באר מים חיים, דברים ג׳:כ״גBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 3:23

א׳ואתחנן אל ה' בעת ההוא וגו'. אומרו בעת ההוא צריך פירוש. אחת שלא פירש מתי היא העת ההיא. והשנית לכאורה אין נפקא מינה בזה אימתי הפיל תחינתו לפני בוראו ולמה פירש את הדבר בעתו. וכבר עוררו חז"ל בזה (רבה פרשה זו). ואמנם הנה כבר הודענו וכתבנו במקום אחר בביאור שני מיני הנהגות שהקב"ה כביכול מתנהג עם האדם ועם כלל עולמו. האחת הוא בנוראות נפלאות לעין כל כמו אלו הנסים הנגלים שהראה בעולמו בשידוד כל טבע העולם ומערכת מזלות השמים וכוכביהם. כמו בהוצאת עמו ישראל מפרעה מלך מצרים ועמו, והכהו עשר מכות נוראים ונפלאים שלא ראו אבותיהם ואבות אבותיהם מיום היותם על האדמה עד היום הזה. ואחר כך וישם את הים לחרבה ויבקעו המים והעביר ישראל בתוכו. ובהורדת המן להאכיל לששים רבוא אנשים הם ונשיהם וטפם ארבעים שנה רצופים בלחם מן השמים וכדומה בנסים המפורסמים. ואפילו ליחודי סגולה מצינו שעשה את כל הנסים האלה כמו ברבי פנחס בן יאיר (חולין ז'.) שהיה הנהר נחרב ויבש לפניו ועבר במצולה בתוך הים ביבשה. או רבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה.) שהדליק חומץ בתוך ביתו כשמן הטוב. או בנחום איש גם זו (שם כ"א.) שנתן העפר אל המלך ונעשה ממנו חרבות וחיצים לכבוש המלחמה וכאלה רבות אין מספר. וההנהגה השנית הוא ההנהגה שאנו רואין בעינינו שהשגחותיו ונפלאותיו נעלמים ונעטפים בתוך טבע העולם ומקריו וכמאמרם ז"ל (שבת י"ג:) שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין ופירש רש"י לפי שהן תדירות. כי באמת איש ישראל הנותן עיניו ולבו באמת לראות השגחת הבורא יתברך עליו בחיותו ולבושו ומזונו ופרנסתו והספקתו לבניו ולכל ביתו. בעיניו יראה שהוא מלא נסים ונפלאות בכל שעה ורגע שאינו בשום אופן בדרך מקרה הטבע. רק שסיבת הסיבות ב"ה מסבב כל דבר בסיבות שונות זה בכה וזה בכה עד שנדמה שבא מטבע העולם. וזה הוא מפני שאין אנו ראויין לנס כמאמר חז"ל (ברכות ד'.) ראויים היו ישראל להעשות להם נס בימי עזרא כבימי יהושע אלא שגרם החטא וכו'. ובאמת אמרו חז"ל (מועד קטן כ"ח.) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא וכו'. ולא כיוונו על מזלות הרקיע וכוכבי השמים. כי הלא אמרו (שבת קנ"ו.) אין מזל לישראל ועיין בתוספות שם. ובזוה"ק (חלק ג' רט"ז:) אמר בפירוש כל המשתדל באורייתא בטל מנייהו חיובא דכוכביא ומזליא. והגם שיש בזה דרכים שונים לאין מספר והחקר אלוה תמצא ואין כאן מקומו לבארו בספר. מכל מקום הנה זה בלתי ספק אשר חלילה וחלילה להעלות על הדעת שכביכול ברוך הוא וברוך שמו האל הגדול הגבור והנורא ישליך את עולמו ובפרט עמו ישראל שהם חלקו ונחלתו, על טבע המזל. האם קצר קצרה ידו ח"ו מלהנהיגם בעצמו ובכבודו ולא נאריך בזה. ובפרט שכבר דיברו בזה בעלי המקובלים מקבלי האמת עד פומא דאליהו זכור לטוב בבחינת מקום הזכות ומקום המזלא ואיזה דבר התלוי בזכות ואיזה דבר התלוי במזל ורצון העליון ובו ברכת בני חיי ומזוני וכמאמרנו ויתיהב לנא מזונא ופרנסתא טבתא וכו' עד ממזלא דכל מזוני ביה תליין כנודע.

ב׳ואמנם לדעתינו יהיה כוונת חז"ל בזה, כי אם היה הנהגת שמו יתברך עם בני אדם גם בני איש בהספקתם בבני חיי ומזוני לפי ערך זכותם בעבודתו יתברך שמו, קשה היה להם עמידתם בזה כי מי יאמר זכיתי לבי וגו'. ובפרט ממה שאנו יודעין בנפשינו מעבירות גדולות וקטנות. והן בני חיי ומזוני הוא מהדברים שהאדם צריך להן בכל עת וכל שעה ורגע. ואם היה הנהגה בזה לפי הזכות ח"ו לא היה קיום לעולם. ועל כן האיר הקב"ה את עינינו ותלה זה במזלא והוא בחינה שהוא נוזל ונוטף תמיד ממקור הרחמים והחסד שאין שם תערובות דין כלל בכדי שיוכל העולם לעמוד. ואמנם גם בזה דרכים רבים אין מספר לאלהינו יתברך, הנקראים בזוה"ק אורחין טמירין דלא נתגלו בר לרבי שמעון בר יוחאי וחביריו. ובזה תבין ממילא איך שכל טבע העולם מלא נסים הוא ממקור הנסים. ואך שהן תדירות יומם ולילה נעטפים ונלבשים בהטבע, עבור עוונותינו הרבים ופשעי נפשותינו.

ג׳והנה בחינה זו ששמו יתברך יתנהג עם האדם בטבע או שלא בטבע, הכל נפעל ונמשך מהנהגת האדם עם בוראו בעבודתו יתברך. כי אם עבודתו אינה אלא בדרך טבע העולם כמו ללמוד כפי מזג כח גופו לא זולת, ואם יחלש לבו מיד הוא פורש. וכן בעבודתו בתפילה הכל בערך טבע גופו, ולא ישבר עצמותיו להיות כארי ישאג בלבו לאהבתו וליראתו. או בעשיית מצוותיו כמו השינה בסוכה וכדומה אם יגדל הקרירות ילך לביתו וישכב וירדם. או בפיזור ממונו לדבר מצוה לצדקה או לציצית ותפילין ואתרוג וכדומה, לא ירצה להיות מפזר ונוסף על כל פנים בהידור מצוה עד שליש, רק לפי ערכו ובמזג השוה. וכן בכל הדברים. והעיקר במחמדי תאות עולם הזה לא ישים לבו לשבור כחו ותאותו ומעמקי חמדת לבו. כי אם יאכל וישתה וישן ושארי תענוגות בני אדם כל צורכו בלי גרעון. כן יתנהג עמו כביכול שמו יתברך שהשגחתו יתברך הנמשך אליו הכל בטבע העולם כאמור. וכשימשך איזה ברכה והצלחה לכל העולם בכלל גם הוא יבוא בתוכם. וח"ו בצרת רבים, גם לו צר ח"ו. כי כמעשהו כן יעשה לו.

ד׳ואמנם האומר לנפשו שחי ונעבורה בשביל אהבת עבודת בוראו ובכוון יכניע וישבר תאוות עומקי מורשי לבבו כאשר יוכל להפך החומר לצורה והגוף לנפש להזדכך הגוף עד שיצא לבו מלהתאוות כלל לחמדת התענוגים ומכל שכן תאוות שחוץ לגוף כמו הקנאה והשנאה וחמדת הכבוד והשררה. וכל המדות רעות התלויין בנפש הבהמיות שלו המתאוות לאלה התאוות הרעות כמו הגבהות והכעס והקפדנות והליצנות ושיחה בטילה וכדומה הן ותולדותיהן אותן שיבר לגמרי ועקרן ממורשי לבבו שלא יחמוד ויתאוה אליהן כלל. ועל ידי זה ממילא ממעט באכילתו ושתייתו והשינה, במעט מעט, ולא יחוש על חלישת לבו בעת עומדו את פני ה' אלהיו בעבודה. ומכל שכן בעשיית מצוותיו לא ירגיש כלל אם קר לו אם חם לרוב האהבה הבוער בלבו לעבודת האל ברוך הוא. וכן בפיזור ממונו לצדקה הנה כל הון ביתו יתן באהבה לכבוד בוראו למצוה או לרפאות חולים או בנשואי חתן וכלה וכדומה. ולמולו הנה פועל אדם ישולם לו, שגם הקב"ה מנהיגו למעלה מטבע העולם להיות חומץ כשמן ידלוק ולהיות נגדו במים עזים נתיבה וכדומה. והנה שכרו של האיש הלזה בכפלי כפלים הוא. כי חוץ ממה שהוא מתנהג שלא בטבע, וכשח"ו צר לכל העולם, הוא יוצא מביניהם לטובה כמו נח בדורו וכמו רבי חנינא בן דוסא שאמר כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת. הנה גם בעד זה שכרו אתו ופעולתו לפניו במה שנתקדש שם שמים על ידו וכל העולם כולו יראון יעידון ויגידון כי לה' המלוכה ומושל וגו'. והנה האל העושה פלא לשבר ולשדד כל המזלות וכוכבי השמים וטבע העולם כולו בשביל עבדיו עמו ונחלתו והכל בידו הוא ואמת מלכנו אפס זולתו ומפליא לעשות. וכמו שראו כל העולם כולו בעיזי דרבי חנינא (תענית כ"ה.) דאייתי דובא בקרניהו, וכדומה. ושמו של הקב"ה מתקדש ומתגדל ומתכבד בעולמו. ואיש הלזה הגורם כל זאת הוא הנוטל שכר כנגד כולם כי הוא הגורם לכל זה.

ה׳ובזה פירשנו מאמרי אלהינו יתברך בפרשת היחוד שהוא ואהבת את ה' אלהיך וגו'. כי נודע שבחינת טבע העולם מכונה על שם אלהים יתברך ויתעלה, גימטריא הטבע. ובשם הזה הגביל הקב"ה כל דבר ודבר אשר בארץ במקום ומדה וגבול לומר עד פה תבוא בכל טבע העולם. מה שאין כן שם הוי"ה יתברך הוא המורה על בחינת הוי"ה המהוה את כל והמציא את כל הבריאה מאין ליש. ועל כן בכח השם הזה נשבר כל טבע העולם כיון שהוא המציאם מאין, הרי הם בידו להחזירם לאין. שעל כן ברוב מעשי בראשית נזכר ה' אלהים כמו (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, וכדומה. כי בחינת הוי"ה הוא אשר הווה אותם מאין המוחלט לבחינת היש. ואך כי לא היה נתפס בגבול ומדה והיו מתרחבים והולכים עד בלי די. ובזה גבולות חלק אלהים בעולם, אשר בשם אלהים הגביל כל דבר ודבר במדה וטבע העולם. ועל כך בקריעת ים סוף נאמר (שמות י"ד, ל') ויושע ה' ביום ההוא וגו'. כי בחינת הוי"ה המהוה את כל, הושיעם ביום ההוא ושם אין גבול וטבע. ועל כן (שמות ט"ו, ח') קמו כמו נד נוזלים קפאו תהמות וגו'. ועל ידי הדבר הזה נקרא ה' אלהי אברהם אלהי יצחק וכו' כי הנהגת אלהותו יתברך עם אברהם היה בבחינת ה' המהוה שהפליא לעשות עמו בנסים מפורסמים בהצלתו מאור כשדים ובהכותו את הארבעה מלכים ובמכות פרעה ואבימלך וכדומה. והיה שמו יתברך מתגדל ומתקדש ומתפאר בעולם עד שכולם ראו כי ה' הוא אלהי אברהם המתקיים עליו ומנהיגו למעלה מטבע העולם ויוצא אותו החוצה מכללות העולם ליתן לו בן לזקוניו וכדומה וכן ביצחק ויעקב. ועל שם זה נקרא בכללות ה' אלהי ישראל לצד הנסים שנעשו בהם בנוראות נפלאות, והכל מכירין ויודעין כי ה' המהוה הוא אלהיהם ומנהיגם למעלה מהטבע.

ו׳ולזה יאמר הכתוב ואהבת את ה' אלהיך. כלומר שתאהב את זאת שה' המהוה את כל, הוא יהיה אלהיך שהוא ינהיג אותך ויתגלה אלהותו יתברך אליך בבחינת ה' המהוה שלא בטבע, ובמה תזכה לזה. לזה אמר בכל לבבך שתתן לו את כל לבבך ולא מקצת הלבב כמו שעובדים אותו אלו המתנהגים בעבודתם בטבע העולם שמקצת לבבם נותנים לאלהיהם ומקצת נוטלים לעצמן לאכול ולשתות ולנוח גופו וכדומה. ואתה לא כן כי אם כל לבבך כל תאוות לבך תתן לו שתכניע ותשבר בשבילו כל מעמקי חמדת תאוות לבבך הנשרשים בך. ועל כך אמרו חז"ל (ברכות נ"ד.) בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. כי אף שיצרך הרע נגדך בכל מיני תאוות וחמדות הרעים במיני מטעמים ותפנוקי מעדנים ותאות נשים המושך את לב האדם בחזקה. וכדומה מדברים שנפשו של אדם מתאותן ומחמדתן כמו הנצחון מול חבירו והקנאה אליו וחפץ השררה והכבוד בעולם והשיחה בטילה והליצנות מחבירו. אל תתאו למטעמותיו ואל תחמוד לתשוקתיו, כי אם כל לבך תתן אליו יתברך. שכל חפצו ורצונו הוא להמעיט תאות הלב בכל מכל כל לשמו יתברך לזכך הנשמה והגוף שלא יתגעלו בפת בג נופת צוף העולם הזה, בכדי שיזכו לראות ולהנות מזיו שכינתו יתברך בעולם הבא. שתענוגי כל העולם כולו בכל ימינו, אינם כדאים על אחת מני אלף מרגע תענוג הנאות מראות זיו השכינה אשרי עין ראתה. וכן ובכל נפשך כולו כמות שהוא באין קצבה לומר עד פה תבוא. כי אם באמת לחפוץ ולהתאות להמליכו וליחדו ולקדש שמו ברבים בנטילת נשמתך כמאמר התנא הקדוש רבי עקיבא ז"ל (ברכות ס"א:) כל ימי הייתי מצטער על זה מתי יבוא לידי ואקיימנו. לא זה בלבד שהיה חושק לזה כי אם בכל ימיו היה מצטער מתי יגיע אל הדבר הזה. וכן ובכל מאודך בכל ממונך לא במקצתו כי אם אפילו בכולו אם תצטרך לעבודת שמו יתברך תן לו משלו. ואם ככה אתה עושה תזכה שה' המהוה יהיה אלהיך להנהיג אותך בלמעלה מן הטבע לעשות נסים נגלים ובזה יתקדש שמו יתברך אשר ישמעו רחוקים ויבואו ויאמרו כי הגדיל ה' לעשות בארץ כמאמר חז"ל (ילקוט שיר השירים על הפסוק לריח שמניך טובים) בא יתרו ונתגייר אף רחב שמעה כו'. ובזה תזכה לשכר כפול ומכופל.

ז׳ואפשר לזה כיוון נעים זמירות ישראל במזמורו בארבעה שצריכים להודות (תהילים ק"ז, ו') ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם וגו'. וכבר דקדקנו במקום אחר שהיה לו לומר ויצעקו לה'. ואמנם כי מי שנפל לאחד מן הצרות הנזכרים שהוא בתכלית האחרון, צרה שאין כמוה, כמו שכתוב (שם שם, י"ח) ויגיעו עד שערי מות וכדומה. הנה זה צריך להרבות בתפילה ובתחנונים ובתשובה ומעשים טובים עד שישוב אל ה' אלהיו. פירוש שה' המהוה יהיה אלהיו כנאמר, להוציא אותו החוצה מטבע העולם ולהנהיגו למעלה מהטבע להושיעו בעת צרותיו. והנה בחינה זו היא תפארת לעושיה גם כן ששמו של הקב"ה מתכבד ומתגדל למען ידעו כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים. וכמו שאמר יתרו בראותו הפלאת נסיו יתברך והן הן נוראותיו. ולזה אמר ויצעקו אל ה' לבחינה השייך לה' גם כן, שהוא בחינת הנהגותו עם בחינת המהוה, שמתגדל שמו על ידי זה. ועד שם יגיע תפילתו וצעקתו שיהיה ה' אלהיו, ואז ודאי וממצוקותיהם יצילם.

ח׳והנה חז"ל אמרו (דברים רבה י"א, ט') תקט"ו תפילות התפלל משה כמנין ואתחנן. וצריך טעם למה דוקא מנין זה התפלל לפני ה' אלהיו. ואולם לדברינו יבוא על נכון כי הנה משה רבינו ע"ה כשראה שבכל צדדי הגבול ובכל הבתי דינים שלמעלה נגזר ונכתב ונחתם בחותם המלך שלא יבוא לארץ. אז עלה במחשבתו להתחזק ולעלות אל מקום הרחמים פשוטים האי רצון העליון שלמעלה מטבע העולם מששת ימי הבנין, ושם לאו בזכות תליא לראות אם הוא זכאי לזה, כי אם במזלא דבר הנוטף ונוזל ברחמים גמורים בלי שום תערובות דין כלל. אדרבה שם נמתקים כל הדינים, ואז יהיה נעשה בו בבחינת הוי"ה המהוה את כל למעלה מן הטבע. ולזה תקט"ו תפילות התפלל, כי נודע מדברי הרב ז"ל (בכוונת אתה תקום תרחם ציון) שת"ק רומז אל בחינת מדת הבינה שלמעלה מששת ימי הבנין (המכונים על שם הגבול וטבע העולם והבן). והיא מכונת על שם י"ה בסוד (תהלים ק"נ, ה') כל הנשמה תהלל יה כידוע ליודעים. ועל כן עד שם העלה תפילתו להתפלל תקט"ו תפילות, כי שם דרור יקרא בבחינת היובל והחירות להמשיך משם האי רצון העליון עד אשר יעשה עמו בבחינת הוי"ה המהוה למעלה למעלה מן העולם. ועל כן אמרו חז"ל (ברבה ריש פרשה זו) אין חנון בכל מקום אלא מתנת חנם כי שם לא בזכותא וכו' כנזכר כי אם ברחמים פשוטים שאין בהם מתערובת הדין.

ט׳ולזה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההוא. כלומר הנה תקט"ו תפילות כמנין ואתחנן התחננתי אל ה' בחינה הוי"ה המהוה להעשות עמי ממקום שהוי"ה לבד משמש בלתי גבולת אלהים, ועליתי בזה עד עת ההוא. נודע בחינת ההוא שמרמזת על עולם הנסתר עולם הבינה שלמעלה מימי הבנין, באין גבול וקימוץ מבחינת אלהים. ומהאי רצון רציתי להמשיך עד אשר יעשה הדבר בבחינת הוי"ה המהוה (והוא בבחינת (שמות י"ד, ל') ויושע ה' ביום ההוא שמיום ההוא הנסתר נתמשך להיות נעשה בבחינת המהוה שלא בטבע. וזה מאמר הכתוב (בפרשה זו לקמן צ', ל"ד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב וגו' עד ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים וגו'. פירוש כי מצד אלהים לא היה הדין נותן להעשות לכם כזה. וה' עשה לכם בבחינת המהוה למעלה מן הטבע והוא ככל אשר עשה לכם ה' וגו'). ואמנם כי ויתעבר ה' בי למענכם. כנודע שעיקר קבורת משה בחוץ לארץ הוא כדי להביא את דור המדבר לארץ אם ירצה ה' לעתיד וגם עלה ראש הפסגה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור וגו' אתה בעצמך תראה שלא תוכל לעבור כנודע להבאים בסוד ה' ועיין במה שנבאר להלן במקומו.

י׳עוד יאמר הכתוב ואתחנן וגו'. הודיע הכתוב בזה מעלת משה רבינו ע"ה אדון הנביאים ז"ל שעלה בתפילתו למעלה למעלה למקום שאין בריה עולה שמה. והוא על דרך מאמר הכתוב בתפילת חנה (שמואל-א א', י') ותתפלל על ה' וגו' שלכאורה אין לו פירוש ואל ה' הוה ליה לומר. ופירשו המפרשים שעלתה בתפילתה במקום גבוה ונורא מאוד בבחינת השלושה ראשונות הידוע לחכמי לב ושם נקרא לפני ה' או על ה' וכמו שאיתא (בזוה"ק יתרו פ"ח:) בסעודה שניה של שבת קודש בזה הלשון ביומא דשבתא בסעודתא תנינא כתיב (ישעיה נ"ח י"ד) אז תתענג על ה', על ה' ודאי וכו'. והוא בדמיון המשל כשאב מחבב את בנו הקטן ביותר ויותר אז הוא מגביהו ומושיבו על כתפיו עד שנמצא ראש הבן גבוה מראש אביו וראשו על ראש האב. והבן. והכל משל. והוא הנרמז בכללות העולמות לבחינת י"ה שבשם הקדוש המרמז למעלה מבחינת הוי"ה בכללה כידוע ליודעים. ואמנם משה רבינו ע"ה הפליא לעשות ועלה למעלה גם מזה. והוא במה שידוע מדברי הרב ז"ל בבחינת העמוד שבין כל עולם ועולם שנמצא בו משני הבחינות מעולם זה ומעולם זה עד שעל ידי כך הוא מחבר אחד לאחד לפי שכח שניהם בו. וכן בכל דבר ודבר שבעולם כמו בארבע מינים הכוללים לצבא הארץ שהם דומם צומח חי מדבר כבר נמצא דבר הממוצע בין כל אחד שכח שניהם בו והוא המיחדם כמו עצי אלמוגים בין דומם לצומח ואבני השדה בין צומח לחי וכו'. ועיין בדבריו ז"ל (בשער קיצור אבי"ע) במה שביאר בין שני השכליות של האדם שכל המעשה ושכל העיוני. וביארנוהו במקום אחר אשר שכל המעשה נקרא זה המוח והחכמה השורה תמיד במוח האדם בעצם גולגלתו ומנהיגו תמיד בשכל אנושי לעשות הכל בחכמה שעליו, שלא כדומם ובהמה, ושלא יכשול באבן או באגרוף. ושכל העיוני הוא זה שאינו מתגלה לאדם כי אם אחרי העיון בו. כמו שאנו רואין כאשר יצטרך האדם להתחכמות חדש בתורה ועבודה או אפילו במלאכת מחשבת וכדומה מעשי ידי אומן. הנה נותן דעתו ושכלו ומעיין על הדבר, ויבוא על המצאה חדשה מה שלא ידעה בראשונה. כי לכאורה יפלא זה מפני מה תחילה לא בא על השכל, ואחר העיון בא לו שֵֹכֶל חדש ומאין לקח שֵֹכֶל אחר. ואמנם שהוא משכל העיוני הנזכר כי זה החכמה אינו שורה תמיד במוח האדם כמו שכל המעשה רק הוא דבוק במקורו מקור שורש חיות הרוחניות של האדם הלזה אשר בשמי השמים. ואך כי גם כח הזה נתן בו בוראו להיות מתגלה אל האדם לפעמים לבוא לשרות במוחו להמציא לו חדשות. והוא בחינת נעלם ונגלה לפעמים נגלה במוח האדם ולפעמים נעלם במקורו. והוא בחינת הממוצע בין שורש חיות הרוחניות של אדם שאינו נתפס כלל בשום גבול ומדה להתצמצם עצמו בעצם אדם ובין שכל המעשה המוגבל ומצומצם במוח האדם. והוא המקשרם כי יש בו בחינת שניהם ועל ידו ירד החכמה והשכל תמיד ממקורו אל מוח הראש. ולפעמים צריך האדם ליתן דעתו ולעיין עליו לפי שפעמים הוא נעלם במקורו וצריך להתקשר דעתו והוא מתגלה אליו כאמור. והוא בחינת אב בחכמה כי השכל העיוני הלז נקרא על שם האלף כי הוא שכל הראשון שיוכל האדם להשיגו. ושכל המעשה נקרא ב' כי הוא שכל שני. וכשיתדבקו שני השכלים יחד אז נקרא אב בחכמה שהאלף מתיחד עם הב' והוא בחינת שכל השלם בשלימות ועל כן הוא אב בחכמה, והבן. (ולזה רמז בתורה בראשית ב׳:י״ג ראשית כי באמת גם השכל השני ראשית הוא כי ממנו מתחיל עיקר גילוי החכמה באדם והוא ראשית חכמה. וכשמתיחד עם השכל הנעלם שהוא השכל העיוני כידוע הרי ב' ראשית והבן).

י״אובזה ביארנו דברי רש"י ז"ל בפרשת וארא שכתב וארא אל האבות ולא נודע פירושו כי גם בכתוב נאמר וארא אל אברהם וגו' ומה חידש רש"י בזה. ואמנם כי היה קשה לרש"י ז"ל על תיבת אל הנכתב בכתוב שלכאורה מיותר והיה די לומר וארא לאברהם ליצחק וגו' ואמנם מלת אל מורה לדבר השייך אל הדבר הזה. והוא כששמו יתברך היה רוצה להתראות אל אברהם ויצחק ודאי לא בא אליהם אל הארץ הגשמי להתראות אליהם כאדם לאדם. כי אם שהתגלה שורש אלהותו יתברך במראה במקור הרוחניות שורש חיות אברהם ויצחק בשורשם. ואז ראהו השכל הנעלם הנזכר ומשם לנשמתו אשר בגופו. וזה וארא אל. מה שנכתב אל בכתוב הוא מורה על האבות בחינת האב שבכל אחד. כי ההתגלות היה על ידי בחינת האב, שנתקשר מוחו בשכל הנעלם ושכל הנעלם, ראהו במקור. וכל דבר שאדם משיג בחכמתו יותר ממה שהשיג קודם, הן גדול או קטן, הכל מכח הממוצע הזה. והנה מבשרי אחזה אלוה, ולמעלה למעלה הוא בסוד מטי ולא מטי, הנודע. ששם בחינת השכל הנעלם הנזכר הנרמז בקוצו של יו"ד ראשונה שבשם הוי"ה בקוץ העליון ושם בחינת הממוצע בין עולמות אין סוף ברוך הוא ובין ארבע אותיות שם המיוחד לארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה. ולזה אמר משה רבינו ע"ה ואתחנן אל ה' שעליתי במחשבתי ותפילתי למקום גבוה ונורא מאוד מאוד הזה שהוא אל ה' הדבר השייך לה' והוא הממוצע הנזכר המרומז בקוצו של יו"ד (ואסור להרחיב הדיבור בזה וה' הטוב יכפר עד הנה). ועל כך אמר לו ה' רב לך כלומר הנה עלית במקום רב ונורא מאוד מאוד ועל כן אל תוסף דבר וגו' כי מאחר שבמקום הרחמים פשוטים חסד עליון ונשגב הזה היית ולא פעלת, מה יש לך עוד צדקה ולזעוק אל המלך, כי לא היה יוכל להענות עבור טובת ישראל כנאמר למעלה.

י״בגם יאמר ואתחנן אל ה'. כי הן נודע אשר אדם המבקש צרכיו מאת האל יתעלה למען טובת והנאת עצמו דבר קטן וקל הוא. כי הלא מה האדם וכל צרכיו לבקש רחמים עליהם הלא הוא והם לאפס ותהו נחשבין. ועוד כיון שהוא דורש טובת עצמו מה נחת רוח יגיע מזה אליו יתברך. ועיקר בקשת צרכיו מאתו יתברך הוא בכדי לתקן במקום עליון. כי הלא נודע אשר בכל צרתם לו צר כביכול ועמו אנכי בצרה כמו מה שאמרו חז"ל (סנהדרין מ"ו.) כשהאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי וגו'. ועל כן בהיות האדם בצער מכל מיני צער הנמצאות מבנים וחיים ומזוני וכדומה. את זה יתן אל לבו לומר מה גרמתי ח"ו בעוונותי. ח"ו ח"ו להצר במקום עליון לגרום צער חלילה וחלילה בשכינת עוזינו. וזאת באמת צר לו מאוד במה שבצרתו לו צר. ולא צרת עצמו כי הלא כל עצמו הבל ותהו. רק להרגיש חסרון עליון ח"ו מחסרון התחתון. ואל זה ישא עיניו למרום ויתפלל שיתוקן שם בשורש במקום עליון ויתמלאו כל העולמות שפע אור וברכה. ובזה תפילתו עולה נכון ולגבוה קא סלקא כיון שהוא גם כן כוונתו לצורך גבוה ולא לצורך עצמו. או שיתפלל לה' בעת צרתו שיושיע לו להיות כי הוא חפץ חסד מאוד ורצונו מאוד בישועת ישראל רק שצריך לזה אתערותא דלתתא ותיקון הפגמים ועל כן הוא מפיל תחנוניו שיתוקן כל הפגמים ויושיע לו ה' בכדי שימולא רצונו יתברך החפץ חסד ומצפה לישועת ישראל. או בכדי שיתגדל ויתקדש שמו יתברך על ידי זה שידעו כי הוא האל מלך רופא נאמן ורחמן, והוא המושיע לעמו ישראל מכל צרותיהם. והכל למען שמו באהבה לא זולת. והנה תאות משה רבינו ע"ה לארץ ישראל ידוע לכל שח"ו לא היה בזה שום מין הנאה לעצמו. וכבר אמרו חז"ל (סוטה י"ד.) מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה הוא צריך וכו'. ונודע שאם היה משה נכנס לארץ ישראל לא היו שולטין זרים במעשה ידינו ולא גלינו מארצינו והיו כל הדברים באים לתיקון כידוע. אשר לזה וליותר מזה נתאוה משה. שאין אנו יודעים דעת אדון הנביאים בכולו אף לא במקצתו. והכל מודים שלמען ה' לבד נתאוה לזה. וזה אמרו ואתחנן אל ה' לא אמר לה' אלא אל ה' כלומר שהתפללתי בדבר הנוגע לה'. לומר הלא רצונך אלהי חפצתי וכבודך וגדולתך אני דורש ולא למעני ח"ו. ואמנם אין שלטון וגו' והחקר אלוה תמצא. וכאמור כי היה לטובת ישראל ועוד שארי טעמים. ולזה אמר,