באר מים חיים, דברים ל״א:א׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 31:1

א׳וילך משה וגו'. נודע שתמהו חז"ל (בזוה"ק פרשה זו) באומרו וילך להיכן הלך. ולדקדק עוד אומרו את שהיה די לומר וידבר הדברים האלה כאשר בתחילת הספר הזה אלה הדברים אשר דבר וגו'. וגם להבין אשר שינה מאמרו ששם הקדים הדברים אל הדיבור באומרו הדברים אשר דבר וכאן הקדים הדיבור אל הדברים לאמר וידבר את הדברים.

ב׳ולבאר את כל זאת להבין הענין על מכונו אפתח במשל פי. והוא משל למלך גדול ונורא המשובח ומהודר ומיופה בכל מיני יופי וזיו יקר אורו הנפלא והנורא מבהיק ומאיר ומפיק נוגה לכל רואה אותו עד אשר תחשך עפעפי עין הרואה מלהביט אל זיו הדרת אור פניו והכל יראים לגשת אליו. והנה המלך הנעים והטוב לכל שחפץ להנהות אנשי עירו ומדינתו מטובו. הנה הוא רוצה בשתי אלה. האחת להנהותם מזיו כבוד אורו היקר והנעים ומרוב גודל הפלאת חכמתו ומתק לשונו הזך כדי שיקבלו התענוג הנפלא והנחת רוח מגודל רוממותו ודרכי טובו וחיבת הדרת זיו אורו. והשנית בכדי שיתוודע להם כל זאת וישתמודעין ליה בכדי שיהיה אהבתו ויראתו על פניהם תמיד לפי פאת המקבל הדבר הגדול הזה ביראה או באהבה אם מצד הדר יקר זיו תפארתו וחכמתו הנוראה או מצד ממשלתו הגדולה. מה עשה המלך צוה לעשות מסכים מבדילים בינו לבני אדם בזכוכית לבנה זכה בכדי שעל ידם יוכלו בני אדם לקבל פני הדר זיוו ליהנות מאורו וממילא ישתמודעין ליה לאהבה אותו ולירא מפניו. ואמנם כי לא היה די במסך מבדיל אחד. מחמת רוב האור המכהה עין הרואה אף דרך המסך. עשה המלך בגודל חכמתו כמה מסכים כאשר שיערה חכמתו שעל ידיהם יוכלון המקבלים לקבל פני אור קדשו. בדרך משל שעשה ז' מסכים כולן מזכוכית לבנה המתראה מעבר לעבר שיהיה בהם די קבלת אורו. ומהם ומתוכם יוכל הרואה לראות כדי שיתמלא רצון המלך בזה.

ג׳ואולם אחר כל זה הנה עוד שיערה חכמת המלך ונודע לו בשערים האלה אשר אם יהיו כל המראות המצוחצחים האלה בגוון אחד כמו למשל כולם מראה לבן. הנה מרוב בהירות וזכּות המראות הרי כולם כאחד חשובים ולא יוכלון לקבל האורה על ידיהם. ועבור זה עשה שינוים בגוון המראות הזכּות האלה, לשנות אחד מחבירו בגוונים שונות כמו לבן ואדום וירוק ושאר גוונים. ומכח שינוי הגוונים, הגם שכל אחד מהגוונים בהירים ומופלאים ואף האדום הוא צח ואדום, מכל מקום על ידי עירוב הגוונים, הנה אור המאיר בהם מחמת הארתו בערבוביא לא יכה כל כך ראות הרואה, עד שיוכלון על ידי זה לקבל האורה אור פני מלך חיים בקצת דקצת ויהנו הבריות מטובו. והמבין יבין על ידי זה איך לאהוב את המלך ולירא מפניו, ובזה נשלם רצון המלך ככל אשר חפץ ביקרו להנהות הבריות ביקר תפארת גדולת מלכותו ואהבתו ויראתו השלימה.

ד׳ואחר כל זאת, הנה צוה המלך את כל עבדיו משרתיו לצחצח את המראות בכל עת בסממנים טובים מופלאים המסוגלים לצחצח בהם את המראות הללו. בכדי שיהיו עומדים תמיד בבהירותם וְזַכּוּתַּם הנפלא שלא יבוא עליהם אבק וטיט ורקב רק יהיו מראיתם כבתחילה מצוחצחים וזכים. והנם נמצאים עבדי המלך שחפיצים בעבודתו אשר ציום והמה עוסקים בעשיית הסממנים ההם ובשחיקתם ולא ירפו ידם מעבודה הזו. לא ינוחו יומם ולילה רק יאמרו הדק היטב היטב הדק מפי שהקול יפה לבשמים. והכל עבור ידיעתם כי רצון המלך המה עושים. ואך אהבתם ויראתם אל המלך הוא בריחוק מקום כי אינו דומה שמיעה לראיה ועל כן הנה נמצאים עבדי המלך שחפיצים יותר בכבודו ולבם בוער יותר לאהבת המלך. ומכינים את עצמם שיבואו בקירוב יותר אל המלך. שיהיו מן המצחצחים את המראות בסממנים האלו. ומכוונים שיהיה הציחצוח נעשה יפה ויפה בזכוך ובהירות רב בכדי למלאות רצון המלך בשלימות. ועל ידי כן הנה יראת המלך ואהבתו נראה אליהם תמיד כי הנה בעת עבודתן כל מה שהציחצוח נעשה יפה ביותר, יותר יזרח עליהם מראה דמות אור פני המלך ויהנו במאוד במאור פניו וממילא יושפע אליהם אהבת ויראת המלך ביותר ויותר.

ה׳ואולם כי עוד נמצא עבד למלך עולה על כולנה עבד הנאמן שלבו בוער בו להיות תמיד בחיבור ודיבוק אל המלך ולהיות תמיד ברוב אהבה ויראה מזיו הדר יקר תפארת גדולתו. ומרוב דביקותו הגדול וחשק לבו אל המלך הנה רצונו וחפצו רק לראות ולהסתכל בכל עת את פני המלך. ועל כן לא יוכל להיות אף מן המצחצחים המראות כי מרוב יראתו ואהבתו והסתכלותו תמיד באור פני המלך נתבטל ממנו כל כח תנועותיו והרגשותיו מלעשות שום דבר רק הולך וגדל תמיד באהבת ויראת המלך עבור גודל אור המאיר הבהיר והזך הנשפע עליו תמיד.

ו׳והנמשל בזה מובן ממילא למבין. כי הנה נודע ענין השתלשלות אור אין סוף ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בכתר עליון בכדי להאיר מאורו וטובו לפי פאת המקבלים באהבה ויראה השלימה. הנה ראה והבין שאין מקום להנבראים להשתמש לאורו להיות נהנים מאורו הרם ונשא אם לא דרך המסכים המראות הנוראות הגדולים המופלאים ספיר גזרתם הנקראים בפי חכמי אמת, עשר ספירות. והנה שלושה הראשונות מהם, הם הנקראים על דרך משל כמו מחשבה ורצון הבורא יתברך כי באלה חפץ ה' להנות את העולם בטובו באורו הבהיר הזך והנפלא הגדול והנורא ובגין דישתמודעין ליה כמאמר הכתוב (ירמיה ט', כ"ג) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו' כי באלה חפצתי וגו'. ועל ידי זה לאהבה אותו ולירא מפניו כמאמר הכתוב (דברים י', י"ב) מה ה' אלהיך שואל וגו' כי אם ליראה וגו' ולאהבה וגו'. ואכן כי אילו האיר שמו יתברך הארתו הגדול או השפיע יראתו ואהבתו על שום נברא בעולם בלי השתלשלות על ידי כמה מסכים. הנה אין שום נברא יכול לסבול גודל האור וגודל הפחד והיראה וגודל ביטול המציאות בכלות נשמתו וחייו מצד האהבה. ועל כן הנה יורד שפע האורה על ידי השפעת ששת המדות העליונות הנקראים אספקלריא המאירה אשר על ידיהם ואמצעותם נשפע הכל בשקל הקודש במדה ובמשקל לכנסת ישראל. ובזה יבואו כל בני ישראל לגשת אל הקודש כמאמר הכתוב (ויקרא ט"ז, ו') בזאת יבוא אהרן אל הקודש כנודע מזוה"ק.

ז׳ואמנם אחר כל זה אם היו כולם בגוון אחד כולו לבן טהור המורה על אור החסד לבד והיה השפעת החסד על בני אדם ההולכים לפני ה' תמיד בלי הפסק כלל. הגם שהיה במדה ובמשקל בכח לקבל האור אך אין כח בגוף נכאה ונשבר לקבל יראת שמו יתברך ואהבתו כל היום וכל הלילה מאין הפוגת בלי הפסק רגע כמאמר חז"ל מי לא בעי מינם פורתא וכדומה מהדברים שהגוף צריך להן בהכרח. ובגלל זה אי אפשר לאדם להיות השפעת האהבה והחסד חופפת עליו תמיד בלי הפסק.

ח׳ועל כן הנה שמו יתברך הרוצה בקיום הגופניות והחומריות גם כן כמאמר הכתוב (ויקרא י"ח, ה') וחי בהם, ברא בחינת המקמץ ואור חוזר גם כן לעתים מזומנים בבחינת (קהלת ג', ה') עת לחבוק ועת לרחוק מחבק. והכל לטובת ותועלת בני אדם שיתקיימו לפניו תמיד בעבודתו. בעת גדלות המוחין, לאהבתו ויראתו הגדולה בכל עוז ותעצומות. ובעת קטנות המוחין, לקיום הגוף. והכל באהבה ויראה לערך הזה. והנה בחינה הזו הוא כמו מסך המבדיל בין האדם ובין האור הזך המצוחצח מלהסתכל בו תמיד כדי שיהיה משפטים ישרים שיחיה בהם האדם ויתקיים. ומזה נתהוה בחינת הדין והגבורה בעולם שהוא בחינת הקימוץ והצימצום וחזרת האור למעלה.

ט׳והנה צדיקים ילכו בם, כי עבור קצת ההתרחקות משמו הגדול יתברך אשר עושה בהכרח בצרכי גופו, הנה מול זה בבוא אחר כך לגשת אל הדרת הקודש פנימה משים נגד פניו הבושה והכלימה ובוש מאוד ממעשיו אשר הוא על דרך הזה שהיה צריך להתרחק מאור נחמד ונעים אהוב וחביב וחשוק קרוב וידיד ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הזה עד שלבו נשבר בקרבו וחושק וחומד ומתלהב בכל עומקי מורשי לבבו לשוב ולקרב אליו יתברך ביותר ויותר בנחת רוח בכל עוז ותעצומות עד שמגיע בקירוב מקום יותר ממה שהיה קודם הריחוק כנודע. וזה בחינת יצחק שהוא לשון חדוה כידוע (עיין תרגום אונקלוס בראשית כ"א, ו'), שעבור ההתרחקות נעשה חדוה יתירה בהתקרבות אחר כך. וזה שמבואר בזוה"ק (חלק ב', קס"ט:) בכמה מקומות שמשמאלא איתער חדוה כי עבור ההתרחקות נעשה אחר כך ההתקרבות בחדוה ושמחה גדולה והוא בחינת יצחק שהוא צחוק עשה לי אלהים (בראשית כ"א, ו') שבחינת אלהים הגבורה עשה הצחוק והחדוה. ובזה הנה המדות הגבורות אשר פעלו הריחוק והמסך המבדיל מתהפכים לחסדים ושמחה. ואולי לזה יאמר הכתוב (דברים י"ג, ה') אחרי ה' אלהיכם תלכו וגו' כי נודע אומרם ז"ל (בראשית רבה מ"ד, ה') כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג. כי על ידי ההפלגה הזאת נעשה ונתיחד הוי"ה ואלהי"ם שעל ידי בחינת אלהי"ם באים לבחינת הוי"ה הרחמים והחסדים. ובדרך הזה תלכו אתם ובתיכם. וזה הכל בבחינת צדיקים אשר ילכו בם בבחינת (תהלים קל"ט, ה') אחור וקדם צרתני, שמבחינת האחור והריחוק מעט באים לקדם קדמתה.

י׳ואמנם הנה פושעים יכשלו בם, כי הרוצה לבחור ברע הנה הוא על ידי המסך ההוא במה שהוא מוכרח להתרחק מעט בצרכי הגוף במאכל ומשתה ושינה. הוא מתרחק והולך כי ערבה לו חמדת תאות גופו ולא ינוח ולא ישקוט עד אשר ימלא פיהו חצץ וישלים כל תאותיו בבת אחת כאשר יוכל. ועל ידי זה הוא מתרחק והולך, והמבדיל מבדיל בינו ובין המקום ב"ה עד שאפילו בעת שראוי להתקרב ולהיות עצור לפני המקום ב"ה בתפילה או בתורה ומעשים טובים אמר הכתוב (ישעיהו א׳:י״ג, "ג) לא אוכל און ועצרה. שלבם בקרבם מלאים רע חורשי מרמה, ולבם בל עמם להשיב אל לבו לפני מי הוא עומד, כי הוא מלא מחשבות איך ימלא תאותו כאשר יעמוד בחוץ במאכל ומשתה ואסיפת ממון והכבוד והגאוה וכדומה משאר נגעי בני אדם. ובזה ח"ו מהפכין מדת החסד לדין כי בעת עומדו בעבודת שמו יתברך הנה הוא עוסק בבחינת החסד לאהבה את שמו יתברך ולעבדו ומהפכו לדין על ידי מחשבתו הרעה אשר חשב לעשות כאשר יפנה מהעבודה ההוא.

י״אואפשר כי עבור זה אמרו חז"ל (שבת פ"ט:) שלעתיד לבוא יהיה יצחק אבינו הוא המלמד זכות על ישראל, וישראל יאמרו כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וגו'. ולכאורה פלא הוא שאברהם שורש בחינת החסד הוא יאמר ימחו וכו' ויצחק שהוא שורש הגבורה יהיה הוא המלמד זכות עד שיאמר פלגא עלי ופלגא עלך וכו'. ואמנם כי לעתיד יזדככו הגופים עד שכמעט יוכלו לקבל ההשפעה תמיד עליהם ולא יצטרך עוד להיות נפסק מהם כפעם בפעם בבחינת מסך המבדיל כנזכר, ולא יכשלו בם עוד רשעים. ורק הכל יהיה בבחינת (יחזקאל א', י"ד) והחיות רצוא ושוב שירוץ לאחור על רגע כמימרא כדי שישוב תיכף לקבל חיות גדול ונורא ביותר ויותר על ידי ההתרחקות הרגע. כאשר תראה באש הבוער שהלהב עולה מאליו ויורד מעט בכל פעם בכדי שיעלה הלהב ביותר. ומזה צא ולמד איך שמדת יצחק רק טוב הוא והדין יכלה ולא יתגבר, ויתגלה הטוב והחסד שבו. והחסד אשר שם הנה חזק מאוד לפי שהוא בבחינת הגבורה על כן יהיה הוא המלמד זכות ביותר ויותר והוא בחינת טוב מאוד שאמרו חז"ל (קהלת רבה ג' פסוק י"א, ג') טוב זה היצר טוב מאוד זה היצר הרע וכו' כי כאשר נהפך בחינת הגבורה והדין שמהם נמשך בחינת היצר הרע אז הוא טוב מאוד כי החסדים שבהן מתגלין ביתר שאת ועוז בתוקף גדול אחר שבאין מבחינת הגבורה.

י״בואפשר עבור זה אמרו חז"ל (תענית ב'.) מאי גבורות גשמים אמר ר' יוחנן מפני שיורדין בגבורה ולכאורה פלא גדול הוא כי הלא אין טובה וברכה בעולם כירידת גשמים שהוא מחיה כל ברואי הארץ מקצה העולם ועד קצהו כמאמר הכתוב (ישעיה נ"ה, י') כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל וגו', וחז"ל אמרו (שם ח':) גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות, ועוד אמרו שם שאפילו ישועה פרה ורבה בו וכו' ואפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו וכו'. ונראה לעין שהוא בתכלית החסד והטוב ואיך יאמרו מפני שיורדין בגבורה. ואמנם כי הוא הנותנת. כי לפי שהוא טובה גדולה וחסד גדול כזה הנה החסד הגדול והחזק ודאי מבחינת הגבורה הוא כלומר החסד שנגנז בבחינת הגבורה. וכאשר מהפכין ישראל מדת הדין למדת הרחמים בכח התשובה ותפילה וצדקה. אז מתגלה החסד אשר בגבורה ויורד השפעת החסד לעולם בגבורה גדולה ואז הוא טוב שאין למעלה מזה. ולזה אמרו שיורדין בגבורה כלומר שהחסד המתגלה בירידת גשמי ברכה לעולם מבחינת הגבורה הוא והמה יורדין בגבורה והתחזקות גדול ועל כן הוא טובה ברכה וחיים של כל העולם ועל כן יאמרו ישראל כי אברהם לא ידענו וגו' כי אתה אבינו כי כאשר החסד שבו מתגבר אין ערוך אליו.

י״גונחזור לענינינו שלמען הידיעה בבורא יתברך ברוך הוא וברוך שמו עשה ופעל איך להכיר גדולתו במדת הגדולה ולהתפחד במדת הגבורה להיותו בקצת ריחוק מקום וצריך שם האימה והפחד שלא להתרחק ח"ו ביתר מכדי המוכרח. ואחר כך עבור הבושה ממקצת ההתרחקות, יבוא בכח גדול לפאר ולגדל שמו יתברך ביתר שאת ועוז בזירוז אחר זירוז בלב נשבר ונכנע. ואולי לזה ירמוז הכתוב באומרו (בראשית י"ט, כ"ה) אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. שאומרו אברהם הוליד את יצחק לכאורה מיותר כנודע. ואמנם כי עבור שני ההפכים הנזכרים בהמראות הנוראות המאור הגדול והמאור הקטן כי הן אמת אשר שניהם כאחד טובים ומאירים ואך שנעשה קטן עבור מעשה הרשעים אשר הולכים בחושך במסך המבדיל שאין דעתם לחזור. וזה יאמר הכתוב אלה תולדות יצחק כמתמה ואומר איך שני הפכים יצאו מבטן אחד והלא אח עשו ליעקב ואיך מתפרשים זה מזה בהבדל רחוק כזה כיתרון האור מן החושך. ואכן כי הוא עבור שאברהם הוליד את יצחק שמתוך שאברהם הוא הגדול בענקים ואורו גדול ורב עד שאין ביכולת מין אנושי לקבלו ולסבלו בתמידות ומכח זה נתהוה בחינת יצחק בחינת הגבורה והצמצום ועל ידי זה יוכלו לקבל ביותר ויותר האורה והשמחה בכל פעם ומזה נתהוה אשר צדיקים ילכו בם ופושעים נשמדו יחדיו בו. והם יעקב ועשו האמורים בפרשה שיעקב איש תם יושב אהלים שבשני אהלים הנזכרים היה תם ושלם לעבוד את ה' אלהיו באהבה ויראה, ומהיראה בא ליותר אהבה וחיבה בלבב שלם. ועשו איש יודע ציד איש שדה שהיה צד בקשתו חיות ועופות להלעיט אל גרונו מאכל ומשתה והיה צד את היו"ד בחינת הקדושה ובער בשדה אחר ולא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים (לשון רש"י בראשית כ"ה, כ"ג) וכמאמר הכתוב (משלי כ"ד, ל'-ל"א) על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגו'. כי כל כך תוגבר השכחה אצל הרשע עד שעובר על כל מצוות ה'. ועבור זה מבואר בספרי החכמים שמבחינת הגבורה נמשך כל השס"ה לא תעשה שבתורה כי שמו יתברך הזהיר אותנו שבעת ההתרחקות קצת בדבר ההכרח לא תשכח את ה' ח"ו לבוא ליטמא על ידי התאוה והחמדה בדברים הטמאים כמו בנדה ושפחה גויה זונה וכדומה משאר ביאות האסורות או בדברים הטמאים. כי אם תטמאו בכל אלה ונטמתם בם שהמה מטמטמין הלב עד שלא יוכל עוד עבור זה להתקרב ולגשת אל הקודש בשום פנים. ושמו הקדוש והנורא יקוץ בך כאומרו (ויקרא כ', כ"ג) ואקוץ בם. ואף אם תרצה להתקרב אליו לא ישא פניו אליך כי הוא יתברך עוצם עיניו מראות ברע (אם לא בתשובה גדולה ונוראה בשבירת הגוף כולו כי הגוף כלי חרש הוא, חרש את חרשי האדמה (ישעיה מ"ה, ט') וכלי חרש שבירתן זו היא טהרתן כנודע (כלים פרק ב' משנה א').

י״דוהנה ההתקרבות אל ה' נקראת השגחה כי אז שופע עליו אור ההשגחה בבחינת החסד שעל ידי זה הוא מתקרב אליו באהבה. וקצת ההתרחקות נקראת הסתרה בחינת הקימוץ מהשגחה והוא בדוגמת השושנה שיש בה חיור וסימוק ושניהם אחד, ששניהם מיפים אותה והוא שלימותה כנודע. ומזה נמשך עוד שינוים שונות והוא כי לפעמים נמשך על האדם רוב ההשגחה ומיעוט ההסתרה, ולפעמים בהיפוך ח"ו, ולפעמים בשוה. ורוב ההשגחה נתכנה על שם מדת הנצח כי הוא מוכרח לנצח את קשיות ערפו, מיד אחרי שכבר עומד במיעוט ההסתרה צריך הוא לנצח יצרו להשגיח על דרכי ה'. ורוב ההסתרה ח"ו מכונה על שם מדת ההוד שח"ו נהפך לדוה כי לבו דוה עליו כמאמרם ז"ל (עיין נדרים ט':) הרשעים מלאים חרטה. ומכל שכן בבואו לפעמים לפני ה' אז אוי לו מיוצרו ואוי לו מיצרו, וח"ו באין עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו. ואולם כאשר יזכה לשוב לשמו יתברך על ידיהם כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"א.) חביבין יסורין וכו' עד מקרא אני דורש וכו' גם אלה משלי שלמה וגו' וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין שנאמר (דברי הימים-ב ל"ג, י"א) וילכדו את מנשה בחוחים וגו' ובהצר לו חילה את פני ה' אלהיו ויכנע מאוד מלפני אלהי אבותיו וגו' וידע מנשה כי ה' הוא האלהים הא למדת שחביבין יסורין עד כאן.

ט״והנה אז הוא מהפך הדוה להוד והודיה, ונותן הודיה לשמו הגדול יתברך אשר הצילו מתחת יד הסטרא אחרא והרע, ומהפך מדת הדין למדת הרחמים כי יודע ומאמין שבחינת הדין שהיה עליו היה לו לטובה גדולה מאת ה' ומתחבר על ידי זה לבחינת הטוב שנאמר בו (ישעיה ג', י') אמרו צדיק כי טוב. כי הוא מצדיק עליו דינו של הקב"ה ומהפכו לטוב ואז עושה שלום בפמליה של מעלה בין המדות העליונות ליחדם לאחד בטוב. ואלה הם ששת המראות הנוראות והדרגות המופלאות אשר על ידם יבוא האדם להתקרב לשמו יתברך על ידי עשיית התורה והמצוות שהוא השביעי להם שבהם יאירו שבעת הנרות ועל ידיהם יוכל לבוא לאור אהבת אמת אהבה פנימיות ויראה פנימיות, כי על ידי אור מראה החסד ואהבה כאשר ישגה בה תמיד וחופש ומבקש בקרבו איך ראוי לאהוב את שמו אז יתוסף בו אהבה על אהבה עד שיכלה נפשו ורוחו ותצמא נפשו ויכמה בשרו ויחלה חולת אהבה לאהבת ה' אלהיו באפיסת כוחותיו וביטול הרגשותיו עד שיבוא לבחינת ביטול המציאות. והוא השפעת אור מוח החכמה הנשפע לאדם בעת ההוא. וחכמה הוא כח מה שבא האדם לבחינת מ"ה בבחינת (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה, שהוא כלות כל האדם אל ה' באהבה. וכן על ידי מראה הקימוץ וההסתרה שהוא ההתרחקות קצת. הנה לבו בוער בו על ידי זה לשוב אל ה' ומתירא ומתפחד מן הריחוק עד אשר יושפע ויגיע עליו אור יראת ה' הטהורה העומדת לעד יראת הרוממות והוא תמיד נותן אל לבו איך לבוא אל בחינה ומדרגה הזאת שיהיה חופף עליו רוח אלהים תמיד ביראתו הטהורה באמת ובטוב לבב לירא את השם הנכבד והנורא הזה ולעשות לו בית כביכול מיראת ה' כמאמר הכתוב (שמות א', כ"א) ויהי כי יראו המילדות וגו' ויעש להם בתים. ותוכן הענין כי אור מדת הבינה נקראת בית, ומינה דינין מתערין כנודע. כי בהתבונן האדם על דרכי ה' ונותן לב לירא ממנו עד שהוא מגיע ליראת הרוממות ואז הוא מסתיר פניו כי ירא מהביט אל האלהים. ועל זה נזכר בתיקוני זוהר (תיקון ו', כ"ב:) זכאה מאן דעביד ליה דירה נאה בליביה, כי שמו הגדול והקדוש שוכן בקרב לבו בכדי שלא יזוז תמיד מיראתו כאשר רואה שהוא נותן לבו וחפצו וחשקו לירא מפניו תמיד ואז נעשה ההסתרה בקדושה רבה בבחינה כי ירא מהביט כי גבוה מעל גבוה שומר וגו' ונמשך מזה ההסתרה בבחינת יצחק כנזכר ועל כן מינה הדינין מתערין והבן.

ט״זואת הכל עשה ה' יפה בעתו כי משניהם יצמח בחינת דעת שהוא עת ד', ולכל עת המורה על מספר עשר פעמים הוי"ה ועשר פעמים אהי"ה חושבן עת, ובהצטרפות ארבע אותיות שמו הגדול הוא בחינת דעת והוא אור החכמה והבינה המתיחדים על ידי הדעת לדעת להבחין בין עת לעת כמאמר חז"ל (ירושלמי ברכות פרק ה' סוף הלכה ב') אם אין דעה הבדלה מנין. כי צריך אדם להבחין העתים שעומד בו איך להתקרב אל ה' בכל עת ועת. וזה מרומז במלת דעת שהוא דע עת שהע' נדרש לפניה ולאחריה. כי הדעת מבחין צורך בריאת העשרה דרגות שהן עשרה מאמרות שנברא בהן העולם כי הלא במאמר אחד היה יכול להבראות. ואמנם כי צריכין כל העשרה המראות וכולי האי ואולי על ידיהן יוכל האדם להסתכל ולהתבונן בכל עת ועת עד שיבוא ליראה ואהבה הרוממות והפנימיות. והוא בדמיון המשל הנזכר שהמלך עשה מסכים בהמראות שעל ידיהם יוכל לזכות לראות פני המלך ולאהבה וליראה אותו. וכן עשה מלך מלכי המלכים ברוך הוא בעשר ספירות הקדושים. ומצד האהבה והיראה נמשך כל קיום התורה במצוות עשה ובמצוות לא תעשה מימין ומשמאל כאמור. וכל קיום התורה הוא העשיה, בדמיון לצחצח ולזכות בהן את המראות כנזכר במשל. ובהן שלושה בחינות בהולכי לפני ה' ובקיום תורתו.

י״זוהנה הדרגה התחתונה הפחותה שבבני אדם. אלו העושין מצותן במצות אנשים מלומדה שאין שמים על לבם ומוחם כלל מה הם עושין ואינם יודעין לעשות רצון קונם וחפץ צורם רק עבור ההרגל שהורגלו כך מנעוריהם. הם אינם נחשבין כלל, בכלל השלושה דרגות האלה, כי בחוץ המה עומדין וכל עשייתם הוא מהשפה ולחוץ, ותקנתם קשה הוא. ותכלית תיקונם אינו כי אם על ידי התקרבותם באמת לצדיקי הזמן שהולכים לפני ה' וכמאמר חז"ל (כתובות קי"א:) עמי הארץ אינם חיים שנאמר (ישעיה כ"ו, י"ד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, במרפה עצמו בדברי תורה הכתוב מדבר וכו' אמר ליה רבי מצאתי להן תקנה מן התורה שנאמר (דברים ד', ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו' וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה והלא כבר נאמר (שם שם, כ"ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא וגו' אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו הם דבקים בשכינה וכו' עד כאן. כי הוא נעשה טפל ובסיס אל התלמיד חכם וכאילו אחד הם כמו הראש והרגל באדם שהמה אחד מיוחדים ביחוד, ובלבד כשהרגל הוא אחד עם הראש אבל אם ח"ו יתפרד הרגל מן הראש הרי הראש יחיה בלי הרגל והרגל הוא כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.

י״חואמנם כי מי שנותן אל לבו להתעורר במקצת מתרדמת הבלי הזמן ותענוגיו ורוצה לעבדו יתברך שהוא תענוג כל התענוגים. הנה הבחינה התחתונה, שעושה מצותיו במוחו ולבו בכדי לעשות רצון קונו כאשר צוהו ולעשות תענוג ונחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו ומתעורר לבו ומוחו לעשותן באהבה ויראה כאשר יוכל שאת בנפשו. והוא בדמיון העבדים הנזכרים במשל המשחקים את הסממנים בכדי לצחצח בהן המראות שעושין רצון המלך בזה באהבה.

י״טואמנם בחינה השניה, המה הצדיקים הגדולים ההולכים לפני ה' באמת ולבם בוער בם לידע את שמו יתברך כמאמר הכתוב (דברי הימים-א כ"ח, ט') דע את אלהי אביך ועבדהו, ולהתקרב את לבם ונפשם ורוחם ונשמתם אליו יאספו להדבק בו בכל עוז ותעצומות ולמלאות רצונו הגדול והקדוש להמשיך שפע וברכה רבה לכל העולמות על ידי מצותן שזה עיקר התענוג והנחת רוח לפניו, שלכוון זה ברא העולם להיטיב לבריותיו. ועל כן המה מכוונים במעשיהם אשר המה עושים לתקנן וליחד כל העשר מאמרות שנברא בהן העולם לתת ולהוסיף כח בפמליא של מעלה על ידי היחוד והקישור המראות הנוראות וספירות העליונות אחד אל אחד ולקשר כל ברואי העולם אליהם. והוא והם יתיחדו אל חוט זוהר אין סוף ברוך הוא עד שנעשה האהל אחד מיוחד מתתא לעילא ומעילא לתתא. והמה הנקראים המצחצחים את המראות שמזכים ומצחצחים אותם עד אשר יזהירו ויצהירו באור הבהיר שבהם ויאירו ויבהיקו מאורם אל כל העולמות בזיכוך גדול. ועל ידי זה המה מיחדים שמו הגדול והקדוש שלזה היה בריאת כל העולמות כנודע, בכל עת ועונה, בשם כל ישראל, כי נצטרף אליהם מעשה המצוות של אלו המשחקים הסממנים. והוא בבחינת אומרם ז"ל (קידושין מ'.) הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה כי נצטרף מעשה המצוות האלה אל מחשבתם הטובה של הצדיקים, שבשניהם נעשים המראות צחים ומצוחצחים זכים ובהירים מאירים כספירים.

כ׳ואולם כל זה הוא קודם שיבוא האדם לבחינת אור החכמה באמת שהוא בחינת כח מה וביטול המציאות. ואכן כאשר יזכה האדם לבוא למדריגה ובחינה הזו הנה מידי דברו בו בה' יתברך זכור יזכרנו עוד ועוד עד אשר יתבטלו הרגשותיו ויאפסו כוחתיו וכמאמר הכתוב (דניאל י', ח') ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, ואז אי אפשר כלל לעשות המצוות בעשיה מרוב גודל התקשרות האהבה וינועו אמות הספים מקול הקורא ברוך הוא, וכאשר כתבנו בזה כמה פעמים בשם הרב הגדול והקדוש איש אלהים מוה' דוב בער מגיד משרים ממעזריטש בפירוש אומרם (בראשית רבה י"ז, ה') נובלות חכמה, תורה. כי נובלות הוא לשון נפילה כמו פירות הנושרין מן האילן שנקראו נובלות (ברכות מ':). וזה נובלות חכמה כשאדם נובל ונופל מבחינת החכמה שהוא כח מה וביטול המציאות, אז תורה. שאז יכול לקיים לעשות מצוות התורה. ולא כן כשהוא במדריגת החכמה שאפסו כוחותיו באהבה לה'. ובזה פירש הכתוב (דברים ל"ב, ו') עם נבל ולא חכם ותרגומו עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו והבן.

כ״אוהוא בחינת הדרגה השלישית שיוכל האדם לזכות על ידי התמדתו באהבת ה' שבאהבתו ישגה תמיד עד אשר שבבואו לפני אלהים לקיים מצוותיו ותורותיו תצא נשמתו באחד כלומר בדיבור אחד לקראת אלהים עד שמשלשלין את האומנין בתיבות שלא יזונו עיניהם מן הקודש (מדות פרק ד' משנה ה'), בבחינת והחיות רצוא ושוב, ועל זה נאמר אם רץ לבך שוב לאחור כי מאת ה' נעשה זאת שמשלשלין את האומנין הם התלמידי חכמים הנקראים בנאים (סוף ברכות) שבונים קומת השכינה, משלשלין אותן במקצת מדביקותן הגדולה עד שיבואו אל התיבות הם תיבות התורה והתפילה בכדי שלא יזונו עיניהם הוא לשון מזון ושובע שלא ישביעו עיניהם מן הקודש ויכלה נפשם ורוחם אליו ולא יוכל לדבר דבר. ועל כן תקנו לומר קודם התפילה אדני שפתי תפתח וגו' לבקש על זאת מה' שיפתח השפתים והפה להגיד תהלתו. כי בעת עמידת האדם לפני המלך מי גבר יחיה ויוכל למלל ולדבר מגודל האהבה והיראה והפחד והוא בבחינת העבד הנזכר במשל שאין יכול להיות אף מן המצחצחים את המראות מרוב חשקו ותאותו להסתכל תמיד באהבה ויראה ולקבל זיו כבודו תמיד באהבה, אם לא מחמלת ה' עליו שרוצה בעבודתו עד שנעשה אצלו בבחינת והחיות רצוא ושוב בכל רגע.

כ״בושלושה בחינות ודרגות הללו לימד משה רבינו והודיע, ולא כמלמד לאדם דעת לבד לידע כי אם ששם לפניהם הדברים שיעשו כן ויבואו לבחינות הללו. והנה מתחילה בחורב אחר נתינת התורה והמצוה לימד לעמו תורה ומצוות שיקיימו אותם על מכונם בעבודת האמת לשם מצות בוראן שצוון בכך, ולעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו בבחינת הדרגה הראשונה שהוא בדמיון שחיקת הסממנים לצחצח המראות. ואולם אחר כך בערבות מואב הוסיף ולמד להם בחינת ודרגה השניה לעשות המצוות באור החכמה והבינה והדעת שהוא בחינת אהבה ויראת הרוממות ליחד ולקשר על ידי זה המדות עליונות אחד אל אחד שהוא יחוד שמו הקדוש והנורא ולזה רמז להם באומרו אלה הדברים וגו' כי חז"ל אמרו (שבת ע'.) בפסוק (שמות ל"ה, א') אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. דברים הדברים, אלה הדברים אלו ל"ט מלאכות וכו'. וגם כאן רמז באלה הדברים לקשר וליחד על ידי עשייתם התורה והמצוה בחינת אלה שהוא ל"ו הרומז לששה קצוות והם ששת המדות העליונות כשהם מתיחדים ומתקשרים זה בזה אז נעשים ו' פעמים ו' שהוא ל"ו כנודע. ואלה שבעת הנרות יתיחדו אל בחינת הדברים שהם שלושה, בחינת ג' ראשונות שהוא אור החכמה והבינה והדעת. ואז יתיחדו עשרה מדות הקדושים שהם עשר ספירות בלי-מה, ליחד שמו הגדול והקדוש בזה על ידי אהבה והיראה הפנימיות להמשיך בזה כל בחינת השפעת הטוב והחסד לכל העולמות. והוא בבחינה השניה הנזכר בהמשל שהוא לצחצח ולזכות את המראות לא בשחיקת הסממנים לבד. ואמנם כאן שדיבר אליהם ביום פטירתו מן העולם. וצדיקים, הנה תוסף רוחם יגועון (תהלים ק"ד, כ"ט). ועלה רוחו לדבר בגבוה על גבוה ועל הכלל כולו יצא לדבר בבחינת החכמה הכולל הכל, ולא בפרטי הדברים. והוא ההסתכלות וההבטה באור זיו המאיר באהבה ויראה גדולה עד אשר יבואו לבחינת ביטול המציאות כח מה הכולל בעצמו ממילא כל פרטי הדברים. כי ממנו יצאו ואליו ישובו כנודע.

כ״גולזה אמר הכתוב וילך משה. כלומר כי הן עתה הגיע עתו ללכת לעולמו עולם העליון גבוה ונורא מאוד לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו היכל המלך הפנימי ואז נתעלה רוחו וילך אל הקודש פנימה קודש הקדשים. על כן לא היתה דברו כלל בבחינת פרטי הדברים כי אם למעלה הכולל הכל, ועל כן וידבר את הדברים האלה. נודע בחינת את שהוא התקרבות אות התי"ו הרומז לבחינה התחתונה שבתחתונים, לבחינת האל"ף הרומז לעליון שבעליונים. כי שם היה עומד בעת ההוא ודיבר הדברים האלה לא כאשר בערבות מואב שדיבר אלה הדברים לקשר בחינת אל"ה שהם המדות זה אל זה ומשם יתקשרו אל הדברים בחינת ג' ראשונות כי אם בחינת הדברים האלה שהיה מדבר בבחינת הג' ראשונות והאל"ה נכלל בהם. ואמנם הנה האל"ף שבאת מורה על העליון שבעליונים כאמור והוא בחינת פלא העליון הרומז אל בחינת כתר עליון הנורא. והדברים, רומז אל בחינת החכמה והבינה והדעת כאמור. והנה נודע שאחד הם על כן הוצג מקף בין האת והדברים לומר שאחד הם. ואך אי אפשר להשיג בחינת אור הכתר כי אם על ידי הדעת שהוא התנוצצות הכתר כידוע ומשם היתה דברו בפיהו אל כל ישראל. כלומר שיבואו אל בחינת הכל הכולל הכל והוא בחינת ישראל שהוא אותיות לי ראש שבבחינת החכמה הנקרא ראשית חכמה. ולימד דעת את בני ישראל שיבואו לבחינת החכמה שהוא בחינת ביטול המציאות וכלות כוחותיו והרגשותיו הגשמיות כולם באהבת ה' הנכבד והנורא שיהיו רק בבחינת והחיות רצוא ושוב. ככל הדבר האמור עד פה.