באר מים חיים, דברים ג׳:כ״וBe'er Mayim Chaim, Deuteronomy 3:26
א׳ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד וגו'. פירש הגם שדברך אמת הוא רק אלי מה שנוגע לכבודי ולמעני מכל מקום אל תוסף וגו' כי באמת רב לך כמאמר חז"ל (לשון רש"י ספרי) הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון וכו'. והוא בדרך המשל האב האוהב את בנו באהבה וחיבה יתירה ולפעמים כשהבן עושה לפניו קצת דקצת דבר אשר לא כן לפי מעלת גדולת בנו. והאב רוצה שבנו יתחרט על זה מאוד וישמור את עצמו שלא לעשות עוד כדבר הזה. אז הוא כועס נגד הבן ומראה לו פנים זועפות. ונשבע בכעסו שלא לתת לו הדבר החשוב הנפלא המונח לפניו כמו לבושי יקר ואבנים טובות נופך ספיר וכדומה. ובאמת בדעת האב הוא שיתן לו דברים חשובים נוראים ונפלאים הרבה יותר מהם, ואינו עושה זאת כי אם לפני בנו בכדי שיתחרט על אשר עשה. והנה הבן מתחיל לצעוק ובוכה במר נפש על הטובה הזו שאבד. וזאת אינו משים על לבו שיותר יעשה עמו. וגם סובר מאחר שאביו גוזם לו בזה בוודאי אין טוב ממנו. וכשרואה האב כי כבר נתחרט באמת. אז מגלה לו שח"ו לא היתה כוונתו לעונש כי אם להטעימך בטובות נפלאות מאוד, עין לא ראתה. והנני נותן אות לדברי כי קח נא את הדברים האלה המונחים לפניך ותמשמש בהם ותראה בעצמך כי הם אינם חשובים לפניך לפי גדולתך וחשובתך. וכן במשה רבינו ע"ה הנה בעת אשר קרהו במי מריבה, גיזם לו הקב"ה ונשבע בכעסו ונכתב ונחתם בספר שלא יעבור את הירדן. וכוונתו יתברך היה בשביל טובתו לתת לו הרבה יותר מזה. ולזה אחר שהרבה משה בתפילה אמר לו רב לך פירוש באמת שכרך הרבה מאוד יותר מנתינת ארץ ישראל, ואות לזה תראה. הנה,
1