באר מים חיים, דברים ל״ד:י׳Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 34:10
א׳אשר ידעו ה' פנים אל פנים. לכאורה יקשה הלא כבר נאמר (שמות ל"ג, כ"ז) וראית את אחורי ופני לא יראו. ואמנם הנה נודע ליודעי רזי אלהינו יתברך שמו אשר כמה מיני זיווגים יש במדות העליונות הנוראות: אחור באחור, ופנים באחור, ואחור בפנים. ויחוד העליון המשובח והמפואר, הוא פנים בפנים. ואולם לא כל העתים שוות ולאו כל אדם זוכה שיהיה עבודתו בתמימות ושלימות כל כך עד שיהיה על ידו היחוד והזיווג פנים בפנים בתמידות אם לא פעם אחד בשבת קודש וכדומה. ואכן משה רבינו ע"ה היה עבודתו תמיד בשלימות מופלג עד שכל ימיו כולם היו שוים לטובה ליחד המאורות ביחוד האמיתי, ועל זה אמר הכתוב (לעיל פסוק ז') ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו וגו', כלומר כי כל שנותיו כולם שלימים היו ולא בא שום שינוי מראה ועכירות ח"ו בכל המאורות שלו כי תמיד היו היחודים והזיווגים שלו בבחינת פנים בפנים. והנה נודע אשר ידיעה הוא מלשון התחברות ולזה אמר ולא קם נביא וגו' אשר ידעו ה' פנים אל פנים שהוא יחוד שמו הגדול והנורא בארבעה אותיותיו הכל בבחינת פנים בפנים בכל העתים והזמנים בכל ימי חייו כי קדוש הוא לאלהיו כאמור.
1
ב׳נודע לכל חכם לב אשר כל דבר שבקדושה הנה סוף מעשה במחשבה תחילה וכל המראות עליונים ומדות הקדושים הנוראים הנה המה מתיחדים ביחוד אמיתי עד שהסוף מתיחד בראש והיו לאחדים כמאמר אליהו ז"ל (בתיקוני זוהר י"ז.) כתר עליון איהו כתר מלכות, ועליה אתמר (ישעיה מ"ו, י') מגיד מראשית אחרית. ועל ידי כן הנה כמו כן כל העולמות שלמעלה ושלמטה מתיחדים ביחוד גמור עד שעולם התחתון שבתחתונים מתיחד עם העליון שבעליונים כמאמר הכתוב (משלי ג', י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ, כנודע. וכמו שצוה אלהינו יתברך שמו בהקרבת הקרבן, להקריב הראש והרגל ביחד בכהן הראשון (כמו שאיתא במשנה ג' פרק ב' דיומא) ולכאורה היה ראוי ליטול הראש והצואר ביחד שהם קרובים זה לזה ולמה עם הרגל. ואכן כי היה מורה על בחינה זו שהסוף דסוף מתיחד עם הראש שבראשון. ואם כן הוא, הנה ודאי תורתינו הקדושה שכולה היא שמותיו ברוך הוא וברוך שמו כמוזכר בזוה"ק כמה פעמים ועיין שם (אמור צ"ח:) שאמר שם בגין דאורייתא כולה שמא קדישא היא וכו', וכל העולמות שלמעלה ושלמטה נבראו בה כמאמר חז"ל (בראשית רבה א', א') ודאי היא מתיחדת סופה עם ראשה והיו לאחדים. על כן סוף התורה בלמ"ד והתחלתה בבי"ת והמה אותיות לב, לומר שאותיות אלו המה לב התורה שהוא אמצעותה כי הסוף מתחבר אל הראש כדמיון העיגול שסוף העיגול מתחבר בראשו ונמצא עומד באמצעותו שהוא הכח והתוקף של כל העיגול כנודע. ועל כן ראוי לבאר איך שסוף התורה מתיחד בראשה והיו לאחד.
2
ג׳והוא כי הנה נודע לכל משכיל אשר עיקר תכלית עבודתינו אנחנו עמו בית ישראל בכל קיום התורה והמצוות הכל נעשה עבור שבירת הכלים הידועים למביני מדע אשר נעשו בראש הבריאה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ט', ב') שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן וכו'. והכל נעשה בכדי שיהיה הבחירה ביד האדם לבחור בטוב ולמאוס ברע כמאמר הכתוב (דברים ל', ט"ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'. וזה עיקר התהוות החושך והרע להבחין בהם את הטוב כאמור בספר יצירה (פרק ו' משנה ב') הרע מבחין את הטוב, שיהיה ניכר יתרון האור מן החושך כאמור בזוה"ק (תזריע מ"ז:) אלמלא חשוכא לא אשתמודע נהורא ולא אתחזי תועלתא לעלמא מניה וכו' תקונא דחוורא מאי הוא אוכמא וכו' ובגין אוכמא אסתלק חוורא ואתיקר אמר ר' יצחק משל למתוק במר דלא ידע אינש טעמא דמתוקא עד דטעים מרירא מאן עביד להאי מתיקא הוי אומר האי מרירא וכו' עד כאן. ועל כן רמז הכתוב בתחילת הבריאה אותיות כלים באומרו וחושך על פני תהום שהוא סופי תיבות כלים כנודע מדברי מרן קודש קדשים הרב האר"י ז"ל כי מהשבירת הכלים התהוה החושך עד ויאמר אלהים יהי אור שמזה יתחזק האור ויובחן האור מן החושך.
3
ד׳ואולם כי עבור שנתהוה החושך בעולם, הנה מזה הכסיל בחושך הולך ומתגבר עליו החושך והרע כמאמר הכתוב (ישעיה כ"ט, ט"ו) והיה במחשך מעשיהם, ואינו משים על לבו שיסתכל על האור מן החושך כמעשה הצדיקים שעליהם נאמר (תהלים קי"ב, ד') זרח בחושך אור לישרים וגו'. כי אין החושך מאפיל עליהם ח"ו, כי תיכף בעוד שהוא על חוט השערה משברים ומכניעים אותו כמעשה דוד ושלמה. שדוד המלך ע"ה אמר (שם קל"ט, ז'-י') אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר וגו' ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני וגו'. כלומר כי גם בהתעורר השאול ואבדון והחושך אלי, משם אני רואה את האור כי טוב ללכת לאורה. וכאשר הארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (חלק ב' דרוש השלישי פרק ג') בבחינה זו שהיה דוד מסתכל בבחינת התשובה האמיתית שהוא גבוה ונורא מאוד כמאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ט.) שמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. וכאמור בזוה"ק (חיי שרה קכ"ט.) זכאין מאריהון דתשובה דהא ביומא חדה ברגעא חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא מה דלא הוי הכי לצדיקים גמורים וכו' עד כאן. ובחינת התשובה אי אפשר להיות כי אם היות קודם ברע. ואמר על זה אחור וקדם צרתני (תהלים קל"ט, ה') כלומר שעל ידי האחור שהוא ההתרחקות בבחינת נזורו אחור, יוכל האדם לבוא לקדם קדמתה, והוא פליאה דעת. כלומר שהוא מעלה גבוה והוא בדמיון הבן הבא ממרחקים אל אביו אחרי עוזבו כמה עתים שהאב משתעשע בו למאוד ברגע הזו הרבה יותר מבבנו המורגל אצלו תמיד, אבל ממני נשגבה לא אוכל לה כי אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח וגו'. כלומר שאי אפשר כלל להתרחק מאתך כי אף מהחושך המופלג משם אני רואה אותך כי ידעתי שכל עיקר בריאתו היה להבחין בו הטוב ועל כן ולילה אור בעדני כי בתוך החשך אני רואה האורה (ולעשות כן בכוון להתרחק ח"ו כדי לבוא לתשובה כבר נודע אומרם ז"ל (יומא פ"ה:) האומר אחטא ואשוב וכו' אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכנודע מדברי הרב הקדוש הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, כי העושה במזיד לא יוכל לבוא לכפרה. כי התשובה היא סיבת חטאתו ונעשית כסא אל הרע ח"ו). ושלמה המלך ע"ה אמר (שיר השירים ו', י"א) אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו'. כלומר הנה כל בחינת החושך נדמה עלי כאילו אני נוטל אגוז לאכול ואני שובר הקליפה וזורק לחוץ, והפרי שבתוכו אוכל. וכן בכל בחינת החושך, אני משבר תיכף הרע, ואת הטוב אקבל להתדבק באור עולם. וזה שאמרו חז"ל (חגיגה ט"ו:) ר' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. כי הוא היה עושה בחינה זו בבחינת גבוה, שתיכף היה חוטף ואוכל את הטוב והאור, ובכח קבלת האורה נזרקה הקליפה ממנו ולחוץ. וזה אומרם תוכו אכל, ובכח אכילה זו שהתדבק באור אלהים חיים ממילא קליפתו זרק ולא היה חושש אליה. ועל כן אמרו עליו (עירובין י"ג:) שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה כי הוא הקדים האור להחושך. ועל כן היה כתוב בתורתו כתנות עור באלף כתנות אור וילבישם כמאמר חז"ל (בראשית רבה כ', י"ב) כי הקדים הלבישה בבחינת האור והטוב.
4
ה׳ואולם הרשעים הארורים מהפכין ואומרים לרע טוב ובאין בחושך והולכין בחושך כי אינם משימים לבם לשבור הקליפה למצוא אוכל למו, ובחינת החושך נתהוה משבירת הכלים הנזכרים הרמוזים בסופי תיבות וחושך על פני תהום. על כן אמרו חז"ל (בראשית רבה ב', ה') והארץ היתה תהו ובהו וחושך וגו' אלו מעשיהם של רשעים וכו'. כי עבור החושך ושבירת הכלים הללו בא מעשה הרשעים האלה שאינם משימים את לבם להסתכל ולהבין שלא נתהוה החושך רק על אופן שיוכלו לבטלו תיכף להבחין בו את האור כי טוב (ועל כן לא נזכר בריאה בחושך כי הוא העשוי שיוכלו לבטלו תיכף והבן). ובאמת אמר הכתוב ויאמר אלהים יהי אור פירוש כי אמר אלהים להתהוות החושך הזה כדי שיתחזק האור על ידו וכמאמרם ז"ל (בראשית רבה ד', ב') בפירוש יהי רקיע יתחזק הרקיע וכן פירוש יהי אור יתחזק האור ויובחן טובו על ידי החושך. וכן רמז הכתוב התהוות החושך כמאמר הכתוב (ישעיה מ"ה, ז') עושה שלום ובורא רע. ואכן כי אין הקב"ה מיחד שמו על הרע על כן לא הזכירו, וגם בכדי שיוכלו לבטלו כנאמר. ורמזו כאן במאמר ויאמר אלהים יהי אור כאמרו שנתהוה החושך בשביל האורה ועל כן אמרו חז"ל (שם ב', ה') ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים. כלומר שכל זה נעשה במעשיהם של צדיקים שמבחינים את האור מן החושך ומשברים ומכניעים את הרע והחושך, ועל ידי זה מתחזק ומתגלה האור כי טוב שבעבור זה נתודע ונתראה טובו. ועל כן סיימו חז"ל (שם) אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהם של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים. ולכאורה זה פלא גדול הוא כי מי פתי יסור הנה לחשוב שהקב"ה יחפוץ במעשה רשע וכי לכך צריך לברוא עולם כדי לעבור על רצונו ולהכעיס לפניו. ואמנם לפי שבחינה זו של אחור וקדם הנזכר גדלה מאוד כנזכר היה ההוה אמינא שבזה חפץ ה' בהתרחקות כדי להתקרב אחר כך ביותר. ולא כן הוא כי אין זה חפץ ה' וכמאמרם ז"ל (סוכה נ"ג.) אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו. וכבר הארכנו בזה בסידורו של שבת (חלק ב' דרוש השלישי פרק ג') שנמצא בחינת התשובה המעולה גם אצל ההולך בדרך טוב מתחילתו. ולזה אמר כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהם של צדיקים חפץ. כי רק את האור כי טוב ראה שיהיה תיכף מאיר ובא בטובה ולא ברע ח"ו כי התהוות החושך לא היה רק להבחין בו את הטוב כאמור.
5
ו׳והנה משה רבינו ע"ה הופיע באור תורתו אל כל ישראל והודיע להם את חוקי ה' ותורתו. ועל כן בכוחם ובכח צדקתו המופלגת נעשה התיקון יפה של שבירת הכלים הנזכרים לבוא אל עולם התיקון להדבק באורה בכל דרכיהם ומעשיהם. ועל כן סיימה התורה בתיבות משה לעיני כל ישראל שהוא ראשי תיבות כלים כמו שכתב בספר מבשר צדק להרב הגאון הגדול איש אלקים מוהר' ישכר בער זללה"ה האב"ד דק"ק זלאטשוב כי נתקנו אז בחינת שבירת הכלים שיהיו חוזרים לאיתנם ותוקפם. ויעמדו בראשי תיבות כלים ולא בסופי תיבות כאשר עמדו בשבירתן במלת וחושך על פני תהום. וזה למד משה את כל ישראל בעת הסתלקותו מהם לתת לב בבחינת תיקון הכלים הללו לתקן עולם במלכות שדי לשבור תיכף קליפת האגוז ולהוציא תוכו להדבק באור אלהים חיים.
6
ז׳ובזה יבואר חיבור התורה להיות סופה נעוץ בתחילתה, כי זה הוא אשר עשה משה לעיני כל ישראל שבכח צדקתו תיקן הכלים האלו אשר נשברו בראש הבריאה מה שבראשית ברא וגו' והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום. הנה הוא תיקנם והעמידם על מכונם הראוי ושם הדבר הזה לפני בני ישראל שתמיד ישימו לבם ועינם על תיקון הזה. והוא אומרו לעיני כל ישראל בראשית ברא וגו', שיהיה זה תמיד לעיני בני ישראל מה שבראשית ברא וגו' והיתה בחינת שבירת הכלים כדי להבחין בו את האור וכן יעשו תמיד לאור באור החיים עד אשר יושבר הקליפה מכל וכל והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך כדבר האמור.
7
ח׳חסלת פרשת וזאת הברכה וספר דברים
8