לבקש אוכל למו ושאר צרכיו ואחר כך לאפות ולבשל ולארוג על מלבוש הרי מתבטל בזה רוב היום או כולו ועבודתן מתי יהיה נעשית ועל כן בנה המלך בסביבות הפלטין הזה כמה בתים מרובין והושיב עבדים משרתים שישרתו את הבעלי המלאכות האלו ויכינו להם הכל אשר לכל ויעשו להם כל הצורך להם ולבתיהם עד שיהיו הבעלי מלאכות פנוים מכל וכל שלא יצטרכו לשאת על מחשבתם שום עסק אחר רק עבודת המלך כי עבודה גדולה היא עשיית כתר המלוכה וצריך חכמת לב במאוד לזה לעשותו שיהיה רצוי ומקובל לפני המלך הגדול, וצוה המלך את העבדים המשרתים במאוד עליהם להכין להם כל הצטרכותם כרצונם ולעשות להם כל אשר יחפצו ומכל שכן שלא לצערם בדבר מה דקה מן הדקה בכדי שלא יבלבל דעתם אף רגע אחת מלהתחכם בחכמה ובינה ודעת בכל עת ועת בעבודה זו כי ח"ו ברגע אחת יכשלו ויקלקלו כתר המלוכה.

ג׳והנה בעת שבעלי המלאכות האלה עושים את שלהם כרצון המלך ומתקנים את כתרו באופן הנאות אז הנה עין המלך אל העבדים משרתיהם לבוא במשפט עמהם אם עבדו את הבעלי מלאכות כראוי למלא משאלותם תמיד ולעשות כל צרכיהם בלי שום חסרון וצער כל דהוא. ואם ימצא שלא עבדו אותם כראוי נקם ישיב לצריהם ודמם בראשיהם על אשר ציערו עובדי עבודת המלך. ואמנם אם הבעלי מלאכות לא עבדו כראוי את העבודה ההיא ובראותם שיש להם שלוה ומנוחה מכל צד ואין מחסור להם שמו פניהם למלאות כריסם באכילה ושתיה לאכול מעדנים ולשתות ממתקים וממילא על ידי זה ישנו שינת עולם ופנה כל ימיהם בזה במאכל ומשתה ושינה ושאר תאוות הזמן ולא נשאר להם פנאי כלל לעסוק בעבודה ההיא ומעט אשר עשו בעבודה לא היה לה לא טעם ולא ריח. וקצרו במקום שהיה ראוי להאריך והאריכו במקום שהיה צריך לקצר, והזהב והכתם הטוב שהיה שם היה מלוכלך ומטונף בטיט ובעפר עד שלא היה ראוי בשום פנים להשים אותו על ראש המלך. וממילא שוב אין דין ומשפט על עבדים המשרתים אם עשו צרכיהם כראוי או אם לא ציערו אותם כי אדרבה כל רעתם היה עבור מנוחתם ושלותם וטוב ויפה עשו מה שלא שמשו אותן כראוי.

ד׳אשר על כן, אם לפעמים בא המלך לעיין בדבר ההנהגה ההיא בעבודת הבעלי מלאכות ועבודת המשרתים. הנה תחילה עיקר העיון והחקירה בעבודת הבעלי מלאכות אם עשו עבודתן כראוי כאשר צִוָם. משני טעמים. אחד, כי הוא עיקר העשיה והעבודה. והשנית, כי אי אפשר לדון את המשרתים אם לא יחקר עבודת הבעלי מלאכות כי כל משפטם תלוי בזה אם עבדו הם כראוי אם לא.

ה׳והנמשל מובן. כי הנה נודע וכבר כתבנו כמה פעמים שכל מצוה ממצוות התורה שאדם מקיים או כשעוסק בתורה ובתפילה כולם נעשים כתרים לקונו ברוך הוא כמאמר הכתוב (ישעיה מ"ט, ג') ישראל אשר בך אתפאר, שמעשיך נעשים פאר ועטרה לראש. וכמאמר חז"ל (חגיגה י"ג:) במתניתא תנא סנדלפון שמו הגבוה מחביריו מהלך ת"ק שנה ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו. וכתבו התוספות שם מתפילתן של צדיקים הוא עושה עטרות וכן אמרו במדרש (שמות רבה כ"א, ד') בפסוק (תהלים ס"ה, ג') שומע תפילה עדיך המלאך הממונה על התפילות נוטל כל התפילות ועושה אותן עטרות ונותנן בראשו של הקב"ה וכו' ואין עדיך אלא עטרה שנאמר (ישעיה מ"ט, י"ח) כולם כעדי תלבשי וכו' וכאשר כתבנו בפרשה הקודמת. וכן בכל המצוות ומעשים טובים שישראל עושין בעולם הזה כל אחד ואחד נעשה כדוגמת האבן הטוב והיקר להיות עולה ויושב בראש אלהי עולם ה' כביכול ברוך הוא.

ו׳ועל כן מאחר שבידינו עבודה גדולה וחשובה כזו אמרו חז"ל (ברכות ל"ה:) כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים. כי כל הבריות עיקרן לא נבראו אלא בשביל זה להכין לנו לחם ומים וכל הצטרכותינו ולשמשינו כמו שנאמר (ישעיה ס"א, ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר איכריכם וכורמיכם ונאמר (שם מ"ט, כ"ג) והיו מלכים אומניך וגו' וכמבואר בזוה"ק (שלח ק"ס, ה') על פסוק (במדבר י"ד, ט') כי לחמנו הם עיין שם. ועל זה נאמר (מלאכי א', ב') הלא אח עשו ליעקב. שלמען זה נברא עשו להיות אח וטפל ליעקב למלאות לו הצטרכותו והצטרכות ביתו וכשהבריות אינם ממלאים אז רצון ישראל לעבוד עבודתם ומכל שכן כשעוד המה מצערים אותם ומחסרים לחמם ופרנסתם הנה רעתם רבה וגדולה עד מאוד ויטלו את שלהם מתחת ידם ומכל שכן דכל שכן כשמבטלין אותן מדברי תורה וקיום המצוות על ידי קישוי השיעבוד והמסים והארנונות ששמים עליהם ודאי עונשם קשה מאוד וגדול עוונם מנשוא ונקם ישיב לצריו.

ז׳ואמנם כשח"ו אין עושין רצונו של מקום והשלוה והמנוחה גרמו הרעה כנאמר (דברים ל"ב, ט"ו) וישמן ישורון וגו' ואומר שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וגו'. ממילא לא יגיע עונש עליהם על מניעת הכנת צרכיהם (אבל לא על צערם מה שמצערים את ישראל. ועל זה אמר הכתוב (זכריה א', ט"ו) אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. כלומר אני קצפתי רק מעט שלא יהיו הם מכינים צרכיהם ולשמשם אבל לא שירעו להם והם עזרו לרעה לצערם ובזה ודאי דם עבדיו יקום. ועל כן הנה המלך המשפט ששופט עמים במשרים כשרוצה לעיין בדינם צריך קודם לעיין ולחקור בדיני ישראל בעבודה אשר המה עובדים אותו. אם הוא כראוי לעבודתו מחויבים הם להחזיק ידם ולתמכם בכל תוקף ועוז בכדי שיעמדו הם על משמרתם לשרת לפניו בכל עוז. והם שהפכו הקערה על פיה ולא די שלא תמכו את ידם אף ריפו את ידיהן מעבודתו יתברך בכל מיני צער וצרה שעושין להם. ודאי אשמם בראשם ונשא השעיר עליו את כל עוונותם.

ח׳ועל כן ישראל נכנסין תחילה לדין וכו'. כי כל דין הבריות תלוי בדין ישראל כפי ערך זכויותיהם ומעשיהם הטובים כן נדונין הבריות על הרעותם את מעשיהם של ישראל וקיפחו את פרנסתם (כי אף שעל צערם לישראל נידונים בין כך ובין כך כנזכר למעלה מכל מקום אינו דומה המצער עבד המלך שאינו אוהבו כל כך להמצער אוהב המלך או בנו היקר בעיניו ועובד עבודתו). וזה מרמז במלת בראשית שבהתחלת התורה כי בראשית הוא בתשרי וגם ישראל נקראו ראשית לומר שכל המשפט הנעשה בתשרי הכל של ישראל הוא כי גם משפט כל העולם שייך אל ישראל לערך שהם זוכים במשפט כן יתחייבו הבריות בדין.

ט׳ובזה נבוא בביאור הכתוב באומרו אתם נצבים היום וגו'. כי הנה הזוה"ק כתב (פנחס רל"א.) בכל אתר ויהי היום דא ראש השנה וכו' עיין שם, וגם אנו נאמר בהיום הזה הנאמר כאן שמרמז על ראש השנה. ובלא זה הנה כתבנו במקום אחר פירוש הגון על המבואר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ת"ל) וזה לשונו: שבת שלפני הפסח קורין שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו. ורבים ראו ותמהו שהוה ליה ליחס הגדולה ליו"ד בחודש אף אם חל בחול כמו שאיתא בט"ז ובמגן אברהם שם. וביארנו שם על פי המבואר בזוה"ק (חלק ב', פ"ח.) וזה לשונו: ר' יצחק פתח כתיב (בראשית ב', ג') ויברך אלהים את יום השביעי וכו' אלא הכי תאנא כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעאה תליין ותאנא אמאי לא אשתכח מנא וכו' משום דההוא יומא מתברכין מניה כל שיתא יומין עלאין וכל חד וחד יהיב מזונא לתתא מהאי ברכה דמתברך ביומא דשביעאה וכו' עד כאן.

י׳והנך רואה מזה שכל הברכות והטובות והחסד שנעשה בכל ימי השבוע לכללות העולם או לאדם פרטי הכל נעשה ונתמשך בשבת קודש שלפניה שאז נתברך המעין ממקור מים החיים בטובה זו או בברכה זו וכדומה ומשם נמשך למטה בששת ימי המעשה ביום הראוי לאותה טובה והברכה (כי כל ענין הטובה והברכה שייכת לאיזה מדה מיוחדת שאותה הטובה שייך אליה ובהתברך המדה ההיא תתמשך בימי השבוע ביום השייך למדה זו כנודע למשכילים). אשר על כן הנה הטובה הגדולה והנס שנעשה ביציאת מצרים באחד מימי השבוע הנה ודאי כבר נמשך ונעשה הנס הזה בשמי השמים במקור בשבת קודש שלפניו כי כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעאה תליין ואין בפרט אלא מה שבכלל. ועל כן שבת שלפני הפסח קורין שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו כלומר הנס של יציאת מצרים כבר נעשה בו בשבת הזה שהוא כללות הברכה מכל ששת הימים ומניה מתברכין כל שיתא יומין ועל כן קורין אותו שבת הגדול שהוא מורה על הגדולה והנס על דרך הכתוב (שמות י"ד, "א) וירא ישראל את היד הגדולה וגו'.

י״אונמצאת למד מזה שגם ביום הגדול והנורא עת משפט עמו ישראל בראש השנה והקצבת חיותם ופרנסותיהם ומזונותיהם, הנה הכל נעשה ונמשך בשבת שלפניו במקור מים החיים. ועל כן מבואר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תכ"ח סעיף ד') שלעולם קורין אתם נצבים קודם ראש השנה עיין שם, לפי שהוא מרמז על ראש השנה, והראש השנה נרמז ונחקק בשבת שלפניו על כן קורין אותו בשבת הזה. והנה נודע אומרם ז"ל (בראש השנה ט"ז.) בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. והענין הוא כי כל הנשמות מתראין לפניו יתברך ביום הזה, וכפי ערך שלימותה ומראיה כן גוזרין עליה משמים בשלושה ספרים הנפתחין בראש השנה. וכבר כתבנו שעיקר המשפט לישראל הוא, ושאר משפט העולם הכל טפלים אל המשפט הזה.

י״בולזה אמר הכתוב, אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם. כלומר הגם שכל העולם עוברין לפניו עתה כבני מרון, מכל מקום העיקר הוא מה שאתם נצבים, והכל כולכם. כי כל העולם טפילים אליכם וכל משפטם תלויה בדינכם. והנכם נצבים היום לפני ה' אלהיכם שנשמתכם מתראין ועומדין לפניו ביום הזה להביט על מעשיהם ומראיהם כאמרו (שיר השירים ב', י"ד) הראיני את מראיך וגו'. והרבה יש לך ליראה בפחד ואימה ברתת וזיע וחלחלה וחרדה גדולה בבושה והכנעה לומר איך אשא פני שמה להביט על מעשי ומראיתי. ולזה פרט ואמר ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש ישראל. כלומר אלו הם העיקרים העומדים בדין אשר בשם איש ישראל יכונה. ואחר כך פרט הטפילים אליהם ואמר,