באר מים חיים, דברים ל״ב:כ׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 32:20
א׳כי דור תהפוכות המה וגו'. אין לו פירוש לפי פשוטו ועיין ברש"י ז"ל. ואמנם הנה ידוע שגוף האדם נברא מארבע יסודות שהם אש רוח מים עפר כמו שכתב ברמב"ם ז"ל (פרק ד' מהלכות יסודי התורה הלכה א' וב') וכל אחד משמש בפעולתו: מאש, כח המתלהב ובוער. מרוח, כח הזירוז. ממים, כח המתאוה. מעפר בחינת העצלות. והכל ניתן באדם שהמה יהיו תמכי אורייתא לעבוד בהן עבודת ה'. כח המתלהב והזרוז, למצוות ה' הצריכין זירוז ולעשותן באהבה ותשוקה בחיות בוערת. כח המתאוה, לחמוד בחשק לבו תמיד בל ירפה. כח העצלות, הוא למנוע על ידו מעשות רע בהתעצלות מופלג שלא ימהר לדבר רע. והנה שומרי התורה והמצוה הנה הוא שומר את נפשו וגופו שכל יסוד ויסוד שבו ישתמש כאשר היתה כוונת הבריאה בו לקיים התורה, בהן ולאו. כי האלהים עשה את האדם ישר וכל הנברא לכבודו ברא. ואולם עוזבי התורה מהפכין את הטוב לרע שמזרזין עצמם בלבת אש בזירוז אחר זירוז בכח המתלהב והזירוז לעבירה ולכל הדברים אשר לא תעשינה. ומהפכין את הרע לטוב שמתעצלין בעצלות כבד ומופלג בבא דבר מצוה לידם. כי העצלות נברא בשביל הרע להתעצל בו והוא מהפכו לטוב למנוע עצמו בקיום מצוותיו בהתעצלותו. והנה לפניך שהמה במזגם ומדותם המגונות מהפכין המדה ממה שמדד בהם הבורא יתברך להיות כל מדה נכונה לעבודתו יתברך לטוב בית ישראל. ואפשר על זה רמזה התורה ואמרה (ויקרא כ"ז, י') לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע וגו'. ולזה יאמר הכתוב כי דור תהפוכות המה שיסודם וגופם מהופך הוא להמיר טוב ברע ורע בטוב לעשות בדבר הנברא לטוב כל מיני רע ובדבר הנברא בשביל רע להשתמש בו לטוב. ואולי כי לזה ירמוז רש"י ז"ל שפירש מהפכין רצוני לכעס כלומר שמהפכין רצוני בהבראם לטוב להכעיסני בהם ח"ו.
1
ב׳גם יאמר כי דור תהפוכות המה לטוב לישראל. והוא בדרך שכתב המהרש"א ז"ל (פסחים פ"ז: דיבור המתחיל זוכר) באמרינו (חבקוק ג', ב') ברוגז רחם תזכור שאף בעת רוגזו כביכול מזכיר מלת רחם באמרו לא רוחמה וכו' עיין בדבריו. ולכאורה להבין הענין על בוריו מה נפקא מינה במה שמזכיר רחם כיון שאומר לא רוחמה. והנראה ששמו הגדול והקדוש יתברך באהבתו ובחמלתו על עמו ישראל הנה בעת הכעס ח"ו יאמר דבר. והנה דבר ה' גדול הוא וקשה לחזור מדברו על כן אומר דבר שיוכל אחר כך להתהפך לטובה כי כאשר ישראל חוזרין בתשובה לפניו יתברך באמת בלבב שלם הנה כשם שהם מהפכין את לבבם לטובה כן נתהפך הדיבור ההוא אשר דיבר לטובה. ולזה אמר הכתוב (הושע ב', א') והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי וגו'. כי עיקר הדיבור הקשה הוא מלת "לא" באומרו לא עמי, והוא מתהפך למלת אל. ועמי ובני משמעות אחד להם ועל כן יאמר להם בני אל חי. וזה מאמרינו ברוגז רחם תזכור שגם כשח"ו גוזר עלינו הגזירה אינו גוזר כי אם בלשון שיוכל אחר כך להתהפך לדבר טוב. ועל כן אמר לא רוחמה שיתהפך אחר כך לאל הרחום ומקדים רחמים לרוגז. ואולי לזה יאמר הכתוב (תהלים קל"ט, ה') אחור וקדם צרתני וגו'. שיצירת האדם היה על אופן שיוכל להפך האחור לקדם לטובה ולברכה. וזה רמז אין מוקדם ומאוחר בתורה שעל ידי התורה והמצוה מהפכין ישראל המאוחר אל המוקדם. וזהו שרמזו חז"ל (תנחומא מסעי ז') באומרם כשהוא אומר להביא רעה חוזר בו שנאמר (במדבר כ"ג, י"ט) ההוא אמר וגו' פירוש שהוא חוזר לרעה לחזור אותיות המוקדמין לאחוריהן לטובה ולא כן כשהוא אומר להביא טובה אף על פי שהדור חייב אינו חוזר בו כאומרם שם כי לא איש אל וגו'.
2
ג׳ואפשר לזה ירמוז הכתוב (שמות ל"ב, י"ד) וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו. כי הן שמו יתברך בשעת הכעס אמר (שם שם, י') ועתה הניחה לי וגו' וכשחילה משה את פני ה' אלהיו אמר שוב מחרון אפך והנחם וגו' כלומר שישוב מדברו בחרון אף לעשות מזה והנחם. כי הניחה לי עם הכולל חושבן והניחם. וזה מאמר הכתוב וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות וגו' כלומר כי מהרעה אשר דיבר נתהפך לנחמה כאמור. ולזה אמרו חז"ל (בראשית רבה ל"ג, ג') הצדיקים הופכין מדת הדין למדת הרחמים. כי המדת הדין ממש נתהפך לרחמים בחילוף אותיותיו. ואמנם הנה כתבנו במקום אחר שעיקר ההפכה הזו הוא בלב האדם כי הצדיקים כאשר יגיע אליהם מהעונש והצער הנה הם מאמינים באמת בלבבם אשר זה חסד גדול מאת המקום ברוך הוא עליהם בכמה בחינות שביארנו בחיבורנו (סידורו של שבת חלק ב' דרוש ג' פרק ב') איך שכל היסורין והצער אינן אלא חסד וטוב מאתו יתברך. והנה בזה מהפכין בלבבם את המדת הדין שפגע בהן לצערם להאמין שתוכו ופנימותו הוא אך טוב וחסד ממדת הרחמים. ועל ידי זה נעשה כן באמת כאשר עם לבבם שמתהפך עליהם הדין לרחמים תיכף וטוב להם כנודע זאת מדברי הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל. שכל בחינת הדין הוא הסתרת פנים מאתו כביכול כי פני ה' יתברך נסתר בתוכו שהוא בחינת פנימיות החסד שגנוז בתוכו שעיקרו לא בא אלא לטוב וחסד וכשאדם יודע זאת ומאמין זה באמת בלבבו הנה נתגלה פני ה' אשר בתוכו כי איך שייך הסתרה אם האדם מכיר ויודע בו ואז תיכף נתגלה שם ה' שהוא החסד פנימיות הדין ונמתק הדין בחסד וחופף בחינת הרחמים על האדם. ואכן כי עוד נמצא ההפכת הדין לרחמים בלב האדם והוא כאשר יהפך האדם את ארבע יסודותיו אשר זכרנו למעלה לטוב ולעבודת ה' אחר שכבר הורגל בהם לעבירה וידוע אשר ההרגל נעשה טבע והוא מהפך את טבעו בהרגילו וכופה אותן לשמו יתברך הנה בזה מהפך הדין לרחמים בלבבו וכן נעשה למעלה והוא בחינת התשובה שהזכרנו בסמוך.
3
ד׳ולזה אמר הכתוב כאן ויאמר אסתירה פני מהם ואראה מה אחריתם. כלומר שאוכרח להסתיר פני ה' הרחמים להלבישו סביב במדת הדין ויגיע להם מהצער והנזק ואז אראה מה אחריתם כי על ידי זה ודאי יהיה להם אחרית טובה כפולה ומכופלת וכמאמר הכתוב (דברים ד', ל'-ל"א) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וגו' כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך וגו', וכאשר כתבנו למעלה שעל ידי התשובה נעשה מלא רוחמה אל הרחום. ולזה אמר ושבת עד ה' אלהיך כלומר שתשוב בלבבך עד אשר תדע כי ה' אלהיך. שאלהיך שהוא בחינת הדין הוא הוי"ה הרחמים כי לא נתן לך ה' את זאת כי אם בשביל רחמים אמיתיים לטוב לך ובזה נעשה בשמים כי אל רחום ה' וגו' שמלא רוחמה נעשה אל הרחום. ואולי כי לזה אמר הכתוב (שם ל', א') והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' ושבת עד ה' וגו'. ולכאורה הנה התשובה הוא על ידי הצער והעינוי בחינת הקללה ועל מה בא הברכה כאן. ואולם כי אם היה ח"ו הקללה קללה עצמית בלתי גניזות הברכה בתוכה לא היו יכולין להשיבה חלילה כי דבר המלך אין להשיב. ואמנם כי אמת שעיקרה לא בא כי אם בשביל טובת הברכה הנסתרת בתוכה ועל כן בקל יוכלון להשיבה. ולזה אמר כי יבואו וגו' הברכה והקללה וגו' שלא תבוא הקללה כי אם עם הברכה שנסתרת בתוכה שבשבילה באה. הן ח"ו קללת הדיבור משמים שלא תגזר כי אם בגניזת הרחמים בתוכה שתוכל להתהפך, והן העונש והצער למטה שבא בהסתרת החסד. ועל ידי כן ושבת עד ה' אלהיך שתהפך מדת הדין למדת הרחמים כאמור.
4
ה׳ולזה אמר אראה מה אחריתם שודאי יהיה להם אחרית טוב כי דור תהפוכות המה שמהפכין הדין לרחמים בכל השלושה בחינות שזכרנו. הן בהפכת יסודותיהם וטבעם לטוב בבחינת התשובה באמת והן באמונתם וידיעתם במדת הדין שאינו אלא רחמים ועל ידי כן מהפכין למעלה אותיות הדין לרחמים. והטעם שעושין כך אומר הכתוב כי המה בנים לא אמון בם כלומר לצד שהם בנים אלי ובזה יודעין כי איזה אב יצער את בניו שלא בשביל אהבת הטוב וידוע כי חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר (משלי י"ג, כ"ד). ועל כן לא אמון בם כלומר שאינם מאמינים בהצער והעונש הנגלה להם לומר שח"ו צערם צער לעד ובשנאה עשיתי זאת ויודעים אשר ודאי כל זה בא באהבה ואהבת חסד וברכה גנוז בתוכו. ועל כן מהפכין הכל לטובה ולברכה וחיים עד העולם אמן כן יהיה בעגלא.
5