באר מים חיים, דברים ל״ג:א׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 33:1
א׳איש האלהים וגו'. עיין בדברי חז"ל (דברים רבה י"א, ד') מה שפירשו על מה שנקרא איש האלהים. והנראה גם אלינו בזה כי הנה נודע מה שאמרו חז"ל (נדרים ל"ח.) נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה וכו' עד כאן. כי עד שם היה מגיע בחינת ודרגת משה וזכה לזה כי הוא זכה בכח עבודתו השלימה מנעוריו שהמתיק כל בחינת הדינים ממנו ומכל ישראל בדורו וכללם ברחמים והוא בחינת מדה ההוא כנודע, שעל כן שם הוא שם הוי"ה בניקוד אלהי"ם להורות שבחינת אלהים שהוא בחינת דין אינו אלא בניקוד ונכלל תחת שם הוי"ה הרחמים ואולי כי עבור זה היו ימיו מאה ועשרים שנה כי המתיק כל הק"ך צרופי אלהים כאמור בספר יצירה (פרק ד' משנה י"ב) חמשה אבנים בונות מאה ועשרים בתים ולעומתם היה חי מאה ועשרים שנה והוא פתח בתחילה את השער הגדול הזה להמשיך מאור הזה שהוא מקום החירות והיובל לדרגות התחתונות. ועל כך אמרו חז"ל (שמות רבה ג', ג') שאמר הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם כי הוא פתח פתח הזה. ועבור זה היה במשה בחינת עין יפה כמאמר חז"ל (נדרים ל"ח.) כי עין יפה נוטל אחד מארבעים ורומז שבעת שהיה הגן נעול כל סביבותיו בבחינת מ"ם סתומה היה כח בידו לפתוח וליטול אחד ממ"ם ולהעמיד הנקודה ההוא שנטל אצל המ"ם פתוחה שעשה בפותחו להעשות בחינת "מי" שהוא חמשים שערי בינה, והמשיך הארה אל המדות שאחריה הנקראים בינונים. ועל זה רמזו חז"ל באומרם (במשנה ג' פרק ד' דתרומות) הבינוני נוטל אחד מחמשים. ואפשר כי לזה ירמוז הכתוב באומרו (בראשית ו', ג') לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר. ואמרו חז"ל (חולין קל"ט:). בשגם זה משה ולכאורה פלא הוא להזכיר שם משה כאן. ואמנם כי על ידי משה נתהוה להיות בחינת המתקת הדינים בעולם. ולזה אמר לא ידון רוחי באדם לעולם כלומר שלא יהיה זאת לעולם לדון בין הרחמים והדין להיות זה כנגד זה רק שימתקו הדינים במדת הרחמים בבחינת זכה עזר ולא כנגדו. בזכות משה שהוא פתח הפתח הזה להמשיך ממקום החירות אל מדות התחתונים וזה עזר לכל אדם שיזכה מדותיו ויטהר רעיונו וירצה לבוא למדריגה הזו שיוכל להמשיך אליו מאור הזה להיות חירות מיצרו הרע ואויביו ישלים אתו וימתק הדין ברחמים גמורים. ועל כן סיים הכתוב (שם) והיו ימיו מאה ועשרים שנה לרמז שאיש משה הזה הרומז במלת בשגם ימתיק כל הק"ך צרופי אלהים ואז ימשך מזה שיהיה כח ביד כל אדם אשר יבוא בברית ה' להמתיק כל בחינת הדינים ברחמים.
1
ב׳ואפשר לזה רמז הכתוב אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל כי אלה רומז לבחינת הדין. א' מפני שהוא רוב אותיות אלהים וגם שהוא רומז אל בחינת מדות התחתונות הנרמזים בו' קצוות שבכללותם עולים חושבן אל"ה כנודע, וגם הוא אותיות לאה שעיניה רכות בחינת הדין. ומשה רבינו ע"ה למד זאת לישראל להמתיק הכל ברחמים וזה אומרו אלה הדברים כי דיבור הוא קשה כידוע (תנחומה צו י"ג). וזה אשר דיבר משה אל כל ישראל לומר שיתנו לב לזה בכל עבודתם להמתיק הדין הקשה לכללו ברחמים. וכפל להם זאת בעת פטירתו כי על ידי פטירת והסתלקות הצדיק נעשה המתקה גדולה כנודע. ואז נאמר וילך משה שהלך בכח נשמתו מתתא לעילא והיה אז עסוק בזה בהמתקת הדינים ועל כן וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל למדם שיהיה זה תכלית עבודתם את ה' להמתיק הדינים. ועל כן נאמר תיכף ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' כלומר הנה לפניכם אמירה רכה הוא, כי הן אנכי תיקנתי בשנותי כל הק"ך צירופי אלהי"ם, ומהמשכתי את בחינה הזו יקל לכם מעתה לעשות כדבר הזה. ועבור זה נקרא משה בחינת מה כמו שאמר (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה. כי בחינת ההמתקה הזו נקרא טוב מאוד שאמרו חז"ל (קהלת רבה ג' פסוק י"א, ג') טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע, שהוא בחינת הדין. כי כשהדין נמתק אז הוא טוב במאוד מאוד כנודע. ומאוד הוא מספר מ"ה, על כן אמר ונחנו מה. ועל כן אמר משה לקרח, ואהרן מה הוא (במדבר ט"ז, י"א), כי קרח רצה להפוך הקערה על פיה שיהיה החסד נכנע תחת הדין והיה הלוי לכהן שלוי שהוא בחינת הדין הוא יהיה הכהן הראש, ואהרן בחינת החסד נכנע תחתיו כמו שאיתא בזוה"ק (ריש פרשת קרח). ובאמת חלילה מהיות דבר זה וצריך לאכללא שמאלא בימינא להגביר מדת החסד ולהמתיק הדין בו, ואז הוא טוב מאוד. ועל כן אמר, ואהרן מה הוא שהוא בבחינת "מה" הטוב מאוד, ולמה תלינו עליו. ועבור כל הנזכר קראו הכתוב כאן איש האלהים. כי איש פירישו בעל ואדון וזה איש האלהים שהיה כח בידו להמתיקו ולכללו ברחמים גמורים בכדי שימשך על ידי זה כל בחינת הברכה והטובה לעולם בבחינת טוב מאוד. וזה אומרו אשר ברך משה איש האלהים כלומר לפי שהיה איש האלהים המתיק כל הדינים ברחמים והמשיך הברכה אל כל ישראל כדבר האמור.
2